תהילים לח - פרק לח - מזמור לח
תהילים לח - פרק לח - מזמור לח
{א} מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:
{ב} יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:
{ג} כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:
{ד} אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:
{ה} כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי:
{ו} הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי:
{ז} נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי:
{ח} כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי:
{ט} נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:
{י} אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה:
{יא} לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי:
{יב} אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ:
{יג} וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ:
{יד} וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו:
{טו} וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת:
{טז} כִּי לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי:
{יז} כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ:
{יח} כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד:
{יט} כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי:
{כ} וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר:
{כא} וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת (רדופי) רָדְפִי טוֹב:
{כב} אַל תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי:
{כג} חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי:
פרושים - תהילים לח
פרק תהילים זה עוסק ב: תפילה לכל יחיד להתפלל על אריכות הגלות בין העכו"ם וכל יחיד שהוא בצרה יש לו להתפלל זה המזמור לכך אמר להזכיר וממוצא זה המזמור נשמע מוסרים רבים.
פירוש רש''י על תהילים לח
{א} מזמור לדוד להזכיר. לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב''ה וכנגד כל ישראל אמרו : {ג} נחתו. נזרקו ל' נחת נופל בנטיית קשת ולפי שעל ידי דריכת הקשת נזרקים החצים כתיב נחתו בי וכן (שמות ט''ו) אריק חרבי היה לו לכתוב אריק תערי אלא לפי שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה לכך תולה הריקות בחרב וכן (לעיל י''ח) ונחתה קשת נחושה ואין הנו''ן שורש בתיבה שאם היתה שורש היה לו לומ' ננחתו בי אבל נו''ן של נחתו וכן של ותנחת אינ' שורש ונופל' לפרקים כמו ונו''ן של נגף, נשך, נדר, נקם, כשמתפעל יאמר ניגף נישך נידר ניקם כמו ננגף ננשך ננדר ננקם שהדגש בא בתיבה במקום נו''ן, וכן עלה נדף (ויקרא כ''ז), עיני נגרה (איכה ג') כמו ננדף ננגרה כן יאמר נחתו כמו ננחתו וכן ונחתה קשת נחושה (ש''ב כ''ה) כמו וננחתה שדרך החי''ת להתנהג כמנהג דגשות ברוב מקומות כגון כחש לו וממשקל דגוש כמו דבר מגזרת וידבר כך כחש מגזרת ותכחש שרה (בראשית י''ח) ולא יאמר כיחש כאשר יאמר מן המברך ברך ולא יאמר בירך כאשר יאמר דיבר לפי שאין דגשות ניכר ברי''ש אבל בחי''ת ניכר דגשות וכן (דברים ל''ב) שיחת כמו כיפר דיבר אף כאן יאמר נחתו כמו נגשו נתנו מגזר' נחת נתן נגש והנו''ן יסוד נופל לכנס דגש במקומה כשהיא מתפעל וכן (ש''א ב') קשת גבורי' חתים מגזרת נחת וחתת כאשר יאמר מן נסב סבב מן נשם שמם ונשמו דרכיהם (ויקרא כ''ו) ושממו עליה (שם) וכן בלל נבל כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם (בראשית י''א) כן יאמר נחת וחתת בלשון פעל. ותנחת עלי ידך. פירש לחציך נחתו בי וכן פתרונו מה דרך בקשת לירות החצים יד שלך היא נחתה בקשת להפיל עלי חצים ותנחת לשון ותרד ובזה הנו''ן שורש בתבה וכן (לעיל י''ח) ונחתה קשת נחושה אין הנו''ן שורש בתיבה (סא''א) : {ד} מתם. תמימות אינטרי''ן בלע''ז : {ה} יכבדו. כבדים : {ז} נעויתי. ל' אחזתו עוית, אישטורדיש''ון בלע''ז : {ח} כסלי מלאו נקלה. במחשבתי אני קל בעיני עצמי : {ט} נפוגותי. נחלפתי ל' ויפג לבו (בראשית מ''ה), מאין הפוגות (איכה ב') : {י} כל תאותי. אתה יודע צרכי : {יא} סחרחר. מוקף יגון וזהו מתיבות הכפולות כמו (ויקרא י''ג) ירקרק אדמדמם סגלגל חמרמרו (איכה א') : {יב} מנגד נגעי יעמדו. אותם נראין לי כאוהבים בשעת הנאתן וכשרואין שהנגע בא עלי אין עומדין לי בשעת דחקי אלא מנגדי יעמודו ואינם עוזרים לי : וקרובי. שמראים לי עצמם קרובים : {יג} וינקשו מבקשי. מוקשים לי : יהגו. יחשבו : {יד} ואני כחרש. ישראל שומעים חרפתם מן המחרפי' ואינם משיבים ולמה כי לך הוחלתי שתגאלני ותושיעני מהם : {יז} כי אמרתי פן ישמחו לי. לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמ' יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו ויגדילו עלינו לומר הלא הייתם מתפארים בתשועתכם : {יח} כי אני לצלע נכון. לכך אנו דואגים פן ישמחו לנו לפי שמלומדים אנו במכות ומוכנים ומזומנים לשבר תמיד : ומכאובי נגדי. מזומן הוא לבא עלי תמיד : {יט} כי עוני אגיד. לבי מגיד לי את עוני ולפיכך אני דואג וירא מחטאתי שלא יגרום לי צלע ומכאוב : {כ} חיים עצמו. מעצימים חיים בשלום ובטובה : ורבו. והגדילו שנאי על דברי שקר : {כא} תחת רדפי טוב. בשביל שאנחנו דבקי' בהקב''ה ובמצותיו :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים לח
{א} מזמור, זמר זה הוסד בחלותו מחלה אנושה ויחי מחליו, וזה היה אחר מעשה דבת שבע שתלה החולי בחטאיו, וגם אויביו ששו אז על רעתו, וחשבו עליו מחשבות, ועז''א להזכיר שיזכר חטאיו ויהיו לנגדו תמיד : {ב} ה', כבר אמר למעלה (סי' ו') אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, ובארתי שם שיש הבדל בין אף (וכן קצף) ובין חמה, שהאף והקצף הם בגלוי, והחמה היא הנטורה בלב, ויש הבדל בין מיסר ובין מוכיח, שהמוכיח הוא להשיבו מחטאו בעתיד, וזה לא יהיה בחמה, כי האויב לא יוכיח, אבל לפעמים תהיה באף גלוי שיכהו במכות, ובקש שלא תהיה התוכחה באף רק בדברים רכים וטוב טעם ודעת, והמיסר הוא ביסורים על חטא העבר, וזה תמיד באף גלוי, אבל בקש