תהילים יח - פרק יח - מזמור יח

הקדשת המזמור לרפואה, לעילוי נשמה או להצלחה של אדם יקר

תהילים יח - פרק יח - מזמור יח

{א} לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל:
{ב} וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי:
{ג} יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי:
{ד} מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ:
{ה} אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי:
{ו} חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת:
{ז} בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו:
{ח} וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ:
{ט} עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ:
{י} וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:
{יא} וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
{יב} יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:
{יג} מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ:
{יד} וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ:
{טו} וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם:
{טז} וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ:
{יז} יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים:
{יח} יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:
{יט} יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי:
{כ} וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי:
{כא} יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי:
{כב} כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי:
{כג} כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי:
{כד} וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי:
{כה} וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:
{כו} עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:
{כז} עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל:
{כח} כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל:
{כט} כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי:
{ל} כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר:
{לא} הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ:
{לב} כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:
{לג} הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי:
{לד} מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי:
{לה} מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי:
{לו} וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי:
{לז} תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:
{לח} אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם:
{לט} אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:
{מ} וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי:
{מא} וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם:
{מב} יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל יְהוָה וְלֹא עָנָם:
{מג} וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם:
{מד} תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי:
{מה} לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי:
{מו} בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם:
{מז} חַי יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי:
{מח} הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי:
{מט} מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי:
{נ} עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה:
{נא} (מגדל) מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:

{א} לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַיהוָ֗ה אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃
{ב} וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃
{ג} יְהוָ֤ה ׀ סַֽלְעִֽי וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֖וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃
{ד} מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃
{ה} אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃
{ו} חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃
{ז} בַּצַּר־לִ֤י ׀ אֶֽקֲרָ֣א יְהוָה֮ וְאֶל־אֱלֹהַ֢י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו ׀ תָּב֬וֹא בְאָזְנָֽיו׃
{ח} וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃
{ט} עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
{י} וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלֽ͏ָיו׃
{יא} וַיִּרְכַּ֣ב עַל־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃
{יב} יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
{יג} מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃
{יד} וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם ׀ יְֽהוָ֗ה וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃
{טו} וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝ב וַיְהֻמֵּֽם׃
{טז} וַיֵּ֤רָא֨וּ ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֢וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהוָ֑ה מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃
{יז} יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃
{יח} יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃
{יט} יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־אֵידִ֑י וַֽיְהִי־יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃
{כ} וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃
{כא} יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃
{כב} כִּֽי־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃
{כג} כִּ֣י כָל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃
{כד} וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃
{כה} וַיָּֽשֶׁב־יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃
{כו} עִם־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃
{כז} עִם־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃
{כח} כִּֽי־אַ֭תָּה עַם־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃
{כט} כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃
{ל} כִּֽי־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃
{לא} הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃
{לב} כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֝֗וּר זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃
{לג} הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃
{לד} מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃
{לה} מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃
{לו} וַתִּתֶּן־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃
{לז} תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃
{לח} אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא־אָ֝שׁוּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃
{לט} אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃
{מ} וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃
{מא} וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃
{מב} יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין־מוֹשִׁ֑יעַ עַל־יְ֝הוָ֗ה וְלֹ֣א עָנָֽם׃
{מג} וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃
{מד} תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃
{מה} לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י בְּנֵֽי־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ־לִֽי׃
{מו} בְּנֵי־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃
{מז} חַי־יְ֭הוָה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃
{מח} הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃
{מט} מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃
{נ} עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃
{נא} (מגדל) [מַגְדִּיל֮] יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד ׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד־עוֹלָֽם׃

תהילים יח : סגולות

להינצל ממלכים

פרושים - תהילים יח

פרק תהילים יח עוסק ב: אם נעשה לאדם נס מפורסם, יש לו לומר שירה, ויכלול כל הניסים מיום בריאת עולם, כגון סדום ועמורה, וכן הטובות שעה לישראל במתן תורה, ויאמר: מי עשה ניסים הללו עשה עמו ג"כ.

