תהילים אונליין
תהילים קו - פרק קו - מזמור קו
{א} הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
{ב} מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ:
{ג} אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת:
{ד} זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ:
{ה} לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ:
{ו} חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:
{ז} אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף:
{ח} וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ:
{ט} וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר:
{י} וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב:
{יא} וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:
{יב} וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ:
{יג} מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ:
{יד} וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן:
{טו} וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם:
{טז} וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה:
{יז} תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם:
{יח} וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים:
{יט} יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:
{כ} וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:
{כא} שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:
{כב} נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:
{כג} וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:
{כד} וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:
{כה} וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה:
{כו} וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:
{כז} וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:
{כח} וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
{כט} וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:
{ל} וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
{לא} וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:
{לב} וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם:
{לג} כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו:
{לד} לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם:
{לה} וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם:
{לו} וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ:
{לז} וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:
{לח} וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים:
{לט} וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם:
{מ} וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ:
{מא} וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם:
{מב} וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם:
{מג} פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם:
{מד} וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם:
{מה} וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָיו:
{מו} וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם:
{מז} הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:
{מח} בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּיָהּ:
{א} הַֽלְלְויָ֨הּ ׀ הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
{ב} מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהוָ֑ה יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ׃
{ג} אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑ט עֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכָל־עֵֽת׃
{ד} זָכְרֵ֣נִי יְ֭הוָה בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
{ה} לִרְא֤וֹת ׀ בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם־נַחֲלָתֶֽךָ׃
{ו} חָטָ֥אנוּ עִם־אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃
{ז} אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם ׀ לֹא־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל־יָ֣ם בְּיַם־סֽוּף׃
{ח} וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם לְמַ֣עַן שְׁמ֑וֹ לְ֝הוֹדִ֗יעַ אֶת־גְּבוּרָתֽוֹ׃
{ט} וַיִּגְעַ֣ר בְּיַם־ס֭וּף וֽ͏ַיֶּחֱרָ֑ב וַיּוֹלִיכֵ֥ם בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת כַּמִּדְבָּֽר׃
{י} וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ֣ד שׂוֹנֵ֑א וַ֝יִּגְאָלֵ֗ם מִיַּ֥ד אוֹיֵֽב׃
{יא} וַיְכַסּוּ־מַ֥יִם צָרֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד מֵ֝הֶ֗ם לֹ֣א נוֹתָֽר׃
{יב} וַיַּאֲמִ֥ינוּ בִדְבָרָ֑יו יָ֝שִׁ֗ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ׃
{יג} מִֽ֭הֲרוּ שָׁכְח֣וּ מַעֲשָׂ֑יו לֹֽא־חִ֝כּ֗וּ לַעֲצָתֽוֹ׃
{יד} וַיִּתְאַוּ֣וּ תַ֭אֲוָה בַּמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּוּ־אֵ֝֗ל בִּֽישִׁימֽוֹן׃
{טו} וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם שֶׁאֱלָתָ֑ם וַיְשַׁלַּ֖ח רָז֣וֹן בְּנַפְשָֽׁם׃
{טז} וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑ה לְ֝אַהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהוָֽה׃
{יז} תִּפְתַּח־אֶ֭רֶץ וַתִּבְלַ֣ע דָּתָ֑ן וַ֝תְּכַ֗ס עַל־עֲדַ֥ת אֲבִירָֽם׃
{יח} וַתִּבְעַר־אֵ֥שׁ בַּעֲדָתָ֑ם לֶ֝הָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט רְשָׁעִֽים׃
{יט} יַעֲשׂוּ־עֵ֥גֶל בְּחֹרֵ֑ב וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּ לְמַסֵּכָֽה׃
{כ} וַיָּמִ֥ירוּ אֶת־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹר אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב׃
{כא} שָׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מוֹשִׁיעָ֑ם עֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃
{כב} נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑ם נ֝וֹרָא֗וֹת עַל־יַם־סֽוּף׃
{כג} וַיֹּ֗אמֶר לְֽהַשְׁמִ֫ידָ֥ם לוּלֵ֡י מֹ֘שֶׁ֤ה בְחִיר֗וֹ עָמַ֣ד בַּפֶּ֣רֶץ לְפָנָ֑יו לְהָשִׁ֥יב חֲ֝מָת֗וֹ מֵֽהַשְׁחִֽית׃
{כד} וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃
{כה} וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאָהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל יְהוָֽה׃
{כו} וַיִשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר׃
{כז} וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת׃
{כח} וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃
{כט} וַ֭יַּכְעִיסוּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם וַתִּפְרָץ־בָּ֝֗ם מַגֵּפָֽה׃
{ל} וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה׃
{לא} וַתֵּחָ֣שֶׁב ל֭וֹ לִצְדָקָ֑ה לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר עַד־עוֹלָֽם׃
{לב} וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם׃
{לג} כִּֽי־הִמְר֥וּ אֶת־רוּח֑וֹ וַ֝יְבַטֵּ֗א בִּשְׂפָתָֽיו׃
{לד} לֹֽא־הִ֭שְׁמִידוּ אֶת־הָֽעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אָמַ֖ר יְהוָ֣ה לָהֶֽם׃
{לה} וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃
{לו} וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּהְי֖וּ לָהֶ֣ם לְמוֹקֵֽשׁ׃
{לז} וַיִּזְבְּח֣וּ אֶת־בְּ֭נֵיהֶם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶ֗ם לַשֵּֽׁדִים׃
{לח} וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡י דַּם־בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַן וַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים׃
{לט} וַיִּטְמְא֥וּ בְמַעֲשֵׂיהֶ֑ם וַ֝יִּזְנ֗וּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶֽם׃
{מ} וַיִּֽחַר־אַ֣ף יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת־נַחֲלָתֽוֹ׃
{מא} וַיִּתְּנֵ֥ם בְּיַד־גּוֹיִ֑ם וַֽיִּמְשְׁל֥וּ בָ֝הֶ֗ם שֹׂנְאֵיהֶֽם׃
{מב} וַיִּלְחָצ֥וּם אוֹיְבֵיהֶ֑ם וַ֝יִּכָּנְע֗וּ תַּ֣חַת יָדָֽם׃
