תהילים אונליין
תהילים נ – הטקסט המלא
{א} מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ:
{ב} מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:
{ג} יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:
{ד} יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:
{ה} אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח:
{ו} וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:
{ז} שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:
{ח} לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:
{ט} לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:
{י} כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:
{יא} יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:
{יב} אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:
{יג} הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:
{יד} זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:
{טו} וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:
{טז} וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:
{יז} וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:
{יח} אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:
{יט} פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:
{כ} תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי:
{כא} אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:
{כב} בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:
{כג} זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:
{א} מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃
{ב} מִצִיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃
{ג} יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃
{ד} יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃
{ה} אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃
{ו} וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים ׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃
{ז} שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י ׀ וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃
{ח} לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
{ט} לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃
{י} כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃
{יא} יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃
{יב} אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃
{יג} הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃
{יד} זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃
{טו} וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃
{טז} וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃
{יז} וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃
{יח} אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃
{יט} פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃
{כ} תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃
{כא} אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱֽיוֹת־אֶֽהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶֽעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃
{כב} בִּֽינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
{כג} זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַבְּ֫דָֽנְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃
תהילים נ : סגולות
להינצל מליסטים
פרושים - תהילים נ
בפרק תהילים זה מדבר כמה תוכחות ומוסרים גדולים אשר המשורר מוכיח שאינם עושים תשובה בהכנעה בנמיכות רוח וגם הלומדים שאינם מקיימים מה שלומדים רק מן השפה ולחוץ והם חוטאים ומחטיאים הרבה כהנה וכהנה.
פירוש רש''י על תהילים נ
{א} אל אלהים ה'. אקרא (אלהי האלהים ה' שמו) : דבר ויקרא ארץ. והוא הופיע מציון שהוא מכלל יופי : {ב} מכלל. שם דבר פרמנ''ט בלע''ז : {ג} יבא אלהינו ואל יחרש. עוד על דם עבדיו השפוך : {ד} יקרא אל השמים. לפקוד על שר האומות שבמרום : ואל הארץ. לפקוד על מלכי מצרים : לדין עמו. לנקום נקמת עמו כמו כי ידין עמו ודם עבדיו יקום (דברי' ל''ב) : {ה} אספו לי חסידי. ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה''ש ד') : כרתי בריתי עלי זבח. שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' וגומר (שמות כ''ד) : {ח} לא על זבחיך אוכיחך. אם אינך מביא לי זבחיך ולא עולתיך נגדי תמיד, איני שם עיני ולבי על כך : {ט} לא אקח מביתך פר. לא שלך הם אלא שלי : ממכלאתיך. הוא דיר הצאן כמו גזר ממכלה צאן (חבקוק ג') פאר''ק בלע''ז : {י} בהמות בהררי אלף. הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י''מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי''מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר : {יא} וזיז שדי עמדי. רמש השדה זיז על שהם זזים ממקום למקום אישמובימנ''ט בלע''ז : עמדי. אני יודע את כלם : {יג} האוכל בשר אבירים. לא אמרתי לך להביא זבח שאני צריך לאכילה אלא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני : {יד} זבח לאלהים תודה. התודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ בו ואחר כך שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו לרצון : {טו} ותכבדני. שזה הוא כבודי שאושיע את הבוטחים בי : {טז} ותשא בריתי. תורתי : {יח} ותרץ עמו. נתרצית ללכת עמו : {יט} תצמיד מרמה. תרגיל אצלך רמיה לדבר רעה, תצמיד אגוטא''ש בלע''ז, כמו (במדבר י''ט) צמיד פתיל (סא''א) : {כ} תשב. במושב לצים : בבן אמך. שאין לך דין וריב עמו שאינו יורש עמך : דופי. דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו : {כא} דמית. סבור אתה שאהיה כמוך להתרצו' במעשיך הרעים, (וי''מ דמית כי אינני יודע הנסתרות) : {כג} זובח תודה. המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני : ושם דרך. השב אלי אני מלמד ושם דרך לחוטאים לשוב אלי אני אראנו בישועתי :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים נ
{א} מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע''י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, ה' מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו : {ב} מציון, ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם : {ג} יבא, ואלהינו יבא בעצמו ואל יחרש עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול המלהיב את האש : {ד} ויקרא ויזמין אל השמים ואל הארץ לדין עמו, שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם : {ה} אספו לי אתם חסידי! אספו לי את הכורתים בריתי עלי זבח החושבים שע''י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי''כ אאהב אותם : {ו} ויגידו, ואז יגידו השמים צדקו שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, כי אלהים שופט הוא, הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, סלה, סיום הקריאה. עתה יחל להוכיח : {ז} שמעה עמי ואדברה אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה ישראל ואעידה בך בהתראה וביעידת עונש, כי אלהים אלהיך אנכי, נגד מ''ש ואדברה אלהים אנכי, וא''א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ''ש ואעידה בך כי אלהיך אנכי, דיינך ושופטך להענישך ע''ז : {ח} לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא עולותיך לנגדי תמיד, שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא. {ט} לא אקח מביתך פר, וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל העתודים הנמצאים במכלאותיך, הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש. {י} לי כל חיתו יער, שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי בהמות בהררי אלף, וגם ידעתי כל עוף הרים, ואף זיז שדי שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא עמדי והכל תחת השגחתי, וא''כ. (יב-יד) אם, שיעור הכתוב אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה, שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה ושתשלם לעליון נדריך כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ''ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר שלי תבל ומלואה ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם האוכל בשר אבירים, הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול. {טו} תקראני ביום צרה ואחלצך ממנה ואתה תכבדני ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו. ? : {טז} ולרשע עפ''ז יאמר אלהים אל הרשע החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, מה לך לספר חקי, הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות תספר חקי במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה תשא בריתי עלי פיך, כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ''ש כורתי בריתי עלי זבח : {יז} ואתה, והלא אתה שנאת מוסר שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, ותשלך דברי שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת אחריך, כי. {יח} אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק, ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע''י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי''כ. {יט} פיך שלחת ברעה לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק לשונך תצמיד מרמה, שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש. {כ} תשב, אחר שרצת עם גנבים ומנאפים. כשתשב ותנוח, אז באחיך תדבר תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם בבן אמך תתן דופי הגם שאינו יורש בנכסי אביך : {כא} אלה עשית, ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר. דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך : {כב} בינו נא זאת, הלא אתם שוכחי אלוה, שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה' היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע''י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני פן אטרף ואין מציל, בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות : {כג} זובח תודה, מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר שיכבדנני וישים דרך אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז אראנו בישע אלהים, לא ע''י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים נ
{א} אל אלהים. שופט השופטים. ויקרא, מענין הזמנה. {ז} אדברה, ואעידה. עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ''ש ישעיה (א' ד'), וע''כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל. אלהיך, בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ''ש התו''ה אחרי סי' ק''ל) : {ט} ממכלאתיך. כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ''ש ישעיה ט''ז ז') : {יא} וזיז. חיות קטנות הזזים בשדה : {יח} ותרץ. ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו : {יט} פיך, ולשונך. מבואר בכ''מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות : ותצמיד. כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה :
פירוש מצודת דוד על תהילים נ
{א} אל אלהים ה'. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה' הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב : {ב} הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי : {ה} אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ''ש הנה דם הברית (שמות כ''ד) : {ו} ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם : {ז} ואדברה. את דברי : ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך : אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי : {ח} לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור : {ט} לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני : ממכלאותיך. מוסב על לא אקח : {י} כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי : בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז''ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ''ש הנה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ') והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים : {יא} ידעתי. מה שאינם ידועים לך : וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע''פ השדה המה עמדי וברשותי : {יב} לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל' מליצה : ומלואה. הבריות הממלאים את העולם : {יג} האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א''כ בהבאת הקרבנות : {יד} זבח וגו'. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש : ושלם. ואם נדרת מה שלם לה' אבל טוב אשר לא תדור : {טו} וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני : {טז} ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר''ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת : ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר : {יז} ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו : {יח} ותרץ עמו. להתחבר אליו : חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים : {יט} ברעה. לדבר הרע בעיני ה' : תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך : {כ} תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי' בבן אמך שהוא ודאי אחיך : {כא} והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע : אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה''ב : {כב} בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה''ב : פן אטרוף. לענוש בעוה''ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי' התשובה לא תועיל אז : {כג} זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה : ושם דרך. המשים דרכו ר''ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה : בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כ''ד) :
פירוש מצודת ציון על תהילים נ
{א} מבואו. שקיעתו כמו כי בא השמש (בראשית כח) : {ב} מכלל. מלשון כל ור''ל כלול בכל היופי וכן לבושי מכלול (יחזקאל כג). הופיע. האיר וזרח : {ג} יחרש. ישתוק : תאכל. תשרף : נשערה. מלשון סערה : {ז} ואעידה. ענין התראה שדרכה להיות בעדים : {ט} ממכלאתיך. מלשון בית הכלא והוא גדרות הצאן : עתודים. הם הזכרים מן העזים : {י} אלף. מנין מרובה אחז הכתוב : {יא} וזיז. ר''ל הזז ממקום למקום וכן וזיז שדי ירענה (לקמן פ) : שדי. כמו שדה : {יג} אבירים. חזקים : {טו} אחלצך. אוציאך : {יח} ותרץ. מלשון רצון וחפץ : {יט} תצמיד. ענין חבור כמו צמיד פתיל (במדבר יט) : {כ} דופי. דברי גנות : {כא} והחרשתי. ושתקתי : דמית. מל' דמיון ומחשבה : אוכיהך. מלשון ויכוח. ואערכה. ענין סדור : {כב} נא. עתה : {כג} ושם. מלשון שימה :
תהילים נ : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לשמירת Moshe Ben Abraham Pinhas ve Rosa
- לרפואת Yosef Ben Sarah
- לרפואת הבחור ברוך יעקב צבי הירש בן חנה יוטל לרפואה שלמה במהרה בשח"י
- לרפואת Shimshon Mikhael Yossef André ben Karren Déborah Stéphanie Caroline
339 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות