תהילים קטז - פרק קטז - מזמור קטז

להנצל ממיתה משונה

בפרק תהילים זה שבחים גדולים להקב"ה. ואיך דוד אמר בדין הוא לאהוב אותו על כל הטובה שעשה לו כמה ניסים ואינו יודע מה גמול ישלם לו שאי אפשר להשיב לו על כל הגמול שעשה עמו.

{א} אהבתי כי ישמע ה' את קולי. כך אמר דוד לאחר שנפטר שאול והוא מלך, שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי חסד ולך קוני אני מתאוה כי חלצת נפשי ממות. אהבתי כי ישמע ה'. תאבתי שישמע ה' את קולי (סא''א) :  {ב} ובימי אקרא. בימי צרתי אקראנו ובימי גאולתי אשבחנו :  {ג} חבלי מות. חבורות אויבינו המבקשים להמיתני : חבלי מות. חבלי שאול כלם ל' חבורות הם כמו (ש''א י') חבל נביאים : ומצרי שאול. גבולי שאול :  {ט} בארצות החיים. ארץ ישראל שגרשוני אויבי ורודפי ממנה בימי שאול ועל כרחם חזרתי :  {י} האמנתי כי אדבר. האמנתי את דברי ציבא שאמר על מפיבושת כשאדבר (שם ב' ט''ז) הנה לך כל אשר למפיבושת אז אני עניתי מאד דברתי קשה ונעניתי לך :  {יא} אני אמרתי בחפזי. לנוס מפני אבשלום : כל האדם כוזב. ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבושת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא ל' חסרון מבטח שבטחו עליו פילנ''צא בלע''ז, כמו (ישעיה כ''ח) אשר לא יכזבו מימיו, ויש פותרין אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עוטרין עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כג) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך (מצאתי) :  {יג} כוס ישועות אשא. אביא הנסכים על התודות שנדרתי כמו שאמר לך אזבח זבח תודה ועל אותו הכוס בשמך אקרא על הישועה זו, שכן אין הלוי אומר שירה אלא על היין :  {יד} נגדה נא לכל עמו. נגד כל עמו :  {טו} יקר בעיני ה'. הראני הקב''ה שדבר קשה וכבד הוא בעיניו להמית את חסידיו. המותה. המות כמ' הביתה החוצה (בראשי' ל''ט) :  {טז} עבדך בן אמתך. אינו דומה תרבות עבד הלקוח מן השוק לילוד משפחה שבבית : פתחת למוסרי. התרתה מעל צוארי מוסרות ומוטות :  {יז} זבח תודה. זבחי הודייה על הנסים שעשית לי :  {יח} נדרי. קרבנות שנדרתי :  {יט} בתוככי. כמו בתוכך :