{מג} פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹת יַצִּ֫ילֵ֥ם וְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַעֲצָתָ֑ם וַ֝יָּמֹ֗כּוּ בַּעֲוֺנָֽם׃
{מד} וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְע֗וֹ אֶת־רִנָּתָֽם׃
{מה} וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב (חסדו) [חֲסָדָֽיו׃]
{מו} וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַחֲמִ֑ים לִ֝פְנֵ֗י כָּל־שׁוֹבֵיהֶֽם׃
{מז} הוֹשִׁיעֵ֨נוּ ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃
{מח} בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם ׀ וְעַ֬ד הָעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כָּל־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
תהילים קו : סגולות
לקדחת השלישית
פרושים - תהילים קו
בפרק תהילים זה קאי על הקודם ואמר המשורר הודו ל- ה'. על שעשה לנו עוד ניסים מה שלא זכרנו מקודם כאשר מי ימלל גבורות ה' אם באנו לספר מי יוכל למלל הכל.
פירוש רש''י על תהילים קו
{ד} ברצון עמך. בהרצותך לעמך : {ז} וימרו על ים. היו מקטני אמנה אמרו כשם שאנו עולים מכאן מצד זה אף המצריים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו עד שרמז הקב''ה לים והקיאם ליבשה אז וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות טו) לפיכך ויאמינו בה', אבל מתחלה לא האמינו (מצאתי) : {ט} ויוליכם בתהומות כמדבר. ים סוף היה במדבר דכתיב סגר עליהם המדבר וגו' (שם י''ד) דרך שלשת ימים וגו' (במדבר י') : {יג} לא חכו לעצתו. לא קוו לו : {יד} ויתאוו תאוה. מי יאכילנו בשר (שם י''א) : {טו} וישלח רזון בנפשם. ואף ה' חרה בעם (שם י''א) : {טז} ויקנאו למשה. במדבר הכעיסוהו כמו קנאוני בלא אל (מצאתי) : {יז} תפתח ארץ וגו'. נראה שחלק כבוד לבני קרח מלהזכיר אביהם תלה הקלקלה בדתן ואבירם : {יח} ותבער אש. ותאכל את מקריבי הקטרת (במדבר טז) : {כ} אוכל עשב. אין לך מתועב ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב שהוא מוציא פרש רבה והוא מלוכלך בה, ס''א רירו : {כד} וימאסו בארץ חמדה. בשלוח מרגלים והוציאו דבה על הארץ (שם יג) : {כו} וישא ידו. בשבועה : {כז} ולהפיל זרעם בגוים. מאותו שעה נגזר עליהם חורבן הבית שהרי ליל ט' באב בכו ואמר הקב''ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות : {לג} כי המרו. משה ואהרן את רוחו בשמעו נא המורים : ויבטא בשפתיו. שבועה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' (שם כ) : {לד} לא השמידו. בימי יהושע : את העמים. אשר אמר ה' להם (דברים כ') לא תחיה כל נשמה לא ישבו בארצך והם הניחום לשבת בקרבם למס עובד : {מא} ויתנם ביד גוים. בימי השופטים בין שופט לשופט כגון עגלון וכושן רשעתים וסיסרא ופלשתים ומדין, (מצאתי) : {מג} פעמים רבות יצילם. כמה פעמים מכעיסים והוא מאריך אפו ומצילם : וימכו בעונם. נעשו שפלים בעונם : {מד} וירא בצר. מתוך תפלה : בשמעו את רנתם. מתוך זכות אבות : {מה} ויזכור להם בריתו. מתוך תשובה : וינחם כרב חסדיו. מתוך הקץ בשמעו הושיענו וגו' אף משה כללם בפסוק אחד בצר לך ומצאוך וגו' (דברים ד') : {מז} הושיענו. גם עתה ה' אלהינו : {מח} מן העולם ועד העולם. מן עלמא הדין ועד עלמא דאתי (סא''א) :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קו
{א} הודו לה', המזמור הזה נמשך אל מזמור שלמעלה, שהזכיר איך שמר ה' את הברית והוציאם ממצרים ונתן להם את הארץ, ודלג יתר הנסים שעשה להם אחר יציאת מצרים כמו קריעת ים סוף ובקיעת הירדן ודומיהם, עז''א כי הם צריכים להודות לה', כי החסד שהתחיל לעשות עמהם עשה גם אחר שחטאו, כמ''ש בפסוק מ''ה ויזכר להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, וה' טוב לעמו וחסדו לעולם, רק הם לא הכירו חסדיו ומרו והקציפו בכל דור ודור, כענין כי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים : {ב} מי ימלל גבורות ה', ר''ל א''צ להודיע כל הנסים בפרט, מצד שני דברים, א. שגם לספר נס אחד אין לנו אומר ודברים לספר גבורות ה', ועז''א מי ימלל היינו שאין מלה בלשון לבטא גבורותיו, ב. שמי ישמיע כל תהלתו, שתהלותיו