תהילים אונליין
תהילים קה – הטקסט המלא
{א} הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
{ב} שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
{ג} הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:
{ד} דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
{ה} זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
{ו} זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
{ז} הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
{ח} זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
{ט} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
{י} וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
{יא} לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
{יב} בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
{יג} וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
{יד} לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
{טו} אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
{טז} וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
{יז} שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
{יח} עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
{יט} עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ:
{כ} שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
{כא} שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
{כב} לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
{כג} וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
{כד} וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
{כה} הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
{כו} שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
{כז} שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
{כח} שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת (דבריו) דְּבָרוֹ:
{כט} הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
{ל} שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
{לא} אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
{לב} נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
{לג} וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
{לד} אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
{לה} וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
{לו} וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
{לז} וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
{לח} שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
{לט} פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
{מ} שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
{מא} פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
{מב} כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
{מג} וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
{מד} וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
{מה} בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:
{א} הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃
{ב} שִֽׁירוּ־ל֭וֹ זַמְּרוּ־ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃
{ג} הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃
{ד} דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃
{ה} זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃
{ו} זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃
{ז} ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃
{ח} זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃
{ט} אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק׃
{י} וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃
{יא} לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃
{יב} בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃
{יג} וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃
{יד} לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃
{טו} אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃
{טז} וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃
{יז} שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף׃
{יח} עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל (רגליו) [רַגְל֑וֹ] בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃
{יט} עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃
{כ} שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃
{כא} שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃
{כב} לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃
{כג} וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃
{כד} וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃
{כה} הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃
{כו} שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃
{כז} שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃
{כח} שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־(דברוו) [דְּבָרֽוֹ׃]
{כט} הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃
{ל} שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃
{לא} אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃
{לב} נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם׃
{לג} וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃
{לד} אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
{לה} וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃
{לו} וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם׃
{לז} וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃
{לח} שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃
{לט} פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃
{מ} שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃
{מא} פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃
{מב} כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃
{מג} וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃
{מד} וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃
{מה} בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
תהילים קה : סגולות
לקדחת הרביעית
פרושים - תהילים קה
בפרק תהילים זה אמר דוד, כשהעלה הארון לעיר דוד והיה משורר לפני הארון וסיפר כל הניסים שעשה במצרים ואיך של לפניהם יוסף ובא לבית האסורים והוציא אותו עד שבא למעלה גדולה לאסור שרי פרעה בלי רשות פרעה.
פירוש רש''י על תהילים קה
{א} עלילותיו. מעלליו : {ג} התהללו בשם קדשו. התפארו במעוז שם קדשו שיש לכם פטרון כמוהו, התהללו פורוונטי''ץ וו''ש בלע''ז : {ח} דבר צוה לאלף דור. התורה אשר צוה להודיעה בעולם לאחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וארבעה דורות, ויש לפתו' כפשוטו זכר לישרא' את בריתו אשר צוה והבטיח לשמור להם לאלף דור כענין שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור : {יא} לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו'. הוא הברית אשר כרת להם : {יג} ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם גר בארץ פלשתים ובמצרים ובארץ כנען וכן יצחק וכן יעקב כולם גלו מגרות לגרות : {יד} ויוכח עליהם מלכים. וינגע ה' את פרעה (בראשית י''ב) כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך (שם כ) : {טו} אל תגעו במשיחי. בגדולי, כל משיחה ל' שררה וגדולה : {טז} ויקרא רעב. כדי להגלותם למצרים (מצאתי): {יז} שלח לפניהם איש. (שם מ''ה) וישלחני אלהים לפניכם ואיזה איש יוסף שנמכר : {יח} ברזל באה נפשו. א''ר הונא בר אידי שרתוע עשתה לו תחת זקנו שאם ירכין פניו השרתוע מכהו, שרתוע פי' שפוד : {יט} עד עת בא דברו. של הקב''ה לקיים גזירתו שיתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים : אמרת ה' צרפתהו. בחנתהו ליוסף שנתנסה וכבש את יצרו באשת אדניו ועליה נתייסר ונצרף ביסורין לתתו אל בית הסוהר : {כ} שלח מלך ויתירהו. שלח פרעה מלך מצרים שלוחיו ויתירהו, שלח מושל עמים הוא פרעה ויפתחהו : {כב} לאסור שריו בנפשו. לשון חבה הוא זה כמו (ש''א י''ח) ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, כשפתר החלום חבבוהו כלם, אמר רבי אידי שרו כתיב זה היה פוטיפר : {כד} ויפר. הקב''ה את עמו, הפרה והרבה אותם : {כח} ולא מרו את דברו. המכות שצוה עליהם באו במצותיו ולא שינו את דברו : {ל} שרץ ארצם צפרדעים. אמר רבי יוחנן בכל מקום שהיו רובצים מים היו רובצים צפרדעים : {מ} שאל ויבא שליו. שאל ישראל בשר ויבא לו הקב''ה שלוים : {מא} הלכו בציות נהר. הלכו נהרות מן הבאר בארץ ציה : {מב} כי זכר. הקב''ה את דבר קדשו אשר עם אברהם עבדו שהבטיחו (בראשית ט''ו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קה
{א} הודו, אחר שברך את ה' על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם שירו לה' הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים. הודיעו בעמים עלילותיו שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש : {ב} שירו לו, אתם בני ישראל תשירו ותזמרו לו ביחוד. ושיחו בכל נפלאותיו תספרו הנפלאות שעשה למעלה מדרך הטבע : {ג} התהללו מוסיף שיתהללו בשם קדשו, שם קדשו מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא, כמ''ש ונקדשתי בתוך בני ישראל, וזה תהלה ושבח לישראל אחר ששם קדשו מקודש ע''י קדושתם, ועי''ז ישמח לב מבקשי ה', כי יראו שנמצא למבקשיו ויתנהג עמהם כפי מדתם, וגם שכל מבקש דבר לא ישמח בעוד שלא מצא את המבוקש, אם מצד שיש ספק אם ימצאהו, ואם מצד שעדן לא הגיע לתכלית מגמתו, והשמחה לא תהיה רק עם השגת תכלית החפץ, בכ''ז לב מבקשי ה' ישמח, אסם מפני שבודאי ישיגו מבוקשם, כי הוא נמצא למבקשיו, אם מצד שהבקשה בעצמה היא התכלית, כי ה' לא יושג לעולם רק יבוקש תמד וזאת היא התכלית, וז''ש. {ד} דרשו ה' ועוזו, שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו, ומצד זה בקשו פניו תמיד אחר שהתכלי' הוא שידרשו ויבקקשו אותו, והוא דבר שאין לו סוף כי הנדרש הוא בלתי בעל תכלית, וא''כ ההשגה היא ג''כ בב''ת, וא''כ תמיד תבקשו פניו, כי כל שתשיגו ממנו תשיגו שלא השגתם, ושצריך דרישה יותר כמ''ש ילכו מחיל אל חיל : {ה} זכרו, אולם תגיעו למחוז חפצכם להשיגו מתוך מעשיו, ע''י שתזכרו נפלאותיו אשר עשה חוץ מדה''ט, והי' בזה ג' ענינים, א. נפלאותיו, כמו קריעת ים סוף והעמדת השמש והמן וכדומה, ב. מופתיו, שעשה לברר דבריו, כמו הפיכת המטה לנחש וכדומה, ג. משפטי פיהו, שהם המכות והעונשים שעשה במצרים שהיה מצד העונש על עונותיהם בדרך משפט, והם היו מובדלים מכל המשפטים שעושה בעולם במה שהיה משפטי פיהו, שאמר בפירוש בפיו שיעשה בהם משפט הזה, והתרה בם תחלה בכל מכה, וגם שכבר גזר כן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי : {ו} זרע, זאת תזכרו אתם זרע אברהם, שעשה לו ה' מצד שהוא עבדו, ועבד אותו באמונה, ואתם בני יעקב שהם בחיריו, שבחרם לחלקו מצד הבחירה, כמ''ש זרע ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך כמ''ש שם : {ז} הוא ה', ר''ל ע''י נפלאותיו תשיגו אותו ותראו כי הוא ה' אלהינו, ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לו עמנו, ועל השגחתו המיוחדת, והגם שעצמותו בלתי מושג הלא בכל הארץ משפטיו ונודע ע''י משפטיו והנהגתו : {ח} זכר, ה' זכר את בריתו לעולם, וכן דבר אשר צוה זכר לאלף דור, והברית שכרת עם האבות הוא דבר הבלתי תלוי בבני אדם אמר לעולם שיורה על הזמן הבלתי מתחלק, והדבר אשר צוהו לבני אדם שדור הולך ודור בא צוהו לדורות, ומעתה יפרש תחלה מהו הברית, ואח''כ יפרש הדבר שצוה : {ט} אשר מפרש מ''ש זכר לעולם בריתו, הוא הברית אשר כרת את אברהם ואח''כ ושבועתו ליצחק, אחר שעם יצחק כרת הברית שנית, שב דינו כשבועה, כדבר שנכפל אצל ה' שני פעמים שדינו כשבועה כמ''ש חז''ל : {י} ויעמידה, וליעקב העמיד את הברית לחק ונימוס, כאילו הוא דין וחק שמוכרח לקיימו מצד עצמו, ולישראל שהוא מדרגה יותר גדולה מיעקב, העמידו לברית עולם, שהוא הברית שבו תלוי קיום העולם, כי בעת התעלה ישראל שיהיה למעלה מן הטבע כמו שיורה ע''ז שם ישראל, הוקם ברית הזה אל סדר ההנהגה השניה שבו ינהיג ה' עפ''י דרך ההשגחה, מגביל נגד ברית העולם שבו מנהיג ההנהגה הראשונה הטבעיית, וקשרם זב''ז באופן שאם יבוטל הברית האח' יבוטל גם השני, כמ''ש אם לא בריתי היום וכו' גם זרע ישראל אמאס : {יא} לאמר, עתה מפרש מ''ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ''ש לך אתן את ארץ כנען, ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה השגחה האלהית : {יב} בהיותם, ודבר זה אמר להם בעת שהיו מתי מספר בכמות וכמעט באיכות ובגבורה, וגם וגרים בה, שלא היו שם אזרחיים רק גרים, ובכ''ז אמר והבטיח שיתן להם את הארץ : {יג} (יג-יד) ויתהלכו, והגם שהתהלכו אח''כ מגוי אל גוי, שהגוים הם הקבוצים שאין להם מלך, והעמים הם הקבוצים שי''ל מלך, הנה בהתהלכם מגוי אל גוי לא הניח אדם לעשקם ובהתהלכם מממלכה אל עם אחר שי''ל מלך הוכיח עליהם מלכים : {טו} אל, הוכיח מלכים וצוה להם לאמר, אל תגעו במשיחי, וכן צוה להם בנביאי אל תרעו, שהגם שהאבות היו נביאים ומוכיחים ומדברים אל העם נגד עובדת כוכבים, וקראו בכ''מ בשם ה', בכ''ז אל תרעו להם בעבור כי בשמי ידברו, וכ''ז היה דבר צוה לאלף דור : {טז} ויקרא, עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ''ש אברהם במה אדע כי אירשנה א''ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע''י שקרא רעב על הארץ, היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה כל מטה לחם שבר : {יז} שלח, ולפניהם שלח איש, והוא היה יוסף (אשר) לעבד נמכר, שאותו שלח לפניהם להחיות להם לפליטה גדולה, והיה מן הצורך שגם האיש ההוא יצרף בכור הברזל ויבחן תחלה וע''כ. {יח} ענו בכבל רגלו, ויותר מזה כי ברזל באה נפשו, שהכבל היה יכול אדוניו לתת עליו מצד עבדותו כבלא דעבדא, והברזל נתן עליו מצד שהאשימוהו בדבר אשת פוטיפר : {יט} עד עת בא דברו, ר''ל עד שבא הדבר שהזכיר למעלה, שהוא דבר צוה לאלף דור, שהתעורר דבר ה' שצוה על בני יעקב בל יגעו בהם, ועד העת שבא דברו אמרת ה' צרפתהו, שמה שברזל באה נפשו עד עת ההיא היה צירוף וזיקוק בכור הברזל כדי שיעמוד ויבחן בצדקתו : {כ} שלח מלך ויתירהו מן הכבל, מושל עמים ויפתחוהו מן הברזל, כי לפתחו מן הברזל שבא ע''י חטא שנתחייב עליה מיתה היה צריך מושל עמים, שמצד כח גודל ממשלתו היה יכול להעביר את חטאו : {כא} שמו אדון כבר בארתי בפי' התורה שפרעה העלה את יוסף בשלש מדרגות זה אחר זה, תחלה אמר אתה תהיה על ביתי, ועז''א שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו, ואח''כ אמר ראה נתתי אותך על ארץ מצרים, ששמו לשר על כל שרי מצרים, ועז''א. {כב} לאסר שריו בנפשו, ואחר זה אמר אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים, שהעלהו על כל יועציו וזקניו, ועז''א וזקניו יחכם : {כג} ויבא, ר''ל וכ''ז היה הכנה שעי''כ ויבא ישראל מצרים, כמ''ש חז''ל משל לפרה שמשכו את בנה וכו', ויעקב, יעקב הוא מדרגה פחותה מישראל, שבבואו למצרים בא במדרגת ישראל שר וחשוב ואח''כ היה גר ונקרא בשם יעקב, ועז''א ויעקב גר, ולא ישבו עוד בערי הממלכה רק בארץ חם, וזה היה אחרי שמת יוסף וכל אחיו : {כד} ויפר, ובכ''ז הפרם ה' מאד עד שהיו עצומים מצריהם, כמ''ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו, ועי''כ. {כה} הפך את לבם לשנא עמו, כמ''ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיתה השנאה אם מצד העם כמ''ש הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואם מצד שהיו עבדיו של ה' ורצו להעבירם מדתם בל יהיו עבדי ה', ועז''א להתנכל בעבדיו : {כו} שלח, ולכן שלח את משה ואהרן לגאלם, ומשה נשלח מצד שהיה עבד ה', ואת אהרן שלח מצד שבחר בו כי הוא וזרעו נבחרו להיות כהני ה', לא כן זרע משה לא נבחרו לזה : {כז} שמו בם דברי אתותיו, כבר בארתי למעלה (ע''ח מ''ג) שהיה בין המכות אותות ומופתים, שהמכות שהותרו בם תחלה היו אותות, והמכות שלא התרה בם תחלה כמו כנים שחין וחשך היו מופתים, שלא באו לאות על דבר רק לעונש, והיה בארץ חם לא בא ללמדם עקרי אמונה, רק בארץ להענישם על פשעם : {כח} שלח חשך ויחשך, החשך היה המכה האחרונה וסיום השלשה סדרים, שכבר בארתי בפי' התורה שבאו המכות בשלשה סדרים, דצ''ך עד''ש באח''ב, להורות על שלשה ענינים. ובסוף כל סדר באה מכה אחת בלא התראה בתחלה, שהם כנים שחין חשך שהיה סיום הסדר ודרך עונש כמ''ש בסי' ע''ח, והיה חשך המכה האחרונה וסיום הסדרים, כי במכת בכורות לא הקשה עוד את לבו ושלחם, ושיעור הכתובים ששם בם דברי אתותיו ומופתים עד ששלח חשך ויחשיך, שעד חשך ועד בכלל היו אותותיו ומופתיו, כמ''ש כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, והאותות האלה כולם באו ולא מרו את דברו. מעתה מתחיל לחשב המכות שבאו עד מכת חשך : {כט} (כט-ל) הפך מימיהם לדם, שרץ ארצם צפרדעים, ושרץ פעל יוצא, ויען שעלתה צפרדע אחת ושרצה כקבלת חז''ל אמר שרץ בלשון יחיד : {לא} אמר ויבא ערב, כי דם צפרדע היו ע''י אהרן שהכה במטהו אבל מכת ערוב אמר ה' בעצמו לא ע''י שליח, ומ''ש כנים אחרי ערוב, כי מכת כנים לא סרה מפרעה, כמו שנראה מן הכתובים, ומלמד שגם בעת שבא הערוב היו עדיין כנים בכל גבולם ושמשו שני המכות ביחד : {לב} נתן גשמיהם ברד, דלג מכות דבר ושחין, כי בכל המכות בקש פרעה את משה שיסורו ממנו (שהגם שלא נזכר זה בדם, כי מכת דם נגבל בתחלתו רק על שבעה ימים) אבל על הדבר לא בקש כי תלאו במקרה, ולכן לא חשבו, וכן אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו', מבואר שלא חשש אל המכה הזאת שלא בא בשלימותו עד מכות בכורות, ומכת שחין לא הזכיר ג''כ מטעם זה, וגם מטעם שהזכרתי למעלה סי' ע''ח שלא היה שם התראה, (כי מה שהזכיר כנים בא ללמד שהיה עם ערוב ביחד, וחשך הזכיר ג''כ רק לומר שהיה סוף המכות, ולכן הזכיר שניהם שלא על הסדר) לכן דלג מכות דבר ושחין, וחשב ברד שפרעה בקש ממשה שיסור הברד : {לד} (לד-לה) אמר ויבא ארבה, הארבה אכל כל עשב, והילק אכל פרי אדמתם, פירות הגדלים באדמה שאין הארבה אוכלם : {לו} ויך כל בכור בארצם, הבכורות לא הוכו רק בארצם, וראשית אונם הוכו בכ''מ אף שלא גרו במצרים, כנ''ל ס' ע''ח פ' נ''א : {לז} ויוציאם, ואף שהיה ראוי שיהי להם שנאה עליהם ע''י הבכורות, בכ''ז נתן חנם בעיני העם וישאילום ואף שהיה ראוי שירדפו אחריהם לקחת שאלתם בחזרה אחר שראו שיוצאים בהחלט שלא על מנת לחזור, בכ''ז אין בשבטיו כושל, והטעם לזה כי. שמח מצרים בצאתם, ועזבו הכל בידם, וגם נפל פחדם עליהם ולא חרץ כלב לשונו : {לט} פרש, שאחרי צאתם הלך לפניהם עמוד ענן ועמוד אש, וחוץ ממה שהלך הענן לפניהם כנזכר בתורה היה הענן למסך על ראשם וסביבם כקבלת חז''ל : {מ} שאל, ואז שאל לחם, וזה היה במדבר סין, ויבא שלו כי השלו היה לפי שעה, ולחם שמים ישביעם, כמ''ש בשר לאכל ולחם לשבוע : {מא} פתח צור, וזה היה ברפידים, ותחלה זבו טפין טפין, ואחר כך הלכו בציות נהר : {מב} כי זכר, מוסב על כל הנאמר שיציאת מצרים והרכוש הגדול הבטיח ה' לאברהם וכמ''ש חז''ל שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח''כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וגם הענן והמים והמן היה בזכות אברהם, כמ''ש חז''ל בב''ר פמ''ח וב''מ דף פ''ו : {מג} ויוצא עמו בששון, כמ''ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ברנה את בחיריו כמ''ש חז''ל במכילתא שהצדיקים בחירי ה' אמרו שירות ותשבחות : {מד} (מד-מה) ויתן להם ארצות גוים, דלג יתר הנסים מטעם שיתבאר בסימן שאח''ז, וחזר למ''ש אשר כרת את אברהם לאמר שקיים שבועתו ונתן להם ארצות גוים, וגם נתן להם רכושם וקנינם, כמ''ש חז''ל שלכן הוליכם ארבעים שנה במדבר מפני שהכנענים עקרו כל הנטיעות המתין עד שהיתה ארצם מלאה כל טוב, והיה על התכלית בעבור ישמרו חקיו, כי לא נתן להם ארץ ישראל אלא ע''מ שישמרו את התורה, והיא הקדמה למזמור שאחריו שיספר איך לא שמרו חקי ה' ותורותיו :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קה
{א} הודו וכו'. התבאר ישעיה י''ב : {ד} דרשו, בקשו. עי' יחזקאל (ל''ד ו') : {ה} נפלאותיו מופתיו. המופת הוא הנעשה לברר הדבר, כמו כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת : {ו} עבדו, בחיריו. עי' ישעיה (מ''א ח', מ''ב א', למעלה פ''ט ג') : {ט} (ט-י) כרת, ושבועתו, חק, ברית עולם. כל אחד מוסיף על הראשון, השבועה יותר מן הברית בלא שבועה, והחק הוא נימוס קבוע, וברית עולם ברית שבו תלוי קיום העולם : {יג} גוי, עם. עם מעולה מן גוי שמורה על קיבוץ שיש לו מלך, לכן אמר ממלכה אל עם אחר (ישעיה א' ד') : {טז} ויקרא רעב. כמו כי קרא ה' לרעב דהיינו הגזירה : {יז} לעבד נמכר. פי' הרד''ק הלמ''ד בעבור להיות עבד, וא''צ שהוא כמו והתמכרתם שם לעבדים : {יט} דברו. היינו דבר צוה לאלף דור : {כ} ויתירהו. נופל על התרת הכבל, ויפתחהו נופל על הברזל : {כב} בנפשו. ברצונו שלא ברשות המלך : {כג} ישראל, יעקב. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') : {כד} ויפר. מבנין הפעיל : {כה} הפך. פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם : {כו} עבדו, בחר בו. העבד יש לו מעלה מצד עבודתו ובזה משה גדול מאהרן, וכנ''ל פסוק ו', והבחירה הוא לעולם, ובזה יש מעלה לאהרן : {כז} אותותיו ומופתיו. כנ''ל (ע''ח מ''ג) : {כח} לא מרו. מוסב על האותות והמופתים שעשו שליחותם : {לט} למסך. שרשו סכך : {מא} הלכו, בציות. המים הלכו במקום ציה כנהר : {מד} גוים, לאומים. לאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כנ''ל ב' א'), ובעבור שדתם של עמי כנען היתה דת נשחתת מאד, כמפורש בתורה בכמה מקומות היו גרועים מגוים שאין להם דת כלל, ולכן גם עמלם יירשו, כמ''ש חז''ל ראה שלא קיימו ז' מצות כו' : {מה} ישמרו, ינצרו. הנוצר גדול מן השומר, והתורות צריכים שמירה יתירה יותר כי הם כוללות גם עקרי האמונה והלמודים :
פירוש מצודת דוד על תהילים קה
{א} בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו : הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו : {ב} שירו לו. בפה : זמרו לו. בכלי שיר : שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו : {ג} התהללו. שבחו א''ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכלתו : ישמח לב. למען שישמח לב כ''א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה : {ד} ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו : {ה} ומשפטי פיו. המשפטים שעשה במאמר פיו : {ו} זרע אברהם. אתם זרע אברהם עבדו ובני יעקב הנבחרים לה' מזרע של אברהם : {ז} הוא וגו'. ר''ל מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ הוא אלהינו : {ח} זכר. הברית שכרת זוכר לעולם : דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ''ש שומר הברית והחסד וגו' לאלף דור (דברים ז) : {ט} אשר כרת. על הדבר אשר עליה כרת ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק : {י} ויעמידה. הברית ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע : לישראל וגו'. כפל הדבר במ''ש : {יא} לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם : חבל נחלתכם. מה שהיא עתה חבל נחלתכם : {יב} בהיותם. בעוד היותם אנשי מספר בחשבון היותר מעט והיו בה כגרים בארץ : {יג} ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד אבל הלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו' ודרך בני המדינה היה לפנים לעשוק הנכרי הבא לדור מבלי קבע : {יד} ויוכח. למענם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ועם כי לא הוכיח מי בעבור יצחק אמר עליהם לפי שזה הי ] ץ סבה שלא נגע אבימלך ברבקה אשתו) : {טו} אל תגעו. בהמכאוב שהביא כאלו אמר אל תגעו וכו' ולאבימלך נאמר בפירוש : במשיחי. ר''ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחי לכורש (ישעיה מה) : ולנביאי. כי האבות היו נביאים : אל תרעו. אל תעשו רעה : {טז} ויקרא. וכאשר קרא רעב לכל הארץ ושבר כל משען לחם : {יז} שלח לפניהם. לפני יעקב ובניו הנזכרים למעלה שאמר זרע וכו' בני יעקב בחיריו לפניהם שלח את יוסף ונמכר לעבד : {יח} ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיה כט) : {יט} עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה : אמרת ה'. אז אמרת ה' צרפה אמרי יוסף ר''ל דבר ה' היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה : {כ} שלח. בעבור החלום שלח פרעה להתירו ממאסרו : מושל וגו'. כפל הדבר במ''ש : {כא} שמו. פרעה שם את יוסף להיות אדון על ביתו : {כב} לאסור. המשילו ממשל רב לאסור שריו בנפשו וברצונו מבלי מוחה : וזקניו יחכם. למד חכמה עם זקני פרעה : {כג} ויבוא. עי''ז בא ישראל למצרים : בארץ חם. הוא מצרים הבא מחם וכפל הדבר במ''ש : {כד} ויפר. הפרה והרבה את עמו : ויעצימהו. חזקו יותר מן צריו הם אנשי מצרים : {כה} הפך לבם. המקום הפך לב מצרים לשנוא את עמו : להתנכל. לחשוב בעבדיו מחשבה רעה וערמה : {כז} שמו בם. משה ואהרן שמו במצרים : {כח} ויחשיך. החשיך את הארץ : ולא מרו. האותות לא מרו את דבר ה' וכאשר צוה כן היה וכן באו : {ל} שרץ ארצם. ר''ל מימי ארצם : בחדרי. באו בחדרי מלכיהם : {לב} נתן גשמיהם ברד. במקום הגשם ירד הברד : אש להבות. אש מתלהב ובוער ירד עם הברד כמ''ש ותהלך אש ארצה (שמות ט) : {לג} ויך. הברד הכה עצי גפנם ותאנתם : {לד} ילק. וגם מין ילק ואין מספר להם : {לו} ראשית. הראשון מכל בניהם הבאים מכוחם וכפל הדבר במ''ש : {לז} ואין בשבטיו. בכל בני שבטיו לא היה מי כושל בעונו : {לח} פחדם. של ישראל נפל על מצרים : {לט} למסך. להיות סוכך עליהם : ואש. פרש עמוד אש להאיר את הלילה : {מ} שאל. ישראל שאל בשר והביא שליו : ולחם שמים. הוא המן : {מא} הלכו בציות. במקום ציה ומדבר הלכו המים כמו נהר : {מב} כי זכר. ה' את דבר קדשו אשר הבטיח את אברהם עבדו : {מה} בעבור. כל הטובה הזאת עשה ה' להם למען ישמרו חוקיו וכו' : הללויה. לזה הללו את יה על הטובה שעשה לאבותינו :
פירוש מצודת ציון על תהילים קה
{ט} לישחק. כמו ליצחק : {יא} חבל. מחוז וחלק כמו וחבל בני יהודה (יהושע יט) : {יב} מתי מספר. אנשי מספר : {יד} לעשקם. מל' עושק וגזל : {טז} מטה. על כי דרך להשען על המטה הושאל מלת מטה על השענה : {יח} ענו. מל' ענוים : בכבל. בשלשלאות כמו בכבלי ברזל (לקמן קמט) : {כ} ויפתחהו. ענין התרת קשרי המאסר כמו מוסר מלכים פתח (איוב יב) : {כב} בנפשו. ברצונו כמו אל תתנני בנפש צרי (לעיל כז) : {כה} להתנכל. ענין מחשבה רעה וערמה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לו) : {כח} מרו. ענין מרוד וסרוב : {ל} שרץ. ענין ההולדה עם הרבוי : צפרדעים. הוא שרץ המים : {לו} אונם. ענין כח כמו מרוב אונים (ישעיה מ) : {לז} כושל. ענין נפילת התגברות ורפוי הכח ויאמר כן גם על הרבות העוני : {לט} למסך. כן יקרא הסכך אשר ממעל גם המחיצה לפנים כמו ואת מסך הפתח (שמות כז) והענן בלכתם הלך לפניהם ובנוחם סככם ממעל : {מ} שליו. מין עוף שמן : {מא} ויזובו. נטפו : {מד} ועמל. עושר האדם נקרא עמל כי בא בעמל רב וביגיעה :
תהילים קה : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לשמירת Moshe Ben Abraham Pinhas ve Rosa
- לרפואת Shimshon Mikhael Yossef André ben Karren Déborah Stéphanie Caroline
- לרפואת Yona Chimon ben Laura Rahel
- לרפואת Eli ben Zlata
337 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות