תהילים כב - פרק כב - מזמור כב
תהילים כב - פרק כב - מזמור כב
{א} לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד:
{ב} אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי:
{ג} אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי:
{ד} וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל:
{ה} בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ:
{ו} אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ:
{ז} וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם:
{ח} כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ:
{ט} גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ:
{י} כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי:
{יא} עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה:
{יב} אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר:
{יג} סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי:
{יד} פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג:
{טו} כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי:
{טז} יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי:
{יז} כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי:
{יח} אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי:
{יט} יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל:
{כ} וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:
{כא} הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי:
{כב} הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:
{כג} אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ:
{כד} יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:
{כה} כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ:
{כו} מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו:
{כז} יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד:
{כח} יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
{כט} כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:
{ל} אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:
{לא} זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר:
{לב} יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:
פרושים - תהילים כב
פרק תהילים כב עוסק בתפילה לכל יחיד על אריכות הגלות בן העכו"ם מעגמת הלב – מה שהיינו מקדם במעלה עליונה ולנדור נדר בצרותיו.
פירוש רש''י על תהילים כב
{א} אילת השחר. שם כלי שיר, ד''א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר ז י'), ורבותינו דרשוהו באסתר, ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה (סימן זה) : השחר. לשון שחרית, ומנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י''א) וכמו לשחר פניך : {ב} למה עזבתני. עתידה היא ללכת בגילה ואמר דוד תפלה זו על העתיד : רחוק מישועתי. ומדברי שאגתי : {ג} אקרא יומם. אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה : {ד} ואתה קדוש. ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים : {ז} ואנכי תולעת. כל ישראל מכנה כאיש אחד : {ח} יפטירו. יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור (שמות יג) פוטר מים (משלי יז) : {ט} גול אל ה'. כמו לגולל יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו : {י} גוחי. מוציאי מושכי כמו (איוב מ') יגיח ירדן אל פיהו : מבטיחי על שדי אמי. זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחיה : {יא} עליך השלכתי מרחם. נשלכתי מרחם מאז הוצאתני מרחם, כד''א (ישעי' מו) עמוסים מני בטן מאז נולדו השבטים נשאם ונהלם : {יג} פרים רבים. מלכיות חזקי' : אבירי בשן. גם הוא לשון פרים בבשן שהם שמנים. כתרוני. סבבוני ככתר המקפת את הראש : {יד} אריה טרף. נבוכדנצר : {טו} כדונג. שעוה הנמוחה מחום האש : {טז} מלקוחי. הם החניכים שקורין פאליי''ש בלע''ז, כשאדם מיצר אין רוק מצוי בפיו, ומנחם פתר מלקוחי אנטיילאש בלע''ז, כמו (שם ו') במלקחים לקח והמלקוח הן השינים אשר דומות למלקוחי חרשים (סא''א) : ולעפר מות. לדכאות מיתה. תשפתני. אתה תושיבני, לשון שפיתת קדרה, שפות הסיר (יחזקאל כד), ומנחם פתר כל לשון שפיתה לשון שימה : {יז} כארי ידי ורגלי. כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי (ישעיה לח) : {יח} אספר כל עצמותי. כאב עצמי : המה יביטו. שמחים לאידי : {יט} ועל לבושי יפילו גורל. בוזזים את נכסי : {כ} אילותי. כחי כמו (לקמן פח) הייתי כגבר אין איל וכמו יש לאל ידי (בראשית ל''א) : {כב} הושיעני מפי אריה. כאשר מקרני ראמים עניתני, זה האמורי אשר כגובה ארזי' גבהו (עמוס ב') שלשים ואחד מלכי' : {כג} אספרה שמך לאחי. בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב : {כד} וגורו. לשון יראה : {כה} ענות עני. צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה. ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו (שמות י') לענות מפני. שהוא נכנע ומתפלל לפניך : {כז} יאכלו ענוים. לעת הגאולה לימות המשיח : יחי לבבכם לעד. כל זה אומר לפניהם : {כח} יזכרו וישובו אל ה'. יזכרו האומות הרעה שמצאתנו כשיראו את הטובה וישובו אל ה' : {כט} כי לה' המלוכה. כי יראו שחוזרת לך המלוכה והממשלה : {ל} אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה, דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה' : לפניו יכרעו. אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם : ונפשו. של כל אחד ואחד : לא חיה. לא יחיה, רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה : {לא} זרע יעבדנו וגו'. זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו : יסופר לאדני לדור. סרס המקרא ודרשהו יסופר לדור אחרון לשם ה' ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע : {לב} יבאו. הראשונים ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים כב