אין להם שיעור והם בלתי ב''ת, ור''ל שיודו לה' מצד שהוא טוב ולעולם חסדו, לא מצד עצמו שא''א לספר גבורותיו מצד עצמם : {ג} אשרי, ר''ל חסדי ה' טובים לעולם, רק שהכל תלוי בהכנת המקבל, אחר שלא נתן להם ארץ ישראל רק על תנאי שישמרו חקיו ומצותיו ינצרו, א''כ אשרי שומרי משפט שהם המצות שבין אדם לחברו, ועושה צדקה שהם המצוות שבין אדם למקום, להם טוב ואשרי בכל עת, אין הבדל בין עתים הקדמונים והאחרונים, כי חסדי ה' לא נשתנו, והשומרים תורתו אשרי להם גם בזמן הזה : {ד} זכרני, מפני שיתחיל לספר איך ישראל חטאו, ואיך עי''כ נתנו ביד צריהם, בקש שלא יזכירהו ה' לא בין החוטאים ולא בין הנענשים, ויש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהזכירה היא רק שזוכר את הדבר, והפקידה היא בשיתעורר לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ובקש זכרני ה' ברצון עמך, שלא תזכרני עם העת שהיית עליהם בכעס רק עם הרצון, בעת שרצית אותם כי היה מעשיהם טובים, ופקדני בישועתך, שלא תפקדני להעניש אותי עם נענשים, רק בעת שתושיע ותעשה טוב חסד : {ה} לראות, נגד מ''ש זכרני ה' ברצון עמך מפרש לראות בטובת בחיריך, שתזכרני עם בחירי ה' הצדיקים לראו' בטובתם מצד מעשיהם הטובים, ונגד מ''ש פקדני בישועתך מפרש לשמוח בשמחת גויך לשמוח אתם על אשרם והצלחתם, ומצד שני אלה אזכה להתהלל עם נחלתך, שבמה שיהיו לנחלה לך שזה מורה על קדושתם ועל דיבוק ה' עמהם לעולם, אתהלל עמם אם במעשים הטובים אם בהצלחתם ושמחתם : {ו} חטאנו, כי באמת חטאנו עם אבותינו, שאחזנו מעשה אבותינו בידינו, וחטאנו כמוהם, אולם אנחנו הוספנו על מעשי אבותינו שהם חטאו מצד התאוה או השגגה שזה גדר החטא, ואנחנו העוינו מצד עוות השכל והכפירה, והרשענו במזיד : {ז} אבותינו, מבאר חטא אבותיהם, שגם בעודם במצרים חטאו, והנה שם היה להם להשכיל גדולת ה' ויכלתו מצד הנפלאות שעשה לעיני פרעה ולעיני כל מצרים ולעבדו מצד יראת הרוממות, והם לא השכילו נפלאותיך, והסתפקו בהם ולא היה להם אמונה שלימה, כי חשבו שנעשו בלאט ותחבולה, ועכ''פ היה להם לזכור חסדי ה' ולעבדו מצד הכרת הטובה ויראת הגמול והעונש, אבל הם לא זכרו רוב חסדיך וכמ''ש ביחזקאל ח' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ולא אבו שמוע, עד שלכן וימרו על ים בים סוף שהסתפקו, ביכלתו וכפרו בטובותיו, כמ''ש הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים, ומוסיף בים סוף, שגם בתוך הים מרו כקבלת חז''ל שפסל מיכה עבר עמהם בים : {ח} ויושיעם ובכ''ז הושיעם משני טעמים, א. למען שמו שלא יהיה חילול השם כמ''ש ביחזקאל כ' ואעש למען שמי לבלתי החל, ב. להודיע את גבורתו כדי שהם בעצמם יכירו עי''כ את גבורתו : {ט} ויגער בים סוף ויחרב, ויותר מזה שהולכים בתהומות כדמבר, והוא כמו שבארתי בפי' התורה שנעשו עוד נסים שקרקע התהום נעשה יבש כגריד, ושעלה קרקע הים למעלה שהיי' דרך שוה, כי בתהום הים הוא עמק גדול שא''א לרדת שם ולעלות משם, ועז''א שהוליכם כבמדבר, וכמ''ש (ישעיה ס''ג י''ג) מוליכם בתהומות כסוס במדבר, עיין מש''ש : {י} ויושיעם מיד שונא, ומוסיף ויגאלם מיד אויב, שהאויב איבתו גלויה יותר מן השונא והוא דורש רעתו, וגם הוסיף שלא לבד שהושיעם לפי שעה, כי גם גאלם מרשותו לעולם, מה שהוציאם מארץ מצרים : {יא} ויכסו מים צריהם, והצרים שהם גדולים מן האויב כי הצר נלחם ומציר בפועל, והם המצרים שרדפו אחריהם, כסו אותם המים, עד שאחד מהם לא נותר : {יב} ויאמינו, ואז האמינו בדבריו, כמ''ש ויאמינו בה', ישירו תהלתו כמ''ש אז ישיר משה ובני ישראל : {יג} מהרו שכחו מעשיו, אבל הם שכחו מעשיו במהרה לא חכו לעצתו, וכבר התבאר בסי' ע''ח כי תחלה נתן להם שלו ומן ובבואם לרפידים נפסק השלו ונתן להם מים, ועי''כ חשבו שאין יכולת לה' לתת שלשה דברים ביחד וכשנתן לחם ומים א''א שיתן להם בשר, וע''ז היה התלונה בקברות התאוה שלא האמינו ביכולת ה', וז''ש מהרו שכחו מעשיו, ובאמת מה שלא נתן להם בשר תמיד כמו לחם, מבואר במ''ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן למען ענותך, שלא נתן להם בשר למען ענותם ולדעת את אשר בלבבם, והיה זה מעצת ה' להכניע חמרם ותאותם, והם לא חכו לעצתו זאת, רק. {יד} ויתאוו