תהילים קד - פרק קד - מזמור קד
תהילים קד - פרק קד - מזמור קד
{א} בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:
{ב} עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
{ג} הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
{ד} עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:
{ה} יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:
{ו} תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:
{ז} מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:
{ח} יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:
{ט} גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:
{י} הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:
{יא} יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:
{יב} עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:
{יג} מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:
{יד} מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:
{טו} וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
{טז} יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:
{יז} אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:
{יח} הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:
{יט} עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:
{כ} תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:
{כא} הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:
{כב} תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:
{כג} יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:
{כד} מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:
{כה} זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:
{כו} שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:
{כז} כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:
{כח} תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:
{כט} תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:
{ל} תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:
{לא} יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו:
{לב} הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:
{לג} אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:
{לד} יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:
{לה} יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּיָהּ:
פרושים - תהילים קד
בפרק תהילים זה יסופר שבח כל מעשה בראשית ומה שנברא בכל יום ויום ואיך הם נוראים ונפלאים שמפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים.
פירוש רש''י על תהילים קד
{ב} עוטה אור. ברקיע כשלמה : {ד} עושה מלאכיו רוחות. עושה את הרוחות שלוחיו : {ו} תהום כלבוש כסיתו. זה דוגמת האמור במקום אחר (איוב ל''ח) בשומי ענן לבושו וגו' : תהום. הוא הים : על הרים יעמדו. מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים, וכן הוא אומר (עמוס ה ט) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה : {ז} מן גערתך ינוסון. כשאמרת (בראשית א) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם : {ט} גבול שמת. להם החול אשר סביב שפתו : {יב} עליהם עוף השמים ישכון. על המעינות : מבין עפאים. ענפי אילנות וכן (דניאל ד) עפיה שפיר : {יד} מצמיח חציר וגו'. (טו) ויין. אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ : ושמן. להצהיל בו פנים : ולחם. אשר לב אנוש יסעד : {טז} עצי ה'. בגן עדן : {יז} צפרים יקננו. ישראל ישכנו שם : יקננו. לשון קן צפור : {יח} הרים הגבוהים. ברא ליעלים : מחסה. כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המט' אבר''י בלע''ז : {יט} למועדים. למנות בו זמנים ורגלים : שמש ידע מבואו. אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה : {כ} תשת חשך ויהי לילה. בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער : {כב} תזרח השמש יאספון. במסתרים ונחבאים שם מבני אדם ואז כל אדם יוצא לפעלו : {כד} קניניך. מקנה קנין שלך כמו (בראשית יד) קונה שמים וארץ הכל קנוי לך : {כה} ורחב ידים. רחב מקום לריי''ש בלע''ז : {כו} לשחק בו. שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע''א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור : {כט} תוסף רוחם. לשון כליון כמו (לעיל עג) ספו תמו : {ל} תשלח רוחך. בתחיית המתים : {לב} יגע בהרים ויעשנו. כמו שמפורש בסיני (שמות י''ט) והר סיני עשן כולו : {לג} בעודי. כמו בעודני חי (דברים ל''א) : {לה} יתמו חטאים. חוטאים :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קד
{א} ברכי נפשי את ה', אחר שברך את ה' על הנהגת הנפש וההשגחה הנראה בזה, בא לברך על כלל הבריאה שברא את האדם הגדול שהוא העולם, ואיך סדר הכל בחכמה ובהשגחה יתירה שכל אחד תכלית לחברו עד האדם שהוא תכלית כל הבריאה. ה' אלהי גדלת מאד, ר''ל אתה מצד עמך כמו שאתה בחביון עוזך, אתה גדול מאד, ואין לנו בזה שום השגה וידיעה, אך בך כלול כל המציאות מראש ועד סוף, שע''ז מורה שם גדול, וכאשר עלה ברצונך הנעלם להוציא את העולמות מעצמותך הנעלם, אז הוד והדר לבשת, שהוא התגלות הספירות והאורות העליונות שהם מעטה לבושו, שבם התלבש כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה להוציא יש מאין, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שההוד הוא פנימי מהדר, וכן היה אורות וכלים, אור מקיף לאור פנימי, נשמה ונשמה לנשמה : {ב} עוטה אור, ספר תחלה בריאת האור, שמן האור הנעלם דלא ידיע ולא אתידע, הוציא אור אחר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שנתגשם באור המוחש, וכמו שיסתתר הלובש תחת לבושו כן יסתתר המאציל העליון תחת לבוש האורה, וכמו שהאור הבוקע דרך השלמה היא רק נקבי משכיות, ואינו דומה כאור הבוקע דרך החלון, כן התעטף והסתתר תחת האור הזה עד שלא נשיג מן האור הנעלם רק ניצוצות דקות במשכיות לבב, וכמו שהעוטה מתכסה יותר מן הלובש, כי הלבוש מכוון למדת הגוף ויושג מדת הגוף לפי מדת הלבוש, לא כן העוטה, וכן נעלם המאציל בתכלית ההעלמה, וכבר בארתי בפי' מעשה בראשית שהאור שנברא ביום הראשון לא ניתן בנרתיק עד יום הרביעי שנבראו המאירות, וזה הבדל בין אור ובין מאור, והאור הזה סבב בפעם אחד ונמצא י''ב שעות בכל