תהילים אונלייןתהילים טז - פרק טז - מזמור טז
תהילים טז - פרק טז - מזמור טז
{א} מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
{ב} אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
{ג} לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
{ד} יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
{ה} יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
{ו} חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
{ז} אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
{ח} שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
{ט} לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
{י} כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
{יא} תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
פרושים - תהילים טז
פרק תהילים טז עוסק באם אדם צריך איזו בקשה, לא יבקש בזכות עצמו, באשר זכותו צריך להניח לבניו אחריו.
פירוש רש''י על תהילים טז
{א} מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד''א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא''א) : {ב} אמרת לה' אדני אתה וגו'. לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר לה' אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי, ד''א אמרת לה' אדני אתה, לנפשו הי' אומר וכן מצינו דוגמתו (ש''ב יד) ותכל דוד ופתרונו ותכל נפש דוד אף כאן אמרת נפשי לה' את נפשי יש עליך לומר כן להקב''ה (סא''א) : טובתי בל עליך. טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמלני כי לא בצדקתי אתה מטיב לי : {ג} לקדושים אשר בארץ המה. בשביל הקדושים אשר המה קבורי' בארץ אשר התהלכו לפניך באמת : ואדירי כל חפצי בם. הם האדירים אשר כל חפצי בם וכל צרכי נעשים בשבילם : {ד} ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי לה' ירבו עצבותם של כופרים בך המהירי' וחרידי' לעבודת אל אחר, ל''א מהרו לשון מוהר דואירנ''ט בלעז : בל אסיך נסכיהם מדם. אני לא אהיה כמותם לזרוק דם לע''ג ולא אשא שם ע''ג על שפתי : {ה} ה' מנת חלקי וכוסי. כל טובתי הימנו, לשון אחר וכוסי וחשבוני כמו (שמות יב) תכוסו על השה וכן חברו מנחם : אתה תומיך גורלי. אתה הוא אשר הניחות ידי על החלק הטוב שנאמר החיים והמות נתתי וגו' ובחרת בחיים (דברי' ל) כאדם האוהב אחד מבניו ומניח ידו על החלק הטוב ואומר את זה בחר לך, תומיך השפלת ידי על הגורל ל' ימך המקרה (קהלת י) ישפל, כך הוא נדרש בספרי, וגם יש לפותרו לשון תמיכה מדרש האגדה כמו ויתמוך יד אביו וגו' (בראשי' מח) : {ו} חבלים נפלו לי בנעימים. כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו : {ז} אברך את ה'. עד כאן ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את ה' אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו : אף לילות יסרוני כליותי. ליראה אותו ולאהבה ורבותינו פירשוהו על אברהם אבינו שלמד תורה מאליו עד שלא נתנה תורה אף אנו צריכין לישב המקראות על סדרן : {ח} שויתי ה' לנגדי תמיד. בכל מעשי שמתי מוראו לנגד עיני ולמה כי מימיני הוא תמיד לעזרני לבל אמוט, ד''א שויתי ה' לנגדי תמיד ס''ת היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע''ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה ולפיכך בל אמוט (סא''א) : {ט} לכן שמח לבי וגו'. לפי שאני בוטח כי לא תעזוב נפשי לשאול' שהרי בעון עבירה גדולה שהיתה בידי בשרתני גם ה' העביר חטאתך (ש''ב יב) ק''ו שמעתה לא תעזבני לסור ממך : {יא} תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה : שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא''א) : את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים טז
{א} מכתם לדוד, מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד ה' והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים. שמרני, תחלה מבקש מה' ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך : {ב} אמרת, עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה' הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע''ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ''א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז''א את האומה העובדת לאלילים, אמרת לה' לאמר, אני יודע כי אלהי אתה ר''ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך, הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק. {ג} לקדושים אשר בארץ המה, הטובות שאני מקבל הם מיוחסים אל הקדושים שהוא האלילים הקדושים אשר אינם בשמים רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד וגבעה רמה, שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות, ואדירי כל חפצי בם, ר''ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי, כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים, שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה וכן על כל כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה, והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע''י האליל הממונה על החפץ ההוא, שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם, כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים והיו עובדים לכ''א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא : {ד} ירבו, יאמר הנה אלה אשר אחר מהרו אשר ימהרו לעבודת אל אחר, ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ''ל, שהיו עושים להם עצבים לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם, אבל אנכי בל אסיך נסכיהם מדם, אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע''ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק. {ה} ה' מנת חלקי וכוסי, ואיני נתון תחת המערכת וכחות הטבע, ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ''י הכנתו, והחלק והכוס הם בשוה והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים כפי מה שיעלה הגורל, ויש לכל אדם חלק ונחלה בה' מצד הלידה שנפשו חלק אלהי וזה נקרא חלק, ועז''א ה' מנת חלקי, ב. יוכל לזכות בקדושה יתירה עפ''י הכנתו לפי מעשיו וזה נקרא כוס, עז''א ה' כוסי, ג. יקבל מה' מתנה יתירה על יתר אחיו עפ''י רצון ה' אחר שזכה לזה תחלה ע''י מעשיו כמ''ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל, ועז''א אתה תומיך גורלי, שנגד שעובדי כוכבים מכחישים ההשגחה ואין להם חלק בה' והשגחתו רק בצבא השמים, ולא ע''י הכנה עפ''י מעשיהם אחר שהם מכחישים את הבחירה, ולא עפ''י גורל כי בחלקי נחל חלקם הן הם גורלם, לז''א כי שלשה אלה חלקו ונחלתו מה' לבד : {ו} חבלים, ויש הבדל ביני ובינם בין באושר הנפש בין בהצלחת הגוף, שבאושר הנפש חבלים נפלו לי בנעימים, קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש, שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי, ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא נחלה, כי הצלחות האלה ינחילו האבות להבנים כמ''ש בית והון נחלת אבות, יש לי נחלת שפרה עלי לא כהעכו''ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם, כמ''ש מה בין תלמידיו של א''א לתלמידיו של בלעם הרשע כו' אוכלים בעוה''ז וכו' : {ז} אברך, והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו, בכ''ז לא עזב ה' את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע''י היצה''ר והתאוה, כי ה' עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה''ר, והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה' נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה, אף לילות יסרוני כליותי וגם שנטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תיסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע, וז''ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ''ש בפי' איוב במ''ש ובמוסרם יחתום] : {ח} שויתי, וע''י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את ה' לנגדי ר''ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתני לנטות מאחרי ה', אני משוה את ה' לנגדי, כי פקודת ה' ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי, והן מצוות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי, ושויתי ערך שניהם זה מול זה, שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני ה' ומצותיו, והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים, הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו, עד שאפי' הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת, אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב''ת שהוא השי''ת, עד שה' הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת ה' הוא משוה את ה' נגדו, ר''ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש, ושני הדרכים האלה נקראים ימין ושמאל בכתבי הקדש, שההולך בעצת גופו ותאותו הולך בדרך השמאל, כי לב כסיל משמאלו, אבל אחר ששויתי ה' לנגדי ובטלתי רצוני מפני רצונו, הוא מימיני בל אמוט, אני הולך ונוסע הנגבה לצד הימין אל הטהרה והקדושה. {ט} לכן, בזה יש לי שלש מעלות, א. ששמח לבי הלב מציין הכח הממשלה אשר בנפש, שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י''ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה, ב. מצד הנפש האלהית שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש שהיא תגל בגילה חדשה, כי היא חפצה שתשאר ברוחניותה ולא תתגאל בפת בג הגוף וביין משתיו, ג. מצד הגוף עצמו שכ''ז ששומע לעצת התאוה, יכל בשרו מרואי, וכל כחות התאוה ירגיזו את בשרו ויכלוהו, רקב עצמות קנאה, והתאוה תכלה בשרו ושארו, אבל ע''י שהשקטתי זעף התאוה ושאונה בשרי ישכן לבטח : {י} כי, מפרש נגד מ''ש ויגל כבודי שהיא נשמתו הרוחנית כי עי''כ לא תעזב נפשי לשאול, שהגם שהגוף ימות בהכרח וירד לשאול שהוא הקבר, אבל נפשי הרוחנית לא תרד שאולה כי היא תחיה לעולם בנעימות נצח, ונגד מ''ש אף בשרי ישכן לבטח מפרש כי לא תתן חסידך לראות שחת, שהגוף שהתנהג בחסידות לא ישחת למות קודם זמנו, שעל ידי שלא הלך אחר תאותו ישכון בשר הגוף בשלוה ובבריאות ויאריך ימים : {יא} תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה' אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מה' שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה', ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים טז
{ג} אדירי כל חפצי. המושלים על חפצי, נמצא בם : {ד} עצבותם. מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי, אחר מהרו. הממהרים לאל אחר, וי''מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות : {ה} חלקי כוסי, גורלי. הכוס הוא החלק שהכין האדם והזמין א''ע אליו, כמו במכסת נפשות, במכסת הערכך, יום הכסא, לא כן החלק יהיה גם בדבר שנופל לאדם ממילא, ויש הבדל בין חלק וגורל, שהחלק הוא בשוה לפי החלוקה לחלקים שוים, אם בקו, וידו חלקתם להם בקו (ישעיה ל''ד), אם במאזני משקל (יחזקאל ה') קח לך מאזני משקל וחלקתם, וכדומה, והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים אם באיכות אם בכמות, עמ''ש ישעיה (י''ז י''ד) : {ו} חבלים. כמו ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י''ז) : נחלת. כמו נחלה. וכן זמרת יה (שמות ט''ו), עזרת מצר (לקמן ס') : {ח} שויתי. מענין שימה. וכבר בארתי (הושע י') ששוה המורה על השימה כולל גם מושג השיווי והערך, שהערכתי את ה' לנגדי, ולכן בטלתי חפצי מפני רצון ה' : {ט} שמח לבי ויגל כבודי. בארתי (לקמן כ''ב ב') ההבדל בין שמחה וגיל ששמחה היא התמידית וגיל הוא על דבר מתחדש, ותפס פה רבותא בכל אחד, שהלב ישמח בשמחה תמידית, כי יתגבר על יצרו תמיד עד שלא יהיה זה אצלו דבר מתחדש כמי שפעם נוצח ופעם לא, וכבודו שהיא הנפש הרוחנית תגל, כי יתחדש לה בכל פעם מדרגה חדשה ותלך מחיל אל חיל : {י} לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. נפשי היא הנפש הרוחנית (כנ''ל ג') שבעת שבא שם נפש נגד הגוף כוון על הנשמה, ושחת מציין לרוב המיתה קודם הזמן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, ויש הבדל בין לא תעזוב ובין לא תתן הגם שכבר כללתי התו''ה (קדושים סי' ד') שפעל נתן הבא בשלילה ואחריו המקור פירושו לא תשבק, יש הבדל שלא תעזב היינו שיהיה תחת רשותו ולא יעזבנו להפרד מאתו וזה שייך על הנפש, ולא תתן שתרגומו לא תשבק היינו שיצילהו מני שחת, וזה שייך על הגוף שאינו כ''כ דבוק עם השם כמו הנפש שיצדק עליו לשון לא תעזוב : {יא} שובע. שם, נצח. כבר בארתי שנצח מורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו שנצחיותו נקרא בשם עולם :
פירוש מצודת דוד על תהילים טז
{ב} אמרת. אתה נפשי אמרת על ה' שהוא אדון הכל והכנעת לו : טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד : {ג} לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה' כי כל חפצי באה לי בזכותם : {ד} אחר מהרו. ר''ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם : בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי : {ה} ה' מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר''ל בו אני מאמין : וכוסי. הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ''ש : תומיך. תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר''ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך : {ו} חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר''ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד : אף נחלת. הנחלה שבחרתי יפה הוא בעיני וכפל הדבר במ''ש : {ז} אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה : אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע''ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת : {ח} שויתי ה'. תמיד אחשב כאלו ה' עומד נגדי ורואה מעשי : כי מימיני. כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול : {ט} שמח לבי. כי תשיג תאותה : ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף : ישכון. אחר המות בקבר : {י} כי לא תעזוב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף : לא תתן וגו'. על הנפש יאמר וכפל הדבר במ''ש : {יא} תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ''ש רז''ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה : נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה''ב הנאהבים והנעימים :
פירוש מצודת ציון על תהילים טז
{א} מכתם. מלשון כתם והוא הזהב הטוב ורצה לומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם : {ד} מהרו. ענין מתן כמו כמוהר הבתולות (שמות כ''ב) : אסיך נסכיהם. ענין זריקה : {ו} חבלים. כן יקראו המחוזות וכן מחבל בני יהודה (יהושע י''ט) ע''ש כי בחבל יחולק נחלה : שפרה. ענין היופי כמו אמרי שפר (בראשית מ''ט) : {ח} שויתי. שמתי כמו משוה רגלי (לקמן י''ח) : {יא} נעימות. ענין מתיקות וערבות :