תאוה במדבר, הפך מה שהיה כונת ה' שלא יתאוו תאוה, וינסו אל בישימון הוא מה שנסו הגם לחם יוכל תת כמש''פ שם, וזה ספק ביכולת ה' : {טו} ויתן, במה שהתאוו תאוה נתן להם שאלתם ובמה שנסו אל שלח רזון בנפשם, והוא במה שבארתי בסי' ע''ח, שאם היו רוצים בבשר רק מחמת תאוה היו פורשים ממנו תיכף כאשר השיגו תאותם, אבל ע''י שהיה בזה כפירה ומינות לא תאוה לבד, כמ''ש וינסו אל בישימון שלא היה מחמת תאוה רק לנסות כח ה' ויכלתו, לכן לא התחרטו, וע''כ מתו בקברות התאוה וישלח רזון בנפשם : {טז} (טז-יז) ויקנאו, לפי הסדר האמור פה מבואר כדעת האומרים שמחלקותו של קרח היה קדם מעשה המרגלים אחר מעשה של קברות התאוה, (ולמ''ד שהיה אחר מעשה מרגלים, צ''ל שחושב לפי חומר החטא והעונש, ולכן סמך העגל ומרגלים ביחד אחר מעשה קרח, שהיה חטאם גדול ביתר שאת), והנה בעדת קרח היו שם שני כתות, שדתן ואבירם ור''ן ראשי סנהדראות היו מתנגדים על השבעים זקנים שבחר משה, כי הם היו קרואי מועד אנשי שם וחרה להם על שלא נח עליהם הרוח, ועז''א ויקנאו למשה במחנה שקנאו בסבת משה מה שעשה במחנה, כמ''ש ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, וקרח היה חולק על הכ''ג נגד אהרן, ועז''א לאהרן קדוש ה', והיה בהם שלשה מיני עונשים, דתן ואבירם נבלעו, ועז''א תפתח ארץ, ודתן נבלע לבדו ואבירם היה לו עדה של בנים ובנות שהם עשרה, ועז''א ותכס על עדת אבירם : {יח} ותבער, הענש השני היה האש ששרף המאתים וחמשים איש ועז''א ותבער אש בעדתם, ואח''כ החל הנגף שהוא העונש השלישי, ועז''א להבה תלהט רשעים, כאלו מן האש נפרד להבה המלהטת מרחוק שהוא הנגף, וקרח לא נחשב שנדון בבלוע ושרפה כדברי חז''ל : {יט} (יט-כ) יעשו עגל, העגל היה קודם ובא מאוחר להגדיל חטא קרח שהיה מחלקותם על משה באמרם שא''צ לאמצעי בינם לבין ה' כמ''ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', וזה היה הפך ממה שאמרו תחלה שכאשר בושש משה עשו את העגל כי אמרו שצריכים לאמצעי בינם לבין ה', ואחר שלא בא משה שהיה אמצעי ביניהם עשו להם אלהים אשר ילכו לפניהם, ואז המירו את כבודם שהוא הנהגת משה שהיה מצד הימין פני אדם, בתבנית שור. והנה ענין עבודת אלילים היה שחשבו שה' מסר ההנהגה אל המערכת וכחות הטבע ועפ''ז בקשו תחבולות להפיק רצון מכחות הטבע, כמו שלמדו זאת מן המצריים, ועז''א. {כא} שכחו אל מושיעם, אשר ראו שהנהגתם היא ע''י ה' שהוא סבת כל הסבות, ממה שעשה גדלות במצרים, שגדול מורה שהוא סבת כל הדברים וזה הראה במצרים, כמ''ש בזאת תדעון כי אני ה' : {כב} נפלאות, וכן הראה להם שהוא משדד הטבע ועושה נפלאות, וזה היה כולל בכל ארץ חם, שהמכות התפשטו בכל השייך לגבול מצרים, וגם הראה נוראות על ים סוף ששם התיראו מפניו כמ''ש וייראו העם את ה', וזה נגד הגדול הגבור והנורא, גדלות נפלאות נוראות. ששם הנורא מורה שהוא מנהיג לבדו ההנהגה הפרטית ואין זולתו, והיה במצרים שלשה דברים שהראה להם, א' בזאת תדע כי אני ה' וזה גדולות, ב' כי אני ה' בקרב הארץ וזה נפלאות, ג' כי אין כמוני בכל הארץ וזה נוראות, וכמ''ש בפי' התורה : {כג} ויאמר להשמידם, ואז נגזר עליהם כליון, ויל''פ שר''ל ויאמר להשמידם לולי משה, שכן אמר שלולא משה ישמידם, כמ''ש הרף ממני ואשמידם, שמזה ידע משה שהדבר תלוי בו, וע''כ עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו, שהגם שכבר יצא האף ומתו במגפה, לא היה אף מעורב עם חמה פנימית, (שזה ההבדל בין אף ובין חמה כי היה רק אף חיצוני) לא חמה פנימית להשחית : {כד} וימאסו, עתה מזכיר חטא מרגלים, והיה בזה שני ענינים, א. מ''ש (דברים א') ויאמרו טובה הארץ ולא אביתם לעלות ותרמו את פי ה' היינו שאמרו שהארץ רעה ומשכלת יושביה, ועז''א וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו שאמר שהיא ארץ טובה : {כה} וירגנו, זאת שנית מש''ש ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו ואומר אליכם לא תערצון, ועז''א וירגנו באהליכם ולא שמעו בקול ה', כי אמרו מבלי יכולת : {כו} וישא ידו להם, כנגד שני החטאים נשבע להענישם בשני עונשים, א. להפיל אותם במדבר, שהם עצמם לא יבואו אל ארץ חמדה אשר מאסו : {כז} ב. להפיל זרעם בגוים, שעי''ז נגזר גלות