תהילים קיא - פרק קיא - מזמור קיא
תהילים קיא - פרק קיא - מזמור קיא
{א} הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה:
{ב} גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם:
{ג} הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:
{ד} זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה:
{ה} טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ:
{ו} כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם:
{ז} מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו:
{ח} סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:
{ט} פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ:
{י} רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:
פרושים - תהילים קיא
פרק תהילים זה נאמר בא"ב ובכל פסוק שתי אותיות ובשני הפסוקים האחרונים שלוש אותיות בפסוק. והמזמור קצר ונכבד ידבר במעשה הקב"ה עיין גדולים מעשה ה'.
פירוש רש''י על תהילים קיא
{א} הללויה וגו'. מזמור זה הוסד באלף בית אות אחד בראש הפסוק ואחד באמצעותיו וכן כלם מאל''ף ועד תי''ו, וכמו כן מזמור השני, הראשון מדבר בשבחו של הקב''ה והשני מספר בשבחו של צדיק : {ד} זכר עשה. קבע לישראל שבתות ומועדים ומצות שנאמרו בהם וזכרת כי היית במצרים (דברים ט''ו) לפי שהוא חנון ורחום על בניו וחפץ להצדיקם : {ה} טרף נתן. מזון : {ו} כח מעשיו הגיד לעמו. כשנתן להם נחלת גוים הודיעם כחו וגבורתו, ומדרש תנחומא כתב לישראל מעשה בראשית להודיעם שהארץ שלו ובידו להושיב בה כל מי שירצה ולעקור אלו ולהושיב אחרים שלא יוכלו האומות לומר לישראל גזלנים אתם שכבשתם ארץ שבעה גוים : {ח} סמוכים. הם פקודיו על סמך עז מחוזקין בעונשין ואזהרות והפרשיות קבועות זו על זו כסדר ולדרוש וזהו שאמר שלמה שוקיו עמודי שש וגו' (שה''ש ה') :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קיא
{א} אודה ה', מזמורים אלה נאמרו באל''ף בי''ת לרוב חשיבותם כמ''ש חז''ל, אמר אני אודה ה' בכל לבב, בין בסוד ישרים שהם בעלי הבינה המבינים דרכי ה' ועיני האלהות וסודותיו, ובין בתוך העדה הם כל ההמון הנועדים לשמוע את דברי : {ב} גדולים מעשי ה', יתחיל לספר משלשה מיני השגות אשר נשיג בהנהגת ה', והם מעשים ופעולות ונפלאות, שיש הבדל בין מעשים ובין פעולות. שמעשה הונח על דבר הנגמר שאין יד הפועל עוסק בו יותר, ופעולה הונח על העסק שהפועל עודנו מתעסק בפעלו, ובב' בחינות אלה נשקיף על הבריאה שברא ה', מצד אחד נשקיף עליה כמו שהיא עשויה ונגמרת בשלימותה ותכלית תקונה, ובצד הב' נשקיף מצד שעוד ידי היוצר פועלים תמיד בבריאותה ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא תמיד כבריאה חדשה, ושני אלה הם בההנהגה שהיא כפי חקי הטבע, ועוד יש הנהגה אחרת שלפעמים יהרוס וישדד חקי הטבע וזה נקרא נפלאות, אמר הנה מעשי ה' המה גדולים מאד בריבוי ובגודל הכמות, ובכ''ז הם דרושים לכל חפציהם, שלכל מעשה יש חפץ, ר''ל יש תכלית אשר יכוין אליו העושה במעשהו ואליו יכונן את מעשיו, כמו חפץ הבית הוא לשבת בו, חפץ הכסא לשבת עליו, חפץ האהל לשבת תחתיו וכדומה, אולם ה' שלא ברא את הבריאה לצרכו, החפץ של המעשה אינו לצרכו, רק לצורך המעשה עצמה, שהתכלית רצוף במעשה עצמה, והוא חפץ של המעשה שיפיק את תכליתו, ויש שחק אחד טבעי יכון לתכליתים שונים, כמו כח ההתפשטות ששם ה' באויר, בו יש חפצים שונים, שעל ידו יעלו האדים, ישבו הרוחות, יפיחו הצמחים, וכדומה, ועל זה אמר שמעשי ה' הם דרושים