תהילים סח - פרק סח - מזמור סח
תהילים סח - פרק סח - מזמור סח
{א} לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:
{ב} יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו:
{ג} כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:
{ד} וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה:
{ה} שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:
{ו} אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:
{ז} אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:
{ח} אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:
{ט} אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
{י} גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:
{יא} חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:
{יב} אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:
{יג} מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:
{יד} אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:
{טו} בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:
{טז} הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן:
{יז} לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:
{יח} רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:
{יט} עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:
{כ} בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:
{כא} הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה [אומרים:
אלוהים] אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:
{כב} אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו:
{כג} אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:
{כד} לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:
{כה} רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ:
{כו} קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:
{כז} בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:
{כח} שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:
{כט} צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:
{ל} מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:
{לא} גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:
{לב} יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:
{לג} מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה:
{לד} לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז:
{לה} תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:
{לו} נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:
פרושים - תהילים סח
בפרק תהילים זה תפילה נוראה ונפלאה שעשה דוד על סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיה בחג הפסח וגם נתנבא נבואות על טובות שיהיה לנו בימות המשיח.
פירוש רש''י על תהילים סח
{ב} יקום אלהים יפוצו אויביו. עמלק וכיוצא בו : {ג} כהנדוף. כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם : מפני אלהים. מפני הארון בימי משה ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' (במדבר י') : {ד} וישישו בשמחה. וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו' : {ה} סולו. לשון שבח וכן לא תסלה בכתם (איוב כ''ח) המסולאים בפז (איכה ד') : ביה שמו. בשם י''ה שהוא ל' יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי''ח) וכן כי יד על כס יה (שמות יז) בתרגום וכן כי ביה ה' (ישעיה כ''ו) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (לעיל ב') : {ו} אבי יתומים. זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור אבי יתומים שנעשה אב לישראל שהם יתומי' כמו שנאמר (איכה ה') יתומים היינו ואין אב : ודין אלמנות. שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה (שם א') : {ז} מושיב יחידים ביתה. ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה : מוציא אסירים בכושרות. הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה : אך סוררים. מצרים : שכנו צחיחה. ונשארה ארצם ציה וצמאה, (מצאתי) : {ח} בצעדך. כשצעדת בצעדך בצעד שלך : סלה. שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה : {ט} זה סיני. גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל : {י} גשם נדבות תניף. עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה : נחלתך ונלאה אתה כוננתה. כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, (מצאתי) נחלתך ונלאה הקרויה נחלתך והיא נלאה כלו' פעמים שהיא כך : {יא} חיתך ישבו בה. עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (ש''ב כ''ג) ד''א חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב''ה : תכין בטובתך. כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל : {יב} אד' יתן אומר המבשרות וגו'. אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר : {יג} מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון. יתנדו וישלכו מתוך א''י וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגומר (ישעי' כ''ג) : {יד} אם תשכבון בין שפתים וגו'. כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכ' והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף ומהו הכסף והחרוץ בפרש שדי וגו' כשפירש הקב''ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה (כנפי יונה) בכספה וחמדתה של תורה ומצות. כנפי יונה. פלומ''א בלעז : ואברותיה. כנפיה שעופפת בהן : בירקרק חרוץ. פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק כמו (ויקרא י''ג) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם : {טו} בפרש. לשון ופרשו את השמלה (דברים כ''ב) בוררין את הדבר כשמלה חדשה. מלכים. אלו ת''ח כמו שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו : {טז} הר אלהים הר בשן. והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן : הר גבנונים. הר המיוחד שבהרים : גבנונים. לשון הרים על שם גובהם כמו (יחזקאל ט''ז) ותבני לך גב כל דבר גבוה קרוי גב : {יז} למה תרצדון הרים גבנונים. כל זה מוסב על ה' יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בל' ערבי, אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת : {יח} רכב אלהים וגו'. עוד זה מוסב על ה' יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים מלאכים חדים וה' היה ביניהם בסיני בקודש אף שם : {יט} עלית. אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם : ואף סוררים לשכון יה אלהים. אף עוד גרמת ששכן הקב''ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו : {כ} ברוך אד' וגו'. זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים : יעמס לנו. יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת, (מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה): {כא} האל לנו אל למושעות. אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו : {כב} קדקד שער. קדקדו של עשו שהוא איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו (ואינו חוזר מרעתו) : {כג} אמר ה' מבשן אשיב. כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים : {כד} למען תמחץ. רגלינו : בדם. כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו (שופטי' ה) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ול' משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם ד''א תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע''ג : מאויבים מדם האויבים : מנהו. תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא דכתיב (דניאל א') אשר מנה את מאכלכם וגומר : {כה} ראו הליכותיך אלהים. כלומר לאלו נאה לך להושי' שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים : {כו} בתוך עלמות תופפות. בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם : {כז} במקהלות ברכו אלהים אד' ממקור ישראל. אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה : {כח} שם בנימין. הצעיר נעשה רודה עליהם : רודם. כמו רודם בקמ''ץ משה זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים וכן אמר לו שמואל לשאול (ש''א ט''ו) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ותרגמו יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא : שרי יהודה רגמתם. מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולון ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך (סא''א), ד''א (רגמתם רקמתם לבושן בגדי וכו') רקמתם לשון ארגמן, כך חברו מנחם : {כט} עוזה אלהים וגו'. עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו : {ל} מהיכלך על ירושלם. וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי : {לא} גער חית קנה. זה עמלק שנמשל כחית יער הדר בין הקנים : עדת אבירים בעגלי עמים. עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם. מתרפס ברצי כסף. אינם מתרצי' לכל אדם אלא א''כ מרצה להם מעות : בזר עמים. פזרו את השבטים כד''א (דברים ל''ג) אף חובב עמים ותמיד קרבות יחפצון, חפצים להלחם בנו : {לב} יאתיו חשמנים. ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונו' ממצרי' ומכוש, ומנחם פתר משמנים שם מדינה יושבי חשמונה והפותרים פותרין אותו ל' דורון : {לג} שירו לאלהים. שהראם גדלו וגאל את עמו : {לד} הן יתן. הן נותן : {לו} נורא אלהים ממקדשיך. ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב''ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י') ונקדש בכבודי (שמות כ''ט) במיתת שני בני אהרן, ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים סח