ושעבוד לדורות הבאים כמו שמבואר גם כן ביחזקאל כ' כ''ג, וכמ''ש חז''ל אתם בכיתם בכיה של חנם, {כח} ויצמדו, כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו' ויצמד ישראל לבעל פעור, ספר שמה שנצמדו לבעל פעור לא היה מצד עצמו ומצד המינות, רק שבאו אליו ע''י תאות הזנות אל בנות מואב, ועי''ז קראו להם לזבחי אלהיהן, ועי''ז נצמדו לבעל פעור, ואחר שעקר הסבה היה תאות הזנות לכן כשהרג פינחס את זמרי שב חרון אף ה' מישראל, ופה ספר מן המאוחר אל הקודם ויצמדו לבעל פעור וזה בא על ידי שאכלו זבחי מתים, וזה בא ע''י. (כט-לא) שהכעיסו במעלליהם, שזנו אל בנות מואב, וזה סבב את הכל ועי''כ פרצה בם מגפה, ולכן כשעמד פנחס ויפלל ועשה משפט בזמרי נעצרה המגפה ותחשב לו לצדקה, כמ''ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם : {לב} (לב-לג) ויקציפו, ע''י שהקציפו על מי מריבה הרע למשה, וזה בעבורם ובסבתם, כי המרו את רוחו, שחטא של מי מריבה על שלא דברו אל הסלע, ועל שאמר שמעו נא המורים, ועל שאמר בלשון ספק המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ועל שאמר בלשון נוציא כאלו הדבר תלוי בו, כמו שפירשו המפ' איש לפי שטתו, כ''ז היה הסבה לזה על שהמרו את רוחו של משה, שעי''כ בטא בשפתיו דברים קשים ודברים שלא כהוגן, ועי''כ לא היה יכול לדבר אל הסלע, כי דיבורו לא היה עושה רושם בעת ההיא שהיה בכעס, וע''כ אמר בלשון ספק, עד שלכל הטעמים שכתבו המפ' בחטא הזה היה סבתו מה שהמרו את רוחו : {לד} (לד-לח) לא, אח''כ בבואם לארץ לא השמידו את העמים, ועי''כ ויתערבו בגוים (גוים פחותים מעמים), וילמדו מעשיהם עד שעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש, כמ''ש (שמות כ''ג ל''ג) עד שזבחו לשדים, וישפכו דם נקי עד שחנפה הארץ בדמי, כמו שכתוב כי הדם הוא יחניף את הארץ : {לט} ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם, מעללים הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות, שאח''כ לא שבו מן המעשים עד שנעשו בם תכונות ומדות בנפשותם לנטות אחרי זנות ורצח וכל מדה רעה, עד ששורש המעשים היה להם עקר בנפשותיהם, שזה גרוע יותר : {מ} ויחר אף ה' בעמו להענישם ויתעב את נחלתו, שם נחלה מציין קשר האהבה שי''ל עמהם ע''י קדושתם והפוכו תועבה : {מא} (מא-מב) ויתנם ביד גוים, בימי שפוט השופטים, ותחלה משלו בם שונאיהם ואח''כ וילחצום שהוא יותר מן הממשלה, ואויביהם שהם גרועים מן השונאים, והגיע דבר עד שנכנעו תחת ידם : {מג} פעמים וזה בא יען שהצילם פעמים רבות והם שבו אח''כ לעשות הרע כמ''ש כ''ז באורך שופטים ב' וימרו בעצתם שלא היה המרי מסבת התאוה רק היה בעצה ומחשבה ע''י מחשבת מינות לכן וימכו בעונם, ע''י שהיה עון בעוות השכל נעשו מוכים ונדכאים לגמרי : {מד} (מד-מו) וירא ולכן גם כשראה אח''כ בצר להם, והגם שזכר בריתו עם האבות והגם שנחם כרוב חסדיו, בכ''ז לא הושיעם עוד בגבורת ישע ימינו למעלה מן הטבע לגאלם לגמרי, רק מה שנתנם לרחמים לפני שוביהם כמ''ש מ''א ח' ושבום שוביהם וכו' והתחננו וכו' ונתתם לרחמים לפני שוביהם : {מז} הושיענו, ע''ז בקש שיגדיל חסדו להושיעם לגמרי ויקבצם מן הגוים כמ''ש ושב ה' וכו' ושב וקבצך מכל העמים וכו' (דברים ל''ב), להודות לשם קדשך כי ההודאה בגלות הוא לשמך לא לשם קדשך, ששם קדשו מורה על שמתרומם מן הטבע וההנהגה הרגילה אל הנהגה נערכת לפי הקדושה שזה מקושר ג''כ עם קדושת ישראל שמכונים דרכם בקדש נגד קדושת ה' כמ''ש ושב וקבצך וכו' ומל ה' אלהיך את לבבך וכו' ועז''א להשתבח בתהלתך שמלת שבח מורה תמיד שמתעלה על ערכו הקודם או נגד ערך איש אחר, ור''ל שעי''כ נלך מחיל אל חיל ונתעלה ע''י תהלתך, במה שנכוין דרכנו נוכח דרכך מה הוא רחום אף אתה וכו' : {מח} ברוך ה', ובאשר ידע כי יש יום שיקבץ ה' נדחים ויחדש עולמו, ועי''כ הוא תמיד אלהי ישראל משגיח עליהם ומקושר באהבתם אומר, כי שם אלהי ישראל הוא ברוך מעולם הזה שבו מנהיג בנסים נסתרים ובהשגחה מוסתרת, עד העולם העתיד שיתגלה שם קדשו בנסים גלוים, וכל העם יאמרו אמן ויאמינו ויבטחו ויהללו את ה' :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קו
