תהילים אונליין
תהילים סט – הטקסט המלא
{א} לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:
{ב} הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ:
{ג} טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
{ד} יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:
{ה} רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:
{ו} אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ:
{ז} אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה [אומרים:
אלוהים] צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
{ח} כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:
{ט} מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:
{י} כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:
{יא} וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:
{יב} וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:
{יג} יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:
{יד} וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
{טו} הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם:
{טז} אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:
{יז} עֲנֵנִי יְהוָה כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:
{יח} וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
{יט} קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:
{כ} אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי:
{כא} חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
{כב} וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
{כג} יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:
{כד} תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:
{כה} שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:
{כו} תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב:
{כז} כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:
{כח} תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:
{כט} יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:
{ל} וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:
{לא} אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:
{לב} וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:
{לג} רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:
{לד} כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה:
{לה} יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם:
{לו} כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:
{לז} וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ:
{א} לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃
{ב} הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ׃
{ג} טָבַ֤עְתִּי ׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃
{ד} יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֢ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃
{ה} רַבּ֤וּ ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֢י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃
{ו} אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִכְחָֽדוּ׃
{ז} אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃
{ח} כִּֽי־עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי׃
{ט} מ֖וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי׃
{י} כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃
{יא} וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃
{יב} וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃
{יג} יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃
{יד} וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי־לְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃
{טו} הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם׃
{טז} אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃
{יז} עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃
{יח} וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃
{יט} קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃
{כ} אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל־צוֹרְרָֽי׃
{כא} חֶרְפָּ֤ה ׀ שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃
{כב} וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ׃
{כג} יְהִֽי־שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ׃
{כד} תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד׃
{כה} שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם׃
{כו} תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב׃
{כז} כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ׃
{כח} תְּֽנָה־עָ֭וֺן עַל־עֲוֺנָ֑ם וְאַל־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃
{כט} יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃
{ל} וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃
{לא} אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃
{לב} וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃
{לג} רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם׃
{לד} כִּֽי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת־אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה׃
{לה} יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃
{לו} כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים ׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ׃
{לז} וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃
תהילים סט : סגולות
לחמדן וזנאי
פרושים - תהילים סט
בפרק תהילים זה יסופר, גודל עניו ובשתו ושפלותו ע"י אויביו אכזרים ומחרפים.
פירוש רש''י על תהילים סט
{א} על שושנים. על ישראל שהם כשושנה בין החוחים שהחוחים מנקבין אותם והתפלל עליהם : {ב} כי באו מים. האומות : {ג} ביון מצולה. בבוץ טיט של מצולה : ושבולת. הוא שטף חוזק הנהר פי''ל בלע''ז : {ד} נחר. יבש כמו (איוב ל') חרה מני חורב : כלו עיני. כל תוחלת ממושכה קרויה כליון עינים כמו (דברים כ''ח) וכלות אליהם כל היום, מכלות עינים (ויקרא כ''ו) ועיני רשעים תכלינה (איוב י''א) : {ה} אויבי שקר. שונאים אותי על שקר שאין אני רודף אחר שקר שלהם לתפוש טעותם : אז אשיב. כשהם נאספים עלי אני משחד אותם בממון מה שלא גזלתי מהם : {ז} אל יבשו בי קויך. אל תניחני בידם פן יבושו קויך במה שמאורע בי ויאמרו הלא כך אירע למי שהיה מקוה להקב''ה : {ט} לאחי. לעשו : {י} קנאת ביתך. ראו החבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי : {יא} ואבכה בצום נפשי. בתעניתי : ותהי לחרפות לי. מה שאני בוכה ומתענה לפניך הם מתלוצצים עלי : {יג} ונגינות. בי לשותי שכר (סא''א) : {יד} ואני תפלתי לך ה'. יהי עת תפלתי עת רצון : {טז} ואל תאטר. ואל תסגור עלי : באר. צרה נכריה זו את פיה לבלעני. תאטר. כמו אטר יד ימינו (שופטים ג') סגור יד ימינו שאינו משתמש בה : {יט} קרבה אל נפשי. (קרב אלי) : גאלה. גאול אותה : {כא} ואנושה. ואאנש ואחלה כמו (מיכה א') כי אנושה מכותיה וכמו (ש''ב י''ב) ויאנש הילד דבת שבע, וא''ת היאך האל''ף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המיסב הדיבור אל המדבר כן דרך תיבה שתחלתה אל''ף כגון (מלאכי א') ואהב את יעקב אני אהבי אהב (משלי ח') הרי הוא כמו ואאהב, וכן (צפניה א') אסף אסף כמו אאסף. לנוד. שיבואו לי אוהבים לנוד לי ולנחמני : {כב} בברותי. בסעודתי כמו תבא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י''ג) : ראש. מרה : {כג} ולשלומים. כשיקוו לשלום יהפך שלומם למוקש : {כז} כי. את העם הזה אשר אתה הכית : רדפו אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה : ואל מכאוב חלליך יספרו. דבריהם לבוא בעצה נשחיתם בהיותם כאבים : {לב} ותיטב. הלולי לה' : משור פר. הוא שור שהקריב אדם הראשון שנברא בקומתו וביום שנקרא שור בו ביום הביאו שהשור בן יומו קרוי שור שנאמר (ויקרא כ''ב) שור או כשב או עז כי יולד, בו ביום נדמה לפר שהוא בן שלש : מקרן מפריס. קרנותיו קדמו לפרסותיו שהרי בקומתו ובקרניו נברא וראשו יצא מן הארץ תחלה כדרך כל הנולדים הוציאתן הארץ נמצאו קרניו קדמו לרגליו :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים סט
{א} למנצח, י''מ אותו על עת שנרדף מפני אבשלום, וי''מ אותו על הגלות, ופירושנו יסבול שני הענינים : {ב} הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש שהסכנה גדולה מאד : {ג} באתי, מצייר את הסכנה בג' ענינים, א. הטיט שתחת רגליו הוא יון מצולה, שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם, והטיט עמוק מאד עד שאין מעמד, אין שם תהום שיכול לעמוד עליו ברגליו, ב. באתי במעמקי מים שהמים עמוקים, ג. שהם רודפים כי שבולת שטפתני, והנמשל, מקומו בירושלים נרפש ע''י המרד, והאויבים רבים, והסכנה עצומה, והשבולת שטפו ממקומו לברוח מן הארץ : {ד} יגעתי, בהטבעו קורא אל בני אדם לעזרה ויגע בקוראו עד שנחר גרונו ואין שומע, וגם צופה לשמים שיבא עזרו משם וכבר כלו עיני מרוב היחול : {ה} רבו וגם האויבים עומדים סביב להטביעני, והוא בג' ענינים, א. השונאים אותו ע''י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז''א רבו משערות ראשי שונאי חנם, שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי, ב. אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז''א רבו מצמיתי והם אויבי שקר כי לא עשיתי להם רע, ג. הבאים לקחת ממונו עז''א אשר לא גזלתי אז, אשיב, ר''ל שבאו עליו בג' ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ''ל סי' ל''ה : {ו} אלהים, (מתחיל תפלתו), אתה ידעת לאולתי, אולת היא הספיקות שי''ל בעיון שע''י תרופף בידו אמונתו, והגם שאנכי אויל בדבר, אתה ידעת, ואשמותי שהם העבירות שעשיתי בפועל, ג''כ ממך לא נכחדו, שלא לבד שידעת ענינים שכליים ידעת גם ענינים פעליים הנתלים בזמן ובמקום : {ז} אל יבושו ר''ל הגם שאתה ידעת לאולתי, בכ''ז עליך להושיעני כדי שלא יבושו על ידי קויך ה' צבאות, ויש הבדל בין בושה וכלימה, שהבושה היא בעצמו והכלימה היא מאחרים, והתקוה היא בלב, ואם לא תבא התקוה יבושו בפני עצמם שקוו בחנם, ואל יכלמו בי מבקשיך אותם המבקשים אותך בפועל, שזה נראה לכל ואם לא תבא בקשתם יכלמו גם מאחרים שראו שבקשו בחנם : {ח} כי, באר הטעם שיבושו קווי ה' אם לא יושיעהו, כי החרפה שנשאתי הי' עליך ובעבורך כמו שיבאר, וא''כ ראוי שיושיעהו ה' ואם לא יושיעהו יבושו קווי ה', כשיראו שאינו מושיע קוויו ומיחליו : {ט} (ט-י) כי, מה שהייתי מוזר לאחי היה מצד שקנאת ביתך אכלתני, ר''ל שהיה לי קנאה על בני ביתך שאינם שומעים לקולך, (מציין את ה' עם ישראל כאב עם בני ביתו) ובזה היה לי ריב עם אחי, וגם חרפת חורפיך נפלו עלי, שהזדים המחרפים אותך הם מחרפים אותי על אמונתי : {יא} (יא-יב) ואבכה, כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע''ז אהי להם למשל : {יג} (יג-יד) ישיחו בי יושבי שער ואני תפלתי, אומר אולם בעת שישיחו בי יושבי שער, ושותי שכר עושים ממני נגינות להתלוצץ, בעת ההיא אני תפלתי לך, כי העת הזאת שהם מתלוצצים עלי היא עת רצון, ובעת ההיא תפלתי אלהים ברב חסדך ענני, א. שתענני מצד החסד, ב. שתענני באמת ישעך, מצד האמת על ישעך, היינו מצד ההבטחה שהבטחת להושיע לי : {טו} הצילני, נגד מ''ש טבעתי ביון מצולה בקש הצילני מטיט ואל אטבעה, ונגד מ''ש באתי במעמקי מים, רבו שונאי חנם, בקש אנצלה משונאי וממעמקי מים, ור''ל כי כשינצל מן המים הוא ירא משונאיו העומדים על שפת המים להרגו, וכשישאר במקומו מתירא מן המים, מבקש שיצילהו ה' משניהם : {טז} אל תשטפני, ר''ל שאין לי עצה להנצל משונאי רק או אם השבולת תשטפני מפה, או שתבלעני מצולה לבל יראני, או שהבאר תאטר עלי פיה בל אתגלה לפניהם, ע''ז מבקש שלא בדרכים אלה ינצל משונאיו, רק. {יז} ענני ה' כי טוב חסדך, ותוכל להצילני בדרך טוב כפי חסדך, (ר''ל שיוכל להנצל ע''י שיברח מירושלים כמשל שתשטפהו השבולת, או ע''י שיסתר במערות כמשל בליעת המצולה, או שישגב