{א} אהבתי. גם בעת שהייתי לא בצר, והייתי בריא אולם, גם בעת הזאת אהבתי תחנוני, כי ישמע ה' את קולי, ר''ל אהבתי להתחנן ולהתפלל אל ה', מפני שה' ישמע קולי תמיד, ולא לבד שישמע קולי בעת אקרא.  {ב} כי הטה אזנו לי, כמי שמטה אזנו אל בן יחידי אולי ישמיע קולו כי קול ערב לו ורוצה לשמוע תחנוניו, ובימי אקרא, וע''כ גם בימי אקרא, גם בעת הטובה, לא בדמי ימי, רק בימי הטובים קראתי והתפללתי אל ה', (שסתם ימים נאמר על ימים טובים) :  {ג} (ג-ד) אפפוני, ולכן כ''ש עתה אשר אפפוני חבלי מות, ויותר מזה כי גם מצרי שאול מצאוני, שהשאול הוא אחר המות, וצרה ויגון אמצא, א''כ בודאי בשם ה' אקרא, ואבקש לאמר אנה ה' מלטה נפשי, התפללתי שימלט נפשי מיד שאול :  {ה} חנון, והנה ישמע תפלתי, א. מצד שהוא חנון ונותן מתנת חנם גם בלא מע''ט, ב. מצד שהוא צדיק לשלם לצדיק כצדקתו, ויעשה לי מצד מע''ט, ג. מצד שאלהינו מרחם על הדל ונדכא, וחנון וצדיק הוא טעם ששמע תפלתו תמיד, ועתה יוסיף לשמוע מצד הרחמים :  {ו} שומר פתאים ה' דלותי, מה שדלותי בחולי, היה מצד שה' שומר פתאים, שבזה רצה לשמור אותי מחטא ולהחזירני בתשובה, כי בזה עצמו אשר דלותי עי''כ לי יהושיע, יושיעני תשועת הגוף והנפש, ולכן.  {ז} שובי נפשי למנוחיכי ואל תדאגי, כי ה' גמל עליכי, (שהגמול הוא מצד התפעליות איבה או אהבה), ר''ל מה שעשה לך ודכא אותך ביסורים היה מצד הגמול, אם לפי המעשה, אם לפי אהבתו והשגחתו הפרטית :  {ח} כי, מסב פניו אל ה', אומר מה שחלצת את נפשי ממות, הגם שנגזר עלי מיתה, ומה שחלצת את עיני מן דמעה שבכיתי לפניך, (כמ''ש ויבך חזקיה בכי גדול), הנה בזה חלצת את רגלי מדחי, בזה הצלתני שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר. כי מעתה.  {ט} אתהלך לפני ה' בארצות החיים, שמעתה כל זמן שאהיה בארצות החיים ואחיה אתהלך תמיד לפני ה', כצדיקים המתהלכים לפני ה' כמ''ש התהלך לפני והיה תמים, ולא ידחו רגלי :  {י} (י-יא) האמנתי, ר''ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי עניתי מאד בעת אשר אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה אדבר ואומר שאז עניתי מאד, שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי. (יב-יד) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שהחייני אחר היאוש הגדול הזה. ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ''ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש''פ שם, וז''ש מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה' להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו, שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי :  {טו} יקר, עתה סיים דבריו מה שהתחיל לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה, (כי כן גמל ה' עלי שאקרא בשם ה' ואשלם נדרי לו), ולכן המות שימותו חסידיו הוא דבר יקר בעיני ה' והוא חושב מחשבות שלא ימותו, אחר שבחיים הם מהללים את ה' ולא המתים יהללו יה :  {טז} אנה, (חלק ה'), עתה יתחיל להתפלל שיצילהו ה' מיד אויביו הקמים עליו, שהוא מלך אשור וכל המונו, אנה ה' כי אני עבדך, ואין ראוי שמתסרני לעבוד לאדון זולתך, ואיני כעבד מקנה כסף רק אני בן אמתך כעבד יליד בית, וא''כ מהראוי כי פתחת למוסרי, כי תפתח את המוסרות ששם מלך אשור עלי :  {יז} (יז-יט) לך אזבח זבח תודה על נס סנחריב, ואפרסם שם ה' שנית, ונדרי אשלם לה' נגדה נא לכל עמו, היינו נגד טובת הכלל שעשה לכל עמו, בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, שזה נוגע לבהמ''ק ולכלל עיר ירושלים שתנצל מיד הצר הרוצה להחריבה, ויהיו נדרים זבחי תודה על תשועת כלל ישראל וירושלים ובהמ''ק :

{א} אהבתי. דבק עם תחנוני :  {ב} בימי. עמ''ש יחזקאל כ''ב ז' :  {ג} מצאוני, אמצא. עמ''ש ישעיה ל''ה י', שאחר שמצאו הרעות אותו, אז ירגישם וימצא הוא את הצרה ויגון :  {ו} דלותי. בא גם על החולי, מדוע אתה ככה דל בן המלך :  {ז} גמל. הוא תמיד ע''י התפעלות, כמ''ש בסי' כ''ח.  {יד} נגדה לכל. מצאנו מלת נגד ואחריו למ''ד, מנגד סביב לאהל מועד (במדבר ב'), מנגד לאיש כסיל (משלי י''ד), ולא פי' עתה, והוא דבק עם אשלם :  {טו} יקר בעיני ה'. כמו ויקר דמם בעיניו (למעלה ע''ב), המותה. המות, והה''א נוספת :