שלא תהיה בחמה פנימית, אבל פה לא כפל מלת ואל, וכיון לדבר אחר, כי ראה שתוכחת ה' מה שיעוררהו לשוב בתשובה ולתקן דרכו הוא בקצף, כי מצא לבו מלא יאוש וגברה מאוד תוגת נפשו הפנימית כאלו עליו אבד כלח, עד שהתוכחה הפנימית על עונותיו היתה בקצף גדול, ועם זה נלוו אליו היסורים החצונים של גופו והיו בחמה, כי היו באכזריות חמה ושטף אף, ובקש מה' שלא יבואו אליו שתי אלה יחד, שמוכיחהו בקצף בנפשו הפנימית ועם זה בחמתך תיסרני ביסורי הגוף הקשים ג''כ, כי ראוי שע''י התוכחה הפנימית וגודל החרטה ומצוקת הלב אשר מצא יסולקו מעליו היסורים החיצונים, או בהפך שע''י גודל היסורים ימצא נוחם בלב לידע כי בזה ימורקו עונותיו, לא שיהיה מיוסר במכות אכזריות וגם מלא יאוש בלב, ומתחיל לבאר זה. {ג} כי, באפך תוכיחני כי חציך נחתו בי שהם החצים היורדים במעמקי נפשו מהיאוש והדאגה, וגם בחמתך תיסרני כי תנחת עלי ידך, שהוא המכות של הגוף שיד ה' מכה על גופו במכות גלוים, ומצייר מכות הנפש ע''י חצים כי היא פנימית וא''א להכותה ע''י מכת יד רק ע''י חץ שפולח פנימה, ומכת הגוף מצייר שמכה ביד ובאגרוף : {ד} אין, מבאר שני אלה, נגד מ''ש ותנחת עלי ידך אמר שעי''כ אין מתום בבשרי מפני זעמך, שהכה כל הבשר החיצוני, ונגד מ''ש כי חציך נחתו בי מפרש אין שלום בעצמי מפני חטאתי, שעצמי הפנימיות מלא יגון ויאוש מפני החטא : {ה} כי, מפרש נגד מ''ש שאין שלום בפנימותו מפני חטאותיו, מבאר כי עונותי אשר עברו על ראשי יכבדו ממני כמשא כבד, (העון הוא עוות המחשבה והוא המזיד וע''כ מיחסם אל הראש ששם מקום המחשבה ושם עוברים עונותיו המחשביים) והם כמשא כבד עליו מרוב החרטה והעצב עליהם, ונגד מ''ש אין מתום בבשרי מפני זעמך מפרש, כי. {ו} הבאישו ונמקו חבורותי וזה מפני אולתי, ואחר שאני נגוע בשני חלקי בגוף ובנפש, עי''כ. {ז} נעויתי, ר''ל שבטלו סדרי נפשו הפנימים כאלו הוא מלא רוח עועים וטירוף הדעת שהוא שוממות הנפש, וגם שחותי בגופי ע''י המכות, ולא מעט רק עד מאד בהפלגה רבה, עד שכל היום קודר הלכתי, כי הנגוע בגופו ויש לו שלום ברוחו הפנימי יתחזק ע''י רוחו ותקוה פנימית כמ''ש רוח איש יכלכל מחלהו, והמעונה בנפשו ורוחו וגופו שלם ג''כ יסבול מצוקות רוחו, אבל אנכי. {ח} כסלי ומחשבותי מלאו נקלה, שהוא הקלון הפנימי הממלא מחשבותיו ורוחו, וגם אין מתום בבשרי החיצוני, עד שאני מוכה בין בבשר בין ברוח : {ט} נפוגתי מצייר א''ע כאלו הגיע עד שערי מות והוא גוסס ונפשו מוכנת לצאת, ודרך החי שברגע צאת נפשו אז יתאספו כל הכחות הגויה אל הלב שהוא המת באחרונה, ואז הלב מוקף מכל אנשי החיל וכחות הגויה, ודומה כנר אשר יתלהב שנית טרם ידעך, כן יתאמצו כל הכחות אז ויקיפו סחרחר סביב הלב שהוא מלך הגויה, ואז ינהום הלב הנהימה המרה האחרונה, ואז יעברו לפניו כבני מרון כל עניני חייו העבר עם העתיד, בהיותו עומד עתה בגבול האחרון שבין החיים החדשים העתידים אשר יכין א''ע אליהם ובין החיים העוברים אשר יסע מהם, וילך מחיים אל חיים מעולם אל עולם, והוא הציור המבהיל שיצייר המשורר פה, אומר הנה נפוגותי