{א} למנצח, מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י''ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב' (מן פסוק י''ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה : {ב} אלי, (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב' י''א), וסופו תפלה לה' שיושיעו (י''א י''ז) אתה אלי ! אשר אך אתה הוא אלי, לא זולתך, אתה אלי מעולם, ועתה למה עזבתני? למה עזבתני באופן אשר אתה רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי, ר''ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א' על העזיבה והסתרת פנים : {ג} אלהי, (התאוננות ב' על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה? {ד} ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ר''ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב, שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא''כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ''ש בך בטחו אבותינו וכו' כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא''כ אשאל, הלא. {ה} בך בטחו אבותינו, ובזה הרויחו שני דברים, א. בטחו, שעי''ז היו בטוחים ומצאו מרגוע בנפשם מגודל בטחונם, ב. ותפלטמו, שבאמת נצולו עי''כ. {ו} אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון, א. התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ''ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו. ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב''ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם, ב. מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ''ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו, שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א''ע לב''ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד : {ז} ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש, ר''ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם, מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם, שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד. {ח} שכל רואי ילעיגו לי, כמלעיג על עם גדול שנפל ממדרגתו, ולא לעג לבד כעל דבר בלתי חשוב, כי גם יפטירו בשפה כעל דבר חשוב וגדול, והם אומרים בלעגם. {ט} גול אל ה', כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת, מתגולל א''ע אל ה' שיפלטהו, ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו, נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג : {י} כי אתה, ומאין בא לי הלעג הזה, זה בא לי ע''י שאתה גוחי מבטן, ותמיד היית מושיעי ועתה עזבתני, וע''כ כולם ישימו לב עלי לחרפני מצד זה, מה שלא היו מחרפים בזה אומה אחרת שלא הופיע עליה אור ה' מעולם, ובמליצתו מדמה את האומה כאיש פרטי ומדמה לידת האומה שהוא הוצאתה ממצרים כאילו ה' היה המוליד שהוציא אותו מן הבטן, ועז''א כי אתה גוחי מבטן, ואתה הזמנת לי מניקה להניק אותי, כי אתה מבטיחי על שדי אמי : {יא} עליך, וגם אתה היית אח''כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה, כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי''כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם : {יב} אל, עתה מתחיל התפלה, לכן אני מבקש אל תרחק ממני, כי יוכל העוזר להתרחק מן הנעזר, א. אם הצרה רחוקה ויש עת שישוב אליו בבא הצרה, אבל פה הצרה קרובה, ב. יוכל להתרחק אם יש עוזר אחר שיוכל לסמוך עליו, אבל פה אין עוזר : {יג} סבבוני, (מבאר תחלה מ''ש כי צרה קרובה) , סבבוני פרים רבים בכמות, וגם אבירי בשן החזקים באיכות כתרוני, הסבוב הוא סביב גופו והכתר סביב הראש, כאילו הפרים עומדים סביב גופו ואבירי בשן עומדים למעלה ומכתירים את ראשו, ויותר מזה כי גם. {יד} פצו עלי פיהם, שכבר פצו פה לבלעני, ויותר מזה שהם דומים כאריה הטורף ושואג, שמלבד שטורף עוד שואג, כאלו הנטרף עושה לו דבר שזה מעורר חמתו, כן הם עם מה שהם מכלים אותי הם שואגים כאלו אני עושה להם רעה ועי''כ תגדל חמתם עוד יותר : {טו} כמים, (עתה מפרש מ''ש כי אין עוזר) , שאני תש כחי לעמוד נגדם, בשרי נשפך כמים מרוב הפחד, גם עצמותי התפרדו זה מזה ודא לדא נקשן, וגם לבי שהוא שורש כל הגוף היה כדונג אשר נמס אל המעים : {טז} יבש, שלא לבד שנזדעזעו כל איברי החיצונים והפנימים שגם הכח נסתלק, כאלו כוחי וליחות גופי יבש כחרש, עד שא''א שאחלוף כח עוד, וגם לא אוכל לצעוק לישועה כי לשוני מודבק מלקוחי מרוב הפחד, וא''כ הלא בודאי לעפר מות תשפתני כי אין תקוה כלל שאנצל : {יז} כי (עתה מתחיל החלק השני) אחר שצייר את האופל וחשכת הלילה, תתנוצץ בלב המשורר אילת השחר ויאר את הלילה, מתחזק ואומר הגם שסבבוני