{א} אהבתי. סרס המקרא אהבתי ה' כי ישמע את קולי ואת תחנוני וא''כ מהדין עלי לאהבו :  {ב} ובימי אקרא. בכל ימי אשר אקרא אליו יטה אוזן לשמוע :  {ג} אפפוני. כאשר סבבו אותי מכאובי מות ומצאו אותי צרות השאול ומצאתי צרה ויגון וכפל הדבר במ''ש לרוב הצרות והקרבם :  {ד} ובשם ה'. וכאשר קראתי אז בשם ה' ואמרתי אנה ה' מלטה נפשי :  {ה} חנון ה'. כי אתה ה' חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם :  {ו} שומר. הלא אתה ה' שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם : דלותי. כשהייתי דל ועני הוא יושיע לי :  {ז} שובי. ר''ל כאשר קראתי לה' בהדברים האלה אמרתי לנפשי בהבטחה אתה נפשי שובי למנוחה שלך כי ה' גמל טוב עליך מאז וכן גם עתה נתקבלה התפלה :  {ח} כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים :  {ט} אתהלך. ומעתה אתהלך לפני ה' וגו', ר''ל בא''י ובין החיים לא כמו לשעבר שהייתי מגורש מא''י מפני שאול וקרוב הייתי לשכון בין המתים :  {י} האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה :  {יא} אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ''ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו' (ש''א כ''ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ''ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה :  {יב} מה אשיב. מה מנחה אשיב לה', בעבור כל תגמוליו אשר גמל עלי :  {יג} כוס. אשא בבה''מ כוס מלא נסכים על הישועה אשר עשה לי ואקרא אז בשם ה' :  {יד} נדרי. הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם עתה נגד כל עמו לפרסם הנס :  {טו} יקר. הן ראיתי כי יקר וקשה הדבר לפני המקום להביא המות על חסידיו בלא עתם ולזה הרבה לי נסים :  {טז} אנה. הנני מודה לה' על החסד שעשית לי על כי אני עבדך ר''ל החסד היה בעבור שאני מוכנע ולא בגמול המעשה : בן אמתך. ר''ל מוכנע אני ביותר כבן אמה יליד בית ולזה התרת קשרי מוסרי :  {יז} זבח תודה. כי קרבן תודה באה על הנס :  {יט} בחצרות. אתם העומדים בחצרות בית ה' אשר הם בתוך ירושלים הללו את יה בשמעכם הנס הנעשה לי :

{ג} אפפוני. ענין סבוב כמו אפפו עלי רעות (לעיל מ) : חבלי. ענין מכאוב כמו צירים וחבלים (ישעיה י''ג) : ומצרי. מלשון צרה :  {ד} אנה. ענין בקשה והודאה כמו אנא חטא העם (שמות לב) והה''א הוא במקום האל''ף :  {ו} פתאים. מלשון פתי וסכל :  {ז} למנוחיכי. היו''ד יתירה וכן עליכי :  {ח} חלצת. ענין הוצאה ושליפה כמו בצרה קראת ואחלצך (לעיל פ''א) :  {יא} בחפזי. מלשון חפזון : כוזב. משקר :  {יב} תגמולוהי. תגמוליו ועל דרך לשון ארמי עלוהי כמו עליו :  {יד} נא. כמו עתה וחוזר הוא על מלת אשלם :  {טו} יקר. עניינו קשה וכן ויקר פדיון נפשם (לעיל מ''ט) :  {טז} אנה. הוא כענין הודאה בין הודאה על החסד ובין הודאה ובקשה על חטא כמו אנא חטא העם הזה (שמות לב) : פתהת. ענין התרת הקשר : למוסרי. קשורי רצועי המאסר כמו ומוסרות ערוד מי פתח (איוב לט) :  {יט} בתוככי. היו''ד יתירה :