תהילים מו - פרק מו - מזמור מו

שונא לאשתו

בפרק תהילים זה יסופר מעת שיבא גוג ומגוג ישליכו איש כלי מלחמתו ולא יהיה עוד מלחמה בעולם.

{א} על עלמות. שם של כלי שיר בדברי הימים :  {ג} בהמיר ארץ. לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד :  {ד} יהמו יחמרו מימיו. יגרשו רפש וחומר וטיט (שם נז) כמשפטם, ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו, (איכה ב') רגורזרונ''ט בלע''ז : ירעשו הרים בגאותו. של הקב''ה שנזכ' בראש המזמור :  {ה} נהר פלגיו. שושרויישיל''ש בלע''ז, נהר גן עדן :  {ז} המו גוים. לשון הומה : תמוג. תמס, כן פתר מנחם (שמות טו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן למוג לב (יחזקאל כא), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י''ד) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם :  {ט} אשר שם שמות. אשר שם ארצות הגוים שממה :  {י} משבית מלחמות. מעלינו עד קצה הארץ שכל ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום. עגלות ישרף באש. רכבי מלחמות :  {יא} הרפו. עצמכם מלבא עוד על ירושלים : ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ. אתרומם בנקמתי אשר אעשה :

{א} למנצח לבני קרח, מבואר מענינו שנתיסד על שטף מים רבים שהיה אז בארץ סוריא, שנהר פרץ את גדותיו ושטף מדינות והחריב ערים רבים ושם שמות בארץ, ובהגיע השטף לארץ הקדושה שם לא הזיק מאומה, מפני כבוד ה' השוכן בירושלים, אשר לפניו השתחוו בני אלים אלה בהדרת קדש, כמו ששורר על כזאת למעלה סי' כ''ט, ובעת ההיא היה עריץ אחד ממלכי סוריא מרגיז ממלכות וכבש והחריב מדינות רבות, וישם פניו להלחם בישראל, ושטף הנהר אבד את מחנהו וכלי מלחמתו ומזה ראו כי ה' אתם, וכמו ששרו בני קרח על כזאת לקמן סי' מ''ח עי''ש :  {ב} אלהים לנו, ר''ל בטחוננו על ה' י''ל ג' מעלות, א. שהוא לנו מחסה ועז, ב. שלא לבד שהוא מחסה בעת שלום, כי הוא גם עזרה בצרות, בעת צרה, ג. שאין צריך לבקשהו הרבה ולהמתין על עזרתו. כי הוא נמצא מאד וקרוב לקוראיו :  {ג} על כן לא נירא בהמיר ארץ, את מקומה, ובעת שימוטו ההרים בלב ימים, הגם כי.  {ד} יהמו יחמרו מימיו של הנהר שיזכיר בסמוך, והגם שירעשו הרים בגאותו של הנהר, בכ''ז לא נירא :  {ה} נהר, ר''ל הנהר הזה שדבר בו בפסוק הקודם (אשר הרים ירעשו בגאותו), פלגיו ישמחו את עיר אלהים, שלא לבד שלא ישחית ערי אלהים בגאותו כי בהפך פלגיו ישמחו אותה. כי ירוה שדותיה לברכה, וזה יען שהיא עיר של קדוש משכני עליון, ועי''כ.  {ו} אלהים בקרבה, ולכן בל תמוט מן השטף הזה, כי יעזרה אלהים לפנות בקר שבעת הבקר העביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים, ולמ''ש בסי' מ''ח שהיה אז סערת רוח קדים, כמ''ש ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, ר''ל שמצד קדים שהוא לפנות בוקר, הצד שהבוקר מאיר שם, בצד זה יושיעה אלהים :  {ז} המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע''י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי''כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב, אבל.  {ח} ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלהים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא''כ משגב לנו מה שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו :  {ט} לכו, עתה ישוטטו רעיוני המשורר על כל המהפכה אשר הפכו הצבאות האלה מים רבים אדירים בפקודת ה' ויאמר, אתם בני תבל ! לכו חזו שזה לא נעשה במקרה, כי היא מפעלות אלהים אשר הוא שם שמות ושממון בארץ :  {י} משבית, משים פניו אל העריץ המרגיז ממלכות ומחריב הארץ בעת ההיא, אומר אני אל המשבית ומחריב ע''י מלחמות עד קצה הארץ, שבמלחמות שעשה השבית רוב הישוב, אומר אני אליו שמעתה. קשת ישבר, ויקצץ את החניתים, ואת העגלות (שהם המרכבות שבם נלחם) ישרף באש, שמעתה אין צריך שהוא יהיה שבט אפו של ה' להחריב הארץ, אחר שה' בעצמו יצא עם צבאותיו להחריבה ויש לו שלוחים אחרים ע''ז, לכן.  {יא} הרפו, אתם מחריבי תבל הרפו עתה, ודעו כי אנכי אלהים, וכי אנכי בעצמי ארום בגוים וארום בארץ, ר''ל כי עת שהייתם אתם שלוחי ה' להחריב, אמרתם כי בכח ידכם עשיתם זאת, אבל עתה ידעו כולם שאני המרגיז ארץ ממקומה, ובכל זה.  {יב} ה' צבאות עמנו, ולא תגע אלינו הרעה, וכיון ג''כ שע''י השטף הזה נשבר כחו של העריץ המרגיז הארץ, ולכן אמר שמעתה קשת ישבר וקצץ חנית, כי נשתה גבורתו, וה' בעצמו בא לשפוט הארץ, ועי''כ נצולו ישראל גם מן רעת המרגיז הארץ שהיו פניו מועדות לבא עליהם, וה' צבאות עמנו להצילנו גם מידו :

{ב} מחסה ועז, (עי' ישע' ל') :  {ד} יחמרו. כמו חומר מים רבים, כענין ויגרשו מימיו רפש וטיט, או מענין חמרים, שהגלים עומדים כחמרים, וכינוי מימיו על הנהר שיזכיר בפסוק הסמוך :  {ט} שמות. מענין שממה :  {י} משבית. על ידי מלחמות, שהחריב הכל. ישבר. ציווי :
 

{ב} עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו :  {ג} בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג :  {ד} יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה' ומכל זה לא נירא :  {ה} נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה''מ כמ''ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ''ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון :  {ו} אלהים בקרבה. ה' ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה :  {ז} המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה' שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות :  {ח} ה' צבאות. לפי שה' יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו :  {ט} לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה' אשר יעשה שממה בארץ :  {י} עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה' : קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה : עגלות. העשויות לצורך המלחמה :  {יא} הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה : ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני :  {יב} ה' צבאות. אז יהיה ה' עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם :

{א} עלמות. שם כלי נגון :  {ג} בהמיר. מל' תמורה וחלוף : בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף :  {ד} יחמרו. מלשון חומר וטיט :  {ה} פלגיו. ענין אמת המים :  {ז} תמוג. מלשון המגה והמסה :  {ח} משגב. ענין חוזק :  {ט} שמות. מלשון שממון :  {י} משבית. מבטל : וקצץ. ענין חתוך וכריתה :  {יא} הרפו. מלשון רפיון :