פירוש רש''י על תהילים יח

{א} ביום הציל ה' אותו וגו'. כשהזקין וכבר עברו עליו כל צרותיו ונצול מהם. ומיד שאול. והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכלם כיוצא בדבר אתה אומר וראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב') :  {ב} ארחמך. אאהבך כדמתרגם ואהבת לרעך (ויקרא יט) ותרחם :  {ג} סלעי. שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס כמו שנאמ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו' (ש''א כג) : ומצודתי. לשון מבצר : צורי. לשון סלע : אחסה. אברי''אייר בלע''ז אחסה בו אתכסה בצלו כענין שנאמר ומבלי מחסה חבקו צור (איוב כד) שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים :  {ד} מהולל אקרא ה'. בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי :  {ה} אפפוני חבלי מות. פעמי' רבות סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעות (לקמן מ') : חבלי מות. מחנות אויבים כמו חבל נביאים בספר שמואל וי''ת כאיתא דיתבא על מתברא לשון חבלי יולדה : ונחלי בליעל. אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל :  {ו} חבלי שאול. כמו חבלי מות משריין רשיען ואני מה הייתי עושה :  {ז} בצר לי אקרא. אני הייתי קורא לה' תמיד :  {ח} ותגעש ותרעש הארץ. אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו כי חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ :  {ט} עלה עשן באפו. אנשישנאר''ילאש בלע''ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו :  {י} ויט שמים וירד. לעבור בארץ מצרי' וירד כמשמעו לשון אחר איאנטב''יש בלע''ז :  {יא} וידא. ויעף כמו כאשר ידאה הנשר :  {יב} חשכת מים. שבעבי שחקים הם חשך אשר סביבותיו ושמא תאמר לפנים מן החשך אין אור תלמוד לומר מנוגה אשר נגדו ומתוך מחיצתו את עביו אשר סביבותיו בוקעים ועוברים ברד וגחלי אש :  {יג} עברו. טרישפא''שנט בלע''ז הברד בוקע ועובר על המצריים על ים סוף :  {טז} ויראו אפיקי מים. כשנבקע הים : ויגלו מוסדות תבל. שכל מימות שבעולם נבקעו : מנשמת. מנשיבת :  {יז} ישלח ממרום. מלאכיו להציל את ישראל מן הים וממצרים : ימשני. לשון הוצאה כמו כי מן המי' משיתהו (שמות ב') :  {יט} יקדמוני. אויבי היו ממהרין ומקדימין לבא עלי ביום אידי ויהי ה' וגו' :  {כא} כצדקי. כצדק לכתי אחריו במדבר : כבור. לשון נקיות כמו ובר לבב ד''א ישלח ממרום יקחני כנגד עצמו אמר על שם המלאך שבא בסלע המחלקות לפנות את שאול מעליו שנאמר ומלאך בא אל שאול גו', כצדקי שלא הרגתיו בכרתי את כנף מעילו :  {כג} כי כל משפטיו לנגדי. תמיד שמתים אותם לנגד עיני :  {כו} עם חסיד תתחסד. כלומר לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה, חסיד תמים נבר כנגד שלש אבות :  {כז} עם נבר. נאמן : עם עקש. כנגד פרעה :  {כט} כי אתה תאיר נרי. כשנלחם בלילה בגדוד עמלק הבא על צקלג שנאמר ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתם (ש''א ל') :  {ל} כי בך. במבטחך : ובאלהי אדלג שור. כשבא להלחם על יבוס ואמר כל מכה יבוסי יהיה לראש ולשר (ד''ה א יא) הביא יואב ברוש רענן וכפפו ונתלה בו ועלה על החומה אמר דוד יהלמני צדיק וגו' (לקמן קמא) קצר לו הקב''ה את החומה ודילג במדרש תהלים :  {לא} צרופה. ברורה מבטיח ועושה :  {לג} ויתן תמים דרכי. הסיר מדרכי כל תקלה ומכשול עד שנעשה שלם וכבוש :  {לד} משוה רגלי כאילות. רגלי הנקיבות עומדת ביושר יותר משל זכרים :  {לה} ונחתה קשת נחושה זרועותי. ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי (לקמן לח) ופעל שלו נחת וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו''ן ונחתה מגזרת ננחתה כמו נחר גרוני (לקמן ס''ט) מגזרת ננחר, כמו נחר מפוח (ירמיה ו) נדף מגזרה ננדף עיני נגרה (איכה ג') כמו ננגרה, נתנה כמו ננתנה נגף מגזרת ננגף ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומר נחתתה כמו מן עשה נעשתה מן ענה נענתה ד''א ונחתה קשת נחושה זרועותי חיית לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו (לקמן לח) הנו''ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה אתה סבור שיש כח ביד דוד לדורכן אין זה אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם :  {לו} וענותך תרבני. הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי :  {לז} תרחיב צעדי תחתי. המרחיב צעדיו אינו נוח ליפול וכן הוא אומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד') : מעדו. איקלורגירי''נט בלעז : קרסולי. הם הרגלים מן האסתורין שקורין קביל''ייא בלעז ולמטה :  {מא} נתתה לי עורף. פונים לי עורפם ובורחים :  {מב} ישועו. לע''ג שלה' : ואין מושיע. שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם :  {מג} ואשחקם. לשון כתישה : אריקם. כטיט הנרוק שאינו עב כמו הם מריקים שקיהם (בראשית מב) לא הורק מכלי אל כלי (ירמיה מח) :  {מד} תפלטני מריבי עם. שלא אענש בדין ישראל להטות משפט ולא לשעבד בישראל יותר מן הרשות : תשימני לראש גוים. שאין עונש בהם :  {מה} לשמע אזן. אפילו שלא בפני אלא שישמעו שליחותי : ישמעו לי. יסורו אל משמעתי ויהיו נשמעי' לדברי : יכחשו לי. מחמת יראה :  {מו} יבולו. ילאו כמו נבול תבול (שמות יח) דמתרגם מילאה תילאה ומנחם פירש כמו אחרי בלותי (בראשית י''ח) וכן פירש נבול תבול : ויחרגו. לשון אימה מחדרים אימה (דברים ל''ב) מתרגמינן חרגת מותא : ממסגרותיהם. מחמת יסורי מסגרות כלא שאני מסגירם שם ומייסרן בהן ויחרגו ממסגרותיהם מנחם פתר אותו לשון רפיון חגורה וכן פירושו ויתרפו ממסגרותיהם ודונ''ש פתר ויחרגו ממסגרותיהם ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם ופתרון ויחרגו ויפסחו כדמתרגמינן חגירא :  {מז} חי ה'. העושה לי כל זאת :  {מח} הנותן נקמות לי. נותן בי כח להנקם מאויבי : וידבר. ויהרוג לשון דבר ל''א כמו וינהג דמתרגם ודבר וכן חברו מנחם וגם כן חבר ידבר עמים תחתינו (לקמן מ''ז) : תחתי. במקומי וחלופי כעניין שנאמר ואתן אדם תחתיך (ישעי' מ''ג) נתתי כפרך מצרים (שם) :

פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים יח

{א} ×œ×ž× ×¦×—, במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה' אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה' עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה' שמרו בל יבא אליו רעה כלל, ב. עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה, א. השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה' יושיעהו ×¢''י תפלתו שאז יושיעהו ×¢''י אמצעיים טבעיים, ב. השגחה וישועה ×¢''פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ×¢''פ מעשיו, ואז א''צ לתפלה כלל, כי ה' אתו לתת לו נס להתנוסס :  {ב} ××¨×—מך, אני ממלא אותך רחמים אתה ה' חזקי, (כי ה' לא יתפעל ולא יצדק אצלו הרחמים שהוא ההתפעליות שיתפעל המרחם בראותו איש מדוכא) אני הנושא שבעבורי אתה מלא רחמים, לא שהרחמים הם מצד התפעלות שלך :  {ג} ×”' סלעי, מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים, א. השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו, ב. מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה' סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג' ענינים, א. המפלט מן האויב שעז''א מפלטי, ב. המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז''א ומצודתי, ג. המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז''א ה' סלעי, ור''ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז''א. אלי צורי אחסה בו, ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי''ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים, א. המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז''א מגני, ב. הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז''א קרן ישעי, ג. החוזק והגבורה בעת קרב, שעז''א משגבי :  {ד} ×ž×”ולל, ר''ל בעת כזאת שאיני בצרה כלל, אז אקרא את ה' ואכנהו בשם מהולל, שהוא מהולל תמיד, כי בצד הזה לא יתפללו ולא יחננו על צרה, רק יהללוהו תמיד על טובותיו, וע''י ההילול לבד מן אויבי אושע, ולא אצטרך לתפלה כלל :  {ה} ××¤×¤×•× ×™, עתה יתחיל לספר ההנהגה השניה בעת שיבואו עליו רעות וצרות שאז יצטרך לתפלה, בעת שאפפוני חבלי מות ועם זה גם נחלי בליעל יבעתוני, מות מצד אחד ואויבים מצד השני :  {ו} ×—בלי, מוסיף שיותר מזה שסבבוני חבלי שאול, כאלו אני עומד להקבר בשאול אחר שכבר קדמוני מוקשי מות, כאלו הוא אחר המות ועומד להקבר, וכ''ז משל שנדמה כאלו מת ונקבר ובטל מן העולם :  {ז} ×‘צר לי אקרא ה', שאז צריך אני לתפלה ואקראהו מתוך הצרה, ואל אלהי אשוע, לישועה, ואז ישמע מהיכלו קולי, על ידי תפלה וימהר להושיע, והנה פסוק זה הוא פסוק חרוזי שיכפל בכל מאמר, המליץ מצייר פה ישועת ה' שיושיעהו ×¢''י אמצעיים טבעיים בדרך הטבע, ובא הציור שבעת שקורא אל ה' מתוך צרתו יכין ה' אחת מן הסבות הטבעיות שעל ידו יושע מן הצרה הזאת, אבל הסבה הזאת עצמה שהוכנה לתשועתו תסבב לו צרה אחרת עפ''י הטבע וצועק שנית, ומזמין ה' סבה אחרת שינצל גם מרעה זאת, ושוב יתעורר ×¢''י הסבה השנית רעה אחרת משתלשלת ממנה כפי הטבע ויצעק בפעם השלישית ויושיעהו גם מזאת, בענין שמרעה אל רעה יצא וה' הושיעהו בכל פעם, והעמיד הציור הזה במשל, שבעת הקיפוהו אויביו וצרו עליו וצעק אל ה' הכין ה' רעש הארץ שפתחה הארץ את פיה וירדו אויביו חיים שאולה, ונצול מצרתו, אבל ×¢''י הרעש נסתבב שריפת אש, כדרך הררי עד שמוריקים אש וגפרית בעת הרעש, והיה בסכנה אחרת מפני האש, וצעק אל ה' והכין גשם שוטף לכבות האש, אבל ×¢''י שהתקדרו העבים פתאום יצא מהם ברקים ורעמים עצומים והיה בסכנה אחרת מפני הרעם והברק, וצעק עוד אל ה' וצוה ה' שיתפוצצו העננים ויפלו מימיהם וחדל הרעם והקולות, אבל ×¢''י התפוצצות העננים פתאום נעשה שטף גדול במקום שעמד ושבולת מים שטפתהו, וצעק עוד אל ה' וישלח ה' את ידו וימשהו ממים רבים בחסדו. זה תורף הציור בכלל, ובזה נבא אל הבאור, אומר שבעת קרא אל ה' בצר לו שמע מהיכלו קולו :  {ח} ×•תגעש ותרעש הארץ, ונעשה רעש הארץ להטביע את אויביו חיים שאולה, ומוסדי הרים ירגזו, כדרך הררי עד שיפתחו לועם בעת הרעש וירגזו באף ובחמה ובאש בוער, וזה היה ×¢''י שחרה לה', והתגלה חרון אפו ואש חמתו בתוך הרעש :  {ט} ×¢×œ×” עשן באפו מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], והאש האוכלת ממנו הוא היוצא מפי ה' המוריק אש דרך פיו, עד שגחלים בערו ממנו, כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש :  {י} (י-יא) ויט, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וישמע מהיכלו קולי ויט שמים וירד, שאז כשצעק שנית על הצרה החדשה, הטה שמים למטה וירד להושיעו, ותחת ששני יסודות שהם יסוד העפר ויסוד האש אשר בבטן הארץ רועשים לבלע ולהשחית, הכין ה' תשועה על ידי יסוד הרוח ויסוד המים, שבעת ירד ה' וערפל תחת רגליו להושיעו, וירכב על כרוב, אז יעוף על כנפי רוח, כאלו התעורר הרוח וישא את העננים לכבות את השרפה (כמ''ש השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח), עד שע''י הרוח התעורר יסוד המים, עד :  {יב} ×©×™×©×ª חשך סתרו, ר''ל את החושך שבו יסתתר ה', את החושך הנמצא סביבות סוכתו, ישת שיהיה חשכת מים של עבי שחקים, שיתקבצו עבים ×¢''י הרוח עד שתחשך הארץ מן העבים וחשכת מים, ומים אלה יכבו את האש והגחלים הבוערים מן ההר, ונושע מן הצרה הזאת, אולם עתה יספר שמן הסבה הטבעיית הזאת שע''י בא לו תשועה, השתלשלה רעה וצרה אחרת, שע''י התקדרות העבים הרבים שהם מלאים חלקי אש ודברים מבעירים כמו גפרית וזאלפעטר, וע''י נשיבת הרוח בם בכח גדול וע''י מרוצתם וקלות מהלכם, וע''י שילחצון יחד קרירות העבים עם חמימות העלעקטרי המתעורר בתוכם עי''כ יעמדו רעמים גדולים וברקים עצומים כנודע לטבעיים, וז''ש. (יג-יד) מנוגה נגדו, צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו עביו עברו ברד וגחלי אש, שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ×¢''י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ×¢''י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי''כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, עד שירעם בשמים ה' תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש, והוא נתון עתה בצרה חדשה :  {טו} ×•ישלח, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי, וישלח חציו ויפיצם, שהרעם עצמו יפוצץ את העבים, וע''י שיתרבו הרעמים וברקים, יתפזרו העננים וישפכו את מימיהם כנודע, ומדמה זה במליצתו כאילו ה' שלח חציו והפיץ את העבים, ומפרש מה הם החצים שברקים רב וע''י רבות הברקים הממם וחדל הרעם, וכל תשועות אלה הם ×¢''י סבות טבעיות, עד שנושע גם מצרה זאת :  {טז} ×•יראו, עתה יספר שמן התשועה הזאת נסתבבה צרה אחרת טבעיית, שע''י שבירת העבים והתפוצצם פתאום נתהוה שטף מים עד שהתראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל, שהמים שהיו יסוד לתבל בששת ימי בראשית שהיה כל העולם מים במים ונתכסו אח''כ כי עלו המים ×¢''י אדים אל הרקיע והעבים כמ''ש בפי' מעשה בראשית ולקמן סי' ×§''ד, עתה נתגלו שנית כי שבו המים ויפיצו את היבשה, וכ''ז היה מגערתך ה', שכמו שתחלה תהום כלבוש כסיתו מן גערתך ינוסון, עתה שבו מגערת ה' שנית אל היבשה, ומנשמת רוח אפך, שפזר ופצץ את העבים נשטפה הארץ ×¢''י שטף, ועי''כ נשטף גם דוד בשטף מים ושבולת שטפתהו :  {יז} ×™×©×œ×— ממרום, פה נמשך החרוז בצר לי אקרא ה' וכו' וישמע מהיכלו קולי ישלח ממרום יקחני, מצייר שהיה כבר נטבע במים וה' שלח וימשהו ויוציאהו ממים רבים, וגם בזה מצייר שאויביו עוד לא רפו ממנו, וכאשר ראוהו נטבע במים ושיש לו דרך לצאת מן המים, עמדו אצל שפת המים ושומרים שבעת ירצה לצאת יטביעוהו שנית, וה' הצילהו גם מידם, וז''ש שבעת ימשני ממים רבים. (יח-יט) יצילני ג''כ מאויבי עז אשר יקדמוני ביום אידי, שרוצים להקדימו טרם יצא מן הנהר ולהטביעו שנית, וה' היה למשען לי, כי ×¢''י השגחת ה'.  {כ} ×™×•ציאני למרחב למקום שאין יכולים לעכבני מלצאת מן המים, ובצאתי אז יחלצני מידם, לבל יוכלו לתפשני ולהרע לי, וכ''ז מצד שחפץ בי, ×¢''כ הצילני מכל הרעות האלה :  {כא} ×™×’מלני, אחר שבאר האופן הראשון שיושיעהו ה' ×¢''י תפלתו וצעקתו וע''י אמצעיים טבעיים, שבזה יתהלכו לפעמים הסבות והמסובבים ויוליכוהו מצרה אל צרה אחרת, עד שהוצרך לצעוק בכל פעם, מתחיל לדבר על האופן השני שיושיעהו ה' בדרך נס ופלא בעת יזכה לזה עפ''י מעשיו הטובים, שאז לא תקום פעמים צרה ותהיה התשועה מופלאת וגדולה מאד, ועז''א בעת שיגמלני ה' כצדקי וכו', אז האל המאזרני חיל וכו' משוה רגלי כאילות וכו' כמו שיתבאר, ואמר יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי ויש הבדל בין גמול ובין השבה, שההשבה היא כפי המעשה והפעולה והגמול הוא כפי תכונת האהבה או השנאה שיש לו עליו, שהגמול נקשר תמיד עם התפעליות, ויש הבדל בין צדקי ובין בור ידי, שצדקי הוא בקום ועשה ובור ידי הוא מה שישב ולא עבר עבירה, לפ''ז היה ראוי שיאמר בהפך ישיב לי כצדקי ויגמלני כבור ידי, שההשבה הוא על מה שעשה במעשה, והגמול והאהבה הוא על השוא''ת, אולם אמר רבותא, שלא לבד שישיב לי כצדקי כי גם יגמלני כצדקי, שמלבד התשלומין כפי הפעולה תהיה ג''כ גמול כפי האהבה, וכן לא לבד שיגמלני על בור ידי כי גם ישיב לי, כי יחשב לי את מה שנמנעתי מלעשות רע כאלו עשיתי טוב בפועל וישיב לי ×¢''ז שכר, ומפרש הדבר במאמרים מקבילים, יגמלני ה' כצדקי.  {כב} ×›×™ שמרתי דרכי ה', שהצדק אשר עשיתי לא עשיתיו מפני שהשכל והנימוס מחייבו עד שא''צ שישיב לי רק על הפעולה בעצמה כי שמרתיו מפני שהם דרכי ה' ללכת בדרכיו ולהדמות אליו, וע''ז אני ראוי לגמול שיגמול עלי כפי האהבה והדבקות שהלכתי בדרכיו ודבקתי בו, וכבור ידי ישיב לי כי לא רשעתי מאלהי, שמה שלא רשעתי, לא היה מפני שהשכל מחייבו או שטבעי אינו נוטה להרשיע, רק הסבה היה מאלהי, מפני אזהרת ה' ופקודיו, הגם שיצרי היה מסיתני להרשיע, ובזה ראוי שישלם לי שכר כי בבא דבר עבירה לידו וכבש תאותו נותנים לו שכר כעושה מצוה, כמ''ש חז''ל :  {כג} ×›×™ כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני, יש הבדל בין משפט ובין חק, שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין לנגדי ובין לא אסיר מני, שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור''ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה' צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה' כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ''ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ''ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע''י האמנתו בה' לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי :  {כד} ×•אהי אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד שאהי תמים עמו, וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה', כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה', עד שאשתמר מעוני, שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז  {כה} ×•ישב ה' לי כצדקי וכבור ידי אשר הוא לנגד עיניו, אז יהיה הגמול לא בעבור הפעולות עצמם כמו שהם פעולות. רק כפי מה שהם עומדים נגד עיני ה' הצופה תעלומות לב ויודע השרשים מאין צמחו הפעולות ותכונות עלילותיהם במדת הנפש :  {כו} ×¢× חסיד, באר בזה ג' ענינים א. שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה' עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה' ג''כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע :  {כח} ×›×™, ולפעמים יתנהג עם האדם הפך מהכנתו, שעם עני הם הנכנעים ושפלים בלבותם תושיע, ועיניך על רמים להשפילם :  {כט} ×›×™, ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם, והם בשני דברים, א. בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז''א כי אתה תאיר נרי, ר''ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ''ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ×¢''י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א''א שישיג אור האמת, רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה', מצד זה אמר כי אתה תאיר נרי, אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז''א כי אתה אלהי תגיה חשכי, ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ×¢''י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם :  {ל} ×›×™ בך, והענין השני שיעשה ה' מעצמו הוא ההגנה והשמירה מן הפגעים, וביחוד הנצחון ליראיו, שלא יהיה לפי הכנתם וגבורתם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, וכמ''ש לא בגבורת הסוס יחפץ רוצה ה' את יראיו להציל ממות נפשם, וז''ש כי בך ארוץ גדוד, שנדמה לי כאלו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל, ובאלהי אדלג שור וחומת ומבצרי האויב לכבשם :  {לא} ×”אל, מבאר כי אחר שדרך האל והוא ההנהגה שלו הוא תמים, וכל אמרת אלוה שהוא הבריאה שברא במאמר, צרופה מכל סיג, ועי''ז הוא מגן ומחסה לכל החוסים בו, ובאור הדבר, כי עניני ה' בעולמו יתראו לנו בשתי מחזות, א. החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה, ב. הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ×¢''י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע''י יגמול ויענוש הוא ג''כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז''ש אחר שהאל תמים דרכו, שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם כי כל אמרת ה' צרופה, שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא מגן לכל החוסים בו, כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית  {לב} ×›×™ מי אלוה מבלעדי ה', שם הויה מורה על הבריאה שהוא היה מהוה כל נמצא, ושם אלוה מורה על ההנהגה וההשגחה, ואלהים המנהיג ומשגיח לפי המעשים, הוא בעצמו ה' אשר ברא כל הבריאה ויסד חקי הטבע, ואין צור בורא ויוצר זולתי אלהינו המשגיח והמנהיג, באופן שהבורא הוא המנהיג והמנהיג הוא הבורא, ובודאי ערך הכל באופן שלא יהיה סתירה בין חקי הבריאה ובין חקי ההנהגה וחקי הטבע נמשכים לפי חקי ההנהגה :  {לג} ×”אל, אחרי ההקדמה הזאת שבאר איך ימשך מן המעשים הטובים שישמר האדם מן הפגעים ומכל רעה, שב אל ענינו שהתחיל בפסוק כ''א לספר איך ×¢''י מעשיו הטובים ינצל בדרך נסיי פלאיי שהוא דורך על חקות הטבע והטבע תכנע תחתיו, ובאר בזה שני אופנים, (אופן א') שהגם שה' יתן לו כח וזריזות וילמדהו תכסיסי מלחמה, מ''מ לא ילחם ולא ירוץ רק יעמוד במקומו והנצחון יתהוה מעצמו בדרך נס, ועל צד זה אמר האל המאזרני חיל, חשב ג' דברים, א. שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ''מ יתן תמים דרכי, יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם, ב. הזריזות והמרוצה, ועז''א הגם כי.  {לד} ×ž×©×•×” רגלי קלים כרגלי אילות לרוץ אחר אויבי, מ''מ לא ארוץ, רק על במותי יעמידני, אשאר עומד במקומי ולא ארדוף אחר שום אדם, ג. העצה והלימוד בתכסיסי מלחמה, שהגם כי,  {לה} ×ž×œ×ž×“ ידי למלחמה ולמדני תכסיסי מלחמה, מ''מ לא אצטרך להלחם כי בהפך ונחתה קשת נחושה זרועותי, שתשבר הקשת ולא ישתמשו בו כלל, וזה האופן האחד שכל הנצחון יהיה בדרך נס ואני אשב בביתי, (האופן השני) שהגם שיתהוה הנצחון ×¢''י ה' לבד כמו שהיה בנס של סנחריב, בכ''ז ירצה ה' לגדל כבודי כאלו אני הייתי המנצח בגבורתי, וז''ש.  {לו} ×•תתן לי מגן ישעך, ר''ל שלמלחמה צריך, א. המגן לשמירה, ב. יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון ימינך תסעדני, עד שאנצח בימיני ×¢''י סעד של ימינך, וזה תעשה יען שענותך תרבני, כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי.  {לז} ×ª×¨×—יב צעדי תחתי, שתחת שבאופן הראשון אמר ועל במותי יעמידני, שיעמוד במקום אחד, תרחיב צעדי לרוץ אחרי האויב (וגם בזה מציין שה' מרחיב צעדיו ולא נעשה זה בכחו), ב. שהוא כאלו תרחיב צעדי תחתי היינו במקומי שבכ''ז אעמד במקומי כאילו רוח ה' יובילהו ×¢''י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ''ז עומד תחתיו, ובזה אמר ולא מעדו קרסולי כי בכ''ז אני עומד במק''א, ובענין זה.  {לח} ××¨×“×£ אויבי וגם אשיגם, ולא אשוב עד שיכלו לגמרי :  {לט} ××ž×—צם, מוסיף לאמר שגם אם אמחצם מחץ קטן לא יכלו קום מוסיף עוד שיפלו מעצמם תחת רגלי, (אחר שבאר איכות הרדיפה יבאר איכות המלחמה בעצמה) :  {מ} (מ-מא) ותאזרני, תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה שיאזרהו חיל שיהיה החיל למלחמה ובכ''ז אתה תכריע קמי תחתי היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם, ואויבי תתן לפני עורף שכ''ז תעשה, (עי' באה''מ) :  {מב} ×™×©×•עו, ולא ימצא רב ריבם לא בין בני אדם, כי ישועו לישועה ואין מושיע, ולא מה' כי לא יענם, ויותר מזה כי הגם כי.  {מג} ××©×—קם כעפר על פני רוח, שאנשי החיל במלחמה יהיו כעפר דק הנשחק ונפזר לכל רוח כן יברחו לכל רוח, והנשארים בעריהם אריקם כטיט חוצות ויהיו למרמס ולעבדים ולשפחות, בכ''ז לא ימצא מי שיריב ריבם, כי אתה.  {מד} ×ª×¤×œ×˜× ×™ מריבי עם, שאם יעמדו בעלי בריתם הבאים לריב ריבם, תפלטני מידם, בהפך תשימני לראש גוים, ולא לבד לגוים הקרובים, כי גם עם אשר לא ידעתי יעבדוני, ויותר מזה כי גם.  {מה} ×œ×©×ž×¢ אזן ישמעו לי בני נכר אשר יכחשו לי, ר''ל הנכרים הגרים בארץ רחוקה מאד אשר יכחשו לי דהיינו שהיו מכחישים מציאותי שלא ידעו עד עתה כלל שנמצא בעולם עם ישראל ודוד מלכם, עתה ישמעו ויתקבצו אלי לא למראה עין שראו גבורתי רק לשמע אזן ששמעו הנפלאות שנעשו לי :  {מו} ×‘× ×™ נכר ר''ל לשמע אזן ישמעו לי בני נכר אשר יבולו ויחרגו ממסגרותיהם, ר''ל בני נכר הסגורים בהרים רחוקים אשר יבלו ויתעמלו וייגעו מרוב הדרך עד שיעשו חגרים מרוב הדרך אשר ייגעו לצאת ממסגרותיהם לבא אלי לשמוע לי :  {מז} ×—×™ ה', נגד ההגנה מן האויב אמר חי ה' וברוך צורי, ונגד מה שהושיע לנצח את האויב שזה מדרגה יותר אמר וירום אלהי ישעי, ומפרש נגד וירום אלהי ישעי.  {מח} ×”אל הנותן נקמות לי, שעוד ראה נקמות באויביו וידבר עמים תחתי שיהיו תחת ממשלתו, ונגד ברוך צורי, אמר.  {מט} ×ž×¤×œ×˜×™ מאויבי האויב ×

פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים יח

{ב} ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ''ש בפירוש :  {ג} סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל''ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיה ל''ג) :  {ד} אקרא. מענין קריאת השם :  {ה} אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה. ונחלי. כנחל שוטף :  {ו} שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז''א קדמוני מוקשי מות :  {ז} אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ''מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה :  {ח} ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש :  {יא} ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ''ח מ') :  {יג} מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח :  {טו} רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת, ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיה כ''ח) :  {טז} אפיקי מים. המוגרים בחוזק :  {יז} ימשני. כמו מן המים משיתיהו :  {יח} מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ''כ, ובאו נרדפים בס' זה י''ח מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', נ''ה י''ג, פ''ג י', פ''ט כ''ד, ק''ו מ''א :  {כא} יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ''ש (ישעיה נ''ט י''ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ''ח ד', ק''ג י', קל''ז ח') :  {כב} דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה, ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע :  {כג} משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע :  {כו} (כו-כז) חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע''פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי, תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח'), שהוסיף ה' להתפתל עמו :  {כט} תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש :  {לב} אלהי, ה'. כבר התבאר בכ''מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים :  {לד} משוה. כולל שימה וערך כמ''ש בגדר פעל זה בכ''מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים :  {לה} ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ''א) :  {לז} תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז''ל במליצתם פסיעותיו של א''א ג' מיל, ובכ''ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע''ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת :  {לט} אמחצם. מורה מחץ קטן כמ''ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק) :  {מ} (מ-מא) קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ''ש לאויביו :  {מג} אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ''ש בשמואל ב' אדיקם :  {מה} ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם :  {מו} יבלו. כמו נבול תבול (שמות י''ח) : ויחרגו. כמו ויחגרו (בש''ב כ''ב) יעשו חגרים : ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י''ז) :  {מח} וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד''ה ב' כ''ב) :  {מט} מאויבי. מן קמי, (כנ''ל פסוק מ''ט) :  {נ} אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י''ח) :  {נא} מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ''ש חז''ל :

פירוש מצודת דוד על תהילים יח

{א} ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת :  {ג} ה' סלעי. ה' לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה : וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים :  {ד} מהולל. כשאני קורא לה' בהלל אז אני נושע מאויבי :  {ה} אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי :  {ו} חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה :  {ז} בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה' ושמע קולי. ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ''ש כדרך מליצת השיר :  {ח} ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ : מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו : כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי :  {ט} תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם :  {י} ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם : תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל :  {יא} וירכב. למהר לבוא : כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף :  {יב} ישת חושך. להחשיך להאויב : סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו : חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים :  {יג} מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי : עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש :  {יד} וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש :  {טו} ויפיצם. את האויבים : וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם :  {טז} ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים : ויגלו. כי נבקעה הארץ : מגערתך. ממה שגערת בהאויב : מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל :  {יז} ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב : ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים :  {יח} כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם :  {יט} יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה' סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי :  {כ} למרחב. למקום רחב להנצל מידם : יחלצני. הוציאני מן המצר :  {כא} כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם : כבור ידי. כפל הדבר במ''ש :  {כב} מאלהי. ממצות אלהי :  {כד} עמו. עם ה' : ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון :  {כה} וישב. ולזה השיב ה' לי כצדקי : לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר :  {כו} עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד :  {כז} עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו :  {כח} עם עני. עם מוכנע : ועינים רמות. המתגאים ביותר :  {כט} תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה : יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה :  {ל} כי בך וגו'. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר :  {לא} תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו : צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה' והבטחתו אין בה דבר בטל : מגן. מחסה כמגן :  {לב} כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו :  {לג} תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה :  {לד} משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה : ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי :  {לה} למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה : ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה :  {לו} וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר :  {לז} תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול :  {מא} נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף :  {מב} ישועו. אל עזר בני אדם : על ה'. כמו אל ה' :  {מג} כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח : אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו :  {מד} מריבי עם. ממלחמות עמים : תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי : לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה :  {מה} לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי : יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם :  {מו} יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב : ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל :  {מז} חי ה'. הלא ה' חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה :  {מח} הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב : וידבר. שמני למנהיג להם :  {מט} מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי :  {נ} על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת :  {נא} מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה' מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד : ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם :

פירוש מצודת ציון על תהילים יח

{ב} ארחמך. ענין אהבה וחיבה :  {ג} ומצודתי. מגדל גבוה וחזק : ומפלטי. ענין הצלה : צורי. חזקי כצור וסלע וכפל דברו : וקרן. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע''ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי :  {ה} אפפוני. סבבוני כמו כי אפפו עלי (לקמן מ') : חבלי. מכאובי כמו חבלי יולדה (הושע י''ג) : ונחלי. מלשון חולי כמו נחלה מכתך (נחום ג') : בליעל. כמו בלי עול שפרקו עול שמים :  {ו} קדמוני. באו לפני :  {ח} ותגעש. ענין התנודה והתנועה כמו כנהרות יתגעשו מימיו (ירמיה מ''ו) :  {ט} עלה עשן. הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע''י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע''ד) :  {י} וערפל. אופל הענן :  {יא} כרוב. מלאך ורז''ל אמרו כרביא (חגיגה י''ג) והוא תרגום של נער כי דמות אדם להנה : וידא. ענין עפיפה ופריחה כמו כאשר ידאה הנשר (דברים כ''ח) :  {טו} רב. ענין השלכת חצים כמו רובה קשת (בראשית כ''א) :  {טז} אפיקי. הם המים הנגרים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (לקמן קכ''ו) :  {יז} ימשני. ענין הוצאה כמו מן המים משיתהו (שמות ב') :  {יט} אידי. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל''א) :  {כא} כבור. מלשון ברור ונקי :  {כג} מני. ממני :  {כו} גבר. איש כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל') :  {כז} עקש. עקום : תתפתל. גם הוא ענין עקום כמו דור עקש ופתלתל (דברים ל''ב) :  {כט} יגיה. יזריח ויאיר :  {ל} אדלג. אקפץ : שור. חומה כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ''ט) :  {לב} צור. ענין חוזק : זולתי. בלתי :  {לג} המאזרני. מלשון אזור וחגורה : חיל. כח :  {לד} משוה. משים כמו שויתי עד בקר (ישעיה ל''ח) :  {לה} ונחתה. מלשון תחת ושבר :  {לז} מעדו. ענין השמטה מן המקום : קרסולי. תרגום של כרעים הוא קרסולין :  {לט} אמחצם. ענין חבורה ומכה כמו מחץ ראש (לקמן ק''י) :  {מ} תכריע. ענינו הנפילה על הברכים : עורף. הוא אחורי הפנים :  {מא} אצמיתם. אכריתם כמו אותו אצמית (לקמן ק''א) :  {מג} ואשחקם. ענין כתישה כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל') : אריקם. מלשון ריקן :  {מו} יבולו. יכמשו : יחרגו. הוא הפוך מלשון חגר וכמו כבש כשב :  {מז} צורי. מלשון צור ר''ל חזקי :  {מח} וידבר. מלשון הנהגה כמו דבר אחד לדור :  {נא} מגדל. מלשון גדול :

תהילים יח : Youtube

תהילים יח

קריאות אחרות וסגולות - תהילים

הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם

  • Aryeh Tzurishaddai ben Avraham v’Sarah
  • לרפואת Miriam bat Mihal
  • לרפואת Ava Chaya bat Lea
  • La reussite pour les soldats de Tsahal sur tous les fronts
הוסיפו שם של יקר לכם

336 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות