תהילים ו - פרק ו - מזמור ו
תהילים ו - פרק ו - מזמור ו
{א} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד:
{ב} יְהוָה אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:
{ג} חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי:
{ד} וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד (ואת) וְאַתָּה יְהוָה עַד מָתָי:
{ה} שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
{ו} כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ:
{ז} יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה:
{ח} עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי:
{ט} סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי:
{י} שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח:
{יא} יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע:
פרושים - תהילים ו
פרק תהילים ו עוסק בתפלה נוראה לכל אדם להתפלל בחליו שה' יתברך ירפא אותו רפואת הנפש ורפואת הגוף וכל חולה המתפלל תפלה זו בכוונה ובלב נשבר ונדכא בטוח הוא שהקב"ה יקבל תפלתו.
פירוש רש''י על תהילים ו
{א} על השמינית. כינור של שמונה נימין ושמינית שמו וכן מצינו (בד''ה א טו) פלוני ובניו על השמינית לנצח : {ג} אומלל. נשחת ודל כח (קופנדו''ן בלעז) כמו היהודים האמללים דעזרא (נחמיה ג) : {ד} ואתה ה' עד מתי. תביט ואינך רופא : {ה} שובה ה'. מחרונך : חלצה נפשי. מחוליי : {ז} אשחה בכל לילה מטתי. לשון סחי ומאוס (איכ' ג) והיתה נבלתם כסוחה (ישעי' ה) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות (שם כה) ועם מי שחו (יחזקאל מז) : בדמעתי ערשי אמסה. אלחלח וארטיב כמו מים : {ח} עששה. ל' עששית עין שמאורה כהה ודומה לו כאלו הוא רואה דרך זכוכית שכנגד עיניו ומנחם פירשו לשון רקבון כמו (לקמן לא) ועצמי עששו וכן כל לשון עש : עתקה. נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור ומנחם חברו עם ויעתק משם ההרה (בראשית יב) : בכל צוררי. בשביל צרות שמצירין לי : {יא} יבושו ויבהלו וגו'. מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב''ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב''ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה, ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב''ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה שנאמר ישועו ואין מושיע זו עבודת גלולים ואחר כך אל ה' ולא ענם (לקמן יח) לכך נאמר ישובו יבושו. רגע. במעט זמן :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים ו
{א} למנצח, מבואר כי מזמור זה התפלל עת חלה חולי כבד וארוך, אחר מעשה של בת שבע, כאשר קבלו חכמינו זכרונם לברכה, והתפלל על חליו (ב' ז'). אבל גם אויביו שטמוהו וימררוהו בעת ההיא, עד שהורע זה בעיניו יותר מן חליו, והתפלל גם עליהם (ז' י''א), עד שהמזמור בכללו, ידבר על שני מיני האויבים המכתירים את האדם, האויב הדבוק בו מתולדתו, שהם מזגי גופו ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו ולהמיתו, והאויבים החיצוניים שהם זולתו מבני אדם : {ב} ה' אל באפך, יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש, ותוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו, ולא הוצרך לבקש שלא יהיה בחמה ונטירת איבה, כי האויב לא יוכיח ולא ישתדל להשיבו אל דרך הנכונה, והתוכחה המגולה תהיה תמיד מאהבה מסותרת, ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא ה' יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר : {ג} חנני ה' כי אני אומלל וחלוש כח על ידי החולי, ומוסיף לאמר רפאני כי כבר נבהלו עצמי, כי נגע החולי עד העצמות, אבל אהה כי גם. {ד} נפשי נבהלה מאד, וכבר הדבר נוגע אל הנפש, ואתה ה' עד מתי לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן. {ה} ה' שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד : {ו} כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות, כענין שאמרו אין ה' מיחד שמו על הרעה, וגם הלא בשאול מי יודה לך, כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך : {ז} יגעתי, עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו. אומר הנה יגעתי באנחתי, עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק. {ח} עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי. - משיב פניו נגד אויביו, אומר. {ט} סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע ה' קול בכיי, בעת אשר. {י} שמע תחנתי, (ה' תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה' תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה' קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות, א. כי. {יא} יבושו מאד כל אויבי, הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם ב. הלא אז יבהלו כל אויבי, כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע, שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים ו
{ב} באפך ובחמתך, החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ''מ בתנ''ך, ועיין לקמן (ל''ז ח', ע''ח ל''ח, צ' ז'). תוכיחני, תיסרני. התוכחה הוא דרך וכוח בדברים. והיסור הוא ע''י יסורים, ואצל ה' לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע''י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (י''ב י''ט) : {ג} אומלל. מורה חלישות הכח (ישעיהו כ''ד) : {ד} ונפשי. כולל גם הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') : {ו} מות, שאול. השאול הוא הקבר שהוא אחר המות, ויצייר שבמות עדיין יש הודאה, כי עד שם יגיעו טובותיו באיכות המות שיבחר לו מיתה קלה ויודה על טובותיו כל ימי חייו, רק התהלה וזכר גבורותיו נפסקו אז, ובשאול נפסק גם ההודאה וכה''א כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעי' ל''ח) : {ז} מטתי, ערשי. כבר התבאר (עמוס ג' י''ב) שמטה כולל על העשוי שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ''ט ז') המטה והעריסה, ופי' רש''י בסנהדרין (דף כ') עריסה עריסת תיקונות, ואשחה. מענין סחי ומאוס : {ח} עששה, מענין עש המכלה את הדבר, כמו ועצמי עששו, ועתקה. שנעתקה ממקומה : {י} תחנתי, תפלתי. התפלה גדולה מתחנה שגדרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק, בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, אבל התחנה תהיה גם לאדם, והיא בקשת הצרכים (כמ''ש מ''א ח' ל'), וע''כ אמר שהתפלה בודאי יקח, אבל גם ישמע תחנתו אשר יבקש לצרכו, ופעל שמע. הוא העבר הבא במקום עתיד המורכב שמורה על התנאי כמו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו (בראשית מ''ג) ומולדתך אשר הולדת אחריהם (שם מ''ח) :
פירוש מצודת דוד על תהילים ו
{ב} ואל בחמתך. כפל הדבר במ''ש : {ג} חנני. לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה : רפאני. הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי : {ד} ונפשי. ואף נפשי נבהלה וא''כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר : {ה} שובה ה'. לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי : {ו} כי אין במות. כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך : {ז} יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת : אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים : בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ''ש : {ח} עששה מכעס. מחרון האויב בלו עיני : עתקה. בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא''כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי : {ט} סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי : {י} שמע וגו'. כפל הדבר במ''ש : {יא} יבושו. בראותם הצלחתי : ויבהלו. כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע : ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה :
פירוש מצודת ציון על תהילים ו
{א} השמינית. כלי זמר בעלת שמונה נימין : {ג} אומלל. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לקמן צ') והוא מלשון מילה : {ה} חלצה. שלוף והוא כמו חלץ מהם (הושע ה') : {ז} אשחה. ענין שטיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיה כ''ה) : ערשי. מטתי כמו ערש יצועי (לקמן קל''ב) : אמסה. מלשון המסה והתכה : {ח} עששה. לשון בליה ורקבון וכן ועצמי עששו (לקמן ל''א) : עתקה. ענין יושן כמו והדברים עתיקים (ד''ה א' ד) :