הקדמה - פרק שירה - פרק א

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּל הָעוֹסֵק בְּפֶּרֶק שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶה זוֹכֶה וְאוֹמְרָה לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״ – ״שָׁר״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״יָשִׁיר״ לָעוֹלָם הַבָּא׃

וְאָמַר רַבִּי כָּל הָעוֹסֵק בְּפֶּרֶק שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶה מַעִיד אֲנִי עָלָיו שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא וְנִצוֹל מִיֵצֶר הָרָע וּמִדִּין קָשֶׁה וּמִשָּׂטָן הַמַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי מַזִיקִין וּמֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִדִּינָה שֶׁל גֵּיהִנֹם וְזוֹכֶה לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵים וְתַלְמוּדוֹ מְקַיֵים בְּיָדוֹ וּמַאַרִיךְ יָמִים וְזוֹכֶה לְחַיֵי עוֹלָם הַבָּא׃

(ילקוט שמעוני, סוף תהלים) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל עַל דָּוִד הַמֶלֶךְ ע״ה בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵים סֵפֶר תְּהִלִים זָחָה דַעַתּוֹ עָלָיו. אָמַר לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״יֵשׁ בְּרִיאָה שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלמְךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶנִי?״ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אַחַת וְאָמְרָה לוֹ, דָּוִד! אַל תָּזּוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּךָּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל שִׁירָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת מְמַשֶּׁלֶת עָלֶיהָ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה:יב) ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָׁה וָאָלֶף.״ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹסֶקֶת בְּמִצְוָה גְדוֹלָה, וְזוּ הִיא הַמִּצְוָה שֶׁאַנִי עוֹסֶקֶת בָּהּ – יֵשׁ בִּשְׂפַת הַיָם מִין אֶחָד שֶׁאֵין פַּרְנָסָתוֹ כִּי אִם מִן הַמַיִם וּבְשָעָה שֶׁהוּא רָעֵב נוֹטְלֵנִי וְאוֹכְלֵנִי לְקַיֵים מַה שֶׁנֶאֶמַר (משלי כה:כא-כב) ״אִם רָעֵב שֹׂנַֽאַךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיְהֹוָה יְשַׁלֶּם לָךָ״ אַל תִּקְרֵי יְשַׁלֶּם לָךְ אֶלָּא יַשְׁלִימֵהוּ לָךְ׃