תהילים מח - פרק מח - מזמור מח
תהילים מח - פרק מח - מזמור מח
{א} שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח:
{ב} גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ:
{ג} יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב:
{ד} אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב:
{ה} כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:
{ו} הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:
{ז} רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
{ח} בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:
{ט} כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה:
{י} דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ:
{יא} כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ:
{יב} יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ:
{יג} סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ:
{יד} שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:
{טו} כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת:
פרושים - תהילים מח
בפרק תהילים זה המשורר מתנבא על ימות המשיח ושבח ירושלים בבניינה ובקרבנות ובאותו פעם יאמרו ישראל, כאשר שמענו מפי נביאים כן זכינו לראות.
פירוש רש''י על תהילים מח
{ב} בעיר אלהינו. לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל : {ג} יפה נוף. עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא''ה בלע''ז (יהושע יז), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא''א) : משוש כל הארץ. ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא''ש בלע''ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה : {ד} נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן : {ה} המלכים נועדו. להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג : עברו יחדו. למלחמה : {ו} המה ראו. את הקב''ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו : נחפזו. פור''נט אטורדי''ץ בלע''ז, כמו ובחפזותה : {ח} ברוח קדים. הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י''ד) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ''ז) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיה י''ח) : אניות תרשיש. הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא : {ט} כאשר שמענו. הנחמות מפי הנביאים כן ראינו : {י} דמינו אלהים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב''ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד') : {יא} כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל : {יב} תגלנה בנות יהודה. כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה : למען משפטיך. שתעשה דין באומות : {יג} סבו ציון. אתם הבונים אותה : ספרו. לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה : {יד} לחילה. לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב') : פסגו ארמנותיה. הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג') דמתרגמינן רמתא : למען תספרו. את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ' : {טו} עלמות. כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי' :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים מח
{א} שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג''כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ''ו : {ב} גדול ה' ומהולל מאד, לא כל גדול הוא מהולל, שלפעמים ע''י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל, וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ''כ, אבל ה' הוא מהולל בעיר אלהינו, וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו, וביחוד על הר קדשו, ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר. {ג} יפה, הגם שהר ציון י''ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה נוף, שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא משוש כל הארץ, וגם הוא קרית מלך רב, ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ''ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה. {ד} שאלהים בארמנותיה, עי''ז הוא נודע למשגב שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה, וזה פירוש על מהולל מאד, שבזה יהללו את ה' על ששכן שכינתו בציון והוא משגבה. עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא : {ה} כי הנה המלכים נועדו, שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים, וגם עברו יחדו שעברו באניות על ים תרשיש, אולם. (ו-ז) המה ראו השגחת ה' בעיניהם, וכן תמהו ונבהלו עד שנחפזו לברוח, ואחזתם שם רעדה, ומה ראו? (ח-ט) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, איך ע''י רוח קדים נשברו אניותיהם, ושיעור הכתובים ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם, הם ראו שע''י הרוח ששברה את אניות תרשיש ברוח הזה בעצמו כנן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע''י האויבים, ומה שאמר כאשר שמענו וכו' הוא מאמר מוסגר, שכמו ששמענו שמע הרוח הזה, כן ראינו אותו בעיר ה', שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, סלה, נשלם הענין : {י} דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי. {יא} כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור''ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו) : {יב} ישמח, הר ציון ישמח למען משפטיך, כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם : {יג} סבו, אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים, סבו את ציון והקיפוה, סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין, ספרו מגדליה אם נמצאו כולם ולא נהרס אחד מהם, אולם. {יד} שיתו לבכם לחילה, ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה, פסגו ארמנותיה עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה, וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם : {טו} כי זה אלהים אלהינו, הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה (כמ''ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב) והוא העומד לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות היינו עד עולם :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים מח
{ג} נוף. מחוז, כמו שלשת הנפת. מלך רב. מלך גדול : {ח} תשבר. נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה, ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה : {י} דמינו. ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידמה (ישעיה י') : {יא} ארץ. בא בסגו''ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק : {יב} ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. הגיל מורה על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב'), לבנות יהודה יהיה זה דבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו רק ישמח בשמחה תמידית : {יג} סבו, והקיפוה. יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ''ש (התו''ה ויקרא סי' מ') שמסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד : {יד} לחילה. החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה : פסגו. מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון : {טו} זה החיל והארמון עלמות. כמו עולמית, ויש עוד פירושים, ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ''ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים, איך על ידי סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה, ואח''כ שרו שיר שבסי' מ''ו שהוסד לאמרו על עלמות, וע''ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות :
פירוש מצודת דוד על תהילים מח
{ב} בעיר אלהינו. ר''ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל : {ג} יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה''א קרית חנה דוד (ישעיה כט) : {ד} אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב : {ה} המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה : {ו} המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו' : {ז} שם. בירושלים : {ח} ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש : {ט} כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה' שהוא אלהינו : יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד : {י} דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך : {יא} כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ : צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ''א בצדק : {יב} למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג : {יג} סובו ציון. וראו תפארתה : ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה : {יד} שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה : פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות : למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה : {טו} כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית :
פירוש מצודת ציון על תהילים מח
{ג} נוף. מחוז : משוש. כולם שמחים בראותם נוי תפארתו : ירכתי. ענין צד כירך הזה שהוא בצד האדם : קרית. מל' קריה ועיר : רב. גדול : {ד} בארמנותיה. מלשון ארמון והיכל : {ה} נועדו. ענין הזמנה כמו בלתי אם נועדו (עמוס ג) : {ו} נחפזו. מלשון חפזון ובהלה : {ז} רעדה. פחד : חיל. חלחלה : {ח} אניות. ספינות : {י} דמינו. ענין תוחלת ותקוה כמו דום לה' (לעיל לז) : {יב} בנות יהודה. ערי יהודה : {יד} לחילה. היא החומה הנמוכה שלפני הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב). פסגו. ענין הרמה וחוזק כמו עלה ראש הפסגה (דברים ג) : {טו} על מות. כמו עולמית :