תהילים סג - פרק סג - מזמור סג
תהילים סג - פרק סג - מזמור סג
{א} מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה:
{ב} אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:
{ג} כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ:
{ד} כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ:
{ה} כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי:
{ו} כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי:
{ז} אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ:
{ח} כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן:
{ט} דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ:
{י} וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ:
{יא} יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ:
{יב} וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר:
פרושים - תהילים סג
בפרק תהילים זה מבואר התפילה שעשה דוד כשהיה מסתתר מפני שאול והיה נכסף ללכת אל מקום ארון כמו אדם שצמא למים ועשה תפלה גדולה על עצמו ונגד שונאיו
פירוש רש''י על תהילים סג
{א} במדבר יהודה. בורח מפני שאול : {ב} אשחרך. אבקש ואדרוש לך כמו ושחרתני ואינני (איוב ז'), אם אתה תשחר אל אל (שם ח') : צמאה לך נפשי. צמא ותאב אני לבוא אליך בבית תפלתך : כמה לך בשרי. לשון תאוה ואין לו דמיון : בארץ ציה. במדבר : {ג} כן בקדש חזיתך וגו'. כמו כאשר צמאתי לראות עוזך וכבודך כדרך שחזיתיך במקדש משכן שילה תשבע נפשי במראות עזך וכבודך : {ה} כן אברכך בחיי. כמו אז כי אז מתרגמינן ובכן, כלומר אז כשאבא לפניך אברכך כל ימי חיי : בשמך אשא כפי. להתפלל ולהלל : {ו} ושפתי רננות. לשונות של רננות כמו (בראשית י''א) ויהי כל הארץ שפה אחת דמתרגמינן לישנא חד : {ז} על יצועי. כשאני שוכב על משכבי אני זוכר אהבתך : באשמורות. הלילה : אהגה בך. אחשב בך : {ט} בי תמכה ימינך. שלא אפול : {י} והמה. אויבי : לשואה יבקשו נפשי. באים עלי במארב ביום אפילה שלא ארגיש בהם : יבאו בתחתיות הארץ. במקום שפל שאול ושוחה יבאו ויפלו : {יא} יגירוהו על ידי חרב. יבואו על רודפי אויבים ויגירוהו כל אחד מהם ע''י חרב שימיתו אותו ומקרא קצר הוא זה שלא פי' מי יגירוהו, יגירוהו לשון גרירה כמו מוגרים במורד (מיכה א') פרץ נחל מעם גר (איוב כ''ח). (מצאתי, מנת שועלים. ישובם חרב שועלים ילכו בו) : {יב} והמלך ישמח. על עצמו היה אומר שהרי כבר היה נמשח : יתהלל כל הנשבע בו. כשיראו שתושיעני יתהללו ויתפארו כל הדבקי' בך ונשבעים בשמך : כי יסכר. יסתם כמו ויסכרו כל מעינות תהום רבה (בראשית ח') :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים סג
{א} מזמור, קוטב המזמור להגיד בו רוב תשוקתו אל הדבקות האלהי, עד שעזב מלזכור כל ענינים החומריים רק באלהים דבקה נפשו : {ב} אלהים, יען אשר אלי אתה אשחרך, רק אותך אשחר ואדרוש, צמאה, כמו שצמאה לך נפשי כן כמה ותאב לך בשרי, שגם החומר שלי מתאוה אל ה', פה בארץ ציה ועיף בלי מים, הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאוה למים והנפש צמאה למים, ואני איני צמא למים רק לך אני צמא ונפשי שוקקה : {ג} כן, והגם שנפשי חוזה אותך בקדש, כי בחזיון הנפש במחזה השכל והרוח הקודש אחזה גדולתך ושכינתך ברוח ובמחזה, אבל אני צמא ותאב שכמו שחזיתיך בקדש במחזה הרוח, כן אראה אותך בעין בשר בעירך ובהיכלך, ועז''א לראות עוזך וכבודך שהראיה הוא בעינים ממש, שאראה עוזך וכבודך בעינים, לא רק במחזה ובצפיית הלב : {ד} כי טוב חסדך מחיים, שחסדך במתנת החיים נבדל מכל חסד שיעשה זולתך, שכל חסד שנשיג מזולתנו אין החסד טוב מצד עצמו רק מצד התועלת שהשגנו ממנו, למשל מלך ב''ו שעשה חסד לחייב מיתה והניחו בחיים, הטוב של החסד הוא החיים שנתן לו, אבל אצלך החסד בעצמו טוב יותר מן החיים, כי החיים אינם תכלית לעצמם, רק שהם אמצעיים שעל ידם שפתי ישבחונך, שבלעדי החיים א''א שאשבח אותך בשפה (כי הנפש המופשטת מן הגוף אין לה פה ושפה לשבח ה', והיא רק שכל ומשכלת), וא''כ אחר שעקר תכלית החיים וטובם הוא מה שיכול להודות לה' על החסד שנתן לנו חיים, א''כ החסד הוא הטוב והתכלית של החיים, והוא טוב מן החיים עצמם שהוא רק אמצעי אליו, כי ע''י החסד שפתי ישבחונך וזאת היא תכלית החיים : {ה} כן, כן הוא הברכה אשר אברכך בחיי, לא אברך אותך על החיים, רק על החסד מה שאוכל לשבח אותך, וכן רק בשמך אשא כפי, מה שאשא כפי לתפלה לא אתפלל על חיים הגשמיים וצרכי העולם רק בשמך, שאוכל להודות לך ולברך את שמך : {ו} כמו חלב ודשן שישבע הגוף ויהיה לו למזון, כן תשבע נפשי, שאתן לה מזונה הרוחני ג' פעמים בכל יום בג' תפלות כמו שיתנו ג' פעמים להגוף מזונו הגשמי, ומפרש במה תשבע נפשי במה ששפתי רננות יהלל פי, שזה מזון הנפש, וכמ''ש הכוזרי שכמו שהגוף הגשמי צריך הוא אל המזון ולא יחיה בלעדיו כן מזון הנפש היא התפלה שתדבק אל שרשה הרוחני, וכמו שמזון הגוף הוא שלש פעמים ביום כן ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה : {ז} (ז-ח) אם, וכן גם אם זכרתיך על יצועי בעת אשר אהגה בך באשמורות הלילה, ואזכור אז מה שהיית עזרתה לי, שעזרתני מן האויבים, וארנן על שחסיתי בצל כנפיך, לא היה זה מפני ששמחתי על הצלחת הזמן והתועלת שהשגתי מאתך בחיים הגשמיים, רק מצד שעי''ז. {ט} דבקה נפשי אחריך, שעי''ז נזכרתי איך יש לי דבקות בה' משני צדדים, אם מצדי, שנפשי דבקה אחריך, ואם מצדך, כי בי תמכה ימינך, והיה עקר שמחתי על שראיתי עי''ז שאני דבק בה' והשגחתו מתמדת עלי וזאת היא עקר מאויי, לא התועלת הגשמי והצלחות העולמיים : {י} והמה, אבל אויבי הם לשואה יבקשו נפשי, נפשי היקרה הזאת אשר עקר מגמתה הוא הדבקות בה', יבקשו המה לשואה וחשך, כי יבקשו לעקרה מארצות החיים, וגם יבואו בתחתיות הארץ, הם המערות והמחילות שבמדבר שבקשו שם את דוד כנזכר בספר שמואל : {יא} (יא-יב) יגירוהו, מאמר זה נמשך על יתהלל כל הנשבע בו, ושיעור הכתוב, אבל כל הנשבע בשם ה' באמת, (שעבדי המלך כולם נשבעו לו בה' בל ימרדו, וכן כל אנשי דוד נשבעו לו בעת נפלו עליו, או ר''ל כל הנשבע בשם דוד כי היה דרכם להשבע בשם המלך כמו חי פרעה), הם יתהללו לאמר, שגם אם יגירוהו על ידי חרב, הגם ששאול ואנשיו יגירו את דוד ע''י חרב, ויגרשו אותו מן המערות אשר הוא מתחבא שם להתגורר בארצות אחרות, עד שהמערות ותחתיות ארץ אלה יהיו מנת שועלים, ששועלים יגורו שם, בכ''ז המלך ישמח בה', כי ה' יושיעהו מכל צרותיו, כי יודע בטח כי יסכר פי דוברי שקר, הדוברים שיגירהו על ידי חרב, כי בודאי מלך ימלוך כמו שהבטיח לו ה' :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים סג
{ב} נפשי. בהגבלה אל בשרי תורה על נפש הרוחניית (כנ''ל ג'). כמה. לא נמצא לו דוגמא, והוא מענין תשוקה, וי''ל שהיא פעל ממלת כמה המורה על שיעור הכמות, או הדוגמא כמו, שתשוקת הבשר הוא כמו תשוקת הנפש : בארץ ציה ועיף בלי מים. ציה ע''י חום השמש, ועיף ע''י האויר הארסי, ובלי מים, העדר מקורות ומעינות (ישעיה ל''ה) : {ג} חזיתך לראות. פעל חזה בא על חזיון הרוח והלב תמיד ומזה מחזה הנביאים וחזון. ופעל ראה על ראות העין, עמ''ש ישעיה (ל' י', ל''ג כ', למעלה נ''ח י''א) : {ו} ושפתי רננות. הוי''ו במקום כאשר : {ז} אשמרות, עתות הלילה שנחלקו לג' אשמורות כמ''ש חז''ל. {יא} יגירהו. וכן הגירם ע''י חרב (ירמיה כ') : {יב} יסכר. כמו יסגר (עמ''ש ישעיה י''ט) :
פירוש מצודת דוד על תהילים סג
{א} במדבר יהודה. להסתר מפני שאול : {ב} אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך : צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים. בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם : {ג} כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו : {ד} כי טוב חסדך מחיים. ר''ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם : {ה} כן אברכך בחיי. ר''ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך : {ו} כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה' בהרבה לשונות של רננות : {ז} אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך : {ח} כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך : {ט} דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט : {י} והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא : יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר : {יא} יגירוהו. המגירי' יגירו וישפכו דמם ע''י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה : {יב} והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה' וגם כל הנשבע בה' יתהלל בישועתו כי הנשבע בה' הוא מאמין בו ויתהלל א''כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה' הוא האלהים : כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה' :
פירוש מצודת ציון על תהילים סג
{ב} אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י''א) : כמה. ענין חשק ותאוה ואין לו דומה : ציה. שממה : ועיף. ר''ל יבשה וכאלו תתאוה למים כאדם היעף : {ג} חזיתיך. ראיתיך : עוזך. על הארון יאמר וכמ''ש וארון עוזך (לקמן קלב) על שהראה בפלשתים עוז כח המקום כמ''ש בש''א : {ו} חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ''ה) : ודשן. ושמן : ושפתי. ענין אמירה כמו שפה אחת (שם יא) : {ז} אם. ר''ל באמת כמו כי אם תם הכסף (שם מ''ז) : יצועי. מל' מצעות המטה : באשמורת. הם שלש חלקי הלילה ודרך האדם להקיץ אז משינתו : {י} לשואה. ענין שממה : {יא} יגירוהו. ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים (ש''ב יד) : מנת. מלשון מנה ומתן : {יב} יסכר. הוא כמו יסגר וכן ויסכרו מעינות (בראשית ח) :