תהילים מב - פרק מב - מזמור מב

לבנין הבית

מזמור תהילים זה מעורר לבבות בני ישראל הבלתי מרגישים חורבן הגדול ואבידה ורעה, שגלו מעל שלחן אביהם, ולו חכמו ישכילו, אשר היה להם גדולה, בבואם ליראות שלוש פעמים בשנה לרגל, בשמחה בחיל גדול ולא היה להם שטן ופגע רע.ו- ה' ייתן רחמים לנו, מעתה ועד עולם אמן סלה.

{א} לבני קרח. אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד :  {ב} כאיל תערג על אפיקי מים. ל' ערג נופל על קול האיל כאשר יפול לשון נהם לארי ושקוק לדוב וגעה לשוורים, וצפצוף לעופות, אמרו רבותינו האילה הזאת חסידה שבחיות וכשהחיות צמאו' למים הם מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום ומה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב''ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים. כאיל תערוג. כאילת תערוג לא נאמר וכאיל יערוג לא נאמר אלא כאיל תערוג דבר הכתוב בזכר ובנקיב' הזכר עורג על עסק המי' כמו שפרשנו, הנקיבה כשהיא כורעת לילד והי' צועקת הקב''ה מרחם עליה, ומנחם חבר תערוג עם לחייו כערוגת הבשם אכן לא יתכנו דבריו, גם דונש פתר אותו לשון קול של איל (סא''א) :  {ג} מתי אבא ואראה פני אלהי'. לעלות לרגל ונתנבא כאן חורבן הבית ונאמר כאן מה תשתוחחי ג' פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש וישראל צועקים ונגאלים מלכות בבל ויון ואדום. צמאה נפשי. כנסת ישראל אומרת כן בגלות בבל :  {ד} היתה לי דמעתי לחם. מכאן שהצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל (שמואל א א') :  {ה} אלה אזכרה. כי אעבור בסך. פשוויי''אה בלע''ז, את זאת אני זוכרת ונפשי משתפכת בזכרי עליית הרגלים שהייתי עוברת בגדודי בני אדם ומדדה עמהם עד בית אלהים. סך ל' חשבון סך בני אדם, ד''א סך לשון סכך וסוכה כלומר בעגלת צב שהיו מחופות כמין סוכה ושמן בלשון אגדה סקפסטאות ואסקופיטי : אדדם. אדדה עמהם כמו מדדים עגלים וסייחים והאשה מדדה את בנה ותיבה זו משמשת כשתי תיבות, אדדה עמהם אטוויי''אמוץ שנבל''א בלע''ז, ומנחם חברו לשון ידידות כמו נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, ודונש פתר אדדם לשון דממה וכן דום לה' והתחולל לו ופתרון אדדם אאלם ואחריש עד אבא בית אלהים ברנה כמו אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכמו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ודם הוא שורש בתיבה : אדדם. אדדה עמהם כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל''ז) דבר עמו בשלום : המון חוגג. שהיו הולכים לחוג, ועל ככה יסד הפייט (בשחרית פ' שקלים ביוצר של אלה אזכרה ע''ש) עוצם המון חוגג ושוטף כנהר, ומ''א ל' יוני שקורין לבריכ' מים חוגגין :  {ו} תשתוחחי. לשון כי שחה לעפר נפשנו (לקמן מ''ד) ושח כשהוא מדבר על מתפעל התי''ו חולקת את אותיו' שרשי התיבה כדרך כל תיבה שיסודה שי''ן בתחלת'. הוחילי . המתיני וצפי לגאולה :  {ז} אזכרך מארץ ירדן. ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטי', הובשת לנו את הירדן : מהר מצער. מהר סיני שהוא צעיר לשאר ההרים אחר שהכעסנוך בו במעשה העגל סלחת לעונינו והלכת עמנו, כל אלה אני זוכר' שמנעת מלהטיב לי וגזרותיך מתחדשות עלי זו אחר זו :  {ח} תהום אל תהום קורא. צרה קוראה לחברתה : לקול צנוריך. טישקנאל''ש בלע''ז, המקלחים עלי פורענות כמים שוטפים עד כי כל משבריך וגליך עלי עברו, משבריך לשון גלי ים על שהיה גליו עולים למעלה ומשתברים ונופלים :  {ט} יומם יצוה ה' חסדו. יבוא האור ויצוה ה' חסדו לנו : ובלילה. בחשך הצרה. שירה עמי. תהא חנייתו בתוכנו שיר' ל' חני' כדמתרגמי' ויחן ושרא, זו למדתי מתוך מסורת הגדולה שחבר את זה עם ויהי שירו חמש' ואלף (מ''א ד), באלפ''א בית''א של שתי תיבות החלוקים בפתרונן לימד שאין זה לשון שיר, ומדרש האגדה פותרו לשון שיר וכך הוא פותרו שכך ישראל אומרים להקב''ה זכרנו מה שעשית לנו במצרים מצוה אחת שצויתנו ביו' בערב פסח ושמרנוה ובלילה גאלתנו ושרנו לפניך את ההלל ועכשיו הרבה מצות אני שומרת ועל זאת אומרה לאל סלעי למה שכחתני וגו' :  {י} קודר. לשון שחרות כמו וקדר עליהם (מיכ' ג') :  {יא} ברצח בעצמותי חרפוני צוררי. נדמה לי כאילו הורגים אותי כך עצור בעצמותי מה שצוררי מכעיסין ומחרפין אותי :  {יב} פני ואלהי. הקב''ה שהוא אור פני ואלהי עדיין יש לי בו תקוה ולמה תהמי :

{א} למנצח משכיל לבני קרח, מזמור זה הוסד מאת המנצחים מבני קרח, על הגלות, ונחלק לשלשה חלקים, כי בגלותינו נעדרו ממנו שני ענינים נכבדים שהיה לנו בימי קדם, א. גילוי שכינה והנבואה, ב. האותות והמופתים, כמ''ש אותותינו לא ראינו אין עוד נביא, כי בשני אלה נכבדנו בימי קדם, כמ''ש השמע עם קול אלהים חיים או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים, ואמר (ישעיה ס''ג) איה המעלם מים את רועה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו, וזאת שלישית הגלות בעצמו שהוא הפיזור שהיו מפוזרים אז בין עכו''ם סובלים צער ומכאובות, והם שלשה ענינים מיוחדים, א. העדר הנבואה ורוה''ק וגילוי שכינה, הוא ענין הנוגע להנפש אשר היא בת אלהים ומשתוקקת אל הדבוק הזה הנפלא שחסר לה עתה, וע''ז הוסד החלק הראשון, טענת הנפש ע''ז ותנחומותיו אשר ינחם אותה (פסוק ו') מה תשתוחחי נפשי. ב. העדר המופתים והנסים, הוא ענין הנוגע אל האלהות וכבוד שמו, שע''י הנפלאות היה ניכר גדולתו ומלכותו, וע''ז הוסד חלק השני מן פסוק ו' והלאה, וישוב ינחמנה במ''ש מה תשתוחחי נפשי, ג. הגלות והפזור והמכאובים, הוא דבר הנוגע אל הגוף הכללי המון בית ישראל, וע''ז הוסד חלק ג' בסימן מ''ג טענות הכנסיה ותלונותיה ובקשה על קיבוץ גלויות ובנין בית הבחירה, ותנחומותיו ע''ז שלישית במ''ש מה תשתוחחי נפשי, ואמר בראשון ישועות פניו, ובשנים האחרונים ישועות פני ואלהי, כי השבת השכינה שבקש בראשון הוא ישועת פניו שיאיר