תהילים פא - פרק פא - מזמור פא
תהילים פא - פרק פא - מזמור פא
{א} לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף:
{ב} הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
{ג} שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל:
{ד} תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:
{ה} כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
{ו} עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:
{ז} הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:
{ח} בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה:
{ט} שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי:
{י} לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:
{יא} אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:
{יב} וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:
{יג} וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:
{יד} לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:
{טו} כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:
{טז} מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:
{יז} וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:
פרושים - תהילים פא
מזמור תהילים זה אמרו בבית המקדש בראש השנה שנעשה בזה היום כמה ניסים לישראל.
פירוש רש''י על תהילים פא
{א} על הגתית. כלי שיר הבא מגת : {ב} הריעו. בר''ה : {ג} כנור נעים עם נבל. ר' חייא בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור, ורבי שמעון אומר נימין (ויתידות) יתירות שבין זה לזה למה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר : {ד} בחדש. בחדוש הלבנה : בכסה. יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז') ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע : {ה} כי חק. הוא לישראל מאת הקב''ה לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב''ה : {ו} עדות ביהוסף שמו. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים : שפת לא ידעתי אשמע. מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון : {ז} מדוד. מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים, מדוד קדירה כמו (ש''א ב') והכה בכיור או בדוד : {ח} בצרה קראת. לי כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם : אענך בסתר רעם. אתה קראתני בסתר ביני ובינך ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא : אבחנך על מי מריבה סלה. ואע''פ שגלוי ובחון לפני שאתם עתידים להמרותי במי מריבה, כך שנויה במכילתא : {ט} שמע עמי. אחרי שכל זאת עשיתי לך כדאי אתה לשמוע לי : {יא} הרחב פיך. לשאול ממני כל תאות לבך : ואמלאהו. ככל אשר תשאל אמלא : {יג} בשרירות לבם. במראית לבם כמו (לעיל ה') למען שוררי : {יד} לו עמי שומע לי. עדיין אם היו רוצין לשוב לי ולשמוע אלי : {טו} כמעט אויביהם אכניע. בשעה מועטת הייתי מכניע אויביהם : אשיב ידי. אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם ואז : {טז} משנאי ה' יכחשו לו ויהי עתם. פורענות' לעול' : {יז} ויאכילהו. לישראל : ומצור. השביעם דבש כשהלכו בדרכיו כענין שנאמר (דברים ל''ב) ויניקהו דבש מסלע :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים פא
{א} למנצח, הוסד בר''ה, וכפי הנראה היה אז ג''כ עת בצורת, ובר''ה התפללו על הגשמים ונענו : {ב} הרנינו, חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ''ש במס' תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר''ה שהלוים משוררים בבהמ''ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ''ש (נחמיה ח') אכלו משמנים וכו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו, תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב, וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש. (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף, לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג' סימנים מובדלים, א. בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו, ב. בכסה, שהוא יום המוכן למשפט, ג. ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד : {ה} כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה', אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה' יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו : {ו} עדות ביהוסף שמו, יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג''כ בר''ה, כמ''ש חז''ל, ואז היה ג''כ הדין על הרעב והשובע, שע''כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה' עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים, אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר. {ז} הסירותי מסבל שכמו, ר''ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר''ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה', שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו, וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי. {ח} בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם, שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה' ענה אותנו בסתר, ואמר ''בצרה קראת ואחלצך'' : והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג''כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה' בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה' היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה' עתה נגלה ע''י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה' על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו ''בצרה קראת ואחלצך'', אבחנך על מי מריבה, קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה', ופה היה המים שרב ה' והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר. סלה נשלם הענין : {ט} (ט-יא) שמע עמי ואעידה בך, אתרה בך שאם תעבוד ע''א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ''ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה, ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו, מבאר מ''ש אבחנך על מי מריבה, שה' בחן אותם ע''י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע''א, (אחר שאנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה' בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה : {יב} (יב-יג) ולא, אבל ע''י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע''א, עי''כ אשלחהו בשרירות לבם, שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע''כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ''ז הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי : {יד} לו, ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי, אז. {טו} כמעט, שישמעו לי, ר''ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה', אז אויביהם אכניע, שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי, לכלותם פעם אחר פעם : {טז} משנאי, שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה' אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה' אשר יכחשו מציאות ה' והשגחתו, ויהיה עתם לעולם ר''ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם : {יז} ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה' הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים פא
{ד} בחדש. ר''ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר. בכסא. יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו : {ה} חק, משפט. חק דבר שאין טעמו ידוע, ומשפט דבר שטעמו ידוע (אילת השחר כלל תקי''ג) : {ו} (ו-ז) שפת, (איש) לא ידעתי. מדוד. כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א' ב') : {י} אל זר, אל נכר. נכר גרוע מזר כמ''ש ישעיה כ''ח, ור''ל שלא יהיה בך היינו בלבך אל זר מחשבת ע''ז, ולא תשתחוה בפועל, וכמו לא יהיה לך אלהים אחרים שפירשו רבים ממוני המצות על מחשבת אליל, וכל מאמר הוא תנאי נסמך על מלת אם, אם תשמע ולא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך, ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הוא כעין מאמר מוסגר מבאר הטעם שראוי שלא יהיה בך אל זר, וכמו שכן אמר בדברות הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, לא יהיה לך : {יב} (יב-יד) ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי. שם ישראל הוא שם מעלתם מצד עצמם, ושם עמי הוא שם הקשר שיש להם עם אלהים שהם משועבדים לו כעם למלכם, מצד השעבוד של עמי מחויבים לשמוע בקולו, ומצד מעלתם בעצמם ראוי שיאבו בעצמם לה', וכן אמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, שמצד מעלתם ישראל ראוי שילכו בדרכי ה' מעצמם מצד מעלתם : {טו} (טו-טז) אויביהם צריהם, משנאי ה'. בארתי לקמן פ''ט כ''ג הבדלם, כי הצר הוא המציר בפועל, ועליו משיב ידו להענישו בפועל, והאויב דורש רעה בלב ויכניע אותו שיכנע בלבו מדה כנגד מדה, והשונא אינו דורש רעה דוקא רק נבדל ממנו ומרחיקו, וע''כ אמר משנאי ה', ומשנאי בפועל שגורם שגם אחרים ישנאו אותו, וחז''ל דרשו כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, וזה רצוף בפשטות מלת משנאי בפועל, וחסר מלת אשר משנאי ה' אשר יכחשו לו, כמו וכחשתי לאל ממעל איוב ל', וכן מלת על נמשך לשתים על צריהם אשיב ידי, (על) משנאי ה', ועתם עת פורעניותם, ומלת כמעט, ר''ל לו שומע לי כמעט : {יז} מחלב. מן המיטב כמו חלב כליות חטה (דברים ל''ב) :
פירוש מצודת דוד על תהילים פא
{ב} הרנינו. בפה : עוזנו. שהוא לנו למעוז וחוזק : הריעו. בשופר : {ג} שאו זמרה. הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים : {ד} בחודש. בהתחלת החודש ר''ל ביום הראשון תקעו שופר : בכסה. בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר''ה : {ה} כי חק. התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט : {ו} עדות. ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ''ש וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מא) כי ארז''ל בר''ה יצא יוסף מבית האסורים : בצאתו. בעת שיצא למשול על ארץ מצרים : שפת. אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז''ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ''א המכיר בכולן : {ז} הסירותי. אמר במקום ה' בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז''ל בר''ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים : כפיו. העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד : {ח} בצרה. בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה : אענך. עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך : רעם. בעת עברם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל (לעיל טז) : אבחנך. ר''ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ''ז עניתיך בעברך במי הים : סלה. ר''ל וכ''כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה : {ט} שמע עמי. אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי : ישראל. ר''ל כי אם תשמע לי אתה ישראל : {יא} אנכי. ר''ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי : {יב} ולא שמע. אבל עמי לא שמע לקולי : לא אבה. לא רצה לשמוע לי : {יג} ואשלחהו. שלחתים מארצם ללכת בגולה כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה : {יד} לו עמי. אם היה עמי שומע לי וגו' : {טו} כמעט. כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות : {טז} משנאי ה'. השונאים הנחשבים לשונאי ה' היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש : ויהי עתם. עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק : {יז} ויאכילהו. אז היה ה' מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברי' לב) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום :
פירוש מצודת ציון על תהילים פא
{א} הגתית. כלי נגון הבא מגת : {ג} נעים. ענין מתיקות וערבות : {ד} בכסה. ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא (משלי ז') והה''א תמורת האל''ף : {ו} עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ''ב י''א). שפת. לשון עם ועם כמו שפה אחת (בראשית י''א) : {ז} מסבל. ענין טעינת משא כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד') : שכמו. כתיפיו. מדוד. כלי בישול כקדרה וכיוצא וכן והכה בכיור או בדוד (ש''א ב) : {ח} ואחלצך. ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כ''ה) : אענך. מל' עניה ותשובה : אבחנך. מל' בחינה : {ט} ואעידה. ענין התראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים שלא יכחש : {יב} לא אבה. לא רצה : {יג} בשרירות. במראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ''ד) : {יד} לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח') : {יז} מחלב. ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה) :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים של הספר השלישי
- תהילים יומי: יום טז
- תהילים שהרב חיים קנייבסקי שליטא המליץ לקרוא
- פרק שירה: בְּהֵמָה גַּסָּה טְהוֹרָה אוֹמֶרֶת