תהילים יז - פרק יז - מזמור יז
תהילים יז - פרק יז - מזמור יז
{א} תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְהוָה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה:
{ב} מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים:
{ג} בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי:
{ד} לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ:
{ה} תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי:
{ו} אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי:
{ז} הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ:
{ח} שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי:
{ט} מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי:
{י} חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת:
{יא} אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה (סבבוני) סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ:
{יב} דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים:
{יג} קוּמָה יְהוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ:
{יד} מִמְתִים יָדְךָ יְהוָה מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים (וצפינך) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
{טו} אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ:
פרושים - תהילים יז
פרק תהילים יז עוסק ב - אל ידבר אדם גבוה מלפני הקב"ה שינסנו באיזה דבר עבירה, או על שאר דברים. ואם אדם חטא לתקן עצמו, ישיב רבים מעון.
פירוש רש''י על תהילים יז
{ב} מלפניך משפטי יצא. עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם ביסורין יצאו מלפניך ולא יבואו לפניך בדין : עיניך תחזינה מישרים. אם יש בידי זכיות בהן תחזינה במישרים עיניך : {ג} בחנת לבי וגו'. ידעתי כי יש עבירה בידי ואם משפט עונשי יבא לפניך לא אצדק בדין אשר כבר בחנת לבי : פקדת לילה. לעת הערב בעון בת שבע שנאמר ויהי לעת ערב ויקם דוד וגו' (ש''ב יא) : צרפתני. נסיתני : בל תמצא. לא מצאת בי חפצך : זמותי בל יעבר פי. אם תעלה עוד במחשבתי ליבחן לפניך בל יעבר פי לומר עוד בחנני ונסני כמו שאמרתי כבר כמו שנאמר (לקמן כו) בחנני ה' ונסני שאמר דוד לפני הקב''ה מפני מה אומרים אלהי אברהם ואין אומרים אלהי דוד אמר לו אני בחנתיו בי' נסיונות ונמצא שלם אמר בחנני ונסני כדאיתא במסכת שבת : {ד} לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו', תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול אני שמרתי בשביל דבר שפתיך ארחות פריץ לנטות מהם שלא אלך בהם אך לתמוך אשורי תמיד במעגלותיך לא נמוטו מהם פעמי, פירוש אחר לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו' לפי שצריך אדם להשתמש בפעולותיו לפי ישרת דבר שפתיך אשר אמרת לא תנאף אני שמרתי ארחות פריץ אע''פ שעשיתי שלא כראוי בטובתך : {ה} תמוך אשורי וגו'. מאז והלאה לכל פעולת אדם שבאתי לפעול את המישרים תחזינה עיניך והמשפט מלפניך יצא : {ו} כי תענני אל. כי בטוח אני שתענני : {ז} הפלה חסדיך. דשיבר''א בלע''ז כמו ונפלינו אני ועמך (שמות לג) מושיע בימינך את החוסים בך ממתקוממים עליהם הפלה חסדיך מושיע חוסים הרי זה מקרא מסורס הפלה חסדיך להושיע בימינך את החוסים וגו' : {ח} כאישון. הוא השחור שבעין שהאור תלוי בו ועל שם שחרוריתו הוא קרוי אישון לשון חשך והקב''ה הכין לו שומר את ריסי העין המכסין אותו תמיד : {ט} זו שדוני. בשביל זאת ששודדים אותי אויבי. אשר בנפש יקיפו עלי. ליטול נפשי : {י} חלבמו סגרו. בחלבם ובשמנם סגרו לבם ועיניהם מהביט אל פעלך ליראה מפניך : {יא} אשורנו עתה סבבונו. את עקבנו עתה סבבונו האויבים ועיניהם ישיתו לנטות בארץ לפשוט בארץ ונראה לי שנתפלל דוד תפילה זו לאחר שבא לידו מעשה של אוריה ויואב וישראל היו בארץ בני עמון צריך על רבה (ש''ב יא) ויירא דוד שלא יכשלו שם בשביל עבירה שבידו וישמעו פלשתים ומואב ואדום וכל שכני א''י הרעים המצפים ליום אידם ויבאו עליהם : {יב} יכסוף. יחמוד כמו כי נכסוף נכספת (בראשית לא) : {יג} קדמה פניו. של אויב : הכריעהו. קפח את רגליו ויכרע ויפול : פלטה נפשי. מכל רשע שהוא חרבך שאתה משליטו ליפרע מן המחוייבים לך : {יד} ממתים ידך. מן המתים בידך על מטת' אני בוחר להיות : ממתים מחלד. מאותם שמתים בזקנה משהעלו חלודה רדוייל''א בלעז ומן הצדיקים אשר חלקם בחיים : וצפונך תמלא בטנם. ומאותם אשר תמלא מעיהם מטובך אשר צפנת ליריאך : יתרם. נכסיהם אשר ישאירו במותם : {טו} אני בצדק אחזה פניך. לעתיד, או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך : אשבעה בהקיץ תמונתך. אשבעה מראיית תמונתך בהקיץ המתים משנתם ל''א אשבעה מראות פניך בהקיץ המתי' משנת' שה' בדמות תמונתך שכן נאמר כי בצלם אלהים עשה את האד' (שם ט) :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים יז
{א} תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז''א שמעה ה' צדק, (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז''א הקשיבה רנתי, (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז''א הקשיבה תפלתי, ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה' : {ב} מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי : {ג} בחנת, נגד מה שלא חטא במחשבה אומר אתה בחנת את לבי שהיא מחשבת הלב, במה שפקדת לילה שבלילה היא עת המחשבה ופקדת בל אהרהר בלילה מחשבות לא נכונות, הנה צרפתני ולא תמצא כי זמותי דבר אשר בל יעבר פי שמחשבה אשר אין ראוי להוציאה בפי לא חשבתי גם בלבי, דבר שאסור לאמרו בפה נזהרתי ממנו מלחשבו גם במחשבת הלב : {ד} לפעולות, נושאי המאמר הראשון נמשכים גם לכאן, וזהו סדרו (בחנת) לפעולות אדם (פקדת) בדבר שפתיך (צרפתני בל תמצא) אני שמרתי ארחות פריץ, שאחר שחשב שלא ימצא אחר הבחינה שחטא במחשבה, אומר כי כן לא חטא גם בפעולה ומעשה, ואם בחנת לפעולות אדם הם המעשים אשר פקדת והזהרת בדבר שפתיך שלא לעשותם שהם האזהרות ומל''ת שהזהירה עליהם התורה, צרפתני בל תמצא שאני שמרתי ללכת בארחות פריץ, לעשות איזה דבר איסור כמו שעושים הפריצים הפורצים גדרות : {ה} תמוך אשורי במעגלותיך, המעגל הוא הדרך הסבובי, שלפעמים צריך לנטות מן הארח הישר אל המעגל שסובבים בו עד שמגיעים על ידו אל הארח הישר, למשל הרחמים הוא הדרך הישר וכן הענוה והבושת, ולפעמים צריך לנטות אל האכזריות והגאוה והעזות נגד רשעים ומכעיסי ה' והמלעיגים על עובדי ה', או במקום שצריך לעשות בהוראת שעה נגד מצות התורה כמו אליהו בהר הכרמל, ובזה צריך עזר אלוה בל יטה מני הדרך אחר שנוטה מן הישר אל הצד, על זה אמר שגם בעת הצטרך ללכת במעגל הסבובי גם אז תמוך אשורי, היה נתמך ונסעד מה' בל נמוטו פעמי, וגם אז עשה כל מעשיו לש''ש ולא מט מדרך האושר והשלימות : {ו} אני, עתה מתחיל הרנה על רדיפת אויביו, אחר שברר את צדקו, אמר הנה קראתיך כי ידעתי שתענני אל, ואבקש שלא לבד שתענני למלאת בקשתי, כי גם הט אזנך לי שמע אמרתי, כדרך האהוב שלא לבד שממלאים בקשתו כי שומעים גם איכות אמריו בכל פרטיהם : {ז} הפלה חסדיך אתה האל המושיע חוסים בך, צריך אתה להפלות בם חסדיך, היינו להראות חסדים גדולים מופרשים ונעלים מן הטבע, מסבת אלה אשר המה מתקוממים בימינך, ר''ל שהם מראים א''ע כאילו הם צדיקים ומתקוממים עלי בעזרתך, והם אומרים שימינך תושיע להם נגדי, כמו שאמרו אויבי דוד אלהים עזבו רדפו וכו' אין ישועתה לו באלהים, כאלו אלהים שלחם להתקומם עלי וימינו תושיע למו בדבר זה, ולכן צריך אתה להפלות חסדך להראות שאין האמת אתם : {ח} (ח-ט) שמרני, (המאמרים מקבילים) שמרני כאישון בת עין מפני רשעים זו שדוני, שאויביו היו משני מינים, א. אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר''ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע''כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי מפני הבאים להרגני : {י} חלבמו אשר סגרו את פימו, הם דברו בגאות, ימליץ שפיהם נסתם ונסגר מלדבר מרוב החלב, ונראה כאילו הדבור אינו יוצא מן הפה, רק מן החלבים שסביבו, והחלבים הם מדברים בגאות אלה הדברים : {יא} אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם, שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם, ר''ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר''ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו : {יב} דמיונו, וע''י זה רוצה לטרוף ולהרוג אותי, וידוע בטבע האריה שבהיותו כפיר אינו יוצא עדיין על טרפו רק יארב בסוכו למו ארב במסתר, עד שבא אל מעמד האריה שאז יוצא עלי טרפו, עפ''ז ממליץ את שאול שנדמה אל שניהם, בין אל האריה אשר יכסף לטרף ויצא לחוץ עלי טרפו, ובין ככפיר אשר יושב במסתרים וטורף במעונתו, כי כן תחלה רצה שאול להכותו במסתר בביתו ויטל עליו את החנית כ''פ, ואח''כ רדף אחריו במדבריות כאריה הזקן היוצא עלי טרפו : {יג} קומה ה', בכאן מתחיל התפלה, מבקש שיקום ויקדים פניו טרם יטרוף וישחיתנו, הכריעהו שיכרע במקומו ויכנע ולא ירדוף אחרי, פלטה נפשי מהרשע אשר הוא חרבך שעל ידו תעניש בריותיך להרוג ע''י את המחויבים מיתה : {יד} ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר''ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ''ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע''י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע''י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע''י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד, מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם, שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה''ז ומן חלקם בצפונך בעוה''ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר''ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה''ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ''ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה''ז בין חלקם בעוה''ז בין חלקם לעוה''ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא א. לאכול ולמלא בטנם, ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה''ז מאכילה ומבנים. ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי : {טו} אני אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי בצדק אחזה פניך, אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע''י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו אשבעה בהקיץ תמונתך, אני איני שבע בעוה''ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז אשבעה עת יקיץ תמונתך, ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ''ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה''ז מן הצפון להם לעוה''ב :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים יז
{א} שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ''מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח''כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ''כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ''ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה : {ג} (ג-ד) בחנת, צרפתני. הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ''ו ב'), וכמ''ש בירמיה (ט' ו') : זמותי. הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א''א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, בחנת לבי -. פקדת לילה -. צרפתני בל תמצא -. זמותי בל יעבר פי -. לפעולות אדם -. בדבר שפתיך -. אני שמרתי ארחות פריץ : {ה} תמוך מקור, במעגלותיך. גדר המעגל הוא הדרך הסבובי בעיגול כמ''ש בכ''מ : {ט} זו מוסב על אישון בת עין : בנפש יקיפו. לקחת נפשי : {יב} כאריה וככפיר. עמ''ש הושע ה' : {יד} ממתים. אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ. מחלד. מציין העולם הזמני, ומ''ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה. בחיים. הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, תמלא. נסתר לנקבה. {טו} תמונתך. היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים :
פירוש מצודת דוד על תהילים יז
{א} צדק. תפלתי הנאמרה בצדק ובכוונת הלב : בלא. הנאמרת בלי שפתי מרמה : {ב} משפטי יצא. רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני : {ג} בחנת לבי. לדעת מחשבותי והשגחת בי בלילה והוא עת שמחשבת האדם צלולה. צרפתני. כצורף הזה הצורף כספו לדעת הטובה היא כן בחנת אותי ולא מצאת בי מחשבת רשע : זמותי. מחשבותי אינם עוברים דברי פי רצה לומר כמחשבותי כן אמרי פי : {ד} לפעולות וגו'. מה שצוית בדבר שפתיך על פעולות האדם את המעשה אשר יעשה. ארחות פריץ. אורח הפרוץ וההרוס המבטל אורח המצות הנה אני שמרתיו לבלי תת למי ללכת בו לבטל אורח המצות : {ה} תמוך. סמוך רגלי ללכת בנתיבותיך בכדי שלא ימעדו לנפול : {ו} כי תענני. כי ידעתי שתענני : {ז} הפלה חסדיך וגו'. רצה לומר אתה המושיע את החוסים בך הפרש חסדיך מן הקמים בימינך לעשות מול רצונך לבל עשות להם חסד בלבד להחוסים בך תעשה החסד : {ט} זו שדוני. אשר שדדו אותי : בנפש. בעבור קחת נפשי מקיפים וסובבים עלי : {י} חלבמו. על שחלבם סגרו פיהם מגודל השומן מרוב כל לזה ידברו בגאות : {יא} אשורנו וגו'. מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו : {יב} דמיונו. דומה הוא כאריה החומד לטרוף : יושב במסתרים. מטמין עצמו לארוב לבל יראוהו : {יג} קדמה פניו. עד שלא ילכדנו הקדימהו והפילהו לכרוע על ברכיו : פלטה. הצל נפשי מיד הרשע שהוא חרבך : {יד} ממים. אהיה מן המתים מידך : מחלד. מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה : חלקם. ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה : ישבעו בנים. ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם : {טו} בצדק. בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן היקיצה הוא תחיית המתים כמ''ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו' (דניאל י''ב) :
פירוש מצודת ציון על תהילים יז
{ג} פקדת. ענין זכרון והשגחה כמו וה' פקד (בראשית כ''א) : זמותי. ענין מחשבה : {ה} אשרי. הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו (לקמן ל''ז). במעגלותיך. בנתיבותיך : נמוטו. ענין המעדה ונטיה לנפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל''ב) : פעמי. רגלי כמו מה יפו פעמיך (ש''ה ז') : {ז} הפלה. ענין הפרשה : ממתקוממים. מהקמים למולך : {ח} כאישון בת עין. הוא השחור יקרא אישון על שנראה בו צורת איש קטן והנו''ן יורה על קוטן הדבר ושם העצם הוא בת עין והוא גלגל העין משם בא האור וכפל הדבר בשמות נרדפים וכמו אדמת עפר (דניאל י''ב) : {יא} אשורנו. רגלינו : {יב} יכסוף. יחמוד כמו נכסוף נכספת (בראשית ל''א) : {יד} מחלד. ענין זמן כמו מה חלד (לקמן פ''ט) : יתרם. יתרון ומרבית העושר : לעולליהם. לבניהם קטנים :