תהילים ה - פרק ה - מזמור ה

למנוע רוח רעה

פרק תהילים ה' עוסק בתפלה לכל יחיד שהרשעים בשביל מעשיהם יאבדו וצדיקים ישמחו בשביל מעשיהם הטובים.

{א} אל הנחילות. מנחם פתר בכולן נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי ומדרש אגדה יש מפרשים נחילות לשון נחלה ואין זה משמעות התיבה וגם ענין המזמור אינו מדבר בנחלה ויתכן לפתור נחילות גייסות כמו נחיל של דבורים וכמו (תהלים יח) ונחלי בליעל ות''י סיעת חייבין תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל ואומר המשורר מזמור הזה בשביל כל ישראל :  {ב} אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי''ת :  {ד} בקר תשמע קולי. בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעי' כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (לקמן קא) היה זרועם לבקרים (ישעי' לג) כי בבקר בבקר יעבור (שם כח) : בקר אערך לך. תפלתי על זאת, אערוך ל' מערכה הוא כך חברו מנחם : ואצפה. שתעשה בהם משפטים :  {ה} כי לא אל חפץ רשע אתה. ונאה לך לאבד הרשעה מן העולם : לא יגורך רע. לא יגור אצלך :  {ו} הוללים. משתטים ובלשון משנה מעורבבין :  {ז} איש דמים ומרמה. זה עמלק וזרעו :  {ח} ואני. אבא ביתך להודות לך ברב חסדך שהפלאת עלינו להראותינו נקמה מהם :  {ט} שוררי. עויני המצפים שאבגוד בך ותעזבני, שוררי כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב :  {י} כי אין בפיהו נכונה. נראים כאוהבים והם אויבים : קרבם הוות. מחשבותם מרמה : קבר פתוח גרונם. לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף : יחליקון. דברי חלקלקו' :  {יא} ממועצותיהם. שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו כל חוסי בך :  {יב} ותסך עלימו. תגונן ותסוכך עלימו : ויעלצו בך. כשיראו שאתה תברך רעיך ואוהביך :  {יג} כצנה. המקפת שלש רוחותיו של אשם : רצון. נחת רוח אפימנ''ט בלעז : תעטרנו. תסובבנו כמו (ש''א כג) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו :

{א} למנצח. המזמור הזה נחלק לשני חלקים, (חלק א' עד פסוק ט') הוא כעין הצעה מגדר התפלה וענינה ואיך יתרגש לב המתפלל לה', (חלק ב') היא הבקשה, מבקש ינחה ה' במעגלי צדק ויצילהו מיד שורריו :  {ב} אמרי, תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים), א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה, ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי, ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר :  {ג} הקשיבה לקול שועי, כי גדר מלת שועה הוא שצועק לישועה ומתפלל על הצרה שקרהו, ד. שיבטח בתפלתו על ה' לבדו ולא שעם תפלתו ישים מבטחו על עזרת בשר או אמצעיים בינו לבין ה', על זה אמר כי אליך רק אליך אתפלל :  {ד} ה' בקר, תיכף בבקר תשמע קולי לעזרני תיכף בקראי, כי בקר אערך לך, רצה לומר את הבקר אערך בערך ויחוס אליך, שאתה דומה כמו הבקר, כמו שהבקר יאיר את החשך, יגרש זאבי ערב וחיתו טרף, ויחזיר נשמות לפגרים, כן עת יאיר אורך, רשעים יאבדו מפני אלהים וצדיקים יחיו וישמחו, וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה, ולכן ואצפה כי יזרח אור ה' וישועתו :  {ה} כי לא אל חפץ רשע אתה, העמים עובדי האלילים היו מיחסים אל האלים שלהם תעתועי רשע וכל המדות הרעות (כנודע בהבלי המיטאלאגיא שלהם) כי בעבור שיחסו כל כח הנמצא בטבע אל כח עליון שממנו יושפע הכח ההוא, בין הכחות הטובות וכן גם הכחות הרעות, אכזריות גאוה קנאה נקמה, יחסו אותם אל האלים הגבוהים אשר בדו להם, כאילו מאתם יושפעו, עד שימצא אצלם לפי זה אל חפץ רשע ואל חפץ טוב, וגם החפץ בטוב, יגור ויפחד מן האל חפץ רשע, כי ינצחהו לפעמים, כנודע בהבלי היוונים ושיריהם. אומר הנה האל המיוחד אלהי ישראל, הגם כי נציירהו כולל כל הכחות שכולם מאתו יושפעו הנה אתה אינך האל החפץ רשע, וגם אינך כאלהי העמים אשר גם החפץ טוב, יגורהו ויפחידהו הרע, אתה הרע לא יגורך ויפחידך, כי אתה אך מקור הטוב והחסד, והרע והרשע נפרד ונבדל ממך, וע''כ אחר שלא אל חפץ רשע אתה, לכן.  {ו} לא יתיצבו הוללים לנגד עינך, כמו שהוא אצל העמים, שהוללים יתיצבו להדמות לאלהיהם, אכזרים בעלי רצח כמוהם, כי אתה שנאת פועלי און, ואחר שלא יגורך רע לכן.  {ז} תאבד דוברי כזב, כי אין מי שיסך בעדו כנגדך, כי הלא איש דמים ומרמה יתעב ה', רצה לומר כי טבע האלהות תתעב איש דמים ומרמה. וחקות העמים שיחשבו כי האליל יאהב איש דמים ומרמה, הבל הוא ונגד טבע האלהות :  {ח} ואני, רצה לומר הנה לפי זה יש הבדל גדול בין העובד ה' המתפלל לאלהיו, ובין בן נכר המשתחוה לעצבים, כי עובד האליל יעבדהו ויתפלל אליו מצד יראתו מן הרע ורוצה לרצותו בל ירע לו, עד שיראתו מן הרע תכניסהו אל מקדש ההבל, אבל עת יבא שמה ויראה כי שקר נסכו ולא רוח בו, תסור יראתו ממנו. אבל אני ברוב חסדך אבא ביתך עת אלך לבית ה', לא היראה מן הרע תנחני שמה, אך החסד המתפשט על המציאות בכללו, חסדי אל אשר אביט על כל נמצא, על ידו אבא ביתך להתפלל אליך, ועת אשתחוה אל היכל קדשך אז סמר מפחדך בשרי, ולא יראת הרע והנזק, אך ביראתך יראת הרוממות משאתך וגדולתך :  {ט} ה' נחני, עתה מתחיל להציע מבוקשו, מבקש יורהו ה' דרך הקדש התוריי, בל יטו אשוריו מנו, כי אז ישמחו עליו שורריו הסופרים מספר צעדיו, והנה יתעה אדם מני דרך, או מצד השגיאה שאינו יודע הדרך, על זה בקש שינחהו ה' בצדקתו ויורהו הדרך, או גם בידעו הדרך אם יש שם מונעים עקוב ורכסים, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו, ולא שיישיר הדרך בעת לכתו שאז יתעכב עד שיתוקן הדרך, רק הישר לפני דרכך, טרם לכתי עליו, והנמשל, כי הדרך התוריי לפעמים יתעה האדם ממנו מבלי דעת איזה הדרך הטוב, מקוצר המשיג ועומק המושג וארך ההצעות, על זה יבקש שה' ילמדהו ארחות חיים, ולפעמים לא יוכל ללכת בו מפני המטרידים המוצאים אותו בדרכו, מבקשת הצרכים ההכרחיים ונטיית תאוה אל המותרות, כמ''ש כ''ז במורה, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו :  {י} כי, מבאר מ''ש למען שוררי, כי שוררי אלה אין בפיהו נכונה, הפה מציין תמיד הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי המדובר בעצה והשכל, ושורריו אלה בפיהם החיצוני ידברו אתו טובות, אבל בלשונם לשון רמיה וחלק יכוננו להשחיתו, ומצד זה אמר כי הטוב הנראה בפיהם ודבורם החיצוני אין בפיהו נכונה, כי לשונם יחליקון בחלקת לשון והוצאת דבה, ומצייר כאילו קרבם הוא השאול והאבדון, כמ''ש קרבם הוות וגרונם הוא הקבר הפתוח, שבו ירד המת טרם רדתו שאולה, ולשונם הוא מקום חשך וחלקלקות שבו יחליק ההולך עליו ויפול אל הבור והקבר, עד שהבא על לשונם יחלק ויפול אל גרונם שהוא הבור והקבר, ומשם אל קרבם ששם ההות והשבר שאול ואבדון, והיא מליצה עמוקה על רוע מחשבותיהם ונכליהם, ולכן.  {יא} האשימם אלהים, שיצאו אשמים בדין, וזה מצד שני ענינים א. מצד שהם חוטאים בעצת השכל לא מצד התאוה והשגגה, ועל זה אמר יפלו ממעצותיהם, ב. מצד ששונים בחטאם עד שנעשו מומרים לדבר, ועל זה אמר ברוב פשעיהם, כמ''ש בדור המבול וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע. שמכל זה נראה כי מרו בך, ועושים להכעיס בשאט נפש, והמליץ כאילו עצתם הרע היא תהיה סבת נפילתם, משם יפלו ממרום עצתם ארץ, שעל זה אמר יפלו מן מועצותיהם (המ''ם הוא מ' המקום) ורוב הפשעים והשנותם היא תדחה אותם ותדחפם ליפול, באופן שימצאו ענשם מיד חטאתם, וכמדת חטאתם החטא ימיתם, ובמדה שמדדו ימדד להם, אבל  {יב} וישמחו כל חוסי בך, כמ''ש אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ, לעולם ירננו לא כמו עתה שלא תהיה רנתם רק אחר הצרה וההצלה ממנו, רק שירננו תמיד בלי הפסק צרה בינתים, רק ותסך עלימו בתמידות, ולא יהיה שמחתם טבעיית, רק ויעלצו בך, על ידי שיכירו שהם מושגחים בהשגחה מופלאת מאתך, על ידי שיכירו :  {יג} כי אתה תברך צדיק ה' לבדך שברכתו השגחיית לא טבעיית, ואז כצנה רצון תעטרנו כי רק ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, לא כן ברכה הטבעיית יתעצב בעליה לשמור נכסיו ולהגן עליהם, אבל עם ברכת ה' תלוה השמירה ממנו גם כן כמ''ש יברכך ה' וישמרך, וממילא לא יוסיף עצב עמה רק שובע רצון על ידי שתעטרהו כצנה לשמרו מכל פגע :

{ב} הגיגי, הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה :  {ג} הקשיבה, מוסיף על האזינה, שיקשיב גם מרחוק, כמ''ש בגדרי השמות האלה (ישעיה א' י'), שועי. השוע הוא הצועק לישועה מן הצרה והצועק אל המלך ישלחהו אל השופט לעיין בדינו, והשופט ישלחהו אל המלך כי לו היכולת, אבל אתה מלכי, ואלהי. ר''ל שופטי, ולך להושיע :  {ד} אערך לך. כמו מי בשחק יערך לה', הבוקר י''ל דמיון וערך אליך. ואצפה. בבנין פיעל נקשר עם התקוה בכ''מ :  {ה} חפץ, שם התואר, לא יגורך. יפחידך, כמו שוד רשעים יגורם (משלי יו''ד) :  {ח} ביתך, היכל קדשך, ההיכל פנימי יותר מן הבית, מצייר ביאתו אל ביתו החיצוני בא בציורים אשר מלא לבבו מרוב חסדו, ובעת ישתחוה בפנימית ההיכל ששם נכנס להשתחוות, ימלא פחד ויראה מהדר גאונו :  {ט} שוררי, בא תמיד על המביט מרחוק על דרכי חברו ומצפה רעתו, וכמליצה זו לקמן (כ''ז) הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי :  {י} בפיהו, לשונם הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות, נכונה. חסר המתואר :  {יב} וישמחו, ויעלצו. פעל בא לרוב על השמחה הרוחנית :  {יג} כצנה. הצנה מוקפת מג' רוחות, הרצון שלך היא הצנה העוטרת אותו, כמו עוטרים את דוד (שמואל ב' כ''א) :

{ב} בינה הגיגי. אשר תפלתי היא בכוונת הלב :  {ג} כי אליך אתפלל. והמלך נוטה אזנו בחסד אל עבדו הבוטח עליו ומבקש ממנו שאלתו :  {ד} בוקר. בכל בוקר תשמע קולי כי בהיות הבוקר אסדר לפניך תפלתי ולא הקדמתי לה דבר הרשות ולזה אקוה אשר תשמע קולי :  {ה} כי לא וגו'. ולא תתן כח ביד הרשעים המריעים לי : לא יגורך. לא ידור הרע אצלך והוא דרך משל לומר שהרע שנוא למקום :  {ו} לא יתיצבו. אינך חפץ שרשעים יעמדו מול עינך :  {ז} תאבד. ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה' את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ''כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב :  {ח} ברוב חסדך. בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות : ביראתך. ולא להתיהר בפני אנשים :  {ט} נחני בצדקתך. תן בלבי ללכת בדרך צדקה ולמען הרשעים הללו המביטים ומצפים על מפלתי לבל יאמרו ידיהם רמה תן בלבי להיות דרכך ישר בעיני ולא אכשל בה כי אז בוודאי לא יוכלו לי :  {י} כי אין בפיהו. אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים. קרבם. בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב :  {יא} האשימם. לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה :  {יב} וישמחו. אבל החוסים בך ישמחו לעולם ואתה תסך עליהם מפני הרעה : בך. בתשועתך :  {יג} כי אתה וגו'. סרס המקרא כי אתה ה' תברך צדיק : כצנה. כמו שהצנה מסבבת את הגוף כן תסובבנו ברצון :

{א} הנחילות. מלשון נחיל של דבורים (ב''ק קי''ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים :  {ב} האזינה. הטה אוזן לשמוע :  {ג} הקשיבה. עניין שמיעה : שועי. צעקתי :  {ד} ואצפה. ואקוה :  {ה} יגורך. ידור עמך :  {ו} הוללים. שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א') : און. עמל ושקר :  {ט} שוררי. ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז') :  {י} נכונה. מלשון נכון וישר : קרבם. תוך לבם : הוות. שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ''ז) : גרונם. צוארם כמו קרא בגרון (ישעיה נ''ח) : יחליקון. ענין דברים רכים :  {יא} האשימם. מלשון אשמה : מרו. מלשון מרי ומרד :  {יב} ותסך. מלשון סכך : ויעלצו. וישמחו :  {יג} כצנה. דומה הוא למגן : תעטרנו. ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א' כג) ע''ש שהעטרה מסבבת את הראש :