פניו עלינו ולא יכנף עוד, והשבת המופתים והישועות העתידות שבקש אח''ז הם ישועות פני ואלהי, שבזה יודע הקשר שי''ל עם ישראל ושהוא אלהיהם, ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם כי אני ה' אלהיהם :  {ב} כאיל, האיל הוא צמא למים מצד טבעו ומלבד זה אוכל שרשים ארסיים ומבקש לכבות הארס במים, וע''י שני אלה תערג על אפיקי מים והיא צמאה למים, כן נפשי תערג אליך אלהים, אל גילוי השכינה והנבואה ורוה''ק כמו בימי קדם :  {ג} צמאה, מבאר כי ההשתוקקות הזה הוא ג''כ מצד שני דברים, א. טבעיי כמו שיצמא האיל מצד טבעו אל המים כן נפשי מצד טבעה צמאה לאלהים, מצד שהוא אל חי, שבו תלוי חיות הנפש ורוחניותה, כמ''ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, וע''ז צמאה לאמר מתי אבוא ואראה פני אלהים כמו בימי קדם, זאת שנית היא צמאון מקרי כמו האיל שיתוסף בו הצמאון ע''י מאכלו שאוכל השרשים הארסיים, כן אנכי.  {ד} היתה לי דמעתי הלחם של יומם ולילה, שלחם היום שהוא סעודת הבקר ולחם הלילה שהוא סעודת הערב היא דמעתי, שאני בוכה בבקר ובערב ע''מ שאומרים אלי כל היום איה אלהיך, והלחם הזה שהיא הדמעה מעורר עוד יותר הצמאון הזה אל המים הקדושים ממעיני הישועה שהיא הנבואה ורוה''ק, ור''ל שמלבד שהנפש תשתוקק לזה מצד טבעה, נתוסף תשוקתה ע''י מה שנעדר האור הזה ממנה וע''י רוב כוספה שישוב אליה, (וצייר דמעתו כלחם, כי לחם הנפש היא התורה והקרבנות והעבודות, ועתה כי נעדר לחמה תשבע מן הדמעות שתבכה ע''ז שבזה תמצא הנפש מרגוע, אבל עי''ז יתוסף עוד החשק והצמאון) :  {ה} אלה, עוד נתוסף ענין אחר אשר אזכרהו ואשפכה עלי נפשי, כאלו אני סבותי בכל זאת שלא יצאתי לעזרתה, ונפשי תבכה ותתאונן עלי, כי תזכור כי אעבר בסך, שבימי קדם הייתי זריז ורץ ונמהר ללכת אל בית אלהים, עד שגם אם הוצרכתי לעבר בסך וקוצים, הייתי מדדה עליהם בכל הדרך עד בית אלהים, הלכתי על הקוצים והברקנים בקול רנה ותודה, לא יחידי רק המון חוגג, ועל זה עלי נפשי, תשתפך נפשי על שאני מתרשל עתה מעבודתו ואיני מוסר נפשי לבא לבית אלהים ושלא לחוש לכל המונעים והמכשולים אשר יעמדו לפני בדרך הזה :  {ו} מה תשתוחחי נפשי, משיב תשובה אל נפשו, הנה שמעתי ממך שני דברים, א. השתוחחות ושפלות כמתיאשת על שהתרחק האור ממך, ב. שתהמי עלי, כאלו אני חייב בדבר על שאיני עובר בסך עד בית אלהים ולכן עלי תהמי ותתלונני, בשני דברים אלה לא צדקת, נגד מה שתהמי עלי לא בי הדבר תלוי רק הוחילי לאלהים, כי הישועה תלויה בו בעת שיהיה רצון מלפניו, ונגד מה שתשתוחחי ותתיאשי, אל תתיאשי רק הוחילי לאלהים, כמיחל על דבר המובטח, כי עוד יבא הזמן אשר אודנו על ישועות פניו בשובו שכינתו אליך :  {ז} אלהי, (חלק ב') מתחיל התאוננות השני על שעתה אותותינו לא ראינו ונעדרו הנסים והנפלאות, ועז''א אלהי עלי נפשי תשתוחח על ענין שני, כי על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים, שאזכור הנסים שעשית מקדם אצל הירדן ואצל הרי חרמון מהר מצער של הרי חרמון, שהיה מחולק להר גדול וקטן ועל ההר המצער היו רוב הנסים בעת מלחמת כנען :  {ח} (ח-ט) תהום, בעת ההיא ראיתי תמיד את נפלאותיך, שבעת שבאו עלי צרות גדולות היה זה אצלי אות ומופת שתעשה לי נסים ונפלאות גדולות, ומצייר במליצתו את הזמן כים זועף ואת האומה הישראלית כאניה השטה בלב ים הגדול הזה, ואת הצרות המתעוררות מצייר כגלי ים ומשברים העוברים להטביע את האניה, וצייר כי התהומות המתנשאות בים בעת הסער והם המעוררים בים גלים ומשברים סער וזעף, הם מקבלים הרעש מן הצינורות העליונות לקול תתו המון מים בשמים, וכאלו הצינורות העליונות הם נותנים קול ה' על התהומות, והתהומות יקראו אל הגלים והמשברים, והגלים יקראו ויענו בקול רעם ורעש, ויצייר כי בעת נשמעו הקולות האלה קולות מים רבים אדירים תהומות ומשברים שמע כי צעקו בקולם והודיעו תיכף כי חסד ה' מוכן לבא, וכי זה סימן כי יצוה ה' חסדו לנוסס נסים ופלאות ואותות ומופתים, וז''ש ששמעתי אז שתהום האחד קרא לתהום האחר לאמר יומם יצוה ה' חסדו, שבעת התנשאו התהומות לקול צנוריך ע''י קול ופקודת הצינורות העליונות שע''י מי הצינורות העליונות התגעשו מי תהום רבה, ואז תהום אל תהום קורא וכן קראו אז כל משבריך וגליך אשר עלי עברו כולם קראו ואמרו לאמר כי עתה יתגלה היום והישועה אשר יצוה ה' חסדו, ר''ל התשועה ע''י נס מפורסם שזה נקרא בשם חסד, והנמשל שכל צרה שבאה אז על ישראל עד שחשך להם היום והיה לילה, היה סימן להם כי ברגע זו יתגלה אור ה' והיה יום וה' יצוה חסדו, שהנס והפלא נקרא בשם חסד בכתבי הקדש כנ''ל (סי' ל''ג וסי' ל''ו), ור''ל יומם ביום הבא יתגלה חסדו, וגם בלילה שלפני היום בעוד היה הצרה שירה עמי, כבר היה עמי שירו של החסד שכבר שרתי שיר החסד והתפללתי עליו תפלה לאל חיי, כי בהנשא התהומות והמשברים ידעתי שיבא החסד אחריהם :  {י} אומרה, אולם עתה שיש גלים ומשברים ולא נשמע קול החסד ואין נס ופלא, אמרה לאל סלעי למה שכחתני ואין נס נמצא, ולמה קודר אתהלך ע''י שני דברים, א. בלחץ אויב על ידי הלחץ הגלוי, ב. זאת שנית.  {יא} ברצח אשר בעצמותי, הוא הרצח הפנימי הנסתר, הבא על ידי מה שחרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך, מדוע לא יעשה לכם נפלאות כבימי קדם :  {יב} מה, משיב אל נפשו, מה תשתוחחי ותתיאשי, או מה תהמי עלי שתחשוב שבי הדבר תלוי, הוחילי לאלהים כנ''ל פסוק ו' :

{ב} כאיל. איל שם כולל זכרים ונקבות, והנקבה עורגת ביותר מהזכר, ותערג תהמה, כמו געיה לשור, והגה ליונה, ונביחה לכלב, ושאגה ונהימה לאריות וכדומה :  {ה} בסך. מסוכה של קוצים, כמו ישר ממסוכה (מיכה ז'), ואמר הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב'). חוגג, כמו אוכלים ושותים וחוגגים (שמואל א' ל') :  {ט} חסדו. מורה על הנס (כנ''ל ל''ג ה', ל''ו ו'), ושירה. רצונו לומר שיר החסד :  {יא} ברצח. אלך ברצח הנמצא בעצמותי :

