תהילים כה - פרק כה - מזמור כה
תהילים כה - פרק כה - מזמור כה
{א} לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה נַפְשִׁי אֶשָּׂא:
{ב} אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:
{ג} גַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:
{ד} דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:
{ה} הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:
{ו} זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:
{ז} חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהוָה:
{ח} טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:
{ט} יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:
{י} כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:
{יא} לְמַעַן שִׁמְךָ יְהוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:
{יב} מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:
{יג} נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:
{יד} סוֹד יְהוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:
{טו} עֵינַי תָּמִיד אֶל יְהוָה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:
{טז} פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:
{יז} צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:
{יח} רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:
{יט} רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:
{כ} שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:
{כא} תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:
{כב} פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
פרושים - תהילים כה
פרק תהילים כה עוסק בכך שראוי לאדם למסור נפשו בשביל קדושת שמו יתברך, כפועל שעושה מלאכה אצל בעל הבית בשביל מועט כל שכן על שכירות עוה"ב. ונחסר בו"ק מא"ב, לרמוז כי שאמרו בכל יום מובטח שאינה רואה פני גיהינום, כאשר בו"ק גימטריא גיהינום.
פירוש רש''י על תהילים כה
{א} נפשי אשא. אכוון לבי : {ג} הבוגדים ריקם. הגזלנים החמסנים המושיבים את העניים ריקם מנכסיהם כמו (לעיל ז') ואחלצה צוררי ריקם : {ה} הדריכני. אדריצימו''י בלעז : אותך קויתי כל היום. הוא העה''ז שהוא יום לאומות ולילה לישראל : {ו} כי מעולם המה. מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב') ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים : {ז} כחסדך זכר לי. הראוי לחסדך זכור לי אלו מעשים טובים שבידי : {ח} טוב וישר ה'. וחפץ להצדיק בריותיו : על כן יורה חטאים בדרך. תשובה, ד''א יורה חטאים הרוצחים שנאמר תכין לך הדרך וגו' (דברים י''ט) מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כו' כדאיתא במכות : {יא} למען שמך. הרב סלח לעוני : כי רב הוא. כי נאה לרב לסלוח עון רב : {יב} מי זה האיש ירא ה'. הקב''ה יורנו בדרך שהוא יבחר הוא דרך הטוב : {יג} נפשו בטוב תלין. כשילין בקבר תלין בטובה נפשו : {טז} כי יחיד ועני אני. ועון רבים תלוי בי ולנגדן אני יחיד לפיכך פנה אלי וחנני כי תפלתי צריכה לתשועת כל ישראל : {יח} ראה עניי ועמלי. ועל ידיהם שא לכל חטאתי : {יט} ושנאת חמס. שלא כדין : {כא} יצרוני. ישמרוני :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים כה
{א} לדוד אליך ה' נפשי אשא, פסוק זה הוא קוטב המזמור ויסודו, בו יאמר, שכמו שהמורה בחצים ישים לו אות שאליו יורה למטרה, כן שם את ה' לאות ולמטרה אל כל מבוקשיו וחפציו, בין הגשמיים בין הרוחניים, ואמר רק אליך ה' אשא נפשי, אתה עיקר מגמתי לא דבר זולתך, שכל עניני אתה הוא תכלית מבוקשי, וכל חפצי הם רק אמצעיים להגיע על ידם אל התכלית זה : {ב} אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה' : {ג} גם, בזה יסובב שגם כל קויך לא יבושו, משא''כ אם לא יתמלא בטחוני, וכן עי''כ יבושו הבוגדים ריקם, לפ''ז אין התכלית אצלי השגת דבר המובטח רק קיום הבטחון עצמו שיתגדל כבוד השם : {ד} דרכיך, (בענין צרכיו הנפשיים) אבקש לדעת דרכיך, שדרך הוא הקבוע לרבים, הדרך הגדול, והארחות הם המסתעפים מן דרך הגדול אל הצדדים, הדרכים הגדולים די בהודעה והארחות הפרטיים צריכים לימוד, כי הם רבים ואינם ניכרים כ''כ, ובנמשל דרכיך הודיעני הם הדרכים הכוללים שבהם תנהיג את עולמך כגון הרחמים והחנינה ארך אפים ורב חסד, תודיעני למען אתנהג בהם, כמ''ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וארחותיך למדני הם הפרטים המתפרדים מדרך הגדול, שיתנהג ה' בעתים פרטים ובמקומות פרטים ובאנשים יחידים, וכן לדעת איך יתנהג האדם בעתים ובענינים פרטיים שילוז לפעמים מדרך הכולל, כמו להתאכזר נגד רשעים ולהתגאות ולעוז כנגדם וכדומה שזה צריך לימוד : {ה} הדריכני, אחר שבקש שיודיעהו ההנהגה במדות בקש שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם ולא יושגו אלא בנבואה מסוד ה' ליראיו, והאמתיות האלה יתחלקו למעשיי ועיוני, כמו השגת עניני האלהות ודרכיו בשכל העיוני, וידיעת התורה חקיה ומצותיה בשכל המעשי, על המעשי אמר הדריכני באמתך, ועל העיוני אמר ולמדני, ובאר טעם בקשתו כי אתה אלהי ישעי המושיעי בכל צרכי הגופנים והנפשיים, וגם בזה אומר שאינו מכוון בזה תועלת עצמו, להשיג עי''כ איזה כבוד וכדומה, רק אותך קויתי כל היום שאתה תכלית תקותי, וכל יתר הדברים שאבקש הוא רק שיהיו אמצעים להשיג אותך ולעבדך שהוא תכלית תקותי, כמ''ש אליך ה' נפשי אשא : {ו} זכור, בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא''כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ''י מעשי, ואמר רחמיך נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, וחסדיך נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה מעולם המה ר''ל מעת היצירה : {ז} חטאת, אולם אבקש בעת תזכר חסדיך ורחמיך שעשית לי לא תזכר כנגד זה חטאת נעורי ופשעי שאני הייתי כפוי טובה וחטאתי, שאז יגדל החטא לפי ערך החסד ויתחייב שע''י חטאתי יפסקו ממני החסד והרחמים, ושיעור הכתוב כחסדך (אשר) תזכר לי אתה (ר''ל חסד שעשית אתה) אל תזכר חטאת נעורי ופשעי שחטאתי אני, להעריך זה כנגד זה, למען טובך ה' וראוי שאת הטוב תזכור ולא את הרע : {ח} טוב וישר ה', הנה מצד שהוא טוב יורה חטאים בדרך, שהם החוטאים מצד השגגה יראם הדרך, ומצד שהוא ישר : {ט} ידרך ענוים, אלה שיודעים הדרך רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי כמו בקשת הצרכים ושאר סיבות יסייע אותם שילכו בדרך משפט, היינו בדרך הראוי, גם ילמד ענוים דרכו המיוחד מסוד ה' ליראיו : {י} כל ארחות, והגם שתמצא לפעמים שה' אינו הולך בהנהגתו בדרך הזה הכולל, רק הולך בארח פרטי נפרד מדרך הכולל, כמו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הנה גם הארחות הם חסד ואמת, שלפעמים הם מצד החסד כמו שרעות הצדיקים בא לכפר עון קל שעשו ולהגדיל שכרם בעוה''ב ולפעמים הוא מצד האמת ומה''ד להאריך אף לרשע עד שיתמלא סאתו ולהאבידו בעוה''ב, וכ''ז ידוע לנוצרי בריתו ועדותיו, הם יודעים שהארחות האלה הם חסד ואמת : {יא} למען, (חוזר אל התפלה), נגד מה שבקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מוסיף לבקש, למען שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני, שתסלח העון לגמרי, ולא לבד הפשע כי גם העון שחמור ממנו, וזה תעשה למען שמך שאתה מלא רחמים וסולח לעונות : {יב} מי זה, אחר שהשלים תפלתו שיחונהו ה' בין בצרכיו הגשמיים בין בנפשיים, אומר שליראי ה' האמתיים יש עוד דרך אחר מעולה מן הדרך הזה שהתפללתי עליו עד הנה, והוא שהם ימאסו עניני עולם הזה לגמרי ולא יבקשו רק אושר הנפש הרוחני, וז''ש מי זה האיש אשר הוא ירא ה' באמת, ה' יורהו דרך אחר אשר יבחר, והוא כי. {יג} נפשו בטוב תלין עקר השתדלותו יהיה על אושר נפשו האלהית שהיא תלין בטוב ושכר עוה''ב, ולא ירצה מן העוה''ז רק קיום המין שזרעו יירש ארץ, שבניו הם יצלחו בזכותו והוא די לו בקב חרובין מע''ש לע''ש : {יד} סוד, מפרש נגד מ''ש נפשו בטוב תלין אומר שענין זה של נצחיית הנפש ועדונה לעוה''ב הוא סוד ה' ליראיו, שהם יודעים סוד הנפש וענינה ושיפה קורת רוח אחת בעוה''ב מכל חיי העוה''ז, ונגד מ''ש וזרעו יירש ארץ, מפרש ובריתו להודיעם שע''ז יודיע ה' ליראיו בריתו, כמו שכרת ברית עם האבות שיירשו בניו את הארץ, ועם דוד שלא תופסק המלכות מזרעו : {טו} עיני, ולכן גם אני בחרתי בדרך זה ועזבתי כל עניני העוה''ז, רק עיני נשואות תמיד אל ה' אל העולם העליון הרוחני, והגם שאדע שע''י שעיני נשואות למעלה אוכל ליפול בקל ברשת אשר פרשו לרגלי, בכ''ז לא אפסק מן הדביקות להסתכל בארץ, כי ידעתי כי אף שיבואו רגלי תוך הרשת הוא יוציא מרשת רגלי : {טז} פנה אלי, בהיותו מצייר א''ע במעמד הפרישות והדביקות, יצייר א''ע שהוא נבדל מכל העולם בין משכניו וריעיו וב''ב בין מעשרו וקנינו, ומבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כי אין לי מאומה בזה העולם : {יז} צרות לבבי, גם על הצרות שיגיעוני בעולם איני משים לב, בהפך הם הרחיבו לי ואני שמח עליהם, לבד זאת אבקש ממצוקותי הוציאני, שהמצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, מזה תוציאני כי היא תשבית אותי מעבודת ה', אבל על הצרה החיצונית, איני משים לב כי אני מהביל עניני העוה''ז לגמרי : {יח} ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע''ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש. (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ''ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה : {כא} תם, אולם אבקש שלא ע''י מלחמה ורב חיל תצרני מן האויבים, רק התם והיושר המה יצרוני ע''י שקויתיך, שתומי וישרי ישמרו אותי : {כב} פדה, לעומת מה שאמר שהוא מהביל עניני העוה''ז ואינו משים לב להתפלל על צרותיו כי הצרות הרחיבו את לבבו, אומר בכ''ז בעבור הכלל אני מבקש פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו, כי לא כל בני אדם הם במדרגה זו להתיאש מכל עניני העולם ולבל ירגישו בצרות ועוני :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים כה
{א} אליך נפשי אשא. כמו ואליו הוא נושא את נפשו, שכל נפשו תלויה בדבר זה : {ב} יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב : {ד} דרכיך, ארחותיך. התבאר בכ''מ שהדרך הוא הגדול והארח הוא קטן ממנו ההולך מן העיר אל הכפרים (עי' לעיל י''ט ו', כ''ז י''א, קי''ט ט', שם י''ד) : {ז} חטאות נעורי ופשעי, החטאת הוא מצד תאות הגוף ומגביל נגד רחמך בהשלמת הגוף, והפשע הוא המרד, שהוא בכחות השכל והבינה, ומגביל נגד חסדך, ומלת אתה. רצונו לומר שלא כאשר תזכור מה שעשית אתה תזכור מה שעשיתי אני : {ח} (ח-ט) יורה, ידרך, ילמד. ההוראה והלימוד הוא אל הבלתי יודעים, וההדרכה הוא להבלתי יכולים, והלימוד גדול מן ההוראה כמ''ש באילת השחר (כלל תע''א), וחטאים. הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא, שלא יכונו הדרך הנכון ויורם הדרך, (עי' אילת השחר כלל שס''ג) : {י} ארחות. הם היוצאים מדרך הגדול אל הכפרים, כנ''ל ד' : {יא} לעוני. הוא אשר נעשה על ידי עוות השכל והוא גדול מחטא ופשע, והסליחה גדול מכל הלשונות המורים על נשיאות חטא כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רע''ז), וזה תעשה למען שמך כי רב הוא : {יג} נפשו. בא על הנפש הנצחיית, (כנ''ל ג' ג', ט''ז ט' י''ט ח', כ''ד ד', ובכל מקום) : {יז} צרות, ממצוקותי. כבר התבאר (ישעיה ח' כ''ב ובכ''מ) שצרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ויש צרה בלא צוקה אם מקבל היסורים בשמחה, ויש צוקה בלא צרה, מי שלבו אינו שמח מכל עמלו. והרחיבו. פעל יוצא הצרות הרחיבו לי, או רצונו לומר שהרחיבו את לבבי :
פירוש מצודת דוד על תהילים כה
{א} נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה : {ב} בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי : {ג} גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה. הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו : {ה} הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה : {ו} המה. חסדיך ורחמיך : {ז} כחסדך וגו'. אתה ה' כפי מדת חסדך זכור ר''ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד : למען טובך. עשה למען מדת טובך : {ח} טוב וישר ה'. ורוצה הוא להטיב לכל ע''כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון : {ט} ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה' וכמ''ש רז''ל מה הוא רחום וגו' : {י} לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו : {יא} למען שמך ה'. המורה על הרחמים : כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב : {יב} מי זה. מי שירא מה' ובוחר בטוב אז ה' מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ''ש רז''ל הבא לטהר מסייעין לו : {יג} תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ : {יד} ליראיו. מגלה ליראיו : ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם : {טו} כי הוא וגו'. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה : {טז} כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי : {יז} צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי : {יט} ושנאת חמס. ר''ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס : {כא} תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר : כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א''כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר : {כב} פדה וגו'. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל :
פירוש מצודת ציון על תהילים כה
{א} אשא. ענין מנחה ודורון כמו וישא משאות מאת פניו (בראשית מ''ד) : {ג} ריקם. בחנם וכן ואחלצה צוררי ריקם (לעיל ז') : {ה} הדריכני. מלשון דרך : {ח} יורה. ילמד : {ט} ידרך. מלשון דרך : {טז} ועני. רצה לומר מוכנע : {יז} ממצוקותי. מלשון צוקה וצרה : {יח} ושא. ענין מחילה וסליחה : {יט} רבו. גדלו :