סביבות הכדור, ועז''א עוטה אור כשלמה. נוטה שמים כיריעה, אחר מאמר ויהיה אור בא מאמר ויהיה רקיע, ויקרא אלהים לרקיע שמים, וכבר החזקתי בפי' מעשה בראשית כדעת המפרשים ששם רקיע נאמר על מקום עליית האדים בעיגול הנשימה ששם יתהוו העננים והמטר, ושם בארתי שע''י האור נעשה הרקיע, ר''ל התחילו האדים לעלות ונקבע מקום הסגריר ששם יתקבצו בעבים, וזה נוטה שמים כיריעה : {ג} המקרה במים עליותיו, התחיל לפרש ענין הרקיע הזה ואיך נעשה, שהמים נתקרו כמו תקרה שהוא גג הבנין, ולמעלה ממנו הוא עלית הבנין, כי משם ולמעלה שייך אל גבול השמים, כי אינו ראוי עוד לנשימת כל בע''ח, וגם קראם עליותיו, ע''ש עליית האדים, ועי''כ שם עבים רכובו, שהאדים העולים ומתקבצים במקום הסגריר כשיתפשט מהם החום יתהוו מהם עבים, וכאלו ה' רוכב על עב קל הזה, כמ''ש הנה ה' רוכב על עב קל. המהלך, מיסב על רכובו, שהרכוב הזה הוא מהלך על כנפי רוח, שתחת הסוסים המושכים את הרכב ימשכו כנפי רוח את הרכב הזה, ר''ל שהרוחות ישאו את העבים ממקום למקום : {ד} עושה, התפוצצות העבים והורדת הגשמים יהיה ע''י שני דברים, א. ע''י הרוחות, ב. ע''י חומר הלעקטריא שהוא חומר האש הנמצא באדים, שעת יצא מהם חומר האש ירעים רעמים וברקים, ויתפוצצו העבים להוריד הגשם, והמלאך הוא השליח ההולך ממקום למקום, ויצייר שעושה מלאכיו רוחות שהם יובילו העננים למקומם, והמשרת הוא העובד עבודתו ועוש המלאכתו, ומצייר שמשרתיו הוא אש לוהט, שהחום והאש העצור באדים הם יעשו מלאכת הגשם, שעת ימשוך האויר את אש האדים לחוץ יתקבצו ויהיו לגשם ועל הארץ יריקו : {ה} יסד, על ידי כן יסד ארץ על מכוניה, שהוא מאמר יקוו המים ותראה היבשה, שכבר בארתי בפר' ראשית שתחלה היה יסוד המים מעורב עם יסוד האויר, ועל כן כסה את כל כדור הארץ מסביב, וע''י האור נתהווה הרקיע, היינו שהתחילו האדים לעלות לרקיע שהוא עיגול הנשימה, ואחר שכל המים היו אדיים מעורבים באויר, עלו כולם למעלה עד עיגול הנשימה, ושם נתקבצו ונעשה מהם עבים וגשם, כפי חק הגשם הנעשה מאדים העולים עתה באויר שיופרש ג''כ מהם האויר המעורב עמהם, וירד למטה מים בלתי מעורבים באויר כמים שלנו, כמ''ש במדרש משל לעשר נאדות נפוחים מונחים בטרקלין הוצרך למקומם הוציא הרוח מהם, שכן הוציא ה' הרוח מן המים ונתקבצו ונתצמצמו וירדו לים אוקינוס ונראה היבשה, (וכמ''ש עוד מזה בפי' איוב סי' כ''ו), ועי''כ יסד ארץ שהיא היבשה שקראה אז בשם ארץ, ונעשה באופן שבל תמוט עולם ועד : {ו} תהום, מפרש בפרטות איך היה זה, תחלה היה התהום (שהוא הארץ שתחת המים כמ''ש וחשך על פני תהום) כולו מכוסה במים כלבוש המכסה סביב, עד שעל הרים יעמדו מים, שהמים סבבו כל כדור הארץ : {ז} (ז-ח) מן גערתך, המאמרים מקבילים, מן גערתך ינוסון יעלו הרים, מן קול רעמך יחפזון ירדו בקעות, שיש הבדל בין ניסה ובין חפזון, הנס נס מן הדבר ע''י הכרח, והנחפז נחפז אל הדבר מפני שרצונו בדבר ההוא, שתחלה מה שעלו המים אל הרקיע היה נגד טבעם הקודם, רק שגער ה' בם ונסו ע''י גערת ה' ופקודתו מן המקום שהיו בו, ועלו הרים שהעליה הוא נגד טבע המים, ואח''כ מן קול רעמך, שהרעם מפוצץ העננים ומוריד הגשם למטה ירדו בקעות למטה, וזה היה כפי טבע המים שטבעם לירד מלמעלה למטה, ועז''א יחפזון שנחפזו אל