{א} משכיל. בזה ילמדו דעת והשכל להתפלל על הגאולה :  {ב} כאיל. כמו האילה הצועקת על חסרון המים כשאין לה לרוות הצמאון כן נפשי וכו' :  {ג} צמאה נפשי. מתאוה אני לבית אלהים כצמא מתאוה למים ואשאל מתי אבא לראות פני ה' בבה''מ :  {ד} היתה לי וגו'. דמעות בכיותי המה לי במקום הלחם ר''ל ישבעו אותי כאלו אכלתי לחם כי דמעות הבכי ימנעו האכילה וכן נאמר בחנה ותבכה ולא תאכל (ש''א א) : באמור. בעבור שאויבי אמרו לי איה אלהיך אם אלהים הוא יקום ויעזרך :  {ה} אלה. הדברים האמורים למטה אזכרה ובעבור הצער שעלי נפשי משתפכת ורוצה לצאת : כי אעבור. בזכרי אשר עברתי לירושלים שלש פעמים בשנה בעגלות מכוסות כדרך החשובים והייתי מדדה ללכת לאט ובנחת עד בואי אל בה''מ : המון חוגג. בקול המון שמח ורוקד :  {ו} מה תשתוחחי. כאלו מנחם נפשו ואומר לה אתה נפשי למה תלך שחוח ולמה תהמי בקול יללה קוה לה' כי עוד יבא עת שאודה לו על הישועה הבאה לי מעמו :  {ז} אלהי. כאלו תחזור הנפש להתרעם שוב ואומרת אתה אלהי הנה נפשי עלי תשתוחח על אשר אזכור הטובה שהיה לי ממך אשר הלכנו אל בית ה' מארץ ירדן וכו' וזכר המקומות ההם על כי היו בקצה גבול ארץ ישראל :  {ח} תהום אל תהום. ר''ל ועתה הצרות המרובות כתהום קורא כל אחד אל חבירו לבוא עלי כי עד שלא תלך האחת תבוא השנית וכאלו קוראין זה לזה לבוא : לקול צנוריך. ונכונה אני לסבול המים הנשפכים מן הצנורות המשמיעים קול גדול בשפכם כי רבים הם והוא משל על רוב הצרות : כל משבריך. צרות מרובות כגלי הים עוברים עלי :  {ט} יומם יצוה. בימים הראשונים כאשר הלכתי את בית ה' הנה ביום צוה ה' חסדו עלי והלכתי בטח בלילה במלון היה עמי שירה ותפלה לה' השומר חיי :  {י} אומרה. זאת בזכרי אומרה לאל חזקי למה עתה שכחתני ולמה אלך בחושך :  {יא} ברצח וגו'. ר''ל מה שחרפוני צוררי באמרם איה אלהיך דומים בעיני כאלו בחרב דקרו בעצמותי :  {יב} מה תשתוחחי. כאלו חזר לנחם שוב את נפשו ואומר לה מה תשתוחחי : כי עוד אודנו. בעבור התשועה אשר יבא אלי כי הלוא הוא מעולם ישועות פני ואלהי :

{ב} תערוג. כן נקרא שאגת האיל וכמו נהם לארי ושוקק לדוב והדומים : אפיקי. הם המקומות הנגרים בהם המים בחוזק :  {ה} בסך. מלשון סכך ומכסה : אדדם. ענין ההלוך לאט ובנחת ובדרז''ל האשה מדדה את בנה (שבת קכ''ח) : המון. מלשון המיה : חוגג. ענין רקידת השמחה כמו אוכלים ושותים וחוגגים (ש''א ל') :  {ו} תשתוחחי. מלשון שחייה וכפיפה : הוחילי. מלשון תוחלת ותקוה :  {ז} על כן. על אשר : וחרמונים. הרי חרמון : מצער. כך שם ההר :  {ח} תהום. מקום כניסת מים רבים : צנוריך. מלשון צנור ומרזב שהמים זוחלין דרך בה : משבריך. כן יקראו גלי הים ע''ש שנראה כשוברים את הים ונשברים מאליהם וכן משברים יתחטאו (איוב מ''א) :  {ט} שירה. מלשון שיר :  {י} סלעי. חזקי : קודר. חשוך ושחור כמו קודר שחותי (לעיל ל''ה). בלחץ. ענין דחק :  {יא} ברצח. ר''ל בחרב שרוצחים בה :