תהילים אונליין
תהילים קז - פרק קז - מזמור קז
{א} הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
{ב} יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:
{ג} וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:
{ד} תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:
{ה} רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:
{ו} וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:
{ז} וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב:
{ח} יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
{ט} כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:
{י} יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:
{יא} כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:
{יב} וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:
{יג} וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
{יד} יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:
{טו} יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
{טז} כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:
{יז} אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
{יח} כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:
{יט} וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
{כ} יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:
{כא} יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
{כב} וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:
(פ) {כג} יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:
{כד} הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:
{כה} וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:
{כו} יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:
{כז} יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:
{כח} וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:
{כט} יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:
{ל} וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם:
{לא} יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
{לב} וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:
{לג} יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:
{לד} אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:
{לה} יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:
{לו} וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:
{לז} וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:
{לח} וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:
{לט} וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
{מ} שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:
{מא} וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:
{מב} יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:
{מג} מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה:
{א} הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
{ב} יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃
{ג} וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃
{ד} תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃
{ה} רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃
{ו} וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃
{ז} וַ֭יּֽ͏ַדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃
{ח} יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
{ט} כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃
{י} יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃
{יא} כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
{יב} וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃
{יג} וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
{יד} יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃
{טו} יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
{טז} כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃
{יז} אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
{יח} כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
{יט} וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
{כ} יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃ ׆
{כא} יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ ׆
{כב} וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃ ׆
{כג} יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃ ׆
{כד} הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃ ׆
{כה} וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃ ׆
{כו} יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃
{כז} יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃
{כח} וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
{כט} יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃
{ל} וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃
{לא} יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
{לב} וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
{לג} יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
{לד} אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
{לה} יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
{לו} וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃
{לז} וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃
{לח} וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃
{לט} וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃ ׆
{מ} שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃
{מא} וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃
{מב} יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
{מג} מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃
תהילים קז : סגולות
קדחת
פרושים - תהילים קז
בפרק תהילים זה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרווחה, צריכים להודות ל- ה' כי בעונש חטאם היו בצרה ובחסד אלוקים נצלו, ומהראוי לשבח ולספר בפני רבים.
פירוש רש''י על תהילים קז
{א} הודו לה' : {ב} יאמרו גאולי ה'. כשיפדם מיד צר : {ד} תעו במדבר וגו'. והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים : {ז} וידריכם. וינהגם לפיכך יודו לה' חסדו : {י} יושבי חשך וצלמות. אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם : {יא} כי המרו אמרי אל. אין פורענות באה על האדם אלא בעונו : {טז} כי שבר דלתות נחשת. שהיו נעולים בפניהם : {יז} אוילים מדרך פשעם. אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ' זו (כלומר כתיבות שש נוני''ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין : {כז} יחוגו. לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שה''ש ב') וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיה י''ט) : {ל} וישמחו כי ישתקו. הגלים : וינחם. וינהגם : מחוז. לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם כ''ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז') בתנחומא, מצאתי : {לב} וירוממוהו בקהל עם. צריך לאודויי באפי בי עשרה : ובמושב זקנים. ותרין מנייהו צורבא מרבנן : {לג} ישם נהרות למדבר. כלומר נותן יישובי האומות לחרבן : {לד} למלחה. להיות כארץ מלחה מעשות פרי : {לה} ישם מדבר לאגם מים. נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו : {לט} וימעטו וישוחו. והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון : {מא} וישם כצאן משפחות. וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים : {מב} קפצה. סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט''ו) :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קז
{א} הודו, אחר שהזכיר קיבוץ גליות אומר כי השבים מן הגולה יזבחו זבחי תודה על כל הארבעה דברים שצריכים להודות ועל כולם יודו לה' כי טוב, ויודו חסדו אשר לעולם, ומבואר כי חסד יאמר על מה שעושה מבלי חיוב ומבלי הבטחה קודמת ואף שאין המקבל החסד ראוי לזה עפ''י מעשיו, וגם חסד אצל ה' במובנו המדויק בא על הנס למעלה מדרך הטבע, כמ''ש בסי' פ''ט ובכ''מ : {ב} (ב-ג) יאמרו, כן יאמרו גאולי ה', אשר הפליא עמהם חסדו בשני דברים, א. אשר גאלם מיד צר, ב. שקבצם מארצות והשיב נדחיהם ממזרח וממערב ומצפון ומים, היינו מאיי הים, ודרום לא חשב כי אין ישוב בדרום : {ד} (ד-ה) תעו, צייר כי בעת גלותם הלכו ונדדו דרך המדבר, ומשם באו לישימון, שהוא שמם יותר מן המדבר, ושם תעו מני דרך ולא מצאו עיר מושב והיו רעבים, ואח''כ היו גם צמאים כי המים אזל מכליהם עד שנפשם בהם תתעטף : {ו} ויצעקו, במדבר ובים אמר ויצעקו, ובחולה ובית האסורים אמר ויזעקו, כי צעקה גדולה מזעקה, וכן אמר בשני אלה יצילם, ובחולה ומאסר אמר יושיעם, כי הצלה גדולה מישועה, כי סכנת הים והמדבר גדולה יותר מחולי ומאסר : {ז} וידריכם, ועשה להם נס במה שהראה להם דרך ישרה שיגיעו לעיר מושב : {ח} (ח-ט) יודו, אז מחוייבים להודות, א. מצד החסד שעשה עמהם, ב. מצד הנס והפלא, שהגם שאין זה פלא בערך ה', הוא פלא בערך בני אדם כי השביע נפש שוקקה נגד צמאים, ונפש רעבה מלא טוב נגד רעבים : {י} יושבי, אולם בעת שבאו לעיר מושב ונצולו מסכנת המדבר, באו לסכנה אחרת ששם התעוללו עליהם עלילות ברשע והושלכו לבית האסורים, כמ''ש כאשר ינוס איש מפני הארי וכו', ושם מר להם, א. מצד המקום, שנכלאו שם בחשך וצלמות, ב. מצד שהם אסורים בעני שמענים אותם בענוים וכבלי ברזל לבל יברחו : {יא} כי, ובאר שמה שבאה עליהם הרעה השנית, (אחר שעשה להם נס מרעה הראשונה), זה היה ע''י מה שאחר שנעשה להם נס ונצולו מן המדבר שבו על קיאם והמרו אמרי אל, ובזה נאצו עצת עליון, שמה שיעץ לעשות להם נס היה כדי שעי''כ ישובו אליו וישמרו מצותיו והם לא כן עשו, ולכן. {יב} הכניע את לבם לתשובה ע''י העמל, ולכן כשלו הזמין ה' לפניהם מכשול שינתנו בבית האסורים, ועל ידי שאין עוזר, ע''י כך. (יג-יד) ויזעקו אל ה' ויחזרו בתשובה, ואז יוציאם מחשך וצלמות וגם ינתק מוסרותיהם : {טו} (טו-טז) יודו, ועי''כ מחויבים להודות שנית על הנס השני, כי שבר דלתות נחשת : {יז} אוילים, האויל הוא המסתפק ואינו מאמין שמה שהיה בסכנה ויצא ממנה הכל היה מאת ה', ותולים הכל במקרה, וזה בא או מדרך פשעם, מפני שכבר הורגלו בפשעים עד שאין לבם מוכן לקבל חקי המוסר, או מעונותיהם ע''י עוות השכל והמינות, אלה האוילים שעדן עומדים באולתם יתענו יכניעם ה' שלישית ע''י חולי : {יח} כל אוכל, שכמו שהיו חולים חולי הנפש ולא קבלו מאכל בריאה לרפואתם, כן תתעב נפשם כל אוכל המזין את הגוף, ויגעו עד שערי מות, והם בצרה פעם שלישית : {יט} (יט-כ) ויזעקו ויחזרו בתשובה, ישלח דברו וירפאם בגוף וימלט משחיתותם בנפש : {כא} (כא-כב) יודו וכו' ויזבחו, הנה בשתי פעמים הראשונים לא הזכיר רק שיודו על הנס הפרטי שנעשה להם עתה, הגם שהדין הוא שמי שנעשה לו שני נסים כשמברך על נס אחד צריך לברך גם על השני כמ''ש בפרק הרואה, והיה ראוי שהיוצא מבית האסורים יזכיר גם נס הצלת המדבר, אולם הוא לא הכיר עדיין חסדי ה', כמ''ש אוילים מדרך פשעם, ולא הודה רק על הדבר שניצל ממנו בשעתו, ועתה שניצל זה שלשה פעמים, יודו לה' חסדו ויספרו מעשיו, שיספר גם הנסים הראשונים, וכן עד עתה לא הביאו עדיין זבח תודה, ועתה יזבחו זבחי תודה זבחים רבים, גם בעד הפעמים הראשונים שלא השלימו הודאתם כראוי, ויספרו כל הג' נסים ביחד : {כג} יורדי, עתה מצייר שאחר ששבו מגלותם והלכו דרך הים באניות הראם ה' נפלאותיו עוד הפעם, למען יודו לה' חסדו בבואם לארצם, ובאר כי יש בזה שני ענינים, א. יורדי הים באניות, ב. יש מהם אשר המה עושי מלאכה במים רבים, שיודעים תחבולות ומלאכות להעמיד את האניה בעת הסער ולהנצל : {כה} ויאמר ויעמד רוח סערה, והרוח תרומם את גלי הים : {כו} יעלו, ובזה היורדים באניות פשוטים הם יעלו שמים וירדו תהומות, כי כל גל ירומם את הספינה למעלה ואח''כ תרד למטה : {כז} יחוגו, ואלה שעושים מלאכה במים רבים הם יעמידו את הספינה ע''י שמשליכים הברזל לתוך הים שאז לא תתרומם הספינה בגובה אבל אז יחוגו וינועו כשכור הנה והנה במקום עמידתם, וכל חכמתם תתבלע כי האניה חשבה להשבר במקומה : {כח} (כח-כט) ויצעקו וכו' יקם סערה לדממה, ר''ל שלהראות נפלאותיו יקים את הסערה בהפלגה רבה, והגיעו לתכלית הרעש פתאום יהיו לדממה והגלים יחשו, להודיע כי יד ה' עשתה זאת : {ל} וישמחו, ובזה תגדל שמחתם, א. במה שישתקו הגלים, ב. במה שינחם אל מחוז חפצם בלא פגע : {לא} (לא-לב) יודו, וירוממוהו, כי בהגיעם לארצם שם יודו במקהלות רבבות אלפי ישראל בארץ ולפני הזקנים הנמצאים שמה, ויש הבדל בין הרוממות והתהלה, הרוממות היא מצד מעשיו הנסתרים, וזה להמון עם הבלתי מכירים את ה' הוא מרומם בעיניהם, והתהלה הוא מצד מעשיו הגלוים, וזה במושב זקנים ותלמידי חכמים המכירים מעשיו, וכמ''ש חז''ל צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מנייהו רבנן : {לג} (לג-לד) ישם, אחר שדבר על חסדי ה' עם אנשים יחידים ידבר על השגחתו הנראית בכוללים, בין על מדינות שלמות בין על כתות אנשים. הנה נראה לפעמים שע''י רעת היושבים יחריב ארצות הישוב, ומקום שהיה שם נהרות ישים אותם כמדבר, והמעינות שמשם היה מוצאי מים אל הנהרות ישים לצמאון, ועי''כ יהפך ארץ פרי למלחה, וכ''ז ע''י רעת יושבי בה : {לה} ישם, וכן נראה בהפך שלפעמים ישים את המדבר לאגם מים, וארץ ציה שהיא יבשה יותר מן המדבר תהיה למוצאי מים, שמשם יצאו מקורות מים שעל ידם תהיה המדבר לאגם מים : {לו} (לו-לח) ויושב שם רעבים והם יכוננו שם עיר מושב, וגם יזרעו שם שדות ויטעו כרמים, ונגד מ''ש שיזרעו שדות, אמר ויעשו פרי תבואה, שהשדות והכרמים יעשו פרי נגמר לא בוסר, ונגד מ''ש ויכוננו ער מושב אמר ויברכם וירבו מאד, שיברכם בנכסים, וירבו בבנים ובבנות, וגם בהמתם לא ימעיט : {לט} וימעטו, ולפעמים ימעטו וישחו, ע''י עוצר רעה, היינו שיכבשום ממשלה רעה, וימעטו ע''י שיהרוג הרבה מהם והנשארים ישחו מיגון, כי. (מ-מא) שפך, העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז וישגב אבין מעוני והם ישימו כצאן משפחות, ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד : {מב} יראו ישרים, שהם ההולכים ישר בבינתם הם ישמחו, כי יכירו מכל זה השגחת ה', וכל עולה קפצה פיה כי יראו שיש גומל ומעניש : {מג} מי חכם אשר קבל חקי החכמה, הוא ישמר אלה, כי מזה יביא מופת על השגחת ה', ועי''כ יתבוננו חסדי ה' שאין העולם הפקר, רק הכל בחסדי ה' ובהשגחתו :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קז
{ד} במדבר בישימון. ישימון גרוע מן המדבר כנ''ל (ק''ו י''ד) ועי' ירמיה (ב') ור''ל תעו מדרך או בדרך : {ו} ויצעקו. צעקה גדולה מזעקה, והצלה גדולה מישועה (כנ''ל ז' ב') : {ט} שוקקה. מתאוה משקה, וכן ישעיה (כ''ט ח') ועמש''ש (ל''ג ד') : {טז} דלתות נחושת ובריחי ברזל. וכן ישעיה (מ''ה ד') : {יז} פשעם, עונותיהם. התבאר בכ''מ שהפשע הוא המרד והעון הוא עוות השכל, כמ''ש בס' התו''ה אחרי (סי' כ''א, וסי' נ''ה), וגדר אויל הוא המסתפק כמ''ש בפי' משלי בכ''מ : {כז} יחוגו. מענין חוג ומחוגה (היושב על חוג הארץ), יעשו תנועה סביביית ומחוגה סביב עצמם כשכור : {כט} (כט-ל) דממה, ויחשו, ישתוקו. הדממה מציין ההפסקה מן הדבור או הרעש קודם לו, לא כן חשה מציין העדר הדבור או הסער לבד (ישעיה ס''ב ו'), ושתק מציין השתיקה שהוא הפך הריב או הרעש הגדול, באין נרגן ישתק מדון, וישתק הים מזעפו, שהשמחה תגדל כפי שהיה גדול הרעש תחלה, ובדברי חז''ל כולל במלת שתיקה העדר הדבור לבד כמלת חשה בלשון המקרא. מחוז, גבול. כמו עם שאול עשינו חוזה : {לא} (לא-לב) יודו, ירוממו. עמ''ש ישעיה (כ''ה א') : {לד} (לד-לה) מדבר, ארץ ציה. עי' ישעיה ל''ה, ירמיה ב' ו', וע''ל ק''ז ד'. ומוצאי מים. הם מעינות ומקורות. למלחה. לארץ מלחה (ירמיה י''ז) : {לז} פרי תבואה. פרי נגמר ששם תבואה מורה שנגמר הפרי כמ''ש ס' התורה פ' קדושים : {לט} מעוצר. ממשלה, כמו יורש עצר, (שופטים י''ח) :
פירוש מצודת דוד על תהילים קז
{ב} יאמרו גאולי ה'. יאמרו הודו וגו' על אשר גאלם מיד צר : {ג} ומארצות. האנשים אשר קבצם מארצות המזרח וכו' לשוב למקומם : ומים. מאיי הים : {ד} תעו. פעמים תעו במדבר שממה ולא מצאו דרך ההולך לעיר מיושבת : {ה} רעבים. יהיו רעבים וצמאים מחסרון לחם ומים : תתעטף. כשאדם הוא בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאלו הוא עטוף קצתו בקצתו : {ו} בצר להם. בעת הים צר להם : ממצוקותיהם. הציל אותם מן מצוקה ההיא : {ז} וידריכם. נתן בלבם לדרוך בדרך ישרה : {ח} יודו. האנשים ההם יודו לה' חסדו ויספרו נפלאותיו לבני אדם לפרסם הנס : {ט} כי השביע. בעבור כי השביע נפש המתאוה בהיותו תועה : מלא טוב. כאשר באו אל עיר מושב : {י} יושבי. האנשים היושבים במקום חושך והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל : {יא} כי המרו. וגמול העונש בא על כי המרו אמרי אל : {יב} ויכנע. ולכן הכניע לבם בעמל המאסר וכשלו בצרה ולא מצאו עוזר : {יד} ינתק. יעתק מהם קשרי מאסרם ר''ל פטרם ממאסרם כאלו העתיק הקשרים : {טז} כי שבר. על כי שבר וכו' ר''ל הוציאם ממאסרם כאלו שבר דלתות בית הסוהר וגדע הבריחים : {יז} אוילים. האנשים אוילים אשר מחטא דרך פשעם ומעונותיהם המה מעונים בחלי ומכאוב : {יח} תתעב. כדרך החולה הממאס באכילה : ויגיעו. קרובים המה למות : {כ} ישלח דברו. לא כרפואת הרופאים שהמה בסממנים כ''א מרפא במאמרו : משחיתותם. משחת הקבר שהיה קרוב להם : {כב} זבחי תודה. קרבן תודה הבא על הנס : {כג} יורדי הים. האנשים היורדים בים בספינות (ועל כי שפת הים הוא ממעל וממנו יורדים למטה אל הים לזה אמר יורדי הים) : עושי מלאכה. היא תחבולת הפנות האניה אל המקום הנרצה : {כה} ויאמר. כאשר אמר ה' תעמוד רוח סערה והיא תרומם גלי הים : {כו} יעלו שמים. אנשי הספינה עולים למעלה לצד השמים וחוזרים ויורדים עד התהום כי הגלים מגביהים הספינה למעלה ואח''ז מורידים אותה למטה עם אנשיה : ברעה. ברעת הפחד תמוג נפשם : {כז} יחוגו. והמה נעים ונדים בתוך הספינה בעבור גודל תנועת הספינה עד שא''א לעמוד במקום עמדם וכדרך השכור : וכל חכמתם. אשר למדו והשכילו בהנהגת הספינה כל החכמה יהיה נשחת כי לא יועילו בחכמה : {כט} יקם סערה לדממה. ר''ל הסערה שהקים ישיבנה לדממה וגלי הים לא יהמו עוד : {ל} וישמחו. אנשי הספינה ישמחו כאשר ישתוקו הגלים : וינחם. והמקום ינהגם אל הגבול אשר חפצו ללכת אליו : {לב} בקהל עם. בקבוץ עם רב : {לג} ישם נהרות. ר''ל מלבד הנסים האלה יעשה עוד פלאות דבר וחלופו כי ישם נהרות להיות מקום יובש כמדבר : ומוצאי וגו'. כפל הדבר במ''ש : {לד} ארץ פרי. ואז הארץ העושה פרי תהיה נהפך להיות עפרה מלוח בל יעשה פרי : מרעת. ר''ל לא על חנם יעשה זאת כ''א בעבור רעת יושביה וגמולם הוא משלם : {לה} ישם מדבר. מקום יובש כמדבר ישים למקום אגמי מים : וארץ ציה. כפל הדבר במ''ש : {לו} ויושב שם. ובמקום ההוא מושיב אנשים שהיו רעבים עד הנה מבלי מצוא מקום להחיות נפשם : ויכוננו. והם יכוננו את המקום ההוא להיות עיר מושב לבל תחסר כל בה : {לז} ויעשו. השדות והכרמים : פרי תבואה. הכרמים יעשו פרי והשדות תבואה : {לט} וימעטו. ר''ל וכן בהפוך כי בעונם ימעטו וישוחו עד לעפר מן הרעה אשר תהיה עצורה ועכובה אצלם ומן היגון אשר תהי' עליהם : {מ} שופך. פעמים יביא בזיון הרבה על נדיבים : ויתעם. עושה אותם תועים ללכת באורח תוהו לא בדרך ישר ר''ל שוגים בדעתם : {מא} וישגב. ר''ל וכן בהפוך כי מחזק את האביון מן העוני שהיה בו ומוליד משפחות רבות כעדרי הצאן : {מב} יראו ישרים. הטובה הבאה להאביון : וישמחו. בראותם מהשגחת המקום : וכל עולה. כל איש עולה יסגור פיו ויבוש מלדבר על כי יראה מפלאות ההשגחה : {מג} מי חכם. מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים אליו חסדי ה' ר''ל בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה' ויבן אותם :
פירוש מצודת ציון על תהילים קז
{ז} וידריכם. ענין הלוך : {ט} שוקקה. ענין תאוה כמו ונפשו שוקקה (ישעיה כט) : {י} וצלמות. צלו של מות והוא ענין חושך כחשכת הקבר : {יא} המרו. מלשון מרי ומרד : נאצו. ענין בזיון : {יד} ומוסרותיהם. ענין קשור הרצועות : ינתק. ענין העתק כמו נתקתי מוסרותיך (ירמיה ב) : {טז} ובריחי. כעין מטה לרוחב הדלתות לסגרם : גדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט) : {יז} אוילים. ר''ל חוטאים : {כ} משחיתותם. מל' שחת ובור : {כד} במצולה. עומק הים : {כו} תתמוגג. מלשון המגה והמסה : {כז} יחוגו. ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג (לעיל מב) : תתבלע. ענין השחתה כמו בלע ה' ולא חמל (איכה ב') : {כט} לדממה. ענין שתיקה כמו קול דממה (מ''א יט) : ויחשו. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג') : {ל} מחוז. גבול וכן עם שאול עשינו חוזה (ישעיה כח) : {לג} לצמאון. למקום צמא ויובש : {לה} לאגם. שם מקום כניסת המים : ציה. שממה : {לט} וישוחו. ענין שפלות כפיפות כמו תחתיו שחחו עוזרי רהב (איוב ט) : מעוצר. ענין העכבה כמו נעצרה נא אותך (שופטים יג) : {מ} נדיבים. ר''ל שרים בעלי מתן : {מב} קפצה. סגרה כמו אם קפץ באף רחמיו (לעיל עז) :
תהילים קז : Youtube
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
הקריאה שלכם נאמרת גם עבורם
- לרפואת Rochel bas Maryasha, Esther Frieda bat Liba Rachel, Chana bat Sophie, Liran Shlomo Ben Chana
- לרפואת Shimshon Mikhael Yossef André ben Karren Déborah Stéphanie Caroline
- לרפואת Yona Chimon ben Laura Rahel
- לשמירת Moshe Ben Abraham Pinhas ve Rosa
335 אנשים שנלווים לתפילות מאז 2017 · לכל השמות