תהילים ל - פרק ל - מזמור ל

לכל דבר רע

פרק תהילים ל עוסק במוסר שאל יצטער אדם אם הקב"ה שולח עליו ייסורים בעוה"ז, שאי אפשר לבוא לידי עוה"ב אלא ע"י ייסורים. גם אם רואה אדם שהוא במעלה עליונה אל יחשוב שלא ימוט לעולם, רק שהכל ברשות הקב"ה.

{א} שיר חנוכת הבית. שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה :  {ב} ארוממך ה' כי דליתני. הגבהתני : ולא שמחת אויבי לי. כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב''ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה :  {ג} ותרפאני. היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו') :  {ד} מירדי בור. כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם :  {ה} זמרו לה' חסידיו. על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו :  {ו} כי רגע. קטן באפו : חיים ברצונו. וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו :  {ז} ואני אמרתי בשלוי. בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב''ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל :  {ט} אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן. תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי :  {יב} פתחת. אלאק''ש בלע''ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור''ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא, ואני אמרתי בשלוי, אמר המן, אליך ה' אקרא, אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי, אמר מרדכי וכל ישראל :

{א} שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית. ? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ''ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר''ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו :  {ב} ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע''י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ''ש בסי' ל''ח ובסי' מ''א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי :  {ג} ה' אלהי, יאמר, א. רפואתי לא היתה ע''י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני, לא ע''י צרי ורופאים :  {ד} ה', (זאת שנית), סבת חליי היה ע''י העונות ותחלואי הנפש, שע''י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע''י עונותי עי''ז חלה גם הגוף, וע''י שהעלית מן שאול נפשי, שע''י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי''כ חייתני מירדי בור, עי''כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ''ש לקמן ק''ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי :  {ה} זמרו. עפ''ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע''י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו :  {ו} כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע''י ימחול עונותי ע''י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר :  {ז} ואני, אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז''ש אני אמרתי בשלוי, ר''ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע''י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, בל אמוט לעולם, אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק.  {ח} ברצונך העמדת להררי עז, העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל, כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע''י עונש השגחיי פעליי, רק ע''י הסתרת פנים וסור ההשגחה :  {ט} אליך ה' אקרא, תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה' אתחנן, התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר''ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי.  {י} מה בצע בדמי, הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת, כי א. כ''ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר, ב. כ''ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך, ולכן.  {יא} שמע ה' וחנני להקימני מחליי וה' היה עוזר לי שאוכל להודות לך :  {יב} הפכת, והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד, ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי, שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, ותאזרני שמחה תחת השק, וכ''ז עשית.  {יג} למען יזמרך כבוד, כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, ולא ידום ויפסק ע''י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא''כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה' אלהי לעולם אודך :

{ב} דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :  {ד} נפשי. הרוחנית (כנ''ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ''ט) :  {ט} אל ה'. בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן :  {י} בדמי. כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל''א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז''א מה בצע כשאדום :

{א} חנוכת הבית. המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש :  {ב} דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע : אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי :  {ג} שועתי. התפללתי על העון הזה : ותרפאני. הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיה ו') :  {ד} העלית. הצלתני מן המיתה ע''י מחילת העון : מירדי. מירידתי אל הבור כפל הדבר במ''ש :  {ה} זמרו וגו'. בראותכם גודל חסדי ה' :  {ו} כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו : חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים. בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו :  {ז} בשלוי. כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול :  {ח} ה' ברצונך. עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות :  {י} מה בצע. מה תועלת כשישפך דמי : היודך עפר. כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך :  {יב} הפכת. הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני :  {יג} למען יזמרך. ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם :

{א} חנוכת. התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא :  {ב} דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיה ל''ח) :  {י} מה בצע. מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג') :  {יב} למחול. מלשון מחולות ורקוד : פתחת. ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (לקמן קי''ו) :  {יג} כבוד. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף :