תהילים ב - פרק ב - מזמור ב

סערה בים

פרק תהילים זה ידבר לכל אדם שלא יתחכם על מדותיו של הקב"ה ואם יש לאדם איזה שמחה שיהיה ברעדה שלא יגרמו חטאיו שיהפך השמחה.

{א} למה רגשו גוים. רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (ש''ב א) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם : ולאומים יהגו. בלבם ריק, ולאומים מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין :  {ב} יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו'. ורוזנים שיניור''ש בלעז : נוסדו. לשון סוד פורקונשילרוו''ט בלע''ז ומה היא העצה :  {ג} ננתקה את מוסרותימו. דישרונפרוימ''ש לויקוראנגל''ש בלעז, אלו רצועות שקושרין העול בהם : עבותימו. לויקורדו''ש בלעז :  {ד} ישחק ילעג ידבר. לשון הוה הם משמשין :  {ה} אז ידבר אלימו. כמו עליהם ומה הוא הדבור :  {ו} ואני נסכתי מלכי. למה רגשתם ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי :  {ז} אספרה אל חוק. אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע : ה' אמר אלי. על ידי נתן וגד ושמואל : בני אתה. ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר (שם ב ג) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך : אני היום. שהמלכתיך עליהם : ילדתיך. להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דה''א יד) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש''ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ''ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי :  {ח} שאל ממני. התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך :  {ט} תרועם. תרוצצם : בשבט ברזל. היא החרב : תנפצם. תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים :  {י} ועתה מלכים השכילו. נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב''ה פושט יד לרשעים ולצדיקים :  {יא} וגילו ברעדה. כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה (ישעי' לג) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה' :  {יב} נשקו בר. זרזו עצמכם בבר לב (נ''א) נשקו בר ארנישמנט בלעז, ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך : פן יאנף. פן יקצוף : ותאבדו דרך. כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א) : כי יבער כמעט אפו. כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו :

{א} למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר. אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו. למה רגשו גוים, יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ''ש על ה' ועל משיחו, על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה' :  {ב} יתיצבו, המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו, ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד, ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ''ש למה רגשו גוים, בין מן מלכיהם, כמ''ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים, מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד, ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה ונוסדו סודות יחד איך ללחום, והמרד הוא בין על ה' מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה :  {ג} ננתקה, עבותות הם חזקות יותר ממוסרות, שהם מוסרות הקלועים יחד ואי אפשר לנתקם, יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו, וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום, ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום, ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה, יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית :  {ד} יושב, שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? - משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו, ורצה לומר עפמ''ש טוב כעס משחוק טוב כעס שהקב''ה כועס על הצדיקים בעולם הזה משחוק שהקב''ה משחק על הרשעים, כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל, הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם, לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה, וע''כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה' שוחק ואינו כועס עליהם, הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם, כמ''ש בושה אמכם מאד וכו' הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, וז''ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו, (וע''כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו) :  {ה} אז, בעת שידבר אלימו פתאם באפו, אז יבהלמו בחרונו ששם במו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר.  {ו} ואני נסכתי מלכי, אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות בית דוד, בעת ההיא נסכתי מלכי, שעל ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי :  {ז} אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות. למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה', שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ''ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים וכו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו') ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך, ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ''ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן.  {ח} שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ, וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית.  {ט} תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי :  {י} ועתה, רצה לומר אחר שה' הרשה אותי על זה וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, אם כן למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו, טוב שתשכילו עתה. השכילו הוסרו רצה לומר השכילו זאת מצד הערת השכל וקבלו זאת מאהבה, או על כל פנים הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה.  {יא} עבדו את ה' ביראה, ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש. ומפרש דבריו, נגד מ''ש עבדו את ה' במה תעבדו את ה'?  {יב} נשקו בר, התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ''ש ביראה, מפרש ממה יתיראו? פן יאנף ה' (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ''ש ודרך רשעים תאבד, וכ''ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ''ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה' :

{א} גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי' זה מ''ד ג' ט''ו, מ''ז ד', נ''ז י', ס''ז ה', ק''ה מ''ד, קמ''ט ז') :  {ב} ורוזנים, הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים, שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע''כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד, מתיעצים בסוד :  {ג} עבותימו, העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז''ל אין עבות פחות משלשה :  {ד} ישחק ילעג, השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג וכשבא אחריו מלת על הוא לעג, ובכל זאת לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו, וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה', אשחק אליהם לא יאמינו :  {ה} באפו, ובחרונו. החרון מציין התחרות האף ופעולתו, והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ''ש חז''ל, ואמרו (ש''ר פ''ג) ויחר אף ה' בם אף אהרן נצטרע :  {ו} ואני. מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק, ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ''ש אילת השחר כלל כ''ט) אבל אני, נסכתי. מענין הגדלה, כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה, מלכי. המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי לך ה' :  {ז} אל חק. כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את לומר שע''י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים. בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע''י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ''ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ''ב) :  {ח} נחלתך, ואחוזתך. הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע''כ אמר כל פעם אחוזת נחלה :  {ט} תרועם, תנפצם. רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ''ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה :  {יב} נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט''ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל''א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית, בר. מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס''ה), ונשקו. מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'), יאנף. מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ''ש ישעיה י''ב) ועז''א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף, ותאבדו דרך. כמ''ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה :

{א} למה רגשו. ר''ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל :  {ב} יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה' ועל משיחו :  {ג} ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול : ונשליכה. הוא כפל ענין במ''ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר :  {ד} יושב בשמים. כאומר הלא ה' יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה וא''כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ''ש :  {ה} אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו' :  {ו} ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א''כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי :  {ז} אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה' אמר אלי בני אתה כמ''ש בני בכורי ישראל (שמות ד) והמלך יחשב ככל העם : אני היום ילדתיך. ר''ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו :  {ח} שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך :  {ט} תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל :  {י} ועתה. הואיל והוא מובטח מה' על כ''ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת :  {יא} עבדו את ה'. לקבל עול מלכותו : וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה :  {יב} נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה : פן יאנף. כי פן יחרה אף ה' בכם : ותאבדו דרך. ר''ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו : כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך : אשרי. זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו :

{א} רגשו. ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און (לקמן ס''ד). ולאומים. האומות כמו ולאם מלאם יאמץ (בראשית כ''ה) : יהגו. ידברו : ריק. דבר שאין בו ממש :  {ב} ורוזנים. שרים : נוסדו. ענין עצה כמו נמתיק סוד (לקמן נ''ה) ע''ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה להמעשה הוא כהיסוד לבנין :  {ג} ננתקה. ענין העתק ממקומו כמו נתקו מוסרות (ירמיה ה') : מוסרותימו. הם קשורי רצועי העול : עבותימו. חבלים עבות בת ג' יתרים :  {ד} למו. להם ר''ל עליהם :  {ה} אלימו. אליהם : יבהלמו. מלשון בהלה :  {ו} ואני. הוי''ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר אוכל (בראשית מ''ב) : נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע י''ג) :  {ז} אל חק. את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז') : חק. מלשון חקיקה וכתיבה :  {ח} אפסי. קצות כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה :  {ט} תרועם. תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א') : יוצר. אומן חרס : תנפצם. ענין הפזור עם השבר ורצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז') :  {יא} ברעדה. בפחד ורתת :  {יב} נשקו. מלשון תשוקה וחמדה : בר. מלשון ברור ונקי : יאנף. מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיה י''ב) :