תהילים יד - פרק יד - מזמור יד
תהילים יד - פרק יד - מזמור יד
{א} לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב:
{ב} יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים:
{ג} הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד:
{ד} הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ:
{ה} שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:
{ו} עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ:
{ז} מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
פרושים - תהילים יד
פרק תהילים יד מדבר על שתי מקדשות שחרבו, ואיך נבוכדנצר החריב בית ראשון, וטיטוס החריב בית שני.
פירוש רש''י על תהילים יד
{א} אמר נבל בלבו וגו'. שני מזמורים אמר דוד בספר זה בענין א' הראשון על נבוכדנצר והשני (לקמן נג) על טיטוס הרשע זה נתנבא על נבוכדנצר שעתיד ליכנס להיכל ולהחריבו ואין א' מכל חיילותיו מוחה בידו : אין אלהים. ואעלה על במתי עב (ישעי' יד) : השחיתו התעיבו עלילה. מעללים : {ג} הכל סר וגו'. אין איש בחיילותיו מוחה בידו : נאלחו. נהפכו לקלקול : {ד} הלא ידעו. הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם : אוכלי עמי. זרעו של נבוכדנצר. אכלו לחם. עשו משתה (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב : ה' לא קראו. לא חשבוהו ולא זכרו נפלאותיו ונוראותיו במשתיהם ונשתמשו בכליו, ורבותינו פירשו כל שלא היה גוזל את ישראל לא היה טועם טעם ערב במאכלו, אוכלי עמי נדמה להם כאוכלי לחם שטעמו טעם מאכל ערב : {ה} שם פחדו פחד. שנשתלם גמולו לבלשצר וכו' : כי אלהים בדור צדיק. בדורו של יכניה שהיו צדיקי' : {ו} עצת עני תבישו. אתם אומרי' שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחי' בה' כי ה' מחסהו : {ז} מי יתן. אז יקרב היום שיתן מציון ישועת ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים יד
{א} למנצח לדוד, מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ''ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור. אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה', כמו שגם סנחריב כחש בה' ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה, שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה' ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז''ל שנ''נ נתן כבוד לה' ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב''ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ''ש חז''ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז''א. {ב} ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל. כי באמת גם הם לא האמינו באלהים מצד שדרשו את אלהים ע''פ השכל להשכיל באמתו ולדרוש דרכיו וארחותיו, כי לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ, וה' היודע מצפוני לב השקיף אם מאמינים בו באמת ע''י שישכילו דרכיו וידרשו ארחותיו, וראה, כי {ג} הכל סר, שגם היחידים האלה סרו מן הדרך, ויחדיו נאלחו בתועבות, עד שאין עושה טוב אין גם אחד, שגם האחד שנראה לנו שהוא נותן כבוד לה' ג''כ אין עושה טוב, כי לבו מלא און והוא מכחיש וכופר ג''כ : {ד} (ד-ה) הלא, שיעורו הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק, שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה אכלי עמי שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ''ש אכלו לחם מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ''ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה''ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ''ז בימי דוד נענשו ע''ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה שאכלו לחם וה' לא קראו ר''ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה שם פחדו פחד ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא''כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק : {ו} עצת, אתם תבישו עצת עני, שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה' מחסהו, וסמכו על הנס שה' יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ''ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה' יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו', אבל. {ז} מי יתן מציון ישועת ישראל, כשתהיה התשועה ע''י ה' השוכן בציון אז יגל יעקב, כי בזה יתקדש שם ה' לעיני הגוים, ובאשר בזה ראה ברוה''ק את העתיד מה שיהיה מנס סנחריב שתהיה התשועה מציון וה' שב שבות עמו אז, תקנוהו שנית על נס סנחריב כמו שיתבאר בסימן נ''ג :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים יד
{א} השחיתו התעיבו עלילה. הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות. כמ''ש בכ''מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות : {ב} משכיל דורש את אלהים. כי הדרישה תהיה לפעמים רק בפיו, שעל זה אמר כי תדרשנו בכל לבבך, ולפעמים שלא להשכיל ולדעת רק מצד הסכלות, על זה אמר אם יש משכיל הדורש להשכיל באמתו מצד השכל : {ג} סר. מדרך הטוב, או כמו סורי הגפן, נתקלקל, וכן נאלחו. נבאשו, כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) : {ז} בשוב שבות. הוא השבת המדרגה או המנוחה וההשקט, כמו שכללתי בירמיה (סי' ל' ג') ששוב בקל אם הוא יוצא מורה כן : יגל יעקב ישמח ישראל. ישראל הם הגדולים ויעקב הם ההמון כמ''ש (ישעיה ז' ולקמן כ''ב כ''ד, ע''ח ה', כ''א ב', ק''ה י', כ''ג, קי''ד א', קמ''ז י''ט), וגילה בא על דבר מתחדש, ושמחה מורה השמחה התמידית, וישראל להם אין זה דבר חדש כי היו בטוחים ומצפים תמיד לישועת ה', וליעקב שלא בטחו כל כך יהיה זה דבר חדש שיפול עליו פעל גילה :
פירוש מצודת דוד על תהילים יד
{א} אמר נבל. נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה : השחיתו. הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי : התעיבו עלילה. עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב : {ב} השקיף. לראות במעשה העם ההוא : היש משכיל. למחות בדבר : דורש. להיות דורש וחוקר את אלהים ר''ל לדעת שיש אלהים שופטים : {ג} הכל סר. כולם סרו מדרך הטובה : יחדיו. כולם יחד קלקלו מעשיהם : {ד} הלא. ר''ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה' : {ה} שם. שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז''ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו : כי אלהים. הפחד ההוא היה על כי ה' היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה' אבל אין דבר נופל במקרה : {ו} עצת עני. אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה' מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים : {ז} מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון : בשוב. בעת אשר ישקיט ה' את בני השבים ר''ל שיהיה ניכר לכל אשר ה' השקיטם : יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה' ובעל כרחך יודו להם :
פירוש מצודת ציון על תהילים יד
{א} נבל. אדם פחות ושפל : עלילה. פעולה : {ב} השקיף. ענין הבטה : {ג} נאלחו. נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב ט''ו) : גם. הוא כענין אפילו : {ז} בשוב. ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיה ל') : שבות. מלשון שבי :