תהילים אונליין
תהילים מד – הטקסט המלא
{א} לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל:
{ב} אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם:
{ג} אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם:
{ד} כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם:
{ה} אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב:
{ו} בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ:
{ז} כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:
{ח} כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ:
{ט} בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה:
{י} אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ:
{יא} תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ:
{יב} תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ:
{יג} תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם:
{יד} תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:
{טו} תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים:
{טז} כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי:
{יז} מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
{יח} כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ:
{יט} לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ:
{כ} כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת:
{כא} אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר:
{כב} הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב:
{כג} כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:
{כד} עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח:
{כה} לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ:
{כו} כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ:
{כז} קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
{א} לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל׃
{ב} אֱלֹהִ֤ים ׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ־לָ֑נוּ פֹּ֥עַל פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֝ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם׃
{ג} אַתָּ֤ה ׀ יָדְךָ֡ גּוֹיִ֣ם ה֭וֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵ֑ם תָּרַ֥ע לְ֝אֻמִּ֗ים וַֽתְּשַׁלְּחֵֽם׃
{ד} כִּ֤י לֹ֤א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ כִּֽי־יְמִֽינְךָ֣ וּ֭זְרוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם׃
{ה} אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַעֲקֹֽב׃
{ו} בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃
{ז} כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תוֹשִׁיעֵֽנִי׃
{ח} כִּ֣י ה֭וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ׃
{ט} בֵּֽ֭אלֹהִים הִלַּלְ֣נוּ כָל־הַיּ֑וֹם וְשִׁמְךָ֓ ׀ לְעוֹלָ֖ם נוֹדֶ֣ה סֶֽלָה׃
{י} אַף־זָ֭נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹא־תֵ֝צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃
{יא} תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֭חוֹר מִנִּי־צָ֑ר וּ֝מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ׃
{יב} תִּ֭תְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל וּ֝בַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ׃
{יג} תִּמְכֹּֽר־עַמְּךָ֥ בְלֹא־ה֑וֹן וְלֹֽא־רִ֝בִּ֗יתָ בִּמְחִירֵיהֶֽם׃
{יד} תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃
{טו} תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭שָׁל בַּגּוֹיִ֑ם מְנֽוֹד־רֹ֝֗אשׁ בַּל־אֻמִּֽים׃
{טז} כָּל־הַ֭יּוֹם כְּלִמָּתִ֣י נֶגְדִּ֑י וּבֹ֖שֶׁת פָּנַ֣י כִּסָּֽתְנִי׃
{יז} מִ֭קּוֹל מְחָרֵ֣ף וּמְגַדֵּ֑ף מִפְּנֵ֥י א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃
{יח} כָּל־זֹ֣את בָּ֭אַתְנוּ וְלֹ֣א שְׁכַחֲנ֑וּךָ וְלֹֽא־שִׁ֝קַּ֗רְנוּ בִּבְרִיתֶֽךָ׃
{יט} לֹא־נָס֣וֹג אָח֣וֹר לִבֵּ֑נוּ וַתֵּ֥ט אֲ֝שֻׁרֵ֗ינוּ מִנִּ֥י אָרְחֶֽךָ׃
{כ} כִּ֣י דִ֭כִּיתָנוּ בִּמְק֣וֹם תַּנִּ֑ים וַתְּכַ֖ס עָלֵ֣ינוּ בְצַלְמָֽוֶת׃
{כא} אִם־שָׁ֭כַחְנוּ שֵׁ֣ם אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנִּפְרֹ֥שׂ כַּ֝פֵּ֗ינוּ לְאֵ֣ל זָֽר׃
{כב} הֲלֹ֣א אֱ֭לֹהִים יַֽחֲקָר־זֹ֑את כִּֽי־ה֥וּא יֹ֝דֵ֗עַ תַּעֲלֻמ֥וֹת לֵֽב׃
{כג} כִּֽי־עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה׃
{כד} ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃
{כה} לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃
{כו} כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃
{כז} ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
תהילים מד : סגולות
להינצל מיד אויב
פרושים - תהילים מד
בפרק תהילים זה המשורר מאונן ומקונן במר נפש על הגלות המר הזה. בכל יום אנו ותורתנו מוכלמים. באומרם, החליף אותנו באומה אחרת ונחשבנו כצאן לטבח למשל ולשנינה לכך ראוי לפדות אותנו למען שמו הגדול אשר עמנו בגלות.
פירוש רש''י על תהילים מד
{ב} באזנינו שמענו. מכאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו בשביל עצמם לא היה להם לומר אבותינו ספרו לנו שהרי הם עצמם ראו נסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כך מפורש באגדת תהלים : {ג} תרע לאומים. הרעות לשבעה אומות גדולות ושילחתם מפנינו ואתה בידך כחך הורשתם מתוך ארצם ותטעם לאבותינו בתוכה : {ד} רציתם. לשון רצון : {ה} צוה ישועות יעקב. גם לבאים אחרינו : {ו} נבוס קמינו. נרמס ונרפוס אויבינו לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט''ז) תבוס נופת (משלי כ''ז) והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י') : {י} אף זנחת ותכלימנו. אף אם אתה תכלימנו אנו שמך לעול' נודה : {יא} תשיבנו אחור. לשון הוה הוא : שסו למו. בזזו נכסינו איש לו : {יב} זריתנו. אפנדישנו''ש בלע''ז : {כ} כי דכיתנו במקום תנים. כי זה משמש בלשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מקום תנים וכסית עלינו בצלמות חשך אף בכל זאת אם שכחנו שם אלהינו הוא יחקור זאת כי הו' יודע תעלומו' וגומר : {כג} כצאן טבחה. כצאן של טבח : {כז} ופדנו למען חסדך. אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים מד
{א} למנצח לבני קרח, מזמור זה הוסד ג''כ על הגלות, מזכיר הנפלאות שעשה ה' להם בימי קדם ומבקש שיוסיף ידו שנית להושיעם כי רק בו בטחו, ומספר כל הצרות שעברו עליהם בגלותם, ושבכל זאת לא נסוג לבם אחור מאמונתו, וע''כ ראוי שיפדם למען חסדו, ובא אל התפלה תחלה מצד כבוד ה' לבל יחולל, ואח''כ מצד גודל אמונתם, ואח''כ ידבר מצד חסד ה', שכל השפל יותר יגדיל ה' עמו חסדו, כמ''ש כי שחה לעפר נפשנו ופדנו למען חסדך, והם הג' דברים שהזכיר לקמן סי' קט''ו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך : {ב} אלהים, ר''ל כי דבר הנמסר לאדם ע''פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים, א. אם המספר הראשון בדהו מלבו, ב. אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים, א. שלא קבלנו הספורים ע''י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו, ב. שאא''ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו, וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם, היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע''פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם, שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם, כי עתה אותותינו לא ראינו. - מבאר מה היה הפעל. {ג} אתה ידך גוים הורשת, מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע''י אמצעי וע''י הטבע, רק אתה בעצמך, ובידך לא ע''י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים, א. שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ, ב. עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז''א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע''י רוע מעשיהם, ועי''כ ותשלחם מן הארץ, וכמ''ש כי מרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר''ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים : {ד} כי, מבאר שדבר זה לא היה ע''פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע''י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו, הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ''מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר''ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע''י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע''פ מעשיהם, כמ''ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע''י ימין ה' העושה נפלאות, וע''י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, כי רציתם, ע''י הרצון העליון שאין טעם לרצון : {ה} אתה, א''כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ''ש בימיהם בימי קדם, כ''ש עתה אשר אתה הוא מלכי אלהים ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי שתצוה ישועות יעקב גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ''פ צוה ע''י שליח : {ו} בך, ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ''פ תהיה המלחמה ע''י עזרתך, עד שמה שננגח צרינו יהיה בך, ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ''ש בך, על כל פנים בשמך נבוס קמינו, תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה', ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו : {ז} כי, כי א''א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל אנכי לא בקשתי אבטח, שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי חרבי לא תושיעני, שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב : {ח} (ח-ט) כי הושעתנו, מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום, ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א''א לנו לנצח רק הללנו א''ע באלהים שהוא עשה התשועה, ונודה תמיד את שמך להגדיל בזה שם ה', כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה, סלה נשלם הענין : {י} אף, מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה זנחת אותנו ותכלימנו, במה שלא הופיע לנו אור ה' כמקדם, ואחר זה לא תצא אלהים גם בצבאותינו, בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח''כ הוספת להרע עמנו, עד. {יא} שתשיבנו אחור מני צר, שגם בעת שהיינו מנצחים עפ''י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, ומשנאינו שסו למו את ממונינו, אח''כ גדלה הרעה יותר כי. {יב} תתננו, שהיינו דומים כצאן העומדים למאכל, וזריתנו בגוים כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי. {יג} תמכר עמך, שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו מכרת עמך, ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם בלא הון, וגם לא הי' זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי לא רבית במחיריהם, בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח''כ גדלה הרעה יותר, כי. {יד} תשימנו חרפה לשכנינו, שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ''ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו לעג וקלס לסביבותינו, ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם : {טו} תשימנו, ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי היינו משל בגוים שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה' בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו מנוד ראש בלאומים מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו : {טז} כל היום כלמתי נגדי, הכלימה הוא מה שמקבל כלימה מאחרים, ובושת פני כסתני הוא מה שמתבייש מעצמו, ומפרש כל היום כלימתי נגדי. {יז} מקול מחרף, בדברים שבין אדם לאדם, ומגדף מצד הדת והאמונה, ובושת פני כסתני מפני אויב ומתנקם : {יח} כל זאת באתנו ובכל זאת לא שכחנוך, ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי גם לא שקרנו בבריתך, שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד : {יט} לא נסוג, והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ''מ לא נסוג אחור לבנו, כי בלבבנו היינו שלמים עם ה' גם בעת אשר תט אשורנו מני ארחך, ולא זאת בלבד : {כ} כי גם בעת אשר דכיתנו במקום תנים, בעת שהיינו בין אכזרים כתנים, ותכס עלינו בצלמות שהמיתו אותנו במיתות משונות וענו אותנו ביסורים קשים לצאת מן הדת, גם בעת ההיא. {כא} האם שכחנו שם אלהינו הגם כי ונפרוש כפינו לאל זר, הגם שהיינו אנוסים לפרוש כפינו לאל זר היה זה רק במעשה אבל בלב גם בעת שפרשנו כפים לע''ג היה לבנו שלם עם יחוד ה' ואמונתו : {כב} הלא אלהים יחקר זאת שהוא יודע האמת מה שהיה בלבבנו, כי הוא יודע תעלומות לב, וגם הנסיון יעיד ע''ז, כי הלא. {כג} עליך הורגנו כל היום, שגם האנוסים שהמירו דתם בעת השמד נהרגו אחר כך ונשמדו, שבחנו וחקרו אחריהם ונודע להם שהם שומרים דת ישראל בסתר, א''כ. {כד} עורה למה תישן ה', שאתה עושה עצמך כישן שאינו רואה ומרגיש מה שנעשה אצלו, או. {כה} למה פניך תסתיר שאתה כמי שרואה ומסתיר פניו, או שתשכח לגמרי ענינו ולחצנו : {כו} כי שחה לעפר נפשנו, הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף : {כז} קומה עזרתה לנו לישועת הנפש, ופדנו מגלות הגוף, והגם שאין לנו זכות עשה למען חסדך :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים מד
{ב} פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ''ח ד') : {ג} אתה ידך. מוציא שליח כמ''ש באילת השחר (כלל ר''ט) : גוים, לאומים. מבואר למעלה (ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז''א תרע לאומים והלמ''ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ''ד תרע ללאומים : {ד} ימינך וזרועך. התבאר אצלי בכ''מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים : {ו} צרינו, קמינו. הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע''ש קומם למלחמה : {ח} מצרינו משנאינו. הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ''ש לקמן (פ''ט ג') : {יא} צר, ומשנאינו. כנ''ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח''כ ובוזז : {יג} ולא רבית. מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב') לפי פירושי : {יד} לעג וקלס. עי' הבדלם (ירמיה ה' כ' ח'), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א''ל חרפה רק הם לועגים עלינו : {טו} בגוים בלאומים. כנ''ל פסוק ג' : {טז} כלימתי, ובושת פני. התבאר (ישעיה א', תהלות ל''ה ד' ו', מ' ט''ו, מ''ד ו', ס''ט ו', ח' כ', ק''ט כ''ט) : {יז} מחרף ומגדף. הגידוף הוא מצד הדת. כמ''ש (ישעיה ל''ז ו', יחזקאל ה' ט''ו, צפניה ב' כ') : {יט} ותט. גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש : {כד} עורה, הקיצה. הקיצה היא יותר מן התעוררות (חבקוק ב', איוב י''ד) : {כו} נפשנו. הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') :
פירוש מצודת דוד על תהילים מד
{ב} פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת : {ג} אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא''י ובמקומם נטעת את ישראל. תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם : {ד} כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם : {ה} מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב : {ו} בך. בעזרתך : בשמך וגו'. כפל הדבר במ''ש : {ח} כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה : {ט} באלהים. במהללי אלהים : ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה : {י} אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו : {יא} תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר : שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו : {יב} כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל : {יג} ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם : {יד} לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו : {טו} תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל : מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג : {טז} נגדי. רואה אני בכלימתי : ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה : {יז} מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו : {יח} כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ''כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית : {יט} ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר''ל לא נטה רגלינו מן ארחך : {כ} כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים : {כא} אם שכחנו. האם שכחנו שם ה' בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר : {כב} הלא וגו'. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש : {כג} כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח : {כד} עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן : {כה} תשכח. מוסב על למה תשכח וכו' : {כו} כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר : {כז} קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך :
פירוש מצודת ציון על תהילים מד
{ג} הורשת. גרשת : {ד} רציתם. מלשון רצון : {ו} ננגח. מלשון נגיחה : נבוס. ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס (ישעיה י''ד) : {ח} הבישות. מלשון בושה : {ט} הללנו. מלשון הלול ושבח : {י} זנחת. עזבת : בצבאותינו. ענין קבוצת אנשי המלחמה : {יא} שסו. בזזו כמו שוסים את הגרנות (ש''א כ''ג) : {יב} זריתנו. פזרתנו כמו וזריתי פרש (מלאכי ב) : {יג} הון. המון רב : רבית. מל' רבוי : במחיריהם. ענין חליפת הדבר וערכו : {יד} וקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כב) : {יז} ומגדף. ענין בזיון : ומתנקם. ר''ל מרבה להרע ומראה בעצמו כנוקם ומשלם גמול : {יט} נסוג אחור. ענין חזרה לאחור : אשורנו. רגלינו : מני. מן והיו''ד נוספת : {כ} תנים. נחשים : בצלמות. ענין חושך : {כב} יחקר. חקירה וחפוש : תעלומות. מל' העלמה : {כד} תזנח. תעזוב : {כה} ולחצנו. ענין דחק : {כו} שחה. מלשון שחיה וכפיפה :
תהילים מד : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לרפואת Eli ben Zlata
- לרפואת Jessica esther bat myriam
- לרפואת Yona Chimon ben Laura Rahel
- Aryeh Tzurishaddai ben Avraham v’Sarah
341 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות