תהילים פ - פרק פ - מזמור פ
תהילים פ - פרק פ - מזמור פ
{א} לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר:
{ב} רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:
{ג} לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ:
{ד} אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:
{ה} יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:
{ו} הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ:
{ז} תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ:
{ח} אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:
{ט} גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ:
{י} פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ:
{יא} כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל:
{יב} תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ:
{יג} לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ:
{יד} יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה:
{טו} אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת:
{טז} וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ:
{יז} שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ:
{יח} תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ:
{יט} וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא:
{כ} יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:
פרושים - תהילים פ
בפרק תהילים זה תפילה נוראה שיקרב הקב"ה לישראל כמו שהיה מקדם.
פירוש רש''י על תהילים פ
{א} אל שושנים. אל ישראל : עדות לאסף מזמור. מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר (מלכים ב' י''ג) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש : {ב} רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב : יושב הכרובים. כמו שנאמר (שמות כ''ה) ונועדתי לך שם וגו' : הופיעה. הראה גבורתך : {ג} לפני אפרים ובנימן ומנשה. כשיהיו צריכים לתשועתך אע''פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים (שמות ג') ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ''כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם : אפרים. במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכים א' כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם : מנשה. בימי יהואש בן יהואחז שנאמר (שם ב' י''ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל בנימין בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם. ולכה לישועתה לנו. אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ''ז) ולכה אין בשורה מוצאת (ש''ב י''ח) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיה ג) : {ד} השיבנו. בגלות בבל שהיה מרדכי שם : {ה} עד מתי עשנת. בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל : {ו} האכלתם לחם דמעה. במצרים : ותשקמו בדמעות שליש. בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא''ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיה מ') וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ''ז) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם) : {ז} תשימנו מדון. אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון : {ח} השיבנו ונושעה. מבני יון : {ט} גפן ממצרים תסיע וגו'. חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י''ט) ויסע כעץ תקותי ואח''כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם : {י} פנית לפניה. את היושבים שם : ותשרש שרשיה. השרישה שרשיה : {יא} וענפיה. כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים : {יב} תשלח קציריה. שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י''ד) : עד ים. עד הים הגדול היה גבולה : ואל נהר יונקותיה. רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת : {יג} למה. עתה : פרצת גדריה. של אותה הכרם : וארוה כל עוברי דרך. לקטוה כל הבא כמו (שיר ה') אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו : {יד} יכרסמנה חזיר מיער. כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה : מיער. העי''ן תלויה (וכאילו נכתב באל''ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות : וזיז שדי. כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך : ירענה. רועה עליה וענפיה ואוכלן : {טז} וכנה אשר נטעה ימינך. המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך (בראשית מ'). ועל בן אמצת לך. ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר (שם כ''ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו : {יז} שרופה באש. כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ''ה) ת''א לא תכסח : יאבדו. תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך : {יח} תהי ידך על איש ימינך. תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו : ועל בן אדם. אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ : {יט} ולא נסוג ממך. ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך : תחיינו. מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך : {כ} ה' אלהים צבאות. כאן נאמרו שלש אזכרות (של שמות) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים פ
{א} למנצח, מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג' חלקים, א. מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם, ב. שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה, ג. שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג' אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם : {ב} א. רועה ישראל האזינה, שבזמן העבר היית רועה אותם וממלא כל צרכיהם, ב. נוהג כצאן יוסף, שנהגתם כצאן בין זאבים ולא פחדו, כמ''ש וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים, ג. יושב כרובים הופיעה, שאז בנית להם מקדש ושכנת בין בדי הארון על הכרובים וכן הופיעה גם עתה בבנין המקדש : {ג} לפני, (חלק א') בקש שיעורר ה' גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה, ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ''נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג' שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ''ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש : {ד} אלהים השיבנו, שישובו לארצם ולא ינצחום אויביהם : {ה} (חלק ב'), עד מתי עשנת בתפלת עמך, שהתפללו ע''ז כמ''ש נחמיה ד' ג' ונתפלל אל אלהינו : {ו} האכלתם לחם דמעה, מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי' ה' : {ז} (ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש''ש סימן ו' : ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי''ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא''כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם : {ט} גפן, (חלק ג') בקש שיעזרם על בנין המקדש ויוציאם מעול מלכי פרס, ומזכיר יצ''מ שאז לקחת גפן ממצרים וגרשת ז' עמים, ונטעת אותם במקומם בקרן בן שמן : {י} (י-יא) פנית לפניה, אח''כ פנית גם העמים שסביב א''י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים : {יב} תשלח, כמ''ש וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, למעלה ע''ב : {יג} (יג-יד) למה פרצת גדריה, כמ''ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיה ה') עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך, שארו ולקטו הפירות, ואח''כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ''נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי : {טו} (טו-טז) הבט ופקד גפן זאת וכנה, שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון וכנין, והבנין קורא בן, מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב''ד, והבנין הוא המקדש : {יז} שרופה ועתה היא שרופה באש וכסוחה, שכסחו את הכנה, ושרפו את הבנין, ואם כן ראוי כי החזיר והזיז שדי מגערת פניך יאבדו על שמחבלים את הגפן : {יח} תהי, ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג''כ בכח ימין ה' שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך, כאילו יד ה' השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית : {יט} (יט-כ) ולא נסוג ממך, ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא, ונאמר ה' צבאות השיבנו, ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים פ
{ב} הופיעה. על הופעת וגילוי השכינה : {ה} עשנת. מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה' : {ו} שליש. יל''פ כי שלש פעמים הגלם נבוכדנצר, ור''ל שלש פעמים האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות, או שנתקן בימי בלשצר שהיו שלשה מלכים לגלות בבל, או כיון על מצרים ובבל ומדי ג' גליות : {ט} תסיע, תגרש. ר''ל הסעת וגרשת פעם אחר פעם, לכן בא העתיד : {יא} כסו. השרשים כסו את ההרים בצלה : {יג} וארוה. לקטוה : {יד} יכרסמנה. ענין כריתה כמו שדה שקרסמוה נמלים : {טז} וכנה. כמו מכון וכן. ובן מלשון בנין : {יח} ידך. מכת ידך :
פירוש מצודת דוד על תהילים פ
{ב} רועה. אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו : נוהג. אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו : יושב. אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה : {ג} לפני אפרים וגו'. ר''ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו' : ולכה. כמו ולך כן הוא ע''פ המסורה ור''ל עליך : {ד} השיבנו. אליך : והאר. הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים : {ה} עשנת. כעסת למאס תפלת עמך : {ו} לחם דמעה. במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל : ותשקמו. השקית אותם בדמעות מלוא שליש ר''ל הדמעות הרוו צמאונם : {ז} מדון. בעלי דין ומריבה : {ט} גפן. ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים : תגרש. מא''י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם : {י} פנית לפניה. את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה : {יא} צלה. של עדת ישראל : וענפיה. של העדה ההיא היו ארזים חזקים ר''ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה : {יב} תשלח. פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך : ואל נהר. זה נהר פרת והוא הרוחב : {יג} למה. עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר''ל למה נתתם להפקר לכל : {יד} יכרסמנה. הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה : וזיז. החיות הזזים בשדה כ''א ירעה בה ויאכל פריה : {טו} שוב נא. שוב עתה אלינו : פקוד. השגיח על הגפן הזאת : {טז} וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א''י : ועל בן. ר''ל תן השגחתך על א''י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל : {יז} שרופה באש. הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך : {יח} תהי ידך. מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך : ועל בן וגו'. הוא כפל ענין במ''ש כי היא היא ועל ישראל יאמר : {יט} ולא נסוג. לא נשוב אחור ממך : תחיינו. ר''ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך :
פירוש מצודת ציון על תהילים פ
{א} אל שושנים. על שושנים והוא כלי נגון עשוי בצורות שושנה : עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ''ב י''א) ור''ל המזמור הזה היה לקשוט ולפאר לאסף : {ב} הופיעה. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל''ב) : {ג} ולכה. כמו ולך כך הוא במסרה ור''ל עליך : {ה} עשנת. כמו תעשן והוא ענין כעס כמו יעשן אפך (לעיל ע''ד) : {ו} שליש. שם מדה גדולה וכן וכל בשליש (ישעיה מ') : {ז} מדון. מל' דין : למו. להם ר''ל עליהם : {י} פנית. ענין הסרה והפנוי מן המקום : {יא} צלה. מל' צל : אל. ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל''א) : {יב} תשלח. ענין התפשטות כמו ותשלח פארות (שם יז) : קצירה. ענפיה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב יד) : יונקותיה. ענפים יונקים ורכים כמו ויעל כיונק (ישעיה נ''ג) : {יג} פרצת. ענין שבירה : גדריה. כתליה : וארוה. ענין לקיטה כמו אריתי מורי (ש''ה ה) : {יד} יכרסמנה. ענין כריתה וכליון כי יחסלנו הארבה (דברים כ''ח) תרגמו ירושלמי ארי יקרסם יתיה גובא ובמשנה שדה שקרסמוה נמלים (פאה פ''ב) והקו''ף והכ''ף מתחלפים כי הם ממוצא אחד : וזיז. מלשון הזזה ותנועה : שדי. כמו שדה : {טו} נא. עתה : ופקד. ענין השגחה : {טז} וכנה. מל' כן ובסיס : אמצתה. מל' אומץ וחוזק : {יז} כסוחה. ענין כריתה כי לא תזמור (ויקרא כ''ה) תרגומו לא תכסח וכן קוצים כסוחים (ישעיה ל''ג) : {יט} נסוג. ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (שם נט) :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים ליום רביעי
- תהילים של הספר השלישי
- תהילים יומי: יום טז
- תהילים שהרב חיים קנייבסקי שליטא המליץ לקרוא