כלבים, מדמה א''ע לחיה שרוצים לצודה והצידים שולחים את הכלבים וסביב הכלבים עומדים הציידים, אומר שגם שסבבוני הכלבים וסביב להכלבים עדת מרעים הקיפוני, בכל זה לא אירא מפניהם, רק כארי ידי ורגלי, ידי ורגלי עומדים נגדם בחוזק כידי ורגלי הארי אשר לא יחת מקולם ומהמונם לא יענה : {יח} אספרה, ואני אספר לפניהם כל עצמותי וחזקתי וגבורתי, הגם שהמה יביטו יראו בי בבזיון, בכ''ז אני מתאמץ כנגדם ומתפאר בגבורתי : {יט} יחלקו, הגם שכבר התחילו לבוז ולשלול אותי עד שיחלקו בגדי להם, וגם על לבושי המיוחד שהוא לבוש מלכות, או לבוש החשוב שאני לבוש בו, יפילו גורל מי יקחנה, בכ''ז לא יוכלו לגעת אל גופי, כי {כ} ואתה ה' אל תרחק, הוא שתעמוד קרוב מוכן לישועה, וגם לעזרתי חושה, שהוא הזריזות להושיע, (וקראו אילותי לשון נופל על לשון אילת השחר) : {כא} הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים, ומיד כלביהם הצילה יחידתי, ר''ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי. {כב} הושיעני, צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה' ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה', וז''ש הושיעני מפי אריה, הגם שאני בפיו הושיעני ע''י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני, מן המקום הזה. {כג} אספרה שמך לאחי, משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי' חז''ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע''י קהל עם וע''י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע''י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו, ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש''ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר. {כד} יראי ה' הללוהו, סדר שלשה כתות יראי ה' זרע יעקב זרע ישראל, (וכן סדר בכ''מ בית ישראל בית אהרן יראי ה', כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה' הם יהיו המהללים, ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל, שהירא מאת ה' היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה' אשר ביניהם : {כה} כי לא בזה, ר''ל ענות ועוני של העני לא בא בעבור שהוא מבזהו, שהוא בעיניו כדבר בלתי נחשב להשגיח עליו כאשר לא ישגיח אדם על החתולים, או בעבור שמשקצו מחמת שנאה שיש לו עליו, (כמ''ש הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך), ולא מצד שאינו משגיח על כל הנעשה בעולם השפל כי לא הסתיר פניו ממנו, כי בעת שועו אליו לישועה הוא שומע : {כו} מאתך, חוזר למ''ש בתוך קהל אהללך, ההילול שאני מהלל השגתי מאתך, ע''י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה נדרי אשלם, שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ''ש ויזבחו זבחי תודה : {כז} יאכלו, מדבר נגד הכהנים מקריבי התודה, שיאכלו ענוים מבשר הזבח וישבעו, ואח''כ יהללו את ה', ובזה יחי לבבכם לעד, כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים : {כח} (כח-כט) יזכרו, אמנם גם בכל אפסי ארץ יזכרו זאת מה שאני אומר להם וישובו אל ה' והמאמרים מקבילים, יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ כי לה' המלוכה, וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי הוא מושל בגוים, כי יש הבדל בין מלך ומושל, שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה, וה' הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע''י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, ועז''א כי לה' המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה', והוא ג''כ מושל בגוים ביד חזקה ע''י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי''כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד : {ל} אכלו הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר : {לא} זרע אשר יעבדנו, הם הצדיקים העובדים את ה', רק הזרע הזה יסופר לה' לדור, רק זרע זה יבא במספר הדורות, כי הרשעים שלא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה' במספר דורות עולם : {לב} יבאו, (זרע) אשר יבואו ויגידו צדקתו (יסופר לה') לעם נולד כי עשה, רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו הוא יסופר לה' שהיה עם נולד בעולם אשר עשה אותו ויחשבהו ה' בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים כב
{א} אילת. שם לכוכב הבוקר : {ד} יושב. כבר באר במו''נ (ח''ו) שהישיבה הנאמר אצל השי''ת מורה שאין בו שינוי : {ז} ובזוי עם. עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם : {ח} יפטירו. פתיחת השפה להוציא הדיבור, כמו פטר רחם : {ט} גל. מקור מגזרת גלל : {י} גוחי. מוציא מן הגחון. (עי' מיכה ד' י') : {יא} מרחם מבטן. הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ''ש ירמיה (א' ה') : {יג} סבבוני, כתרוני. פעל כתר בא תמיד על הכתרת הראש, ומ''ש כתרו את בנימין, בא על צד המליצה שיקיפוהו סביב ראשי מחנהו : {טז} תשפתני. כמו שפות הסיר : {יז} סבבוני, הקיפוני. ההיקף מורה ההיקף השלם מכל צד, וזה מוסיף על סבבוני כמ''ש בספר התו''ה ויקרא (סי' מ) : {יח} עצמותי. מענין עז ותעצומות, יראו בי. ראיה שאחריו ב' הוא דרך גנאי בכ''מ : {יט} בגדי, לבושי. כבר התבאר (ישעיה ס''ג א') שבגד כולל כל הבגדים ולבוש הוא לבוש המיוחד כמו לבוש מלכות, לבוש שק, ולכן שלבוש מלכותו שהוא רק אחד ואינו בר חלוקה יפילו גורל מי יקחהו : {כ} אילותי. מלשון אילת השחר אתה כוכב השחר שלי : {כב} עניתני. להמפרשים היל''ל תענני ולפי מה שפירשתי רצונו לומר אשר עניתני : {כד} יעקב, ישראל. מציין את גדולי האומה ויעקב מציין את ההמון (כנ''ל י''ד ז'), כבדוהו וגורו ממנו. עי' ישעיה (כ''ה ג') : {כה} ענות. מענין הכנעה : {כט} המלוכה, ומושל. המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם ואמר ומלכותו בכל משלה, ועיין לקמן (ק''ה כ', קמ''ה ג') : {ל} וישתחוו. יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה. ונפשו. הרוחניית כנ''ל ג' : {לא} זרע. וכן מלת יסופר נמשך, (זרע) יבאו ויגידו צדקתו (יסופר) לעם נולד :
פירוש מצודת דוד על תהילים כב
{ב} אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה' ענני (מ''א י''ח) : רחוק וגו'. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי : {ג} ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל : ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה : {ד} יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה' לעולם תשב (איכה ה') ור''ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי : {ה} בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם : {ז} תולעת. כחי תשש כתולעת : חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני : ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות : {ח} יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג : {ט} גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה' הוא מצילו : כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי : {י} גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי : מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה : {יא} מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי : מבטן וגו'. כפל הדבר במ''ש : {יב} קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה : כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך : {יג} כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש : {יד} פצו. פתחו פיהם לבלעני : אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח''ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה : {טו} נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי : כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי : {טז} מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה. תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר : {יז} כלבים. נושכים ככלבים : כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו : {יח} אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה : {יט} יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם : ועל לבושי. כפל הדבר במ''ש : {כ} אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי : {כא} מיד כלב. מדואג הנושך ככלב : {כב} עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה : {כג} אספרה. אז אספר הנס ברבים : {כד} יראי ה'. כה אומר להם אתם יראי ה' הללו אותו : {כה} כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני : ובשועו. אבל כשצעק אל ה' שמע אליו : {כו} מאתך וגו'. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס : {כז} יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה' : יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ''ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש''א כ''ה) : {כח} יזכרו. בגודל פלאי ה' וישובו כולם אליו : {כט} כי לה' המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה' המלוכה והוא מושל בכל הגוים : {ל} כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר''ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה' כי יכירו שהכל בא מידו : כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר : {לא} זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה' להדור שאחריהם : {לב} יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם : כי עשה. אשר עשה עמהם :
פירוש מצודת ציון על תהילים כב
{א} אילת השחר. שם כלי זמר ידוע אז אצלם : {ח} יפטירו. ענין פתיחה כמו פוטר מים (משלי י''ז) : {י} גוחי. ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך (יחזקאל ל''ב) : {יג} אבירי בשן. פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב : {יד} פצו. פתחו כמו פצו שפתי (לקמן ס''ו) : {טו} כדונג. כשעוה וכן כהמס דונג (לקמן ס''ח) : {טז} מלקוחי. הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע''ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה : תשפתני. ענין עריכה כמו שפות הסיר (יחזקאל כ''ד) : {יז} מרעים. מלשון רע : הקיפוני. סבבוני : {כ} אילותי. ענין כח ואומץ כמו כגבר אין איל (לקמן פ''ח) : {כא} יחידתי. נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי (לקמן ל''ה) : {כד} יגורו. יפחדו : {כה} שקץ. ענין תעוב : ענות. הכנעה כמו לענות מפני (שמות י') : {כח} אפסי. קצות : {ל} דשני. מלשון דשן ושמן :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים של הספר הראשון
- תהילים יומי: יום ג
- תהילים שהרב חיים קנייבסקי שליטא המליץ לקרוא