לכל חפציהם, שכל החפצים והתכליות שלהם דרושים מהם ונמצאים בם : {ג} הוד והדר פעלו, אולם פעלו, שהוא מה שעדיין פועל ועוסק בהבריאה בתמידות והיא בריאה חדשה בכל רגע, בפעלו זה נמצא הוד והדר, שמבואר אצלנו שההוד הוא הפנימי, וההדר הוא ההדר החיצוני, ר''ל שפועל בין בחיצוניות הדברים לפי מה שאנו משיגים אותם בחושינו נמצא הדר חיצוני המתפשט על כל פעולותיו, ובין ההוד הפנימי של כחות הפנימיות הנצפנים במעשיו אשר עין חוקר לא יביטם. וצדקתו עומדת לעד, מבואר אצלנו שהצדקה הנאמרת אצל ה' תרמוז אל המעשים הנשגבים שיעשה לפי האלהות שבו לא לפי ההשקף על הנבראים, ויען שבעניני הנפלאות שיבואר אח''ז יביט על סדר מעשה הנבראים, יאמר שלא כן במעשיו ופעולותיו אשר ערך בהסידור הטבעיי בו ישקיף על אלהותו כפי מה שרצה ברצונו הפשוט לפי מדתו האלהית, וזאת לא תשתנה כל ימי עולם והיא עומדת בקביעות. הפך הנפלאות שאינם קבועים לעד, ובצדקה זו יעמיד את הבריאה תמיד ולא ימושו חקיה כל ימי עולם : {ד} זכר עשה לנפלאותיו, אמנם הנפלאות שהם למעלה מדרך הטבע לא יעשם ה' תמיד, ולא ישנה את הטבע רק בעת מן העתים לפי הצורך להודיע לבני האדם גבורותיו, וזה זכרו לדור, שע''י הנפלאות יזכרו שהוא הבורא והוא היכול לשנות את הבריאה, וע''כ לא יעשם תמיד אחר שהם רק לזכר, וכל שיזכרו נפלאותיו אין צריך עוד להם, וזה יעשה מצד שהוא חנון ורחום, ר''ל אם מצד החנינה כמו שעשה להאבות שמצאו חן בעיניו, אם מצד הרחמים כמו שעשה בעת יציאת מצרים מצד שרחם על ענים וצרתם : {ה} טרף, הנפלאות שעשה לאבותינו היה תכליתם לתת להם את ארץ כנען, ששם ימצאו מזונותיהם בריוח ויוכלו לעסוק בתורה, וזה טרף נתן ליראיו, קרא מזון זה בשם טרף, שהושאל מן מזון האריה שהוא ע''י מה שטורף חיות הקטנות ממנו, כן נתן להם מזונם ע''י שאכלו את העמים, כמ''ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, שכמו שהצומח מזון להחי והחי מזון להמדבר, כן הוכנו עובדי גלולים להיות מזון לאשר עלו למדרגה נעלה ונשא ממינם, ומבאר שזה היה ע''י שיזכר לעולם בריתו, שהוא הברית שכרת עם האבות לתת להם את א''י, והמאמרים מקבילים, יזכר לעולם בריתו, לתת להם נחלת גוים. {ו} כח מעשיו הגיד לעמו מעשי ידיו אמת ומשפט, ר''ל שזכר לעולם בריתו שכרת עם האבות לתת להם נחלת גוים, והגיד להם כח מעשיו שמעשי ידיו הם אמת ומשפט, שהכח של המעשה אשר עשה והבריאה אשר ברא, הוא אמת ומשפט, שזאת היא הכח הפנימי המעמיד כל הבריאה, עד שהאמת והמשפט הוא הכח והנפש והחיות של כלל מעשה ה', שה' ערך את הבריאה שתהיה בגוף וגויה אל האמת בדברים העוונים, שיכירו ע''י הבריאה מציאת ה' ואחדותו והאמונה האמתיית, ואל המשפט בין אדם לחברו, ואם אין אמת ומשפט אין כח ואין חיות ונפש בכל הבריאה והמעשה שעשה, והיא כגוף בלא נשמה, וע''כ הכנענים שהפרו אמת ומשפט לא יכלו להתקיים בעולם, וצוה למחות זכרם כמו שמבערים את גופת המת אשר אין לו כח ונשמה פנימית, נאמנים כל פקודיו ומזה מבואר שפקודי ה' הם נאמנים וקיימים מצד עצמם, וגם הם. {ח} סמוכים לעד לעולם, ר''ל שהם הסמוכים של העולם לעד, דהיינו שהם העמודים והיסודות שהעולם סמוך ונשען עליהם לעד ולנצח, ואם ימושו פקודיו מלסמוך את העולם יפול העולם בכללו ולא יוכל לעמוד אחר שאין לו סמוכים, ומפרש שזה היה מפני שהם עשוים באמת וישר, שמה שנאמנים כל פקודיו, הוא מפני שעשוים באמת והאמת הוא נאמן. ומה שהם סמוכים של העולם, הוא מפני שעשוים בישר, והישר והמישרים הם סמוכים ועמודים של העולם, כמו שכתוב (למעלה סימן ע''ה) אני מישרים אנכי תכנתי עמודיה, שהמישרים הם הסמוכים של עמודי העולם, וכמו שפרשתי שם : {ט} פדות, ר''ל שע''י הפקודים האלה שלח פדות לעמו, שעל תנאי זה פדה אותם שישמרו את הפקודים, ואם לא ישמרו אותם יהיו משועבדים ועבדים, וע''י הפקודים צוה לעולם בריתו, שכמו שאמר שיזכר לעולם בריתו ע''י שכח מעשיו (שהם אמת ומשפט) הגיד לעמו, כן קיום הברית לעולם הוא רק ע''י שמירת הפקודים, כמ''ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו : {י} ראשית, אולם ראשית החכמה ושרשה היא יראת ה', שבאשר החכמה היא מקובלת מאדון החכמה, ואין חקיה ושרשיה מתבררים במופתים, והתאוה והיצר מסיתים את האדם לסור מחקי החכמה, צריך לאסור את הנפש במוסרות היראה, שאם יירא את ה' לא יעבר מחקי החכמה אשר צוה וישמור פקודיו ומצותיו, ואז יהיה שכל טוב לכל עושיהם, כינוי עושיהם מוסב אל הפקודים הנזכר למעלה, שאז ימצא העושה את הפקודים בם שכל טוב, ורוח ה' ישכילהו להבין טעמם וסודותם, ואז תהלתו עומדת לעד, כי ימצא בם אושר הנצחי ולישרים נאוה תהלה :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים קיא
{ב} (ב-ג) מעשי ה', פעלו, עי' הבדלם למעלה כ''ח ד'. חפציהם. הנפרד חפץ, והוא שם. הוד והדר. ע''ל ק''ד א'. צדקתו. עי' ישעיה נ''ט : {ד} זכר. ע''ל קל''ה י''ג : {ז} אמת ומשפט. עי' ירמיה ה' ב' : {ח} סמוכים. שם, הם הסמוכים של העולם לעד, ר''ל העמודים של העולם : {י} ראשית חכמה. התבאר בפי' משלי. ושכל טוב. מורה תמיד על ההשכלה ברוה''ק, וכינוי עושיהם, על פקודיו שבפסוק ז' :
פירוש מצודת דוד על תהילים קיא
{א} הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה' בכל לבב : בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר''ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם : {ב} גדולים מעשי ה'. עם כי מעשה ה' המה גדולים ר''ל עשויים בחכמה נפלאה עכ''ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם : {ג} עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא''כ צדקת בשר ודם : {ד} זכר עשה לנפלאותיו. כמ''ש במן קח צנצנת וגו' והנח אותו וגו' למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון : חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר : {ה} טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר : יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר : {ו} הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז' האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא : {ז} מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם : נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול : {ח} סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א''כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן : {ט} פדות. להפדותם ממצרים : צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות : קדוש וגו'. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה' על פניהם : {י} ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה' ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא''כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ''ש רז''ל :
פירוש מצודת ציון על תהילים קיא
{א} בסוד. ענין עצה כי נעשית בסוד לבל יגלה, או הוא מל' יסוד כי העצה למעשה היא כמו היסוד להבנין : {ה} טרף. ענין מזון כמו הטריפני לחם חוקי (שם ל) והושאל ממזון החיה הבאה על ידי טרף :