בעיר מבצר כמשל שתאטר עליו באר פיה), כי טוב, א. מצד החסד, ב. מצד הרחמים שיראה בעניו, עז''א כרוב רחמיך פנה עלי : {יח} ואל ולא לבד שתענה אותי ותפנה אלי, כי גם אל תסתר פניך מעבדך, בענין שאראה אותך שאתה עומד להושיעני, ואחר שצר לי מהר ענני מבלי עיכוב : {יט} קרבה, הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז''ש קרבה אל נפשי מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה גאלה כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך למען אויבי פדני, תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו : {כ} אתה, נגד הגאולה הנפשיית אמר אתה ידעת חרפתי ובשתי שהיא בעבורך, כמ''ש כי עליך נשאתי חרפה, ונגד הפדות למען אויביו, אמר הלא נגדך כל צוררי, וראית איך צוררים המה לי בנכליהם : {כא} חרפה, החרפה כבר שברה את לבי, שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי אנושה שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי, ואקוה לנוד מצייר א''ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין מגיד לו ומנחם אותו : {כב} ויתנו בברותי ראש בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ''ש תנו שכר לאובד, ישקוני חומץ : {כג} יהי, העוף נצוד בפח ע''י שנותנים אוכל בהפח והוא בא לשם ונצוד, עפ''ז יאמר ששולחנם שיבואו לאכול עליו יהיה לפניהם לפח, והפח צד את הבעל חי ואינו מזיקו, והמוקש הוא המזיק אותו, ועז''א ולשלומים דבר שיחשבו שהוא לשלום, יהיה לפניהם למוקש : {כד} תחשכנה עיניהם מראות שלא יראו את המוקש ויוקשו בו, ומתניהם תמיד המעד כדי שימעדו ויפלו בהפח : {כה} שפך עליהם, הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה', והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ''ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז''א שישפוך עליהם זעמו וקללתו, וחרון אפו שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא ישיגם : {כו} תהי טירתם שהיא קבועה תהיה נשמה, וגם באהליהם שהם מטולטלים ממקום למקום אל יהיה יושב, כי לא יהיה להם אף אהל עראי : {כז} כי, שיעור הכתוב כי יספרו, אתה אשר הכית רדפו, שיאמרו שהנרדף מאתם הוא מוכה אלהים, שאלהים הכהו, והמוכה מאתם יאמרו שאתה כבר עשיתו חלל, בענין שיאמרו שרודפים את המוכה מאלהים ומכאיבים את החלל של ה', שכבר קדם להיות חלל קודם שיכאיבוהו, וקדם להיות מוכה קודם שירדפוהו להכותו : {כח} תנה עון זה שאומרים שאתה עשית זאת, על עונם, שיהיה עון זה צף למעלה על עונותיהם, ואל יבואו בצדקתך, כמו שהם רוצים להצדיק מעשיהם על ידי שמיחסים לך עולה, כן לא יבואו בצדקתך, רק. {כט} ימחו מספר חיים ואל יכתבו עם צדיקים, כדי שהם רוצים להצדיק מעשיהם שהם צדיקים בזה והם שלוחי ה', וע''י שיענשו יתראה שלא היו צדיקים בדבר זה : {ל} ואני, לא כדבריהם שאתה הכית אותי, כי בהפך אני עני וכואב על ידם, וישועתך אלהים תשגבני : {לא} אהללה שם אלהים לספר תהלותיו הכוללים, ואגדלנו יותר בתודה שאביא להודות על טובותיו המיוחדים אלי : {לב} ותטב, הגם שיביא פר לתודה, מה שיגדל את ה' לשבחו, זה תיטב בעיניו יותר מן השור פר שי''ל קרנים ופרסה : {לג} ראו ענוים שמקבלים באהבה כל העובר עליהם מהצרות ישמחו כי ידעו שיש תקוה, דורשי אלהים החוקרים באלהות שעד עתה היה לבם עצב על שראו שלות הרשעים ויסורי הצדיקים עתה יחי לבבכם : {לד} כי, עתה יראו שלא היו יסורי הצדיקים מפני חסרון ידיעה והשגחה, כי שומע אל אביונים ה', ולא מפני המאוס והבזיון שאין נחשבים בעיניו להושיעם, כי את אסיריו לא בזה : {לה} יהללוהו, מלבד זה יהללו שמים וארץ וכל המציאות על תשועת ציון בשוב דוד למלכותו : {לו} כי אלהים יושיע ציון, עיר המלוכה, ויבנה ערי יהודה יתר ערי ארץ ישראל, וישבו שם וגם יירשוה בירושה : {לז} וזרע עבדיו ינחלוה מוסיף שינחלוה גם בנחלה לבניהם אחריהם עד שזרעם ינחלוה מאתם ולא שיגלו אח''כ ממנה כי אוהבי שמו ישכנו בה בשלוה והשקט :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים סט
{ד} נחר. עבר מן הכפולים, כמו ושכן חררים : {ה} שנאי חנם, איבי שקר. עי' למעלה (ל''ה י''ט), על השונאים אמר רבו בכמות, ועל האויבים עצמו באיכות, כי הם ילחמו אתו להצמיתו ולהכריתו : {ו} אולתי. אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי : {ז} (ז-ח) יבשו, יכלמו. התבאר בכ''מ בושה מעצמו וכלימה מאחרים, וחרפה גדולה מכלימה, רק שהכלימה הוא דוקא בפניו, וכן החרפה הוא על דבר והכלימה הוא גם בלא דבר, ובזה כלימה מוסיף על חרפה, וכ''ה בירמיה (כ''ג מ') : {ט} מוזר לאחי, ונכרי לבני אמי. בארתי (ישעיה כ''ח), שהנכרי גרוע מן הזר, שהזר הוא לאותו דבר כמו ישראל אצל תרומה וכדומה, והנכרי הוא מארץ רחוקה, לאחי מן האב אני מוזר מן הירושה ולא נכרי לגמרי, ולבני אמי שאיני יורש עמהם אני נכרי לגמרי : {יד} חסדך, באמת. מבואר בכ''מ שהחסד הוא בדבר שאינו מחויב, והאמת הוא לקיים דבר המובטח : {יט} גאלה, פדנו. התבאר (ישעיה ל''ה) ובכ''מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול''ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר''ל מצד הקורבה גאל אותה : {כ} חרפתי, ובשתי, וכלמתי. עיין פסוק ז' ח' : {כא} ואנושה. כאב אנוש והא' היא א' איתן ונפלה א' השורש. לנוד, ולמנחמים. בארתי (ישעיה מ''ט) כי הנידה הוא מן הקרובים ואין, כי אין קרובים, ומנחמים יהיו גם אחרים, רק הוא לא מצא מנחם : {כב} בברותי. פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (ש''ב י''ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג' ל''ה), ולא ברה אתם לחם (שם י''ב י''ז), היו לברות למו (איכה ד') : {כג} ולשלומים. משם שלום, ויל''פ יהיו לפניהם לפח ולאנשי שלומים למוקש : {כה} זעמך וחרון אפך. עי' הבדלם ישעיה (י' ה') : {כו} טירתם. בא על הארמנות ובנינים הגדולים שבו יתקבצו העדה כמו בתי העצה, או בתי עבודת אליליהם : {לו} (לו-לז) וירשוה, ינחלוה. ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ''ז י''ג) :
פירוש מצודת דוד על תהילים סט
{ב} עד נפש. המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת : {ג} ואין מעמד. אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד א''כ מטה מטה : במעמקי מים. ר''ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רדופים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ''ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות : {ד} בקראי. בעבור רוב הקריאה על קושי הלחץ : נחר. הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון : כלו עיני. המקוה לדבר מה ואינה באה קרוי בלשון המקרא כליון עינים : {ה} משערות. יותר מחשבון שערות ראשי : שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם : עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם : אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע''כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי : {ו} אתה ידעת לאולתי. כאומר הלא אינם מרובים כ''כ להיות מיוסר ביותר : ואשמותי וגו'. כפל הדבר במ''ש : {ז} אל יבושו. כי אם לא תענה לי יבושו א''כ כל המקוים לך בראותם שלא הועיל לי תוחלתי : אל יכלמו. כפל הדבר במ''ש : {ח} כי עליך. החרפה שאני נושא היא בעבורך כ''א התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם : כסתה. כפל הדבר במ''ש : {ט} מוזר. בעבורך אני נחשב לזר לאחי והם בני ישמעאל : {י} קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ''ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים : {יא} ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום : ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות : {יב} ואתנה. וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג : {יג} יושבי שער. השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך : ונגינות. שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון : {יד} ואני תפלתי. אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם : עת רצון וגו'. ר''ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים : {טו} מטיט. הוא משל על הצרות : ואל אטבעה. להיות נשקע ונאבד : וממעמקי מים. ר''ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים : {טז} ואל תאטר. עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות ר''ל לא אשתקע בה : {יח} מהר ענני. על כי הצרה כבר הוגשה : {יט} למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה : {כ} נגדך. ר''ל רואה אתה כל המצירים לי : {כא} ואנושה. בעבור שברון לב נחליתי : לנוד. לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים : ולמנחמים. כפל הדבר במ''ש : {כב} ויתנו וגו'. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר : {כג} יהי שלחנם. לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר''ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה : ולשלומים. מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ''ש : {כד} ומתניהם. בעבור כי יחשך מאור עיניהם יעמדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים) : {כז} כי אתה וגו'. הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו : ואל מכאוב וגו'. יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה' ר''ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב : {כח} תנה עון. חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו : ואל וגו'. ר''ל אל תעשה עמהם צדקה : {כט} ימחו. אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים : {ל} ואני עני. עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ''מ תשועתך תשגבני : {לב} ותיטב. תהלתי יוטב לה' יותר מקרבן שור פר : מקרין מפריס. ר''ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר : {לג} ראו. כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי : דורשי. וכאשר יראו דורשי אלהים. ויחי. אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת : {לד} כי שומע. השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה' אל אביונים : ואת אסיריו. ר''ל עם כי נאסרו בדבר ה' על כי מרו בו מ''מ לא בזה את תפלתם : {לה} יהללוהו. בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ : ימים. שוכני ימים : {לו} כי אלהים וגו'. כאשר אלהים יושיע את ציון וגו' : וישבו. אנשי יהודה ישבו שם : {לז} עבדיו. הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ : ואוהבי שמו. של המקום ב''ה הם ישכנו בה :
פירוש מצודת ציון על תהילים סט
{א} שושנים. שם כלי נגון עשויה בצורת שושנה : {ג} ביון. הוא הרפש שבקרקעית המים : מצולה. עומק המים : ושבולת. היא מרוצת המים כמו משבולת הנהר (ישעיה כז) : {ד} נחר. ענין יובש כמו ושכן חררים (ירמיה יז) : מיחל. מל' תוחלת ותקוה : {ה} עצמו. חזקו והוא מלשון עצם שהוא קשה וחזק : מצמיתי. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן ק''א) : {ו} לאולתי. מל' אויל ור''ל עבירות כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : נכחד. נמנעו מלדעת אותם : {ז} בי. ר''ל על ידי : {ט} מוזר. מלשון זר : {י} נפלו. חנו ושכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ''ה) : {יג} ישיחו. ענין ספור דברים : {יד} באמת. ענינו דבר מקויים : {טז} תאטר. ענין סתימה וסגירה ודוגמתו אטר יד ימינו (שופטים ג) : {כא} ואנושה. ענין חולי כאוב כמו ויאנש הילד (ש''ב יב) : {כב} בברותי. עניינו אכילה מועטת כמו הביאי הבריה (שם יג) : ראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט) : {כג} לפח. לרשת : {כד} המעד. ענין השמטה והחלקה : {כה} זעמך. כעסך : {כו} טירתם. ארמונם כמו טירת כסף (ש''ה ח) : נשמה. שוממה : {לב} משור פר. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספות ביאור וכן אדמת עפר (דניאל יב). מפריס. פרסות הרגל : {לה} רומש. הלוך הבריות קצרי הרגל קרוי רמיסה בלשון המקרא :
תהילים סט : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לרפואת Yaakov Be’er Ben Esther
- לרפואת Eli ben Zlata
- לרפואת Yosef Ben Sarah
- לרפואת Rochel bas Maryasha, Esther Frieda bat Liba Rachel, Chana bat Sophie, Liran Shlomo Ben Chana
343 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות