תהילים קמד - פרק קמד - מזמור קמד
תהילים קמד - פרק קמד - מזמור קמד
{א} לְדָוִד בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה:
{ב} חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי:
{ג} יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ:
{ד} אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:
{ה} יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:
{ו} בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם:
{ז} שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר:
{ח} אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:
{ט} אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ:
{י} הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה:
{יא} פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:
{יב} אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:
{יג} מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ:
{יד} אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ:
{טו} אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו:
פרושים - תהילים קמד
פרק תהילים זה חיבר דוד כאשר נצח כל המלחמות ליתן שבח להקב"ה
פירוש רש''י על תהילים קמד
{ב} הרודד עמי תחתי. הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו כמו (איוב י''ב) שוטח לגוים מגדיל אותם, רודד תרגום של רוקע כדמתרגם וירקעו ורדידו, ויש פותרים הרודד עמים תחתי המחליש עמים תחתי אך בספר מדויק מוגה עמי ומסורה עליו ג' סבירין עמים וקורין עמי ועל תחתי יש מסורה עליו תחתיו קרי : {ג} מה אדם. מה פרס וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה : {ד} ימיו כצל עובר. שלמה אמר ויעשם כצל (קהלת י') ולא פירש אם צל דקל או צל כותל שהם קבועים כבר פי' אביו כצל עובר צלו של עוף הפורח : {ז} פצני. הוציאני ולשון הצלה הוא וכן הפוצה את דוד עבדו (מצאתי) : {ח} פיהם דבר שוא וגו'. תלה הכתוב שוא בפה ושקר בימין, באו לספר בפה בודים גוזמא על שוא אף לשנות את הידוע, באו לפשוט ימינם לשבועה חדלו משוא שנתפס עליו כגנב אבל בשקר נשבעין שכך גורלם : {י} הנותן תשועה למלכים. מדבר על סלע המחלקות שהיה דוד קרוב ליתפש ביד שאול ובא מלאך אל שאול מהרה ולכה וגו' (ש''א כ''ג) הציל את שאול מהיות שופך דם נקי ואת דוד מהיות נהרג : {יא} פצני והצילני. כאשר פצית אז כן פצני עתה : {יב} אשר בנינו וגו'. כלומר גם עתה דור זה כשר הוא : בנינו כנטיעים. שאין בהם מום כל כך הם מנוקים מעבירה (מצאתי) : מגדלים בנעוריהם. בשם טוב זה שהם כנטיעים בנערותם גדלים כל ימיהם ואי אפשר לקיים כל שבח זה אלא בדורו של חזקיהו : בנותינו. גבוהות קומה נאה כזויות של בית אבנים שזויות אבן מכוונות כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזויות מיושרות : מחטבות תבנית היכל. מהוללות בפי רואיהן ומדמין אותם לתבנית קומת ההיכל, ורבותינו פירשו בנותינו כזויות מתמלאות תאוה כזויות מזבח המלאות דם ואינן נבעלות אלא לבעליהן : {יג} מזוינו מלאים. זויות אוצרותינו מלאים טוב : מפיקים מזן אל זן. מספיקים מזון משנה לשנה, מזן אל זן משעת אסיף מזון לשנה זו עד זמן אסיף לשנה אחרת, זן גובירניי''ל בלע''ז : מאליפות מרובבות. לאלפים ולרבבו' עושו' פרי : {יד} אלופינו מסבלים. אלופים גדולים שבנו נסבלים על קטניהם שהקטנים נשמעים לגדולים ומתוך כך אין פרץ בנו : ואין יוצאת. אין שמועה רעה יוצאת למרחוק : ואין צוחה. ואין קול מהומות מלחמה : {טו} שככה לו. שכל טובה הזאת שלו :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קמד
{א} לדוד, בתפלה זו יזכיר כי ה' הצילהו תמיד מאויביו בהשגחתו ורדד עמים תחתיו, והוא מבקש שיעשה לו ה' נסים גלוים וראו כל עמי הארץ וייראו מה', ברוך ה' צורי תקפי הוא מה', בין נצחון המלחמה הוא המלמד ידי לקרב שהוא המלחמה שלוחמים עם האויב מקרוב, ואצבעותי למלחמה היא המלחמה שלוחמים מרחוק ע''י חצים וקשת : {ב} חסדי, וכן ההצלה מן האויב הוא ג''כ ע''י ה', ובאר בזה ג' מדרגות, א. בעת שאסגר מפני אויב במגדל עז, הוא חסדי ומצודתי, הוא הבעל חסד שמקבל אותי במצודה שלו ובערי מעוזו, ב. גם בעת שימצאני האויב בדרך טרם אכנס אל המצודה, הוא משגבי ומפלטי מידו אל המצודה, ג. גם בעת שלא אברח אל המצודה כלל הוא מגני מפני חצי האויב ובו חסיתי. וחוץ מזה הוא הרודד עמי תחתי, גם ממשלתי על ישראל היא ג''כ ע''י ה', אחר ההצעה הזאת מבקש בל יושיעהו ה' ע''י נסים נסתרים עד שידומה למראות עין שהוא לוחם בדרך מלחמה ונשגב במצודה ובמגן, הלא ראוי שיושיעם שלא על ידי אמצעי, בענין שיכירו כולם כי יד ה' עשתה זאת, ומקדים לאמר. (ג-ד) ה' מה אדם והמאמרים מקבילים, ה' מה אדם ותדעהו, הלא אדם להבל דמה, שהוא מצד עצמו אינו כלום, בן אנוש ותחשבהו ימיו כצל עובר, וחוץ מזה הוא בן אנוש, שאינו קיים באיש רק במין, ועי''כ ימיו כצל עובר, וא''כ אין בו ממש וגם אינו מתקיים, ואין אתה צריך רב עבודה להכניעו, וגם ר''ל למה יכחיש ההבל הזה את אלהותך : {ה} הט שמיך ותרד, להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ''פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו, כשתרד עד ראשי ההרים. {ו} ברק, או עכ''פ אם לא תתראה בעצמך רק ע''י שליח, ברק ברק שהוא האור המתנוצץ מאתך ותפיצם, למען יראו שהשליח בא מאתך, או אם לא תרצה לשלוח גם ברק ניצוץ מכבודך, עכ''פ שלח חציך ותהומם באופן שיהיה החץ שלך וגם בזה יהיה די להאבידם : {ז} שלח ואם לא תרצה להפיצם ע''י השגחתך הפרטית עכ''פ ההצלה שתציל אותי תהיה על ידך בבלי אמצעי, לא ע''י משגב ומצודה רק שלח ידך ממרום ופצני, ר''ל שתחת שתסתירני במצודה תפתח אותי מן האויבים העומדים סביבי על ידי שתרים אותי למרום מביניהם, ובזה תצילני ממים רבים מיד בני נכר הסובבים אותי כשטף מים : {ח} אשר, וראוי שתעשה זאת אחר שפיהם דבר שוא ומכחישים את השגחתך ותולים הכל במקרה, ועל ידי כן ימינם ימין שקר שבוחרים בעכו''ם והלא שקר בימינם : {ט} אלהים, הלא עי''כ שיר חדש אשירה לך, לא כשירים הרגילים על תשועות הבאים בדרך הטבע, רק שיר חדש על נס היוצא מהיקש הטבעי, ובנבל עשור אזמרה לך לא על כנור ושמינית שמציין המוסיקא הגלגלית שהם שמונה רק עלי עשור שמרמז על מספר אשר בעולם השכליים שמקורו עשר כנודע : {י} (י-יח) הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע''ז פצני והצילני ביחוד : {יב} אשר בנינו, הם דומים כנטיעים שהם מגודלים בנעוריהם, שהנטיעה אם יזהרו בה בתחלה שתגדל ביושר תהיה עץ ישר ואם תתעקם בעודה יונק תהיה לעץ מעוקם, וכן צריך לישר את הבנים בנעוריהם ואז גם כי יזקין ילך בדרך הישר. בנותינו דומים כזויות שהם מחוטבות תבנית היכל, כי תבנית ההיכל ילקח מן הזויות אם עשוי ביושר, כן הם צנועות יושבות בירכתי הבית, ובכ''ז הם יתנו תבנית ההיכל כולו, וכפי צדקתם תהיה הנהגת הבית בכלל : {יג} מזוינו, כל הזויות מלאים ור''ל שהם מלאים מזן, ומפיקים אל זן, שהם מלאים מכל מיני מזון, והם מוציאים אל הזן את בני הבית ואת העניים. ואינו כאיש אשר יתן לו ה' עושר ונכסים ולא ישליטנו לאכול ממנו, צאננו לאלפים ולרבבות בחוצותינו : {יד} אלופינו, השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע''י שבנינו כנטיעים וכו' אין פרץ, כי הם שומרים אורחות משפט, וע''י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע''י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון : {טו} אשרי, מוסב למ''ש אשר בנינו, ר''ל ע''י שבנינו כנטיעים וכו' ויש לנו כל המעלות האלה אשרי העם שככה לו, אולם עקר האושר שלנו הוא מה שה' אלהיו, כי כל זה בא לנו ע''י מה שה' מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קמד
{א} ידי לקרב אצבעותי למלחמה. הקרב הוא מה שמתאבקים מקרוב וזאת עושים בכח היד, והמלחמה הוא מרחוק וזאת צריך אימון האצבעות לשלוח חציו למטרה : {ב} מצודתי ומפלטי. וכן למעלה י''ח ג' : {ג} אדם, בן אנוש. במלת בן מציין שאינו קיים באיש רק במין, ומוסיף ואיך ותחשבהו שהוא יותר מן הידיעה שהוא דבר חשוב בעיניך, ובפרט שהוא בן אנוש ופחות מאד : {ט} אזמרה. מוסיף על אשירה כנ''ל ק''א א' : {יב} מחוטבות. אבני גזית : {יג} מזוינו. זויות הבתים. מלאים, מפיקים. היינו מוציאים אוכל ומזון : {יד} אלופינו. שורים המלומדים לחרוש, באין אלפים אבוס בר :
פירוש מצודת דוד על תהילים קמד
{א} המלמד ידי. כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה בכח ידי, כי ה' הוא המלמד ידי למלחמה : אצבעותי. כפל הדבר במ''ש : {ב} חסדי. הוא העושה עמדי חסד והוא לי למבצר חזק והוא משגבי : ומפלטי. ומציל אותי ולתוספת ביאור אמר לי : מגיני. הוא לי מחסה כמגן : הרודד. השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי ועל משפחת בית שאול יאמר שהיו מבני עמו והיו לו לאויבים ואחר זה נפלו בידו ומשל בהם : {ג} ה' מה אדם ותדעהו. אתה ה' במה נחשב האדם עם שאתה מחבבו : ותחשבהו. עם שאתה מחשיב אותו בעולם : {ד} להבל דמה. הלא הוא דומה אל ההבל היוצא מן הפה שאין בו ממש : כצל עובר. ימיו עוברים מהרה כצל הזה שאין עומד זמן רב במקום אחד כי כאשר ינטה השמש עובר הוא ממקומו ואמר זה על שאול במה נחשב הוא בכל הגדולה והכבוד שהיה לו הלא פתאום עבר מן העולם ואיננו : {ה} הט שמיך. כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה' ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה' והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי : {ו} ותפיצם. מגודל החרדה : חציך. הם הרעמים : {ז} פצני. פצני בידך והצילני ממים רבים ולתוספת ביאור אמר מיד בני נכר הם העובדי גלולים אשר קמו עליו : {ח} אשר פיהם. על אשר פיהם ידבר שוא וכח ימינם הוא מיומן לעשות שקר ולא גברו לאמונה ולא כן אני ולזה הצילני מידם : {ט} אשירה לך. כשאנצל מידם : בנבל עשור. תחסר הוי''ו ומשפטו בנבל ועשור והוא שם כלי נגון בת עשרה יתרים : {י} הנותן. אתה הוא הנותן תשועה למלכים כי עם כל חוזק המלכים צריכים המה לתשועתך : הפוצה את דוד. עם כי דוד עצמו אמרו עכ''ז אמר כאחר המדבר וכן וישלח ה' וגו' ואת שמואל (ש''א י''ב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו אמרו. מחרב רעה. היא חרב שאול וקרויה רעה על כי לא חשך מלרדוף אחריו כי היה בטוח שדוד לא ישלח בו יד כי משיח ה' הוא : {יא} פצני. כמו שפצית אותי מחרב רעה של שאול כן פצני מיד בני נכר אשר דוברים שוא ועושים שקר ולא כן אני : {יב} אשר בנינו. ר''ל ראוים אנו להצלה על אשר בנינו המה כנטיעי האילנות נאים ומנוקים ממום עבירה : מגודלים בנעוריהם. כי כן המה מגודלים ביראת חטא מימי נעוריהם וכמ''ש חנוך לנער וכו' גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב) : בנותינו כזויות. כמו זויות הבנין העשויות מאבנים מחוטבות ביושר רב עד אשר ידמו לאבן אחת והמה דמות תבנית אבני בנין היכל מלך שהמה מחוטבות מאוד ור''ל כמו זויות כאלה נראים יפה מבלי מקום מעוקם כן בנותינו לא נמצא בהן דבר מעוקם ושום נדנוד עבירה ופריצות : {יג} מזוינו. הדרך לתת התבואה באמצעית החדר וכשהיא רבה נתמלאים גם הזויות ולזה אמר מזוינו מלאים וגו' ר''ל בעבור זה ראויים אנו להיות זויות חדרי התבואה מלאים מתבואה עד אשר יוציאו מהם לפרנסה משעת האסיף מזון שנה זו עד שעת האסיף מזון שנה שאחריה ולא יחסר כל ימות השנה : צאננו מאליפות. הצאן יתרבו בחוצותינו לאלפים ולרבבות : {יד} אלופינו מסובלים. השוורים שלנו יהיו בעלי סבל טעונות משא כבד ר''ל יהיו שמנים ובעלי בשר כאילו יחשב עליהם למשא : אין פרץ. לא יבא פרצה לא בנו ולא בבהמתנו : ואין יוצאת. לא יהא נפש מהם יוצאת בשבי : ואין צוחה. לא יהיה נשמע ברחובותינו קול צוחה בעבור בהלה ופחד מה כי לא תהיה בנו : {טו} אשרי העם. משובח העם שכך הרבה טובה יש בידו ומשובח העם שה' הוא אלהיו אשר בידו להשפיע טובה מרובה בגמול המעשה כי ידו לא תקצר :
פירוש מצודת ציון על תהילים קמד
{א} צורי. מל' צור סלע ר''ל חזקי : לקרב. ענין מלחמ' כמו קרבות יחפצו (לעיל סח) : {ב} ומצודתי. עניינו מבצר חזק : הרודד. ענין שטיחה ורקיעה כי וירקעו את פחי הזהב (שמות לט) ת''א ורדידו וכן לרד לפניו גוים (ישעיה מה) : {ג} ותדעהו. הוא ענין חיבה כמו ידעתיך בשם (שמות לג) כי המחבב למי הוא יודעו ומכירו : {ד} דמה. מל' דמיון : {ו} ברוק ברק. ר''ל שלח את הברק : ותפיצם. ענין פזור : ותהמם. מלשון מהומה : {ז} פצני. ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים יב) ור''ל פתח אותי מן המאסר והסכנה : {יב} מחוטבות. ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כט) : תבנית. דמות : {יג} מזוינו. מל' זויות : מפיקים. מוציאם כמו ויפק רצון (משלי ח') : מזן. מלשון הזנה ומזון. (יד) אלופינו. הם השוורים וכן שגר אלפיך (דברים ז) : מסבלים. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ''א ה) : פרץ. מלשון פרצה : צוחה. ענין הצעקה על הצרה וכן וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד) : {טו} אשרי. ענין שבח כמו אשרי האיש (לעיל א) :