{ב} מי. עומד במקום שנים מי ישמיע : {ג} משפט, צדקה. משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה א' כ''א, ובכ''מ : {ד} זכרני, פקדני. הפקידה הוא תמיד לעשות בו דבר (ירמיה ג' ט''ז, י''ד י', ט''ו ט''ו ובכ''מ) : {ה} גויך נחלתך. עיין ירמיה (ב' ז') : {ו} חטאנו, העוינו, הרשענו. החטא מצד התאוה או השגגה, והרשע הוא במרד, והעון ע''י עוות השכל, כמ''ש בכ''מ : {י} (י-יא) שונא, אויב, צר. עי' הבדלם למעלה (פ''ט כ''ג), והגאולה הוא מצד הקורבה (כנ''ל ס''ט י''ט). אחד מהם לא נותר. ואמר (שמות י''ד י''ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז''ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה' למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה' השאירו בכונה : {יד} במדבר, בישימון. הישימון מורה השממון לגמרי, ומצד זה נסו אל אם יוכל לתת להם שם צרכיהם : {טז} ויקנאו למשה. קנאה שאחריו למ''ד הוא לטובה כמ''ש ישעיה (י''א), וע''כ פי' בשביל משה, וכן פי' חז''ל מלמד שכל אחד קנא את אשתו ממשה : {כא} (כא-כב) גדלות, נפלאות, נוראות. עי' בפי'. חמתו. ההבדל בין אף וחמה למעלה (ו' ב'). {כג} עמד בפרץ. וכן ועומד בפרץ לפני (יחזקאל כ''ב ל') : {ל} ויפלל. מענין ונתן בפלילים, שהוא המשפט בענין גדול. ויכעיסו. את האל וכן ויקציפו (פל''ב), והקצף מובדל מן הכעס, שיוצא לפועל להעניש : {לט} במעשיהם, במעלליהם. עי' למעלה (כ''ח ד') : {מ} בעמו, נחלתו. התבאר ירמיה (ב' ז') : {מא} (מא-מב) שונאיהם, אויביהם. למעלה פ''ט כ''ג : {מג} וימכו. מענין וכי ימוך אחיך, ונע''ו וכפולים משתתפים במובנה : {מז} להשתבח. עי' לקמן (קי''ז) :
פירוש מצודת דוד על תהילים קו
{א} כי טוב. כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד : {ב} מי ימלל. מי יוכל לספר כל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו : {ג} אשרי שומרי משפט. אשרי אלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה : {ד} זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך : {ה} להתהלל. להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה' : {ו} חטאנו עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו : {ז} במצרים. בצאתם ממצרים : לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים : בים סוף. עודם בים סוף מרו בה' ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו : {ח} למען שמו. שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו' : {ט} בתהומות. בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים : {י} ויושיעם. בזה הושיעם מיד מצרים : {יב} ויאמינו. אז האמינו בדבר ה' ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים : {יג} מהרו. בזמן מועט שכחו מעשה ה' והתלוננו במרה על מרירת המים : לא חכו. לא המתינו עד ישמעו עצת ה' מה היא כאשר באמת המתיק להם המים : {יד} ויתאוו תאוה. זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר : וינסו. אם יוכל למלאות שאלתם : {טו} ויתן וגו'. הוריד להם השליו : וישלח רזון. לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא מכל על הפורעניות הבאה עליהם בעבור זה : {טז} ויקנאו. הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן : {יח} בעדתם. הם הר''נ איש מקריבי הקטורת : להבה וגו'. כפל הדבר במ''ש : {יט} בחורב. במקום אשר קבלו התורה : {כ} וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור : כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכ' : אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו : {כג} ויאמר. חשב ה' להשמידם : לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וכו' ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור''ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם : {כד} וימאסו. ע''י תלונות המרגלים : לדברו. שהבטיח לרשת אותם : {כה} לא שמעו. לא האמינו בקול דברו : {כו} וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וכו' : {כז} ולהפיל וגו'. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות : בארצות. ר''ל בארצות הגוים : {כח} ויצמדו. חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עבודת גלולים שהוא דבר שאין בה חיות כמת : {כט} ותפרץ. המגפה נתחזקה בהם כי רבים מתו : {ל} ויעמוד. קם מתוך העדה ועשה דין ומשפט בזמרי ועי''ז נעצרה המגפה : {לא} ותחשב. המשפט הזה נחשבה לו לזכות ולצדקה להיות שמור עד עולם כי בעבור זה נתכהן וכמ''ש והיתה כו' כהונת עולם (במדבר כה) : {לב} ויקציפו. אח''ז הכעיסו את ה' במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר : {לג} כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה' : ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי''ז נענש : {לד} לא השמידו. ובבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה' להשמידם : {לו} ויהיו. העובדי גלולים ההם היו להם למוקש כי הם הכשילום בהסתת עבודת העצבים : {לז} לשדים. אשר היו עובדים להם : {לח} ותחנף הארץ. יושבי הארץ התחייבו בעבור רוב הדמים שנשפך בה לעבודת גלולים : {לט} ויזנו. סרו מה' ברוע מעלליהם : {מא} ויתנם ביד גוים. בימי השופטים : {מב} ויכנעו. היו נכנעים תחת ידי אויביהם : {מג} פעמים וגו'. ע''י השופטים וכמ''ש והיה ה' עם השופט וכו' (שופטים ב) : ימרו. במות השופט מרו המה בה' בעצתם הרעה וכמ''ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו : וימכו בעונם. בעבור עונם נעשו שפלים ועניים : {מד} וירא. ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם : {מה} בריתו. אשר כרת עם אבותינו ואמר ואף גם זאת בהיותם וגו' לכלותם להפר בריתי (ויקרא כו) : וינחם. על הרעה : כרוב חסדיו. ולא כפי מעשיהם : {מו} לרחמים. להיות שוביהם לרחמים עליהם לבל יכבידו העול : {מז} הושיענו. ר''ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך : להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו : {מח} ברוך וגו'. ר''ל נאמר בהודאה ברוך ה' וגו' : מן העולם. מתחלת העולם עד סוף העולם : ואמר כל העם. ר''ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר''ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה אומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה :
פירוש מצודת ציון על תהילים קו
{ב} ימלל. מלשון מלה ודבור : {ד} פקדני. ענין השגחה וזכרון : {ז} וימרו. מרדו וסרבו : {ט} ויחרב. ענין יובש : {יג} חכו. ענין המתנה כמו לכן חכו לי (צפניה ג) : {יד} בישימון. במדבר שממה : {טו} רזון. מל' תות וכחשות : {טז} ויקנאו. ענין כעס כמו הם קנאוני (דברים לב) : {יח} תלהט. ענין להבה : {יט} למסכה. דבר הניתך ממתכת כמו אלהי מסכה (שמות לד) : {כ} וימירו. מלשון תמורה וחלוף : {כה} וירגנו. ענין תלונה ותרעומות כמו דברי נרגן (משלי יח) : {כז} ולזרותם. לפזרם כמו תזרם לרוח (יחזקאל ה') : {כח} ויצמדו. ענין דבוק וחבור כמו צמיד פתיל (במדבר ט) : {כט} ותפרץ. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית לח) : {ל} ויפלל. ענין דין ומשפט כמו ונתן בפלילים (שמות כא) : ותעצר. ענין מניעה : {לב} ויקציפו. מלשון קצף : {לג} המרו. מרדו וסרבו : רוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה יא) : ויבטא. ענין אמירה כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה) : {לה} ויתערבו. מל' תערובות : {לו} עצביהם. כן יקראו הגלולים כי מעציב לב עובדיו צועקים אליו ואינם נענים : {לח} ותחנף. תתחייב ותרשיע כן תרגומו וכן יחניף את הארץ (במדבר לב) : {לט} ויזנו. ענין הסרה ועש''ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות : {מ} ויתעב. מלשון תועבה : {מב} וילחצום. מלשון לחץ ודחק : {מג} ימרו. מרדו וסרבו : וימכו. ענין דלות ושפלות כמו ואם מך הוא (ויקרא כז) : {מו} שוביהם. מלשון שביה : . (ו) ממצוקותיהם. מלשון צוקה וצרה :
תהילים קו : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לרפואת Rochel bas Maryasha, Esther Frieda bat Liba Rachel, Chana bat Sophie, Liran Shlomo Ben Chana
- לרפואת Yona Chimon ben Laura Rahel
- Aryeh Tzurishaddai ben Avraham v’Sarah
- La reussite pour les soldats de Tsahal sur tous les fronts
335 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות