תהילים ג - פרק ג - מזמור ג

לכאב ראש

פרק תהילים ג עוסק ב: כשבא עונש על אדם אל יקוץ בתוכחות שמא לפי חטאו היה חייב עוד יותר וה' יתברך מתחסד עמו.

{א} מזמור לדוד בברחו. הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (ש''ב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם :  {ב} רבים קמים עלי. בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל :  {ג} אומרים לנפשי. על נפשי : אין ישועתה לו באלהים סלה. לפי שבא על אשת איש :  {ו} אני שכבתי ואישנה. לבי אטום בדאגה ופחד : הקיצותי. מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני :  {ז} שתו. לשון שאיה גאטירנ''ט בלעז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י) למען שיתי אותותי :  {ח} כי הכית את כל אויבי לחי. מכת בזיון היא כד''א (איכה ג) יתן למכהו לחי, (מיכה ד) בשבט יכו על הלחי, ומ''א מכת הפה כד''א (ש''ב יז) ויצו אל ביתו ויחנק : שני רשעים. גבורתם :  {ט} לה' הישועה וגו'. עליו להושיע את עבדיו ואת עמו ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה :

{א} מזמור לדוד, במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג' חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה : (חלק א')  {ב} ה' מה רבו צרי. כי אויבי דוד התחלקו לשתי כתות, יש שהיו צוררים את דוד עצמו ולא רצו שימלוך הוא רק שימלוך אבשלום בנו, ויש שקמו עליו מצד שחשבוהו לאיש חוטא ובליעל בלתי נושע בה', כשמעי שקראו איש הדמים איש הבליעל וז''ש רבים קמים עלי היינו על מלכותי :  {ג} ורבים אומרים על נפשי מצד אושר הנפש, כי אין לו ישועתה באלהים מצד חטאו ומריו, בזה מסיים מאמר הא' במלת סלה, וכבר בארתי בפירוש שמואל, שהיו בין יועצי אבשלום שתי כתות, כת א' שרצו להרגו כמו שהיה עצת אחיתופל, וזה הכת שאמרו שאין לו ישועה באלהים, וכת הב' שרצו לקחת ממנו את המלכות לבד ושישאר בחיים כמו שהיה עצת חושי הארכי, והם הקמים עליו לבדו מצד מלכותו לא על נפשו להרגו : (חלק ב')  {ד} ואתה משיב נגד הקמים על מלכותו, ואתה ה' מגן בעדי, ונגד האומרים שאין לו ישועה באלהים מצד חטאו, אומר אתה כבודי ומרים ראשי שכבודו הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה כבוד ה' ובזה ירים ראש למעלה :  {ה} קולי אל ה' אקרא, מזכיר בזה מה שסופר (ש''ב ט''ו) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה' מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר קולי אל ה' אקרא בכ''מ אשר אהיה, והוא יענני מהר קדשו מרחוק כמקרוב. סלה סיום הענין : (חלק ג')  {ו} אני שכבתי, מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה' סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב ואני שכבתי ואישנה, רצה לומר באמת לא היה כמ''ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת. ובכל זאת הקיצותי, וזה היה כי ה' יסמכני במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה.  {ז} לא אירא מרבבות עם אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד :  {ח} קומה ה', עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש ה' קומה, ומצד שאתה אלהי בהשגחתך המיוחדת עלי הושיעני, כי כבר הכית את כל אויבי לחי במה ששברת שני רשעים, רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון :  {ט} לה' הישועה, אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם. בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה' הוא, אבקש שעל עמך תשאר ברכתך בל יאבדו במלחמה :

{ב} (ב-ג) עלי. לנפשי. ברוב מקומות שיגביל הנפש נגד הגוף יכוין על הנפש הרוחניית (ישעיה מ''ט ז', נ''א כ''ג איוב ל''ג י''ח כ''ב כ''ח) ובספר זה בכ''מ, (לקמן ו' ד'), סלה. הוא ציון ההפסק בכל מקום :  {ז} שתו, הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ') :  {ח} לחי. מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ''ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו :

{א} מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה : לדוד. של דוד כי הוא יסדה : בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה :  {ב} מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי : רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל :  {ג} לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה' וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום :  {ד} ואתה ה'. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי :  {ה} קולי. כשאקרא בקולי אל ה' ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו : סלה. עד עולם יענני ר''ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח :  {ו} אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער : הקיצותי. ר''ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה' יסמכני :  {ז} לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי :  {ח} קומה ה'. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני : כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר''ל מכת בזיון וכמ''ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג) ור''ל הכאת הלחי תחשב לחרפה : שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני :  {ט} לה' הישועה. הלא התשועה היא ביד ה' וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר''ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ''א על תשועתי :

{א} מזמור. מלשון זמר :  {ג} סלה. ענינו בכ''מ כמו לעולם :  {ד} מגן. ענין מחסה כהמגן הזה המציל את הלובשו ממכת חרב וחנית : בעדי. כנגדי :  {ו} הקיצותי. הערה משינה :  {ז} שתו. שמו וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע''ג) :  {ח} לחי. הוא המקום הסמוך אל העין מתחת :