ונדכתי, שנפוגו הכחות הפנימיות, ונדכאו איברי הגוף החיצונים, עד מאד, ואז שאגתי מנהמת לבי, היא הנהימה האחרונה שינהום הלב בעת סר מר המות, ובכ''ז תפס לשון שאגתי שהשאגה מובדל מן הנהימה שהוא מורה על שאגה של שמחה, כאלו ברגע זו התחדש לו איזה תקוה וייחול, והחל לסדר תפלתו ברגע הנוראה הלזו האחרונה : {י} ה' נגדך כל תאותי. כי ברגע זו יעבור הלב כל תאותיו על העתיד, וכן אנחתי שאתאנח על העבר ממך לא נסתרה, ור''ל הגם שאיני יכול לדבר הלוא הם נגדך ואתה יודע מחשבות : {יא} לבי סחרחר. לבי מוקף עתה סחור סחור מכל כחות הגויה שנאספו סביב לו בעת הגויעה, עד שעזבני כחי, כי כל כחותי נפרדו מאתי ונאספו אל הלב לגוע שמה, ואור עיני שהוא הקשר שבו האדם מקושר עם העולם המוחש שחוצה לו, גם הם אין אתי : {יב} אהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו. כמו שהוא אצל הגוסס שאוהביו כבר התרחקו ממנו והתיאשו מרפואתו. וקרובי, ר''ל אותם שהם מרחוק עמדו תמיד, הם הם עתה קרובי, עומדים בקרוב לי, כי כבר מניחים את כל אדם לקרב אלי, כמו שהוא אצל המת שקרבים אליו אויבים ואוהבים גדולים וקטנים : {יג} וינקשו מבקשי נפשי, אלה המבקשים את נפשו שימות שעומדים עתה אצל מטתו ויראים פן יחיה עוד מחליו רצו לנקשו ע''י סם המות וכדומה לקרב מיתתו, (וכמ''ש לקמן מ''א ט' דבר בליעל יצוק בו), ודורשי רעתי להוציא עליו דבה רעה, הם דברו הוות לספר עליו שהוא רשע וחוטא, ומרמות כל היום יהגו לחזק דבריהם בעיני ההמון ע''י מרמה ושקרים : {יד} ואני, הוא מאמר מקביל, נגד מה שדברו להמיתו כמ''ש וינקשו מבקשי נפשי, שדברו זה בפניו וחשבו שאינו שומע, ואני כחרש לא אשמע, ונגד מ''ש ודורשי רעתי דברו הוות אני כאלם לא יפתח פיו להשיב על דבתם ולברר צדקי : {טו} ואהי, ובאמת לא הייתי כחרש כי שמעתי הכל, רק עשיתי א''ע כאיש אשר לא שומע, וכן עמ''ש וכאלם לא יפתח פיו, אמר שלא הייתי אלם, ויכלתי לדבר, רק עשיתי א''ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות, ומפרש הטעם שעשיתי את עצמי כאיש אשר לא שומע ולא יראתי מן המוקש שרוצים להמיתני : {טז} כי לך ה' הוחלתי, שתצילני מידם, והטעם שעשיתי א''ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות להשיב על דבתם, כי אמרתי אתה תענה ה' אלהי : {יז} (יז-יח) כי אמרתי, זה מוסב עמ''ש בפסוק כ''ב אל תעזבני ה' כי ראוי שלא יעזבנו כי אמרתי שאם תעזבני פן ישמחו לי, כי במוט רגלי עלי הגדילו כי אני לצלע נכון שפעם אחד מט רגלי קצת, והם הגדילו את הדבר לאמר שע''י המטת הרגל נעשיתי בעל מום ואני נכון לצלוע תמיד על ירכי, ושיהיה תמיד מכאובי נגדי עי''ז, מזה מבואר איך הם מקוים למפלתי ואיך ישמחו עתה בשאני חולה באמת : {יט} כי אחר שבאר איכות משטמתם, באר סבת משטמתם, כי הנשטם מפני סבה ידוע יוכל להסיר המשטמה בהסיר הסבה, למשל הנשטם מרשע מפני שהוא רודף טוב, תחדל המשטמה אם יסתיר מעשהו שלא יראהו עושה טוב, והנשטם מצדיקים מפני שעושה רע, תחדל המשטמה אם ייטיב מעשהו, אבל פה הן אנכי עוני אגיד, אני עצמי מפרסם עוני ומפרסם שאדאג מחטאתי ובכ''ז. (כ-כא) ואויבי ישטנוני תחת רדפי טוב, שהגם שאני מפרסם שאני חוטא תהיה סבת ההשטמה תחת רדפי טוב, ולא יאמינו מה שאני מפרסם שאני איני רודף טוב, רק בעל עון וחוטא, ושנאתם גדלה מאד עד כי חיים עצמו שעצמו באיבתם עד החיים, ולא יוסר המשטמה ע''י שעוני אגיד כי הם שונאי שקר, ומחפשים עלילות עלי בשקר ולכן אבקש. (כב-כג) אל תעזבני להפרד ממני בהחלט, ואף גם אל תרחק ממני, ואף חושה לעזרתי היא מהירת ההליכה לעזרתי :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים לח
{ב} בקצפך, בחמתך. התבאר (למעלה ו'), תוכיחני, תיסרני. (שם ו') : {ג} נחתו. ירדו, כמו יחד על עפר נחת (איוב י''ז), ובנינו נפעל, ומפני הח' לא בא הדגש לסי' הבנין, וכן ותנחת, ותרד : {ד} מתום. צורה אנושית (ישעיה א') : {ה} חטאתי, עונתי. מבואר בכ''מ שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז''א עברו ראשי : {ו} חבורתי. היא מכה שנצרר הדם (עיין ישעיה א') וברבות הימים נמק העור ונבאש. והבאישו. פעל עומד : {ז} נעויתי. עי' ישעיה (כ''א ג') : {ח} כסלי. מחשבות של תקוה, כי הכסלים משתתפים עם הכליות היועצות, וכן פירשתי מ''ש ויעש פימה עלי כסל (איוב ט''ו), כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג'). ונקלה. מחשבה נקלה ובזויה : {ט} נפוגותי. רפיון הלב, כמו ויפג לבו : שאגתי, מנהמת. כבר בארתי (ישעיה ה') שנהימה אצל הארי הוא מחמת צער בשאין לו טרף, ושאגה היא מחמת שמחה בשיש לו טרף : {יא} סחרחר. סביב סביב תרגומו סחור סחור : גם הם. כמו קשת גבורים חתים (ש''א ב') : {יב} יעמדו, עמדו. עתיד עם עבר, ובפירושי תקנתיו : {יג} וינקשו. הכינו מוקש. ומבקשי נפשי, הם המבקשים להמיתו, מה שאין כן דורשי רעתי הוא רק בלב (כנ''ל ל''ה) : {טו} תוכחות. טענות להתוכח : {יז} הגדילו. את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח : {יט} עוני, מחטאתי. מוסיף שהוא דואג גם מן חטאת שוגג וכ''ש מן המזיד : {כ} ואויבי חיים. הם רודפים עד לחייו, וכבר בארתי (למעלה י''ח) שהשונא אינו דורש רעה כמו האויב רק ישנאהו עבור מעשיו, עז''א שהם שונאי בשקר כי מעשי אינם כדעתם :
פירוש מצודת דוד על תהילים לח
{א} להזכיר. המזמור הזה נעשה להזכיר את המדוכא ביסורין להתפלל לה' כדברים האלה : {ב} ובחמתך. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני : {ג} נחתו בי. כבר ירדו בי חצי היסורים וכבר ירדה עלי מכת ידך ודי בזה : {ד} אין מתום. אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מפני כעסך : מפני חטאתי. מהיסורים הבאים מפני חטאתי : {ה} עברו ראשי. המשיל מרבית העון כאלו בא במים עמוקים ועוברים את הראש ממעל : כמשא כבד. כמו שא''א לשאת משא כבד כן כבדו עונותי עד שהמה כבדים מערך הכח אשר בי ולא אוכל לשאתם והוא מלשון מליצה : {ו} הבאישו וגו'. ר''ל בעבור כי נמקו החבורות והוציאו הדם והליחה לזה הבאישו את בשרי : אולתי. ר''ל עונותי כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות : {ז} נעויתי. נתעקם גופי ואלך שחוח : קודר הלכתי. ואלך בחשכת הצרות : {ח} מלאו נקלה. המה מלאים שריפת אש החלי ואין מקום שלם בבשרי : {ט} נפוגותי ונדכיתי. אחזתני חלשות ודכאות רוח מנהמת הלב לא מהשפה ולחוץ : {י} נגדך כל תאותי. הרפואה והשקטה שאני מתאוה הלא המה נגדך ובידך לעשותם. ואנחתי. ומה ואני שואג שאני מתאנח להתחרט על עונותי לא נסתרה ממך ומהראוי א''כ למלאות תאותי : {יא} לבי סחרחר. לבי מסובב ביגון ואנחה וכוחי עזב אותי והלך ממני : אין אתי. לא נשארה בהם : {יב} מנגד נגעי. כשאני בנגעי וצערי יעמדו מנגד ולא קרבו אלי לעזרה : {יג} וינקשו. טמנו עלי מוקש : ידברו הוות. ידברו לי דברי שברון רוח : {יד} ואני כחרש. עושה את עצמי כחרש כאלו לא אשמע : {טו} לא שומע. לא מבין דבריהם : תוכחות. טענות להתווכח עמהם : {טז} כי לך וגו'. כי המתנתי עליך אשר אתה תענה להם בעבורי ר''ל תעשה עמדי אות לטובה ותחשב לתשובה נצחת : {יז} כי אמרתי. ר''ל הנה לא חפצתי אני להשיב מה להם כי אמרתי פן תתגבר עלי העונש וישמחו עוד יותר כי בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי ומה אם אהיה נלקה בכל גופי : {יח} לצלע נכון. אני מוכן ורגיל להיות צולע מחולשת הגוף והדברים המכאיבים אותי המה מזומנים תמיד נגדי לבוא עלי : {יט} כי עוני אגיד. אני בעצמי אגיד עוני כי יודע אני בעצמי שחטאתי ולזה אדאג פן יבוא העונש וישמחו עלי : {כ} ואויבי. אבל אויבי ימי חייהם רבו וגדלו : {כא} ומשלמי וגו'. גם הם ימי חייהם רבו וגדלו : תחת. במקום שאני רודף וזריז להיטיב עמהם : {כב} אל תעזבני. הואיל ולא אוכל בעצמי להשיב מה להם לכן אל תעזבני אתה ותחשב לתשובה על לעגם : {כג} חושה. מהר לעזור לי כי אתה מעולם לי לישועה ואין על מי להמתין לי להיות לעזרה :
פירוש מצודת ציון על תהילים לח
{ב} תוכיחני. תיסרני. ענין פורעניות ועונש : {ג} נחתו. ותנחת. ענין ירידה כמו מי יחת עלינו (שם כ''א) : {ו} נמקו. ענין המסה : חבורותי. מל' חבורה והוא מכה שנצרר הדם תחתיה : אולתי. מלשון אויל ושוטה : {ז} נעויתי. ענין עקום כמו והתעותו אנשי החיל (קהלת י''ב) : שחותי. מלשון שחיה וכפיפה : קודר. ענין שחרות : {ח} כסלי. הוא חלק השדרה הסמוך להכליות וכן אשר על הכסלים (ויקרא ג') : נקלה. ענין מוקד ושריפה כמו קלוי באש (שם ב') : {ט} נפוגותי. ענין רפיון וחלשות כמו ויפג לבו (בראשית מ''ה) : {יא} סחרחר. ענין סבוב כמו סחרו אל ארץ (ירמיה י''ד) : {טז} הוחלתי. ענין המתנה כמו והוחלתי לדבריכם (איוב ל''ב) : {יז} במוט. ענין המעדה ונטייה לפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל''ב) : הגדילו. מלשון גדול : {יח} לצלע. ענין חגר הצולע על ירכו : נכון. מל' הכנה : {כ} עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיה ט''ו) : ורבו. גדלו : {כא} ישטנוני. מל' שטנה ונטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כו) :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים של הספר הראשון
- תהילים יומי: יום ו
- סגולה לזיווג
- תהילים שהרב חיים קנייבסקי שליטא המליץ לקרוא