מקומם הטבעי למטה, ונקוו אל מקום זה אשר יסדת להם, שהוא ים אוקינוס : {ט} גבול שמת, ואז שם ה' גבול לים סביב בל יעבורון את הגבול הזה, לבל ישובון עוד לכסות הארץ כמו שהיה בתחלת הבריאה : {י} המשלח, עתה יספר התועליות שיגיעו מן החקים האלה, ואיך ערך ה' הכל בחכמה לצורך הנבראים, כי ע''י שיעלו המים באדים וירדו אל ההרים יתמצו באדמה ויתהוו מהם מעינים, והם ירדו מן ההרים אל נחלי מים אשר יתקבצו בין ההרים, ור''ל שישלח מעינים בנחלי מים אשר הנחלים האלה ילכון בין ההרים : {יא} ישקו, וזה לתועלת החיים שעתידים להבראות, כי הנחלים ישקו כל חיתו שדי, וגם החיות הפראים ישברו מהם צמאם : {יב} עליהם, ר''ל ועל ההרים ישכון עוף השמים קרוב אל המים, (שזה נכלל ג''כ במלת עליהם דהיינו על ההרים והנחלים), ושם יתנו קול מבין עפאים, וא''כ היה בזה הכנה אל משכן חיות היבשה ועוף השמים : {יג} משקה הרים מעליותיו, וכן מן עליות האדים שעולים בגובה ישקה את ההרים שירד עליהם מטר, ומן פרי המעשים האלה תשבע הארץ, כי ההרים ישקו מן האדים העולים לגובה והארץ תשבע מן המטר הכללי והנחלים שיתהוה ממנו : {יד} מצמיח, עתה יספר את הנברא ביום הג', שאמר תדשא הארץ דשא, (כי עד עתה באר שהנברא קודם היה הכנה אל הנברא אחריו, שהרקיע והאדים והמטר היה הכנה אל הנברא מיום ג' ואילך) ואחר ההכנה הזאת, אמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי, שהם ג' מינים, א. דשא הוא התלבשות הארץ בעשבים שרובם הם למאכל בהמה, ועז''א מצמיח חציר לבהמה, ב. עשב מזריע זרע, שהם עשבים הנזרעים בידי אדם, והחשוב מהם הם חמשת מיני דגן שעושים מהם לחם ומברכים עליהם מחשיבותם המוציא וברכת המזון, ועשב זה לא יתהווה ממנו לחם תיכף רק אחר עבודה ויגיעה רבה שידוש ויטחן וילש ויאפה ואז נעשה לחם, וז''ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם, שע''י עבודת האדם יוציא ממנו לחם, שע''י עבודתו בהעשב יוציא לחם מן הארץ : {טו} ויין, ג. ברא עץ פרי ואילני סרק, והחשובים שבעץ פרי הם הגפן שממנו יוציא יין אשר ישמח לבב אנוש, והזית אשר ישמש להצהיל פנים משמן, והם אשר נבראו לתוספת עידון ותענוג, אבל לא יועילו בלא הלחם הסועד את הלבב, ור''ל שהיין ישמח והשמן יצהיל פנים בצירוף הלחם אשר לבב אנוש יסעד, כי בלעדי הלחם ימר שכר לשותיו ולא יצהיל פנים : {טז} ישבעו, וכן הוכן הגשם לצורך אילני סרק, שמן הגשם ישבעו עצי ה' וגם ארזי לבנון הרמים והנשאים אשר נטע, שהם יש מהם ג''כ תועלת לצורך החיים שנבראו אחריהם, יען. {יז} אשר שם צפרים יקננו, שהצפרים דרכם לקונן בקן על הארזים הגבוהים והחסידה שדרכה לשבת בקן כמו בית מחסה מזרם וממטר, בוחרת ביתה בברושים שהענפים רחבים ומגינים בפני המטר : {יח} הרים, וכן המציא מעון גם לחיות היבשה שצריכים להשגב במקום גבוה מפני הטורפים, ייחד את ההרים הגבוהים שיהיו משכן ליעלים, והשפנים שצריכים מחסה מפני חלישותם, ייחד להם שידורו בסלעים, באופן שבהשגחתו המופלאת יחד לכל חי מעונו ומקומו בתכלית הטוב והתיקון : {יט} עשה, עתה שב אל מעשה יום הרביעי, שמלבד השמש שתועלת ידוע מפני האור שכבר הזכיר תועלתו בבריאת האור הראשון, עשה גם הירח שישמש למועדים והשמש ידע מבואו, כי הירח מקבל אורו מן השמש, ועת תשקע השמש יתראה הירח, וכן החצי כדור שלו מאיר תמיד נוכח השמש. וצד השני שנגדו שאינו נגד השמש הוא אופל : {כ} תשת, ועל ידי כן תשת חשך ויהיה לילה, וגם זה לתועלת כללי כי בו בלילה תרמוש כל חיתו יער : {כא} הכפירים, האריות הצעירים שאין יוצאים ממעונתם ביום, בלילה הם שואגים לטרף, וטורפים יתר החיות שיוצאים ג''כ בלילה, ולבקש, ר''ל שיוצאים לדרוש ולבקש בלילה את אכלם שניתן להם מאל, היינו שיבקשו את החיות הקטנות שייחד ה' למאכלם : {כב} תזרח, אולם בזרוח השמש אז יאספון וירבצון אל מעונותם כדי שאז. {כג} יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יירא מן החיות כי הם מתחבאים ביום, באופן שקבע לכל אחד תחומו ושעתו, שהאדם ינוח בלילה והחשך טוב לו אז, והחיות ינוחו ביום מפני האדם : {כד} מה רבו, עפ''ז יסיים בהפלאה על חכמת ה', שהגם שרבו מעשיך בבריות שונות, בכ''ז כולם בחכמה עשית, שהכינות לכל אחד את האמצעים שעל פיהם יתקיים ולא יבלע אחד את חבירו, ולבע''ח החלושים הכינות מעון ומשגב מפני החזקים, באופן שמלאה הארץ קנינך, וכולם יש להם קיום והמינים לא יכלו, והאישים יתרבו כפי הצורך עד שימלאו הארץ. - עד כאן דבר מבריאי היבשה, עז''א מלאה הארץ : {כה} זה הים, עתה ידבר מן הנבראים אשר בים, הנה הים גדול ורחב ידים, גם אותו לא הנחת ריק מבריאות ופלאי מעשיך, שם רמש ואין מספר, שהגם שלברואי הים לא הכינות לכל אחד מעון מיוחד והגדול מחברו בולע את חברו, לעומת זה שם רמש בלי מספר, שההפראה של הדגים אין מספר לו, שבמעי דגה אחת ימצאו ביצים כמה מליאן, עד שלכן חיות קטנות עם גדולות, ישכנו הקטנות ביחד עם הגדולות, והגם שהגדולים בולעים בכל יום כמה רבבות מן הקטנים בכ''ז לא יכלו מיניהם, שהדג הגדול (וואלפיש) מאכלו הדגים הקטנים (הערינג) אבל הם מתרבים במספר כ''כ עד שיצר להם המקום בים הקרח ויצאו לאיים רחוקים מספר רב ועצום כנודע : {כו} שם, וגם שם אניות יהלכון לצוד את הדגים, ובתוכם ילכו אניות לים הקרח לצוד את הלויתן, שהוא דג (הוואלפיש), ילכו האניות לשחק בהלויתן אשר יצרת, ותחבולות בני אדם ישכילו לצוד את הלויתן הזה, ויחצוהו בין כנענים : {כז} כולם, אחר שדבר מענין המעון, ידבר מענין מזונותם, הנה בזה כולם אליך ישברון לתת אכלם, וגם תתנהו להם בעתו, לכל אחד בעת הצריך, ובזה יש שלשה חלופים, לפעמים. {כח} תתן להם מזונותם בצמצום, אשר רק ילקוטון, כמלקט פרורים מעט מעט, ר''ל שתתן רק די הספוק ההכרחי ולפעמים תפתך ידך לתת להם בשפע רב ביד פתוחה, עד שישבעון טוב בכדי שביעה די והותר, ולפעמים. {כט} תסתיר פניך, ולא תתן להם כל מאומה ואז יבהלון וגם תוסף רוחם שסוף החיים למות, ואז תאסוף את הרוח שנפחת בם, ואז יגועון וישובו אל עפרם, אבל בכ''ז לא יתמו המינים הגם שיגועו האישים, כי. {ל} תשלח רוחך, אל הנולדים החדשים ואז יבראון, ועי''כ תחדש פני אדמה, להושיב עליה ברואים חדשים עלומי ימים ועצמותם מלאו עלומים : {לא} יהי, ובזה יעמוד כבוד ה' לעולם, במה שהבריאה עומדת תמיד בחדושה ככבוד אשר נראה בו בעת הבריאה, וגם ישמח ה' במעשיו, שאם היו האישים קיימים תמיד לא היה ניכר כבודו מצד היותו מחדש ובורא, והיו ממרים כבודו בחשבם שהם קדמונים וקיימים בעצמם, אבל ע''י המיתה כולם מכירים את יוצרם ומכבדים אותו, וה' שמח במעשיו, שדור הולך ודור בא ומעשה ה' הוא יהיה לעולם : {לב} המביט, אולם גם בעת שיעלה ברצונו להחריב את העולם, והוא מביט לארץ ותרעד מפני פחד ענשו, וגם כבר יגע בהרים ויעשנו ע''י רעש הארץ, ע''י אש היסודי להחריב ערים ומדינות, בכ''ז גם אז עין ה' אל יראיו, ואז יביט רק להאביד ולהעניש את הרשעים, ואז. {לג} אשירה לה' בחיי, כי אז אבין כי נצלתי ונשארתי בחיים ע''י השגחת ה', וגם אזמרה לאלהי על העוד והיתרון שנתן לי להעניקני כל טוב : {לד} (לד-לה) יערב עליו שיחי, ר''ל השיר יהיה על חיי ועודי, לא על אבדן הרשעים, כי שיר כזה לאיערב לה' כמ''ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ולכן אשירה רק הצלתי ושיר כזה יערב לה', ובכ''ז אנכי בפ''ע אשמח בה' במה שיתמו חטאים מן הארץ, כמ''ש שמחה לצדיק עשות משפט, ולכן אשמח בלבי על תום החטאים, כי עי''ז ורשעים עוד אינם, שמעתה לא ימצאו עוד רשעים שירשיעו בזדון, שהגם שימצאו עוד חטאים שיחטאו מצד התאוה והיצר לא ימצאו מרשיעים בזדון לב, כי יכירו משפטי ה' וייראו מלהרשיע, ועי''כ ברכי נפשי את ה', וכמ''ש חז''ל שראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קד
{א} גדלת. פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ''ש בכ''מ. הוד והדר. התבאר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז. והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע''י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד : {ב} עוטה. הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ''ש ישעיה נ''ט : {ג} המקרה. הוא הקירוי מלמעלה על הבנין. המהלך. מוסב על רובו : {ד} מלאכיו. משרתיו (ע''ל ק''ג כ') : {ו} תהום. כן נקרא העומק והמצולה שתחת המים : {ז} ינוסון, יחפזון. הנס הוא מן הדבר ע''י הכרח והחפזון הוא אל הדבר ברצונו, כמ''ש ישעיה (נ''ב י''ב) : {י} יהלכון. מוסב על הנחלים, ונעלם מלת אשר : {יד} לעבודת. שיעבוד האדם להוציא לחם מן העשב ע''י עבודתו : {טז} ישבעו. מוסב למעלה מפרי מעשיך תשבע הארץ, ישבעו עצי ה', כמו ארזי אל : {כא} שואגים. השאגה בארי הוא כשיש לו טרף (ישעיה ה' כ''ט). ולבקש. כשאין להם טרף ילכו לבקש את אכלם המוכן להם מאל : {כב} ואל מעונתם. כמו ואל הארון תתן את העדות : {כג} לפעלו, ולעבודתו. עבודה היא עבודה כבדה כמו עבודת השדות, ופעלו כולל כל עסקיו : {כו} לשחק בו. כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, שבני אדם ינסו בו את כחם : {כח} ילקטון. הליקוט הוא אחד אחד כמ''ש ואתם תלוקטו לאחד אחד ואמרו חז''ל דשלשה שבלים אינו לקט : {כט} תוסף. משורש אסף : {לג} אשירה לה' אזמרה לאלהי. מבואר אצלי (למעלה ק''א א') שהזמר מעולה מן השיר, והזמר לא בא רק לה', והשיר יהיה על כל ענין, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי, שבשם ה' ידבר על ההנהגה הכוללת מצד שהוא המהוה את כל, ושם אלהי מורה על הקשר הפרטי שיש לו עם בני ישראל והשגחה הפרטיית שמצד זה יזמר שהוא גדול מן השיר, ומצש זה יתן לו עוד ויתרון ע''י השגחתו המיוחדת : {לה} חטאים ורשעים. עי' הבדלם למעלה א' א' :
פירוש מצודת דוד על תהילים קד
