תהילים קמז - פרק קמז - מזמור קמז
תהילים קמז - פרק קמז - מזמור קמז
{א} הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה:
{ב} בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:
{ג} הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם:
{ד} מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא:
{ה} גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר:
{ו} מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ:
{ז} עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר:
{ח} הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר:
{ט} נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ:
{י} לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה:
{יא} רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:
{יב} שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן:
{יג} כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ:
{יד} הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ:
{טו} הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ:
{טז} הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר:
{יז} מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד:
{יח} יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:
{יט} מַגִּיד (דברו) דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:
{כ} לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ:
פרושים - תהילים קמז
בפרק תהילים זה יסופר גדולת ה' ורוב חסדו וטובו אל ברואי
פירוש רש''י על תהילים קמז
{א} כי טוב זמרה. כי טוב לזמר לו : {ט} לחמה. מאכלה : לבני עורב. פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו והקב''ה מרחם עליהם ומזמין להם יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם : {י} לא בגבורת הסוס יחפץ. הקב''ה : לא בשוקי האיש ירצה. ולא בקלות מרוצת שוקי האיש ירצה : {יד} חלב חטים. טוב חטים שמנים : {טז} כפור. גליז''א בלע''ז : {יז} משליך קרחו כפתים. המים מגלידים ונעשין פתיתין פתיתין, ומדרש אגדה כפתים הכל לפי משא הבריות העני לפי חוסר מלבושיו מיקל עליו : מי יעמוד. שלא יהא צונן בקרתו : {יח} ישלח דברו וימסם. לאותם פתים : ישב רוחו. רוח מערבי להשבית הקרח ויזלו מים :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קמז
{א} כי טוב, אחר שסיים בדבר השגחת ה' אל ציון, ייחד לזה מזמור בפ''ע, ואמר הזמר לאלהינו הוא טוב והתהלה הוא נעים ונאוה, וכבר בארנו ששם אלהינו בכינוי מורה על הקשר שיש לה' עם ישראל ועל השגחה הפרטיית שהפלם ה' בה, וכבר התבאר שהזמר הוא דרגה יותר מן התהלה, שהזמר בא על טובות העודפות ביתר שאת, ועל כן אמר שהזמר לאלהינו מצד השגחתו הפרטיית הנסיית הוא טוב, שהטוב הוא הטוב האמתי הנמצא בעצמות הדבר, והתהלה מצד הטובות הרגילות הוא נעים ונאוה, מצד היופי והערך והסדר שיש להנהגה הסדורה : {ב} בונה ירושלים ה', באר שהזמר והתהלה שמדבר בה הוא על שה' בעצמו בונה ירושלים. שבהשגחתו הפרטיית מתעסק בבנינה שתהיה עיר אלהים קדוש משכני עליון, והוא בעצמו יכנס לתוכה את נדחי ישראל, הנדחים בארבע כנפות הארץ, (או מדבר על כינוס השבטים והתחברותם בה, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, כמו שפרשתי שם) : {ג} הרופא לשבורי לב, לישראל שלבם נשבר על צרתם, ומחבש לעצבותם שהוא העצב שבלב, כי תחת עצב ימלאו שמחה וגיל : {ד} מונה, נגד מה שהנהגת העכו''ם הוא על ידי מערכת הכוכבים וסדרי הטבע והמזלות, אומר שבהנהגת הטבע לא נראה כ''כ כח ה' ועזוזו וחכמתו כמו בהנהגה ההשגחיית הבחיריית, כי אל הכוכבים הוא מונה מספר וא''א להוסיף ולגרוע מן מספרם, וכן לכולם שמות יקרא, כל אחד יש לו שם המורה על כחו העצמיי, זה להשפיע חיים וזה עושר וזה חורבן ואבדון וכדומה, וא''כ הם קצובים בין בכמות מספרם בין באיכות פעולתם, אבל בזה. (ה-ו) גדול אדוננו מצד שהוא אדונינו ומשגיח עלינו בהשגחה פרטיית שלא ע''י המערכת, ובזה הוא רב כח שמורה על רב היכולת, וכן בזה לתבונתו אין מספר ואין סוף לחכמתו, במה שהוא מעודד ענוים ומשפיל רשעים ע''י השגחתו הפרטיית, הגם שלפי המזל מתחייב שאלה יהיו ענוים ושפלים ואלה