תהילים קלב - פרק קלב - מזמור קלב

לפרוץ בשבועות

בפרק תהילים זה השיר חברו דוד כשהיה דבר בעולם והיה הוא וזקני ישראל מתכסים בשקים והמשכן היה רחוק מהם לכך היה מתעצם בתפילות גדולות שהקב"ה יזכור מה שעשה דוד, הטרחות והענווים על בית המקדש.

{א} שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו. ענוי נפשו אשר טרח ועמל למצוא לך מקום :  {ה} עד אמצא מקום. עד שיודע היכן יהיה מקום מקדש (מצאתי) :  {ו} שמענוה. הבשורה : באפרתה. במקום החשוב והמעולה כמו (ש''א א') בן תחו בן צוף אפרתי חשוב אבגינוס, ד''א שמענוה באפרתה בספר יהושע (ט''ו) שבא מאפרים, בכל התחומין הוא אומר (שם) ועלה הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר ועלה הגבול אל כתף היבוסי ירושלים נמצאת ירושלים גבוה מכל הארצות והוא ראוי לבית המקדש שנאמר (דברים יז) וקמת ועלית אל המקום וגו' מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל כך נדרש בשחיטת קדשים : מצאנוה בשדי יער. בגבול בנימן שנמשל לחית העיר שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מ''ט) :  {ז} נבואה. שמה למשכנותיו :  {י} אל תשב פני משיחך. שלמה בבואו להכניס שם את הארון :  {יב} ועדותי זו אלמדם. זו אשר אלמדם :  {טו} צידה. מזונה :  {יח} יציץ. יאיר כמו ונוצצים כעין נחושת (יחזקאל א') :

{א} שיר המעלות, השיר הלז נתיחד על עת שהכניסו את הארון לבית קודש הקדשים, ונחלק לג' חלקים, (חלק א) בעת שהלכו ונשאו את הארון בדרך, יאמר המשורר זכור ה' לדוד את כל ענותו שהוא מסר נפשו ע''ז כמו שכתוב שמואל ב' ז' :  {ב} (ב-ד) אשר נשבע לה', והיה השבועה והנדר שבאם אבא אל אהל ביתי או באם אעלה על ערש יצועי אז נודר אם אתן שנת לעיני דהינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו, וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור''ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי, או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית, ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב, ואיסור זה ימשך.  {ה} עד אמצא מקום לה', א. שימצא המקום ששם יבנה המקדש, כמ''ש והיה המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם ולא ידעו תחלה איה המקום הנבחר, ב. משכנות לאביר יעקב, שאחר שמצא המקום, יבנה שם המקדש ששם ישכון ה' בקביעות, ויען שזה שישכון ה' על הארץ במקום מיוחד נתגלה ליעקב בחלום ואמר אין זה כי אם בית אלהים לכן אמר לאביר יעקב, וכן כמו שיעקב נדר שם נדר ואמר והאבן הזאת יהיה בית אלהים, לכן אמר אשר נדר לאביר יעקב :  {ו} הנה, ר''ל מציאת המקום שמענוה תחלה באפרתה, כי משכן שילה עמד בנחלת אפרים, ושם לא היה המקום הקבוע, ומצאנוה אח''כ בשדה יער, שהוא בגורן ארונה שסביב לו היה יער הלבנון, כמ''ש פתח לבנון דלתיך :  {ז} נבואה, ואחר שמצאנו המקום (כמ''ש בדה''א כ''א כ''ח ושם כ''ב א'), מעתה נבואה למשכנותיו, שיבנה ע''י שלמה, ושם נשתחוה להדום רגליו, כמ''ש והארץ הדום רגלי, שסוף השפעתו היא בית המקדש, כמ''ש ושוליו מלאים את ההיכל כמש''ש :  {ח} קומה, (חלק ב) נושאי הארון הגיעו עד מקום המקדש, אומר לה' קומה למנוחתך כי שם ישכון בקביעות וההנהגה ההשגחיית תהיה קבועה, שזה מצויר במנוחה, אתה וארון עזך, שיכניסו הארון לבית קודש הקדשים, וכן אמר בדברי הימים קומה ה' לנוחך :  {ט} כהניך, עד עתה לא לבשו הכהנים בגדי כהונה ועתה ילבשו צדק, כי ציור הבגדים היה מורה על הצדק ועל המדות טובות שבם תתלבש הנפש כמ''ש חז''ל. וחסידיך, שהם הלוים ירננו בשיר קבוע שיאמרו על הקרבנות :  {י} בעבור, כי בחירת המקדש לשבתו עולמים היה בעבור דוד ובזכותו כמ''ש (ש''ב ז'), והיה זה, א. מצד עבודתו שעבד ה', ועז''א בעבור דוד עבדך, ב. מצד שנבחר ונמשח וכמ''ש בסי' פ''ט מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכן אמר בד''ה אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך :  {יא} נשבע ה' לדוד, ובאר שבעבור בחירות ציון, נשבע ה' לדוד שלא תסור המלכות מזרעו, וכמ''ש (ש''ב ז') והוא כמשל אוהבו של מלך שמרוב אהבתו התאכסן המלך אצלו ויבן לו בביתו מקדש מלך בנוי לתלפיות, עד שמצא המקום ההוא חן בעיני המלך לשבת שם לעולם, וישבע לו בל יעזב המקום הזה לעולם, וע''כ על ידי המקום יתאכסן גם אצל זרעו ונשאר הברית כרות לזרעו, נמצא שהאוהב היה סבה שיבחר במקום, והמקום היה סבה שיבחר בזרע אוהבו לעולם, וז''ש פה על בחירת המקדש שהוא בעבור דוד עבדך ואחר כך אמר שאחר שבחר המקדש לעולם נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך, כי בחר ה' בציון, שאח''כ ע''י בחירות ציון נשבע שלא תסור המלוכה מבית דוד, והנה שבועה זאת היה בה שני ענינים, שעל זרע דוד נשבע שבועה החלטית בלי שום תנאי, שעז''א שנשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אבל על זרע זרעו היה תנאי וז''ש.  {יב} אם ישמרו בניך בריתי, אז גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזה תלוי בתנאי שישמרו התורה והמצות, (וכמו שבארתי בפירוש מלכים בכמה מקומות) :  {יג} כי בחר ה' בציון, שבחירת זרע דוד היה ע''ש בחירות ציון כנ''ל ואמר שתחלה בחר ה' בציון על צד הבחירה נגד יתר מקומות, ואח''כ שם אוה למושב לו היה לו חפץ במקום עצמו מזולת ההשקף היחוסי נגד שאר מקומות :  {יד} זאת, (חלק ג' תשובת ה') נגד מ''ש קומה ה' למנוחתך, משיב זאת מנוחתי עדי עד, ולא כמי שינוח במקום מפני הטלטול ויצוייר שיעזוב מקום זה אם ימצא מנוחה אחרת, כי פה אשב תמיד כי אויתיה מצד החפץ בגוף המקום מצד עצמו :  {טו} צידה ברך אברך, שמכאן תצא הברכה והשפע לכל הארץ, ואביוניה אשביע לחם, כמ''ש (מ''א ח') בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכו' רעב כי יהיה וכו' :  {טז} וכהניה נגד מ''ש כהניך ילבשו צדק לעומת זה אלבישם ישע. ונגד מ''ש וחסידך ירננו נגד זה חסידיה רנן ירננו מרוב השמחה :  {יז} שם, ונגד מ''ש בעבור דוד עבדך, אומר שם אצמיח קרן לדוד שהיא הגבורה והחוזק, ונגד מ''ש אל תשב פני משיחך אומר ערכתי נר למשיחי, ומפרש נגד שם אצמיח קרן לדוד :  {יח} אויביו אלביש בושת, שבקרן הזה עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, ונגד מ''ש ערכתי נר למשיחי אמר עליו יציץ נזרו, שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלהיו :

{ג} (ג-ד) אם אבא, אם אתן. שבועה על תנאי באם אבא באהל ביתי או השבועה אם אתן שנת לעיני, וערש, הוא מיוחד לשכיבה לעונג, כמ''ש למעלה וא''ו, ותנומה קלה משינה ומוסיף אף תנומה (ישעיה ה' כ''ז) :  {ה} משכנות. כי היה שם עזרה והיכל וקה''ק :

{א} זכור ה' לדוד. התפלל על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו אשר טרח למצוא מקום אשר יבנה שם המקדש :  {ב} לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב''ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים :  {ג} אם אבוא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר וגו' : באוהל ביתי. באוהל המוכן לבית שבתי הראוי למלך : ערש יצועי. מטה המוצעת כפי הראוי לי :  {ד} אם אתן שנת. ר''ל להיות ישן להתענג יותר מההכרח להחיות את הנפש וגם זה הוא ענין שבועה וגו' : לעפעפי. כפל הדבר במ''ש :  {ה} עד אמצא. עד אשר אדע איה המקום המוכן לבה''מ :  {ו} הנה שמענוה באפרתה. עוד הייתי באפרת מקום מולדתי כי היא בית לחם כמ''ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מח) ואמר כי מאז שמענו כי עתיד להיות מקום נבחר לבה''מ אבל לא ידעתי מקומה איה : מצאנוה בשדי יער. עתה הנה מצאתי את המקום בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי והיה גם שם עצי יער כי הוא המקום שנעקד עליו יצחק ובאיל תמורתו נאמר נאחז בסבך בקרניו (שם כב) שנאחז בענפי עצי היער :  {ז} נבואה. עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו : להדום רגליו. בה''מ קרוי הדום רגלי ה' ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה''מ :  {ח} קומה ה'. לכן קומה והשרה שכינתך אל מקום המנוחה כי עד הנה היה מתהלך מאוהל אל אוהל וממשכן וגו' אבל המקום ההוא תהיה מקום מנוחה וקבוע עד עולם : אתה וארון עוזך. שכינתך תשרה בה עם הארון אשר הראת לכל את עוזך וכח זרועך בפלשתים בעת לקחו אותו בשבי כמו שכתוב בש''א :  {ט} ילבשו צדק. בגדי כהונה נקראים בגדי צדק כי הם מכפרים ומצדיקים את החוטאים : וחסידך ירננו. הלוים ירננו בשיר :  {י} בעבור וגו'. על עצמו אמר עשה זאת בעבורי וכפל דברו ואמר עוד אל תשב ריקם את פני משיחך לבל שמוע תפלתו :  {יא} נשבע. וגו' אמת. ר''ל שבועה אמתית ולא יחזור מהשבועה והשבועה היא שהבטיחו לומר מזרעך אשית מלך לשבת על הכסא שלך :  {יב} זו אלמדם. אשר אלמדם ביד הנביאים : גם בניהם. של בניך עד עולם ישבו לכסא המלוכה :  {יג} כי בחר ה' וגו'. ר''ל הואיל וה' בחר את ציון ודוד הלא טרח והכין את המקום ההוא לזה יקבל בגמול שכרו את המלכות לו ולזרעו עד עולם :  {יד} זאת מנוחתי. וכה אמר ה' זאת תהיה מנוחתי עדי עד ופה אשב כי מתאוה אני לה :  {טו} צידה. מן המקום ההוא אשפיע לברך מזון עדתי ולהשביע אביוני עמי :  {טז} אלביש ישע. ר''ל ע''י לבישת בגדי כהונה תבוא הישועה כי המה מכפרים ובאה ע''י התשועה : וחסידיה. הלוים ירננו בשיר :  {יז} שם. בציון אצמיח קרן ממשלה לדוד ר''ל שם יתרבה ויתגדל ממשלתו בכל עת. ערכתי נר . שם ערכתי נר ר''ל הארה וזריחה וממשל רב :  {יח} אלביש בושת. יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף : ועליו. על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר''ל תרבה גדולתו למעלה :

{ב} לאביר. ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כד) :  {ג} ערש. מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג') : יצועי. מל' מצעות המטה כמו חללת יצועי (בראשי' מט) :  {ד} לעפעפי. הוא אישון העין : תנומה. היא שינה קלה :  {ז} להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (לעיל קי) :  {יג} אוה. אויתיה. מל' תאוה וחשק כמו נפשו אותה ויעש (איוב כג) :  {יז} קרן. המלה ההיא הושאל לממשלה והתחזקות ע''ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי : ערכתי. ענין סדור :  {יח} יציץ. מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א) : נזרו. כתרו כמו את הנזר (מ''ב יא) :