{ב} עוטה. מלביש את העולם באור כשלמה המעטף גוף האדם : נוטה שמים. סביב הארץ כאדם הנוטה יריעה : {ג} המקרה. עשה תקרת עליותיו במים והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה : רכובו. להיות מרכבה לכל אשר יחפוץ יטם כהרוכב את מרכבו : המהלך. מוליך העבים במרוצה על ידי הרוח הנושב ועופף כבעל כנף : {ד} מלאכיו רוחות. עושה הרוחות להיות שלוחיו : {ה} על מכוניה. על כנה ובסיסה לבל תהיה נוטה לפול עד עולם : {ו} תהום. כסית את התהום לבל יעלה וישטוף את העולם כמו שמכסים דבר מה במלבוש. על ההרים. יש מימי הים על ההרים ואינם נשפכים למטה כדרך המים : {ז} מן גערתך. כשאמרת יקוו המים נסו אל המקום שהמה שם : מן קול רעמך. בעת השמעת להם קולך שהוא כקול רעם מהרו אז ללכת אל מקומם : {ח} יעלו הרים. בעת נסעו הלכו בדרך מהלכם על ההרים חוץ מטבע המים ומשם ירדו אל הבקעות ולא נשארו שמה כטבע המים רק הלכו אל המקום הזה אשר יסדת להם : {ט} גבול שמת. חול הים שמת להם לגבול לבל יעברו הגבול ההוא לבל ישובו למקומם לכסות הארץ כאשר בתחילה : {י} בנחלים. שלא יפסק מימיהם והמה שוטפים והולכים בין ההרים להשקות אותם : {יא} ישקו. הנחלים ההם משקין את חיות השדה המצויים בין ההרים והפראים ישברו את צמאם במימיהם ר''ל יבטלו הצמאון בשתיית המים : {יב} עליהם. אצל הנחלים ההם ישכנו העופות : מבין עפאים. מבין עלי האילנות המצוים אצל הנחלים משם יתנו קול שיר : {יג} מעליותיו. הם העננים שהמה לצד השמים : מפרי מעשיך. הם פרי העננים והוא הגשם וכפל הדבר במ''ש : {יד} לבהמה. למאכל בהמה : לעבודת האדם. מצמיח עשב למלאכת האדם כמיני צבעים וכדומה : להוציא. מצמיח להוציא לחם וגומר : {טו} ויין. מצמיח היין המשמח לב שותהו : להצהיל. מצמיח השמן להאיר פני האדם על ידי כשירבה לאכול ממנו ולמשוח בו : ולחם. מצמיח הלחם להסעיד לב האדם מחולשתו : {טז} ישבעו. מן המטר ישבעו עצי ה' וחוזר ומפרש ארזי הלבנון אשר נטע הם אילני סרק שאין מדרך האדם לנטעם וגדלים מאליהם ומעשי ה' המה : {יז} אשר שם. על ארזי הלבנון יעשו הצפרים לעצמן קן ומקום מדור וכאלו ברא הארזים לתועלת הצפרים : ברושים ביתה. מקום מדורה על הברושים וכאילו נבראו לתועלתם : {יח} ליעלים. למדור היעלים וכן סלעים להיות מחסה לשפנים ור''ל על הכל ישגיח לתת לכ''א לפי טבעו ומנהגו : {יט} למועדים. למנות ע''י מועדי ה' לפי עת חדושה : ידע מבואו. יודע הוא דרך בואו ולא שנה סדר מהלכו ולא כן הירח כי פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה כן ארז''ל : {כ} תשת. שמת את החושך ועשית גבולו להיות בלילה : בו. בעת הלילה תלך חית היער על כי בלילה אינם מצויים בני אדם כמו ביום : {כא} הכפירים. אז ישאגו הכפירים למצוא טרף : ולבקש. שואגים לבקש מאל אכלם : {כב} יאספון. יאספו עצמם ללכת למקום מחבואם : ואל מעונותם. רובצים במקום מדורם ולא יצאו ביום החוצה : {כג} יצא. אז בזרוח השמש עת שבו החיות למקומם יצא אדם אל השדה לעשות מלאכתו ויתעכב שמה עד הערב עת ישובו החיות ללכת : {כד} מה רבו. מה מאוד רבו : כולם. כל מעשיך עשית בחכמה : קניניך. כל הדברים הממלאים את העולם שלך המה וקנוים לך : {כה} זה הים. הים הזה הידוע והנראה גדול הוא באורך ורחבת מקום : שם רמש. שם יש רמש והזזת בריות ואין מספר להם : חיות וגו'. כי כל מה שיש ביבשה יש בים : {כו} שם אניות יהלכון. והוא מנפלאות ה' אשר נתן חכמה בלב מנהיגי הספינה להשיטה אל המקום הנרצה : לויתן זה. זה הלויתן הידוע ברוב גדלו אותו יצרת להיות משחק ומטייל בהים ההוא ולא יחת מכל הבריות והמה לו למאכל : {כז} כולם. כל הבריות שבעולם יקוו אליך לתת מאכלם לכ''א בזמן הצריך לו : {כח} תתן. אתה תתן להם מזונם אשר ילקטון ואתה תפתח ידך והמה ישבעון טוב ור''ל פעמים בצמצום עד ילקטון מעט מעט ופעמים בהרווחה עד ישבעון טוב : {כט} תסתיר פניך. אבל בעת תסתיר מהם פניך מכל וכל אז יאחזם בהלה ופחד : תוסף. כאשר תאסף רוחם אל מקום גניזתם אז יגועון וישובו לעפרם אשר נבראו ממנ' : {ל} תשלח. וכאשר תשלח רוח החיוני בפגרי המתי' בזמן התחי' אז יבראון כבתחילה ותחדש בהם פני האדמה (ועם כי בראשונה יאמר על כל החי עתה ידבר על האדם לבד שהוא מבחר הברואים) : {לא} יהי כבוד ה'. כבודו יתמיד כל ימי עולם על כי נראה פלאי ברואיו והשגחתו על כל : ישמח ה' במעשיו. כי לב''ו יבוא לפעמים עצבון במעשה ידיו כאשר תהיינה לרעתו אבל לא כן בהמקום ב''ה : {לב} ותרעד. משא''כ ב''ו אשר לפעמים ירעד הוא ממעשה ידיו : ויעשנו. יהיו שרופים ויעלו העשן : {לג} בחיי. בעת אני חי : בעודי. בעוד אני בקיומי וכפל הדבר במ''ש : {לד} יערב. יומתק עליו תפלתי לקבלה ברצון ואשמח אני בישועתו : {לה} יתמו. תפלתי היא שיתמו חטאים ר''ל שבני אדם יתגברו על יצרם ולא יעשו חטאים וא''כ לא יהיו עוד רשעים בעולם : ברכי. כאשר כן יהיה תברך נפשי את ה' וגם אתם כולכם הללו יה על זאת :
פירוש מצודת ציון על תהילים קד
{ב} עוטה. ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (לקמן קט) : כשלמה. כמלבוש : כיריעה. כוילון : {ג} המקרה. ענין כסוי הבית כמו המה קרוהו (נחמיה ג) : עליותיו. מל' עליה והוא חדר ממעל לחדר : עבים. עננים : {ד} לוהט. שורף ומתלהב כמו ותלהטהו מסביב (ישעיה מב) : {ז} יחפזון. מלשון חפזון ומהירות : {יב} עפאים. עלים כמו עפיה שפיר (דניאל ד) : {יג} מעליותיו. מלשון עליה : {טו} להצהיל. ענין הארה כמו צהלה ושמחה (אסתר א) : יסעד. ישען : {יז} צפרים. הוא שם כולל לכל העופות : יקננו. מלשון קן ומדור : חסידה. שם עוף : ברושים. מין אילן סרק : {יח} ליעלים. שם חיה יעל : לשפנים. שם חיה שפן : {כ} תרמוש. ענין ההלוך והזזה ממקום למקום כמו ובכל החיה הרומשת (בראשית א') : {כב} ואל מעונתם. כמו ובמעונותם וכמוהו ואל הארון תתן (שמות כא) ומשפטו ובהארון : ירבצון. היא השכיבה לנוח : {כד} מה רבו. מלת מה באה להפלגת הדבר כמו מה רב טובך (לעיל לא) : רבו. גדלו : {כה} ידים. ר''ל מקום : רמש. ענין הזזה : {כז} ישברון. ענין תקוה כמו שברו על ה' (לקמן קמו) : {כט} תוסף. כמו תאסף והוא ענין מיתה והכנסת הרוח אל מקום גניזתו : יגועון. ענין מיתה : {לב} ותרעד. מלשון רעד ורתת : {לד} יערב. ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת (מלאכי ג) : שיחי. דבורי כמו שיח לארץ (איוב יב) : {לה} יתמו. מלשון תם והשלמה : אינם. אין להם :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים של הספר הרביעי
- תהילים יומי: יום כא
- סגולה לפרנסה
- פרק שירה: יָרֵחַ אוֹמֶרֶת
- פרק שירה: שִׁבֹּלֶת חִטִּים אוֹמֶרֶת
- פרק שירה: דְּשָׁאִים אוֹמְרִים