ירימו קרן, ישדד את המערכה, בזה נראה כחו וחכמתו : {ז} ענו לה' בתודה, מצד שהוא ה' בורא העולם ומנהיג הנהגת הטבע הסדורה, הרימו קול שיר בתודה על טובותיו הכלליות, אבל לאלהינו בהצד שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטיית נסיית, שזה יציין בשם אלהים הבא בכינוי, תזמרו בכנור, שהזמר הוא מעולה יותר, ויהי בכנור לרוב חשיבותו, ומפרש : {ח} המכסה, שגם בהנהגה הכללית נראה שהכל מאתו והוא משגיח על כל בריותיו במה שראינו שהוא המכסה שמים בעבים, שהמטר הוא אות על ההשגחה וע''י העבים מכין לארץ מטר, וע''י המטר הוא מצמיח הרים חציר : {ט} (ט-י) נותן, וע''י החציר נותן גם לבהמה לחמה, עד שהשגחתו מתפשט גם על הבהמה, וגם לבני עורב נותן לחמם, אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ, בני עורב אלה יקראו ויכריזו לאמר, שה' לא חפץ בגבורת הסוס, ר''ל שא''צ להשגת הטרף גבורה והשתדלות כי הוא מה', כי הלא מפרנס גם בע''ח החלשים כבני עורב, ויש שישיג טרפו ע''י מלחמה שבוזז שלל מאויב, כמ''ש חז''ל שא''ל לדוד עמך ישראל צריכים פרנסה א''ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ולמלחמה צריך סוס מוכן ליום מלחמה, ויש שישיג טרפו ע''י שילך בדרכים רחוקים, כמ''ש ממרחק תביא לחמה, וצריך שוקים ורגלים ללכת ממקום למקום, וע''ז יקראו הבני עורב ויפרסמו שה' לא יחפוץ בזה, כי כל המיחל לו ימצא טרפו בביתו, ובלא סוס ורכב ומלחמה, כמו שממציא מזון בני עורב : {יא} רוצה, רק ה' רוצה את יראיו, שאין משתדלים מאומה, רק הם מיחלים לחסדו שהוא ממציא להם טרפם מצד חסדו הגדול : {יב} שבחי, אולם את ירושלים, שבחי את ה', ומבואר אצלנו כי השבח הוא המשביח את הדבר שהוא טוב יותר ממה שהיה, ר''ל את תגדלי תהלת ה' יותר ממה שהיה מהולל ע''י כל העמים, ויש הבדל בין ה' שמורה על הנהגתו הכללית מצד שברא את העולם, ובין אלהיך בכינוי שמורה הדיבוק שישלו עם ישראל ולעשות להם נוראות ופלאות, ויש הבדל בין ציון וירושלים, שבציון ישבו החכמים והשרים והם יהללו מצד שהיא השגחתו הפלאיית, ובירושלים ישבו ההמון והם ישבחו מצד השגחתו הכוללת, רק שישבחו את ה' במדרגה יותר ממה שישיגו העמים בהנהגה זו הכוללת, באשר גם ההנהגה הכוללת המיוחסת לשם הויה תהיה לישראל ע''פ השגחת ה' : {יג} כי חזק בריחי שעריך בל יוכל האויב לקרב אליך, וגם ברך בניך בקרבך, ר''ל שלא תצטרכו לא לגבורת הסוס למלחמה, כי לא ימצא מי שילחם אתך, ולא לשוקי האיש לבקש מזון במרחקים, כי בניך ימצאו ברכה הגם שיהיו בקרבך, ומפרש נגד מ''ש כי חזק בריחי שעריך : {יד} השם גבולך שלום, ולא יבא אויב בשעריך, ונגד מ''ש ברך בניך בקרבך אמר כי חלב חטים ישביעך : {טו} השולח, וגם אם לפעמים הוא שולח אמרתו ארץ לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו, תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל, (טז-יז) הנותן שלג כצמר, ממשיל האמירה ששלח לרע בציור השלג והכפור והקרח שמקפיא את המים, כן מדת הדין יקפיא מי החסד ויעצור את השפע הנזל ממעיני הישועה, ור''ל אם שלח אמרתו ארץ ובאמירה הזאת הוא נותן שלג כצמר ויפזר כפור כאפר וגם משליך קרחו כפתים עד שלפני קרתו מי יעמד ואין עומד בפני הרעה, בכ''ז עד מהרה ירוץ דברו, כי. {יח} ישלח דברו וימסם, ר''ל ישיב את הגזרה ויבטלנה, והשפע תרד כמו בתחלה, וישב רוח והמים יזלו בשפע רב ולא יהיו מוקפאים, ר''ל יבטל את הרע : {יט} מגיד וזה יהיה ע''י שיגיד דברו ליעקב, ויודיעם ע''י הנביאים את הגזרה שרוצה לגזור עליהם, והם שבים בתשובה ומבטלים את הרעה, ולישראל שהם הגדולים שבאומה, מגיד חקיו ומשפטיו והם הולכים בחקות התורה וינחם על הרעה : {כ} לא עשה כן לכל גוי, ולכן הם נתונים תחת המערכה, שלא לבד שלא הודיע להם חקיו, כי גם משפטים בל ידעום שאף הנימוסים השכליים לא קבלו מה', ולכן ילכו במשפטים בל יחיו בהם :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קמז
{ב} נדחי ישראל יכנס. יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ''ב כ''א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ''ש בכ''מ (וחז''ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס : {ד} מונה וכו'. עמ''ש ישעיה מ' : {ז} ענו לה'. עי' פסוק א' : {ט} (ט-י) אשר יקראו. יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' כ''ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב : {יב} שבחי. ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי''ז, ובין ה' ובין אלהינו בכל התנ''ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי' מ''א ובכ''מ בתנ''ך : {טו} ירוץ דברו. הוא מ''ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה : {יט} יעקב, ישראל. התבאר למעלה (י''ד ז') :
פירוש מצודת דוד על תהילים קמז
{א} כי טוב. כי הוא טוב : זמרה אלהינו. זמרה לאלהינו : כי נעים וגו'. על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה : {ב} בונה. הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה : {ג} הרופא. הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה : ומחבש. עושה תחבושת לעצבותם ר''ל מעביר העצבון : {ד} מונה וגו'. ר''ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ''א שם הנאה לו : {ה} לתבונתו. לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד : {ז} ענו. הרימו קול לה' בהודא' על הטוב' : {ח} הרים. לפי שא''א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה : {ט} לחמה. חציר ההרים : לבני עורב וגו'. נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב''ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם : {י} לא בגבורת. אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה : לא בשוקי. לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי : {יא} רוצה. רק רוצה ה' ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה' מעל פניו : {יב} שבחי ירושלים. יושבי ירושלים : ציון. אתם יושבי ציון הללו את אלהיך : {יג} כי חזק. ולא יוכל האויב לכבשה מעתה : ברך. הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר''ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב : {יד} השם גבולך. בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה : חלב וגו'. ולא יאכלם האויב : {טו} אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו : עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו : {טז} כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מג) וכמוהו רבים : כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע''פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר : {יז} משליך קרחו כפתים. ר''ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו : לפני קרתו. לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים : {יח} ישלח דברו. ר''ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים : {יט} מגיד וגו'. מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה' על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב : חוקיו וכו'. כפל הדבר במ''ש : {כ} לא עשה כן. ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ''א לישראל לבדם : הללויה. לזה הללו את יה :
פירוש מצודת ציון על תהילים קמז
{א} נאוה. מלשון נאה ויפה כמו לישרים נאוה תהלה (לעיל לג) : {ב} יכנס. מלשון הכנסה ואסיפה וכן והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה נח) : {ג} ומחבש. ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת תחבש (יחזקאל ל''ד) : {ד} מונה. מלשון מנין : {ו} מעודד. ענין רוממות וחוזק : עדי ארץ. עד ארץ : {ז} ענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז) : {ח} בעבים. בעננים : חציר. דשא ועשב : {י} בשוקי. שוק הרגל : {יא} המיחלים. המקוים : {יג} בריחי. כעין מטה ישימו אותו ברוחב השער לסגרו : {יד} חלב. מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה) : {טו} ירוץ. ענין מהירות ההליכה : {טז} כפור. כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו (איוב לח) : {יז} קרחו. הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח (שם) : כפתים. ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב) : קרתו. מלשון קור וצנה : {יח} וימסם. מלשון המסה והמגה : ישב. מלשון נשיבה והפחה כמו כי רוח ה' נשבה בו (ישעיה מ) : יזלו. מלשון הזלה ונטיפה : {כ} בל. עניינו כמו לא :
תהילים אונליין