תהילים לב - פרק לב - מזמור לב

לבקשת רחמים

פרק תהילים זה עוסק ב: ידבר מוסרים גדולים והכלל הוא אשרי לאדם שיעשה תשובה ויש לו ייסורים בעוה"ז ולא יהיה כבהמה שאין בה תבונה ובפרטות לקדש עצמו בשעת זיווג.

{א} לדוד משכיל. אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע''י מתורגמן אמרו : אשרי נשוי פשע. שהקב''ה נושא פשע ומכסה חטאיו : נשוי. אנפורדוני''ץ בלע''ז, ולא יחשב לו עון ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו :  {ג} כי החרשתי. כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך : בלו עצמי. מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות :  {ד} כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך : נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י''א), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י''ב), רשעים זו שדוני (לעיל י''ז) : בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך :  {ה} חטאתי אודיעך. תמיד ולשון הווה הוא. כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב' י''ב) נשאת עון חטאתי כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו' :  {ו} לעת מצוא. בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ''ד) :  {ז} אתה סתר לי. להסתר בצלך מפני פחד אויב : תצרני. כמו תשמרני : רני פלט. רנה של הצלה. תסובבני לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי אשכילך ואורך דרך ללכת :  {ח} איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט''ז) :  {ט} אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו : בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן : עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ''ז) לשון תוכן (סא''א) :

{א} לדוד משכיל, מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה' להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי''ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז' בספר שמואל) וגם המזמור שאח''ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר. אשרי אחר שראה שע''י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע''י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה, אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול :  {ב} אשרי, ובכ''ז טוב יותר מי שלא יחשב ה' לו עון שלא חטא כלל, ואין ברוחו רמיה, שרוחו תמיד עם ה' וא''צ להתודות, זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון :  {ג} (ג-ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע''י שאגתי, ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ, דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע''י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע''י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין :  {ה} חטאתי, (מציין הצום והוידוי), אומר אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות, ועוני לא כסיתי, אז נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה', אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם, הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה, סלה סיום הענין :  {ו} על זאת, ע''י הגשם היה שטף מים רבים כנ''ל, ע''ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו, ר''ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל, הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע''י.  {ז} שאתה סתר לי מצר תצרני, וגם ר''ל שע''י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו שלא יכול לבא אלי מפני השטף, ועי''כ רני פלט תסובבני, כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים על הפליטה וההצלה מן האויב, שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר :  {ח} אשכילך, עפ''ז אמר, הלא א''כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה' בשבט מוסר, כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל, הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך, לא אצטרך ליסרך ביסורים רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע''י ללכת בדרך הישר, אבל.  {ט} אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין, שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו, עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך, וכן לעצור בו בל קרוב אליך שלא יקרב אליך להזיקך, הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע''ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו, וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו, ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמורו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים, והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו, ועז''א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה, שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו לבל קרוב אליך) :  {י} רבים, רק לרשע נמצא רבים מכאובים, שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל הבוטח בה' לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו, כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן.  {יא} שמחו בה' וגילו אתם צדיקים, ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם :

{א} פשע, חטאה. הבדלם ידוע בכ''מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד. כסוי החטא-. . והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז''א פשע של כיסוי חטאה. (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז''א ואין ברוחו רמיה, ועז''א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי. הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז''א עלי פשעי לה', ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה :  {ג} כי. כמו כאשר, בלו עצמי. על ידי שאגתי :  {ד} לשדי. הלמ''ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית : וחרבוני. שם מענין חרב ויבש :  {ו} לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף :  {ז} פלט. מקור רננות של ההצלה :  {ט} עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי : לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק :  {יא} שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב') כי יתחדשו להם ישועות, ישרים. גדולים מצדיקים. הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ''ז בפי' משלי :

{א} משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת : נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה :  {ב} לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה' בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה : ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם :  {ג} כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום :  {ד} כי וגו'. ר''ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ :  {ה} חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד :  {ו} על זאת. האמור למטה : לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה : רק לשטף. ר''ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א''כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים :  {ז} אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם : רני וגו'. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר''ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם :  {ח} אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך : איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה' וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי :  {ט} כסוס כפרד. אטומי לב כמותם : במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם :  {י} רבים וגו'. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה' ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה' מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון :  {יא} שמחו בה'. בהחסד הבא ממנו :

{א} נשוי. ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י''ד) :  {ג} בלו. נרקב :  {ד} לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י''א) : בחרבוני. מל' חורב ויובש החום : קיץ. הם ימי החמה :  {ח} ואורך. ואלמדך : איעצה. מל' עצה :  {ט} במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע''י ולקשטה : עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק''ג) : לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז''ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ''ט) :