תהילים מה - פרק מה - מזמור מה

מי שיש לו אשה רעה

בפרק תהילים זה המשורר אמר שיר זה על מלך המשיח ומספר מעלתו ומדותיו וכבודו ועשרו וממשלתו וישראל מצפים וזוכרים ואומרים בכל דור ודור מתי יבוא מלך המשיח.

{א} על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים : משכיל. ע''י תורגמן : שיר ידידות. שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם :  {ב} רחש לבי. כך התחיל המשורר בשירו השריץ לבי בקרבי דבר טוב בשבחך את הת''ח רחש לשון נענוע וכן כל לשון שירוץ וריחוש : אומר אני מעשי למלך. השיר הזה שיסדתי ועשיתי אני אומרו למלך שנאמ' (משלי ח') בי מלכים ימלוכו : לשוני. צח בשירים כעט סופר מהיר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן מהיר בלשון ערבי בקי :  {ג} יפיפית מבני אדם. העוסקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך להורות כהלכה, הוצק כמו נשפך כמו מוצקות (זכריה ד'), ויצק עליה שמן (ויקרא ב') : על כן ברכך. כמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומה שכרן ה' יברך את עמו בשלום (לעיל כ''ט) :  {ד} חגור חרבך על ירך. להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך :  {ה} על דבר אמת. להורות כדת ולהתנהג בענות צדק : ותורך. התורה ודבר האמת שתעסוק בו היא תורה אותך טכסיסי המלחמה לעשות ימינך נוראות לפי שהזכיר תלמוד תורה בלשון מלחמה נופל בו ל' ימין המיומנת להלחם, (כלומר הסדר להלחם ביד ימין) :  {ו} חציך שנונים. בלב אויבי המלך שנונים אגיישוץ בלע''ז, והרי זה מקרא מסורס מצינו שהתלמידים קרוים חצים שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (לקמן קכ''ז) ותלמידי חכמים (המזויינים) בהלכה קרוים אויבים זה לזה לפי שעה שנאמר לא יבושו כי ידברו את אויבי' בשער (שם) : עמים תחתיך יפלו. בשכר התורה יפלו העובדי גלולים תחתיהם של ישראל :  {ז} כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך :  {ח} משחך וגו' שמן ששון. כל לשון גדולה נופל עליה ל' משיחת שמן כדת המלכים :  {ט} מר ואהלות קציעות. קידה מתרגמינן קציעתא : כל בגדותיך. כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב : מן היכלי שן מני שמחוך. יותר מהיכלי שן משובחים ההיכלות המתוקני' לך בגן עדן לשמחך בהם, שן איבוייר''א בלע''ז, מני שמחוך היכלות אשר מני הם שמחוך הנותנים שכרך :  {י} בנות מלכים. יהיו מבקרות אותך כענין שנאמ' ושרותיהם מיניקותיך (ישעיה מ''ט) : ביקרותיך. קו''ף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואף על פי שכתוב יו''ד לפניה, ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (שם מ''ב) שכתוב בו יו''ד והסמ''ך מודגשת, ומנחם חברו לשון יוקר כמו יקר מכלי פז (סא''א). שגל . מלכה כמו והשגל יושבת אצלו (דניאל ה) וישתון בהון מלכא רברבנוהי שגלתיה ולחינתיה אשתך תתיצב לימינך : בכתם אופיר. בקבוצת עדי זהב הבא מאופיר :  {יא} שמעי בת וראי. שמעי כנסת ישראל וראי דרך הטוב : והטי אזנך. לתורה : ושכחי עמך. מעבר הנהר שאת גדילה ביניהם : ובית אביך. ע''א שעבדו אבותיך בעבר הנהר :  {יב} ויתאו המלך יפיך. ואם תעשי כן יתאוה המלך הקב''ה לנויי מעשיך :  {יג} ובת צר במנחה פניך יחלו. כמו (שמות ל''ב) ויחל משה ובשכר זה תזכו שיביאו לך אשכרים ודורון אותם שהם עכשיו עשירי עם :  {יד} כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. אותם שכל כבוד תלוי בהם והם כנסיו' של מלך אשר נהגו עצמם בצניעות עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהני' גדולי', משבצות קאטונ''ש בלע''ז :  {טו} לרקמות תובל למלך. בבגדי רקמה יביאום מנחה למלך על כל הארץ, רקמות אברודי''ץ בלע''ז, זה שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו' (ישעיה ס''ו). בתולות אחריה רעותיה. ילכו אחריהם כענין שנאמר (זכריה ח') והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם : מובאות לך. כלפי הקב''ה אמרו המשורר :  {יז} תחת אבותיך וגו'. לכל אחד מישראל אמר :  {יח} אזכירה שמך. כלפי הקב''ה אמרו המשורר :

{א} למנצח, שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע''ז קראו בשם שיר ידידות :  {ב} רחש לבי, מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים, א. מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז''א רחש לבי דבר טוב, שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב, ב. בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז''א אומר אני מעשי למלך, שנתיסד לכבוד המלך, ג. בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז''א לשוני עט סופר מהיר, כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר :  {ג} יפיפת מבני אדם, דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז''א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה יפיפית מבני אדם, כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי הוצק חן בשפתותיך, שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע''ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע''ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, על כן ברכך אלהים לעולם, שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א''כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית :  {ד} חגור, והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר חגור חרבך על ירך אתה הגבור, כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא הודך והדרך, שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת.  {ה} והדרך העיקרי אם תצלח לא בחרב ולא במלחמה, רק ע''י שתרכב על דבר אמת, כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על הענוה של צדק, (ר''ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), ותורך נוראות ימינך, ר''ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע''י ימינך, ע''י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר''ל שע''י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי.  {ו} חציך, שיעור הכתוב בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, שאויבי המלך, ר''ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך :  {ז} כסאך, אחר שכסאך הוא כסא אלהים, כי תשב על הכסא לעשות משפט אמת וצדק כאלהים, ולכן יעמוד הכסא עולם ועד, כי הדברים האלהיים לא יבלם הזמן ולא יהרסם. שבט מישור שבט מלכותך, במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר''ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו.  {ח} אהבת צדק, ר''ל מה שאתה נוהג מלכות ביושר וצדק שב להיות קנין בנפשך עד שאהבת צדק ותשנא רשע, שלכן א''א כלל שתטה מן הצדק והיושר, על כן משחך אלהים אלהיך באופן אשר תשיג שמן ששון מחברך, שהאוהבים אותך ימשחו אותך בשמן ששון כי ישמחו על הצלחתך :  {ט} מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך, וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך מן היכלי שן, שאז הלך לקראת כלתו, מני שמחוך, בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך :  {י} בנות מלכים, הנה לשמחת כלולות הלזו, התאספו כמה בנות מלכים שבאו לכבודו, ועז''א בנות מלכים באו עתה ביקרותיך, בין הבנות שבאו לכבודך אולם נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, השגל העומדת לימינך, היא נצבה על כולם ומתרוממת עליהם, בכתם אופיר, ימליץ שכמו שהכתם אופיר יקר מן הזהב, כן היא נצבה על כולם בפאר והוד, ואמר לימינך, כי דרך המלכים שהאשה המיועדת לו לפי ערכו תעמוד בשעת הקדושין לצד ימינו, והאשה אשר אינה לפי ערכו וכבודו תעמוד אז לצד שמאלו, ועז''א נצבה שגל לימינך הראויה לכבודך :  {יא} שמעי בת, עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך ושכחי עמך, היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, ושכחי בית אביך כי תשאר אצל אישה :  {יב} ויתאו המלך יפייך, המלך הוא יתו ויתאר את יפיך במה שהוא אדוניך, עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו :  {יג} ובת צור, המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה. -- עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה, ומספר מה היה המנחה.  {יד} כל כבודה בת מלך פנימה, בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם לבושה ממשבצות זהב, לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם :  {טו} לרקמות, מן האכסניה של הכלה שהיא מבית אביה ששם בא המלך לקראתה וארשה בקדושין אחר שקבלה דת ישראל, ולשם באו שלוחי צור במנחה, משם הובילו הכלה, אל חופה מרוקמת העשויה ממשי ורקמה, ושם באה עם נערותיה, ומשם הובלה אחרי זה להיכלי מלך, על זה אמר לרקמות, רצה לומר, עתה תובל לרקמות, להחופות המרוקמות, הובילו הכלה לחופתה, ומשם תובל למלך, גם יובלו בתולות אחריה אשר הם רעותיה. - מסב פניו אל המלך ואומר אליו ''מובאות לך'' הכלה עם רעותיה כולן מובאות לך, כי גם הבתולות האלה רעיות המלכה היו לפלגשים אל המלך :  {טז} תובלנה, מצוה שכולן תובלנה בשמחות וגיל, בכל מיני כלי זמר ושמחות, ומשם תבואינה בהיכל מלך להשאר שם בארמונו :  {יז} תחת, עתה יברך פרי בטן אשר יולדו מהם, בניך יהיו תחת אבותיך, כי המלך יורש כבוד אבותיו, אבל אחר שגדולתו גדול מכבוד אבותיו, יניח לבניו את הכבוד אשר ירש מאבותיו למשל אביו היה במדרגת אדון, והוא במדרגת מלך גדול, יהיו בניו שרים כפי התואר שירש מאביו, ועל זה אמר שתשיתמו לשרים בכל הארץ :  {יח} אזכירה, וגם אחרי מותך אזכירה שמך בכל דור ודור, כי השם טוב שלך ישאר לדור דורים על כן עמים יהודוך לעולם ועד :

תהילים פרק-מה על דרך המושכל

(א) למנצח, אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת. ועז''א משכיל שיר ידידות שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע''ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר :

(ב) רחש לבי דבר טוב, הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם שאומר אני בפה שמעשי למלך בכ''ז לשוני (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה כעט סופר מהיר היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב :

(ג) יפיפת. תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר יפיפת מבני אדם היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי הוצק חן בשפתותיך, במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, על כן ברכך אלהים לעולם, אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי''ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם :

(ד) חגור, הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע''י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה''ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א''צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע''י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ''י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז''א חגור חרבך על ירך גבור, הנה יכולת ג''כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה הודך והדרך, כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ''ז.

(ה) הדרך העקרית יהיה במה שתצלח ותרכב על דבר אמת, כי ההשגה ע''פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת, ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, וענוה צדק, במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע''י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, ותורך נוראות ימינך שמה שתשיג ביגיעה רבה ע''י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע''י רוח ה' בלא יגיעה ועמל :

(ו) חציך, וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו, כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ''ש טובה חכמה מכלי קרב :

(ז) כסאך, ובזה ישב השכל על כסא אלהים למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע''כ ישב על הכסא לעולם ולא ימוט מצדקתו, שבט מישור שבט מלכותך, כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש :

(ח) אהבת צדק, וע''י היושר הטבוע בלבך אהבת צדק ותשנא רשע, כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה :

(ט) מור, וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך מור שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, ואהלות וקציעות שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר''ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, מן היכלי שן מני שמחוך, עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה :

(י) בנות מלכים, עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע''י החומר והגויה, היא א''כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם בנות מלכים, ובאים עתה ביקרותיך, לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע''פ עצת החכמה, ואז נצבה שגל לימינך שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ''ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת בכתם אופיר מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות :

(יא) שמעי בת, עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, ושכחי עמך ובית אביך, שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה :

(יב) ויתאו המלך יפיך, והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה שהוא יהיה אדוניך, ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, והשתחוי לו להכנע לעצת החכמה והדעת :

(יג-יד) ובת צור מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז''א שעשירי עם יחלו פניך במנחה, ומה היא המנחה כל כבודה בת מלך, דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא לבושה ממשבצות זהב, לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז :

(טו) לרקמות, אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר''ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם בתולות אחריה רעותיה שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה :

(טז) תובלנה בשמחות וגיל, שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, ויבואו בהיכלי מלך פנימה להשכיל סודות השכל וצפונותיו :

(יז) תחת אבותיך, יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, תשיתמו לשרים בכל הארץ גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם :

(יח) אזכירה שמך בכל דור ודור, כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, וכל העמים יהודוך והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך :

{א} שושנים. שם כלי זמר :  {ב} רחש. דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז''ל, עט. קולמוס :  {ד} הודך והדרך. עי' הבדלם לקמן סי' ק''ד :  {ה} וענוה. כמו וענות, ותורך. מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך :  {ז} כסאך. עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים :  {ט} כל בגדותיך. מ''ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה :  {י} ביקרותיך. משפטו ביקרותיך :  {יא} שמעי, והטי אזנך. מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ''ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ''ש ירמיה ל''ה ט''ו) :  {יב} ויתאו. בנינו קל והתי''ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך :  {יג} ובת צור. שם הקריאה, את בת צור :  {יד} כבודה. כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י''ח). פנימה. בתוך דבר. רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך :  {טו} לרקמות, למקום המרוקם :

{ב} רחש לבי. ר''ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב : אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח : לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר :  {ג} יפיפית. אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם :  {ד} חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה :  {ה} והדרך. ר''ל ההדר אשר יהיה בך במה שתצלח ותרכב בגבהי הממשלה זה יהיה לך בעבור האמת שעשית ובעבור שהיית עניו בצדק לא להתיהר : ותורך. לזה ימינך שלמד אותך לעשות מעשים נוראים ומבלי למוד ועזר מזולת :  {ו} חציך. החצים אשר תשליך יהיו מחודדים ועי''ז יפלו אויביך תחתיך כי החצים ההם יפלו בלב אויבי המלך (ומלת יפלו מוסב למעלה ולמטה) :  {ז} כסאך אלהים. כסא המלוכה הנתון לך מאלהים יתקיים עולם ועד : שבט. בעבור כי ממשלת מלכותך היא ממשלת מישור כי תנהג את המלוכה בצדק ובמישור :  {ח} על כן. בעבור כשרון מעשיך משחך אלהים למלך : שמן ששון. כאשר תהיה נמשח בשמן למלוך על העם יהיה עליך ששון מחבירך כי הכל יחפצו בך :  {ט} כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח : מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר''ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה :  {י} ביקרותיך. ביקרת שלך בהן יהיו אף בנות מלכים : נצבה שגל. המלכה תהיה נצבה בימינך מקושטת בכתם אופיר והכל הוא משל לגודל התענוג והממשלה :  {יא} שמעי בת. יאמר לכל עדה ועדה שמעי וראי בהבנת הלב והטי אזנך לשמוע לכל אשר יצוה מלך המשיח : ושכחי עמך וגו'. ר''ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח :  {יב} ויתאו. אז יתאוה מלך המשיח יופי כפי כשרון מעשיך ואז ינוח לך כי הוא יהיה אדוניך ואז תשתחוי לו ולא יאונה לך רעה כי יסך עליך בצלו :  {יג} ובת צור. גם עדת צור בהבאת מנחה יבקשו פניך למלאות שאלתם ועם כי המה העשירים שבכל עם וחשובים :  {יד} כל כבודה. כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה לפי רוב כבודה אשר לבושה עשוי ממשבצות זהב :  {טו} לרקמות. בבגדי רקמה תהיה מובאה למלך המשיח : בתולות אחריה. ר''ל עם הבתולות אשר תלכנה אחריה לשמשה ועם רעותיה ההולכים עמה כאחת כולן תהיינה מובאות מארצם בשמחה ותבואנה בהיכל מלך ר''ל בשמחה יקבלו עול מלכות המשיח :  {יז} תחת אבותיך. אל מול המשיח יאמר תחת אבותיך המלכים יהיו בניך ר''ל כמו שבא לך המלוכה על היותך מזרע דוד כן בניך ירשו המלכות ממך : תשיתמו. אל מול ה' יאמר אתה ה' תשים בני מלך המשיח לשרים ומושלים בכל א''י :  {יח} אזכירה. בעבור כל זאת אזכיר שמך בכל דור : על כן. בעבור הגדולה הזאת אשר תגדל את מלך המשיח יודוך עד עולם ויקבלו אותך לאלוה :

{א} שושנים. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן : משסיל. מחוכם : ידידות. אהובות :  {ב} רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח''ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס''ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים : עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י''ט) :  {ג} יפיפית. מלשון יפה : הוצק. מלשון יציקה :  {ה} על דבר. בעבור : ותורך. ותלמדך :  {ו} שנונים. חדודים כמו אם שנותי ברק חרבי (דברים ל''ב) :  {ז} שבט. המושל יקרא שבט כי בידו שבט המוסר וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט) :  {ט} מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם : בגדותיך. מלשון בגד : שן. שן הפיל. מני. כמו מן והיו''ד נוספת :  {י} ביקרותיך. מל' יקר : שגל. כן תקרא האשה כי מיוחדת למשגל וכן והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב) : בכתם אופיר. והוא הזהב הטוב הבא ממדינת אופיר :  {יא} בת. ר''ל עדה וכן בת בבל (לקמן קל''ז) :  {יב} ויתאו. מלשון תאוה :  {יג} יחלו. יבקשו :  {יד} ממשבצות. מקום מושב אבני יקר כמו משובצים זהב (שמות כה) :  {טו} לרקמות. מלשון רקמה והוא כמו ברקמות וכן ישבת לכסא (לעיל ט) ומשפטו בכסא : תובל. תובלנה. ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח) :  {יז} תשיתמו. תשים אותם :