{א} למנצח, אחרי ההשקפה על פרטי השיר וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה וארם דמשק ואדום כנזכר בש''ב (ח'), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא, לשם נקבצו האויבים, במדבר ההוא היה מקום המערכה בגבול המזרחי אצל ההרים הרמים שמה, ובעת מלחמתם העפילו האויבים לעלות ההרה ושם נפלו, ויען שבמקומות אלה הופיע ה' לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה, מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה' לא תמו, בזה חלק את השיר על ארבעה רבעיו כמספר מלות סלה : (חלק א') {ב} יקום, יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו, ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו' : {ג} כהנדוף, הוא כעין באור למליצה הראשונה, שאמר בנסוע הארון קומה ה' ויפוצו אויביך, כי בעת נסע הארון במדבר הלך לפניהם עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ומציין שכן גם עתה תחת שנחית עמך בענן יומם, התהפך לאויביהם לעמוד עשן המכלה את העינים ותנדוף את עיניהם כהנדוף עשן, ולעומת שנחית עמך בעמוד אש הנה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שיהיה להם כאש, וכמ''ש וברא ה' על מכון הר ציון ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה, וכמש''פ שם אבל. {ד} וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, כי הארת השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה, והשמחה שישמחו בה' תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה' עמהם : {ה} שירו לאלהים, מצייר את ה' כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה' ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ''ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ') והוא רוכב עם יה שמו, כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה' ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה. {ו} במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע''י הגוים האלה : {ז} אלהים, בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא מושיב יחידים שישבו ביתה, היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא מוציא עתה אסירים בכושרות, היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, אך סוררים, ר''ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל : {ח} אלהים, פה סיום המאמר, מפרש מתי היה זה שנפוצו אויביו והושיב יחידים ביתה, זה היה בצאתך לפני עמך עם חיל דוד היוצאים למלחמה ללחום מלחמתם, בצעדך בישימון ששם היה המלחמה, כשצעדת שם צעד אחד נפוצו האויבים וישראל עושה חיל. סלה סיום הענין : (חלק ב) {ט} ארץ מתחיל לבאר פרטי המלחמה הזאת, בצאת ה' לקראת נשק רעשה ארץ ונטפו שמים, מפני אלהים זה סיני, ר''ל כי האלהים ניכר בגלילות אלה במדבר מאז שירד על הר סיני שראו אז את כבודו, ולכן רעשו עתה בהגלותו שנית, מפני אלהים אלהי ישראל, שנודע במדבר הזה מצד שהוא אלהי ישראל, מצד הנסים והנפלאות שעשה להם בימי קדם, והוא ציור מליצי כאלו מקומות האלה הם מקומות הנפלאות מאז, מסוגלים לזה מקדם לנוסס נס ליראיו : {י} גשם, בעת חנו מחנה דוד אז במדבר יעפו מפני הצמאון, וירד להם הגשם והיה להם כמים קרים על נפש עיפה, וכן לא היה להם מה לאכול ונזדמנו להם מקנה רב מהאויבים שרעו במדבריות אלה ואכלו שלל אויביהם, וע''ז ישיר, הן הנפת אתה אלהים גשם נדבות, (מצייר שבמקום הישוב החיוב מוטל עליו להוריד הגשם להכין מזון לבריותיו, לא כן במדבר אינו מחויב להוריד הגשם והיה נדבה וחסד, נחלתך הגשם הזה הנפת על נחלתך ובזה ונלאה אתה כוננתה, כוננת את הנלאה ויגיעה מחום ומצמא : (יא) חיתך ישבו בה, החיות והבהמות שישבו במדבר הזה, היינו הבהמות הרועות במדבר הנה בטובתך הכנת אותם שיהיו שלל ומחיה לעני, לישראל שהיו מעונים בלי מזון ומחיה. (וגם ציור זה מתדמה עם מה שהיה בימי קדם שנתן להם מים ושליו) : {יב} ה' יתן אומר, ה' נתן אומר וכרוז ומן הכרוז הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל : {יג} מלכי. ה' נתן אומר וכרוז, שמלכי צבאות הגוים אשר התאספו למלחמה ידודון ידודון מכאן אחד אחד, ונות בית שהוא ישראל תחלק את שללם, מצייר את ישראל כנות בית כי היא בעלת הארץ הזאת, והאויבים הם זרים הבאים לגרשה מביתה, צוה שידודון מארץ לא להם : {יד} (יד-טו) אם, כ''ז מן האומר שנתן ה', ה' הכריז לאמר אתם מלכי צבאות אם תשכבון בין שפתים, שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה בהיונה הזאת וכנפיה, את המלכים ששכבו בין משפתי ארצה אז תמלא שלג את ההר בשן, צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת שהיא עצמה נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה' יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן, וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ''ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע''י ה' שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות : {יז} למה וא''כ אתם מלכי צבאות, למה תרצדון ורצתם על הרים גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו, שבחר בו שיהיה בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א''כ אף ה' ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו משם, (וגם בציור הזה עלה במחשבתו הגבורות שעשה ה' בימי קדם בהרים האלה במלחמת סיחון ועוג, וישראל רמה ידו : (יח-יט) רכב, מסב פניו לדבר אל רכב אלהים, אחר שצייר את ה' כרוכב בערבה הזאת, מצייר עלותו למרום הר בשן לגרש האויבים משם כאלו עלה שמה בסוס ורכב מלחמה, ושעורו, אתה רכב אלהים עלית למרום שבית שבי שהוא מה שהרכב הזה עלה למרום הר בשן וגרש את האויב ושבה שביו, ומדי זכר את הרכב ציין ענינו ומהותו ורב חילו, ואומר רבותים אלפי שנאן הרכב הזה עולה בחיל של רבבות רבים של אלופי הגבורים והתקיפים, אשר ה' (עלה) בם סיני בקדש, שכבר עלה ברכב הזה וגבוריו על הר אחר שהוא הר סיני, ואז לא עלה למלחמה רק בקדש, (המליץ ירכיב בשירו עליתו להר בשן עם עליתו להר סיני שהוא ג''כ במדבר הזה : (יט) עלית, אתה רכב אלהים עלית עתה למרום, היינו למרום הר בשן, ושבית שבי ממחנה האויב, לקחת, שעורו שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע''י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה, ואף (שבית) סוררים, את העכו''ם שבית, כדי לשכון יה אלהים כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר''ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה' שוכן : {כ} ברוך ה' יום יום, וע''ז יהיה מבורך על מה שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור. סלה סיום הענין : {כא} האל, (חלק ג') האל הוא לנו האל והתוקף אל המושעות, החוזק של התשועות הם נמצאים בו, אבל זה רק לנו, אבל לצרינו יש לה' אלהים למות תוצאות, תוצאות וסוף הגבולים ששם ישכון המות הם שייכים לה' יצייר כאלו המות יש לו ארצות מיוחדים היינו בחוץ לארץ, ואינו מושל בא''י, ושם תוצאותיו וגבולו שאין לו רשות לבא שם, כי מן תוצאותיו וגבוליו ואילך הם שייכים לה' לא יבא המלאך המות שמה, ומי יהרוג שם את האויבים שהגיעו להר בשן ששם אין מלאך המות שולט? אומר. {כב} אך אלהים ימחץ ראש אויביו, שם לא ימחצם המות רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר''ל קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע''י המות בדרך הטבעי רק ע''י ה' בענין נסי לא ע''י המות הטבעי : {כג} אמר ה', ה' אמר אל המות, פה לא תמחץ אתה, רק מבשן אשיב, שאשיב את פליטי האויב מבשן שיברחו משם אל חוץ לארץ, וגם אשיב את האויב ממצולות ים, הוא ים המלח שהיה ג''כ בגבול ההוא המזרחי ושם נלחמו ג''כ, כמ''ש וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, שהגיא מלח היה שם תחלה ים ונעשה במקומו גיא מלח כנודע, ואשיב אותם מן הארץ אל גבול ארצם ששם שולט המלאך המות : {כד} למען תמחץ רגלך בדם, שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו, מצייר את המות כשר הטבחים שי''ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו, שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע''י ה' ע''פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים : {כה} ראו, אחר שספר ענין המלחמה יספר איך שב ה' שר הצבאות עם עמו אל ארץ ישראל אחרי הנצחון ואיך שררו לו במקהלות, וכמו שדמה מליצתו תחלה אל מליצות אדון הנביאים ויהי בנסוע הארון וכו', ידמה עתה שובו למ''ש ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שבשוב ה' מן המלחמה יצאו לקראתו רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, עת שראו הליכותיך אלהים בקדש, ששבת מן עבר הירדן אל ארץ הקדושה וראו הליכותיך הולכים בקדש, אז. {כו} קדמו שרים, לפני הליכותיך הלכו שרים, כמלך השב מן הנצחון ומשוררים הולכים לפניו, אחר נוגנים, והמשוררים הלכו אחר נוגנים המנגנים בתוך עלמות תופפות, הנוגנים הולכים תחלה ואחריהם לפני הליכות המלך הלכו המשוררים לשיר גבורתו ונצחונו : {כז} במקהלות, ועמהם הלכו מקהלות רבות אשר ברכו אלהים ואדני, ממקור ישראל, ר''ל בארץ ישראל, ידמה את המחנות שיצאו חוץ לארץ למלחמה שהיו ג''כ מקהלות, כמים שנזלו חוץ למקור, ואת ההולכים לקראתם מארץ ישראל יצייר כמקור עצמו המלא מים רבים ומקהלות אין מספר : {כח} שם, (הם דברי השיר שאמרו), יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו, ושרי יהודה א''צ למקל כי ירדו בה ע''י רגמתם, ע''י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי : {כט} צוה, כן צוה אלהיך, כן צוה עזך, הוא צוה שיכנעו לפני עם ה', עוזה אלהים, אתה עוז אלהים! (מצייר העוז כעצם מופשט) זו פעלת אתה לנו, כי לא בכחנו עשינו את החיל, ור''ל זו פעלת לנו מהיכלך אשר הוא על ירושלים, שבהיכל שכן עוז ה', ולכן לך יובילו מלכים שי, השי שהביאו מלכים הוא שייך לך, ורמז עמ''ש (ש''ב ח') שתועי מלך חמת שלח לדוד כלי כסף וכלי זהב על אשר הכה את הדרעזר ודוד הקדיש אותם לה' : {לא} גער, ששלח לך, שי למען תגער חית קנה ועדת אבירים בעגלי עמים, שתועי שלח מנחה על שכבשו את אויביו שהיו כחית קנה הטורפים וכעדת אבירים הנוגחים בקרניהם. מתרפס, ר''ל שתועי הוא מתרפס ומתכנע לפניך ברצי כסף אשר בזר ושלל מעמים אשר קרבות יחפצו, הביא לך מנחה מכסף שאסף משלל אויביו כדי שתגער חית קנה, שהוא על שהכה את חיל הדרעזר : {לב} (לב-לג) יאתיו, וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים, וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים, וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה' ויזמרו לו, וכמ''ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה' ועזוזו, סלה סיום הענין : (חלק ד') {לד} לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי : {לה} תנו, אמנם הנהגה זו הנסיית לא ינהיג ה' רק בשביל ישראל כשהם ראוים לזה ע''פ מעשיהם, (לא כהנהגה הטבעיית שהיא קבועה תמיד), לכן אמר תנו עוז לאלהים שאתם תכינו א''ע במעשים טובים, שעי''ז תתנו לו עוז אל הנהגה זו הנעלה, כי על ישראל גאותו ועזו בשחקים, הנהגת ה' ע''ש הפלא והנסים, נקרא בכתבי הקדש בשם גאות ה', שבו יתגאה על הטבע ויתנשא עליה, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם למעלה מן השמים והמערכת, הנה גאותו ועזו אשר בשחקים להנהיג הנהגה הנסיית הוא על ישראל שזה ינהיג רק בעבורם וכפי מעשיהם אם יזכו לזה ולכן תנו עוז לאלהים, ע''י מעשים טובים : {לו} נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי ממקדשיך, מן הבהמ''ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר''ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים סח
{ב} אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י''ח י''ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו : {ג} כהנדוף. שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות : {ד} ישמחו, יעלצו, וישישו. כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיה ל''ה ובכ''מ) : {ה} סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך. בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ''ש (ישעיה מ'). עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה : {ז} ביתה. לבתיהם. בכושרות, מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי''א כמו בקושרות בקו''ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים. צחיחה. מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא : {י} נדבות. הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר. תניף. תטיף על נחלתך. ונלאה. תואר, כוננת את הנלאה : {יג} נות בית. בעלת הבית שהנוה שלה : {יד} שפתים. הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים. בירקרק חרוץ. בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח : {טו} תשלג. פעל יוצא מן שלג. וצלמון מענין חשך וצלמות : {יז} תרצדון. פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד. תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו''ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו : {יח} אלפי שנאן. אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים. ה' בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה' עלה בם : {יט} למרום. לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ''ג), כי השח יושבי מרום (שם כ''ו). שבית. נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות : {כ} יעמס. בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה : {כא} תוצאות. סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט''ו) : {כד} קדקד שער. איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה') : תמחץ. המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו. מנהו. כינוי הנסתר בה''א וא''ו, ר''ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם : {כו} שרים, נגנים. השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה'. תופפות. תואר : {כח} רודם. רודה אותם, והרד''ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל''ד ד') שבד' מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע''ש. רגמתם. רוגם עליהם באבנים : {כט} עוזה. שם, ע''מ חוקה אחת : {לא} חית קנה. הדרים בין קנה ושיחים במדבר. מתרפס. כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה. בזר. הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי' בזר מעמים : {לב} חשמנים. אנשים גדולים : {לה} גאותו. כבר התבאר בכ''מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י''ב, ולקמן צ''ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ''ש (ישעיה מ''ד) :
פירוש מצודת דוד על תהילים סח
{ג} כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה : {ה} שירו לאלהים. ר''ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה : סולו. רוממו לה' הרוכב על השמים הנקראים ערבות : ביה שמו. ר''ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א''כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו : {ו} אבי יתומים. וגו' במעון קדשו. ר''ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ''מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ''ש יתומים היינו וכו' אמותינו כאלמנות (איכה ה) : {ז} מושיב יחידים. ר''ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת : מוציא. הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן : אך סוררים. רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב : {ח} בצאתך. בעמוד ענן להורות הדרך : בישימון סלה. במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה : {ט} ארץ. יושבי הארץ : שמים. שרי מעלה : נטפו. זיעה מגודל החרדה : זה סיני. ר''ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני : {י} גשם נדבות. כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר''ל לא בגמול המעשה כ''א בנדבה : נחלתך ונלאה. כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה' כוננת אותה במטר רב : {יא} חיתך. עדתך ישבו בהארץ ההיא : בטובתך. במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני : {יב} אדני יתן. ר''ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב : {יג} צבאות. וזהו הבשורה שהעובדי גילולים יהיו נדודים מא''י : ונות בית. הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל : {יד} אם תשכבון. ר''ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות : כנפי יונה. מ''מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר''ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב : {טו} בפרש. אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים מא''י : בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה : {טז} הר אלהים וגו'. הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר''ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם : הר גבנונים וגו'. הר בית ה' שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה : {יז} למה תרצדון. אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה' לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם : {יח} רכב אלהיט. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה' שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה : {יט} עלית למרום. ועכ''ז אתה ישראל עלית למרום ר''ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה : ואף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה' עכ''ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם : {כ} ברוך אד'. ראוי לנו לומר ברוך ה' אשר בכל יום טוען לנו ור''ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו : האל. הוא האל המושיע לנו עד עולם : {כא} אל למושעות. הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ''מ לא יביאם עלינו : {כב} אך וגו'. אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו : קדקד שער. כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם : {כג} אמר אד'. כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא''י : {כד} למען תמחץ. למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם : מנהו. הכנת מזון כ''א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו : {כה} ראו. ר''ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן. בקדש. השוכן בשמי קודש : {כו} קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול : בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס : {כז} במקהלות. בקהל רב ברכו את ה' : ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר''ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיה מח) : {כח} שם. בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז''ל : רגמתם. היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם : שרי זבלון וגו'. וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס : {כט} צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך : עוזה אלהים זו. ר''ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת : {ל} מהיכלך. מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה : {לא} חית קנה. זה הו' ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה : מתרפס. נעשה מרמס ר''ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו : בזר עמים. בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה : {לב} יאתיו. אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה' בהודאה : תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה' (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף) : {לג} שירו. כאשר ישבר שבט המכה : {לד} בשמי שמי. בשמים אשר מעל השמים אשר ברא בימי קדם : הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני עולם : {לה} תנו עוז. אמרו שכל החוזק הוא לה' לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם : {לו} ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות : אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך :
פירוש מצודת ציון על תהילים סח
{ב} יפוצו. ענין פוזור : {ג} כהנדוף. ענין דחיפה כמו עלה נדף (ויקרא כו) : כהמס. מלשון המסה והמגה. דונג. שעוה : {ד} יעלצו. ענין שמחה : {ה} סולו. ענין הרמה והגבהה כמו סולו סולו המסילה (ישעיה סב) : {ו} במעון. ענין מדור : {ז} בכושרות. מלשון כשר : צחיחה. ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כד) : {ח} בצעדך. מלשון צעד ופסיעות : בישימון. מלשון שממה : {ט} נטפו. מלשון נטיפה והזלה : {י} תניף. ענין הזלה והתכה כמו ונופת צופים (לעיל יט) : ונלאה. הוי''ו יתירה והוא ענין עייפות כמו ונלאתי כלכל (ירמיה כ) : כוננתה. מל' הכנה : {יא} חיתך. עדתך וכן וחית פלשתים (ש''ב כ''ג) : {יב} המבשרות. מלשון בשורה : צבא רב. חיל רב : {יג} ידדון. מלשון נדידה : ונות. מל' נוה ומדור : שלל. ענין ביזה : {יד} שפתים. הוא מקום עריכת ומושב הקדרות כמו שפות הסיר (יחזקאל כ''ד) : נחפה. מכוסה : ואברותיה. כנפיה כמו אבר כיונה (לעיל נ''ה) : בירקרק. גוון ירוק : חרוץ. מין זהב כמו ומחרוץ תבואתה (משלי ג') : {טו} בפרש. מל' הפרשה ופרוד : תשלג. מל' שלג : בצלמון. מל' צלמות ור''ל חושך : {טז} הר בשן. הוא מקום דשן ושמן כמ''ש שמעו וכו' פרות הבשן (עמוס ד'). גבנונים. מל' גב וגובה והנוני''ן באים להקטין כמו האמינון אחיך (ש''ב י''ג) : {יז} תרצדון. כמו תרקדון : {יח} אלפי. שרים וגדולים כמו אלופי יהודה (זכריה יב) : שנאן. כן יקראו מלאכי מרום : {כ} יעמס. ענין הטענת משא כמו אבן מעמסה (שם) : {כב} ימחץ. ענין רציצה ופציעה כמו מחצת ראש (חבקוק ג') : {כג} ממצולות ים. מעומק הים : {כד} מנהו. ענין הכנת מזון כמו מן הוא (שמות יז) : {כו} שרים. משוררים : עלמות. נערות : תופפות. מלשון תוף והוא כלי שיר : {כח} צעיר. קטן : רודם. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (לקמן קי). רגמתם. ענין השלכת אבנים : {ל} יובילו. יביאו : שי. תשורה כמו יובל שי לה' (ישעיה י''ח) : {לא} גער. ענין צעקת נזיפה : אבירים. חזקים : מתרפס. ענין רמיסה ברגליה רפסה (דניאל ז') : ברצי. מל' רצוי : בזר. כמו פזר כי בומ''ף מתחלף וכן ורכוש להם יבזור (שם י''א) : קרבות. מלחמות כמו ביום קרב (לקמן ע''ח) : {לב} יאתיו. יבואו כמו אתא בוקר (ישעיה כ''א) : חשמנים. עניינו גדולים וחשובים וכן חשמונאי ובניו : מני. כמו מן : תריץ. מל' ריצה ורדיפה : {לה} תנו. אמרו כמו נתנו לדוד רבבות (ש''א י''ח) ויתכן שהוא מלשון שם יתנו צדקות ה' (שופטים ה') שהוא ענין ספור : {לו} ותעצומות. מל' עצמה וחוזק :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים ליום שלישי
- תהילים של הספר השני
- תהילים יומי: יום יב
- פרק שירה: גְּשָׁמִים אוֹמְרִים