תהילים עז - פרק עז - מזמור עז
תהילים עז - פרק עז - מזמור עז
{א} לַמְנַצֵּחַ עַל (ידיתון) יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
{ב} קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
{ג} בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
{ד} אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
{ה} אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
{ו} חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
{ז} אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
{ח} הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
{ט} הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
{י} הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
{יא} וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
{יב} (אזכיר) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
{יג} וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
{יד} אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
{טו} אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
{טז} גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
{יז} רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
{יח} זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
{יט} קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
{כ} בַּיָּם דַּרְכֶּךָ (ושביליך) וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ:
{כא} נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
פרושים - תהילים עז
בפרק תהילים זה יורנו דעת כי אף שנראה לעיני בשר שהקב"ה השיב אחור ימינו, מבלי לרחמנו בגלותנו בכל זאת עוד ידו נטויה עלינו ובכל דור ודור ישמרנו וינצרנו.
פירוש רש''י על תהילים עז
{א} על ידותון. על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל : {ג} ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : {ד} אזכרה אלהים. החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי : אשיחה. באותן חסדים וטובות : ותתעטף רוחי. פשמי''ר בלע''ז : {ה} אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי : {ו} חשבתי ימים מקדם. לזכור החסדים שעשית עם אבותינו : {ז} אזכרה נגינתי בלילה. בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בב''ה : עם לבבי אשיחה. אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב''ה ואני תמיה הלעולמים יזנח : {ט} האפס. שמא כלה חסדו : גמר אומר. גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד : {י} השכח חנות. להיות חונן, חנות כמו עשות ראות, ל''א חנות חנינות : אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה : {יא} ואמר חלותי היא. מחשבתי אומרת כי אין זאת אלא להחלותי וליראני לשוב אליו, חלותי כמו לחלותי לשון חולי וחיל : שנות ימין עליון. את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו : {יג} והגיתי בכל פעלך. שעשית לנו כבר : {יד} בקדש דרכך. דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעי' : {יז} ראוך מים. רבים כשנגלית על הים : {יח} זורמו מים עבות. שחקים נטפו זרם מים עבים : חצציך. כמו חציך : {יט} בגלגל. כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים : {כ} ועקבותיך לא נודעו. אין הפסיעות נכרות על המים, ועקבותיך טרצ''ש בלע''ז :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים עז
{א} למנצח לאסף, הוסד על הגלות : {ב} קולי אל אלהים, אינו צועק על עניני עצמי רק על הנוגע בעניני האלהים, ואצעקה, גם אצעק כן, ואומר בצעקתי שקולי הוא אל אלהים, מה שנוגע לכבוד שמו, וע''כ בקשתיו שיאזין אלי : {ג} ביום, הגם שביום שבא עלי הצרה דרשתי את ה' וממנו בקשתי ריוח והצלה, ובכ''ז בלילה ידי נגרה צייר שהיד שלו נגרה וזבה מן המכה שיש בידו, ולא תפוג מליגר, (תפס משל החולי שלו כאילו יש לו מכה טריה זבה ליחה ודם על היד והוא ציור למה שחשב שיד ה' התומכת אותו נחלה ונחלשה, וכמ''ש אח''כ חלותי היא שנות ימין עליון), וע''כ מאנה הנחם נפשי, כי רואה כי אזלת יד, שיציין כאילו גם היד העליונה שהיתה בעזרו נחלשה ואין לה כח : {ד} אזכרה, מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי''כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה, המיה ושיח לבד, ואח''כ תתעטף רוחי, כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות : {ה} אחזת, מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני, העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר : {ו} חשבתי, בציור הזה שצייר כאילו הוא גוסס ונפשו קרובה לצאת, אז ההולך בדרך עולם תשוטט מחשבתו ברגע האחרונה על כל מה שעבר עליו בימי חייו, כן ידמה את האומה בכללה כי היא קרובה להיות אפס וכלא היה, שהיא הגויעה והביטול של גוף הכללי של האומה ותחשב ברגע האחרונה על מה שעבר עליה בימי קדם במצרים, ואח''כ בדורות עולמים. {ז} אזכרה נגינתי בלילה, שעוד נשאר בידי הנגינות והשירים, זכר הנסים שעברו וגדולת העם והצלחתם בימי קדם, ועם לבבי אשיחה, מדוע שקעה שמש הצלחתי, ורוחי יחפש ויחקור על כל צדדי האפשר, אם יצוייר זאת שיעזבה ה' ויסיר את האומה מהיות גוי לפניו, ואחרי החיפוש והחקירה יברר בטענות שזה דבר נמנע בחק האלהות : {ח} הלעולמים, א. זה דבר שאי אפשר מצד הרצון האלהי, שאחר שכבר רצה בנו פעם אחד איך ישתנה מרוצה ללא רוצה וה' לא ישתנה, ובהכרח שרצונו עוד קיים כמו בתחלה, רק שהיה תנאי ברצונו שרצה בנו כל עוד שניטיב מעשינו, וא''כ אם נשוב ללכת בדרך טובים רצונו עומד עלינו לטוב כמו בתחלה בלי שינוי, וז''ש הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד, וכי אפשר שתהיה הזניחה לעולמים ע''מ שלא ירצה עוד, זה א''א, רק שזנח ע''מ שישוב וירצו בנו אם ניטיב מעשינו, (טענה ב') מצד החסד העליון, אחר שחסד ה' בלתי תלוי בשום דבר וא''א שיכלה וא''כ ישאל. {ט} האפס לנצח חסדו. (טענה ג') מצד אמתת הבטחתו אחר שהבטיח לנו שנהיה לו לעם, א''כ הכי גמר אומר, וכי גמר את אומר ההבטחה הזאת לדור ודור, וכי היתה ההבטחה רק לדורות מיוחדים שנאמר שנגמרו הדורות וכלו וכלתה ההבטחה והאומר, הלא ההבטחה היתה לעולם. (טענה ד') מצד החנינה שלו, אחר שכבר מצאנו חן בעיניו פעם אחת, א''כ. {י} השכח חנות אל, א''א שישכח חנות הזאת, שהגם שאין אנו ראוים עתה הלא מצאנו חן בימי קדם כמ''ש זכרתי לך חסד נעוריך, (טענה ה') מצד רחמיו בהביטו על ענינו ולחצנו, וכי ע''י האף קפץ את רחמיו, הלא דרכו לרחם, והנה חשב פה חמש מדות של רחמים, רחום אם קפץ באף רחמיו, וחנון השכח חנות אל, ארך אפים הלעולמים יזנח, ורב חסד האפס לנצח חסדו, ואמת גמר אומר, וגם בנושאי המאמר באר טענות נכוחות, כי שיעזוב ה' אותנו לא יצוייר רק בהשתנות רצונו, עז''א הכי לא יוסיף לרצות עוד, או שישתנה יכלתו, עז''א האפס חסדו, גמר אומר, שנאמר שהחסד והאמת אפס וגמר מאין לו יכולת, או מחמת שכחה עז''א השכח, או מחמת כעס עז''א אם קפץ באף, סלה בזה סיים כל הטענות וצדדי החיפוש שעלה במחשבתו, ומזה יכריח שהעזיבה הזאת לא היתה מצדו אך מצדנו, ולכן. {יא} ואומר, החלטתי בדעתי, כי חלותי היא שנות ימין עליון, שבאמת ימין עליון אשר עשתה נוראות בימי קדם לא נשתנה, ומה שנדמה לי שנשתנה ימין עליון, הסבה לזה היא חלותי החולי שלי, כי המליץ צייר חולי האומה במ''ש ידי לילה נגרה ולא תפוג, כאילו ידה השמאלית יש לה מכה טריה נגרת תמיד, ובציור הזה שמצייר שה' עומד תמיד לנכח פנינו להושיענו, א''כ ימין עליון מכוונת נגד ידנו השמאלית שבה המכה, ובעת שימין עליון עשתה נוראות היתה מתלבשת בידנו השמאלית, כי היתה פועלת בידנו ובעבורנו, וצריך שידנו השמאלית המקבלת גבורה מימין עליון תהיה בריאה וחזקה ומוכנת שימין ה' תעשה חיל על ידה, לא אם היא חולה ונגרה ממכתה, ובהיותי חולה וידי כהה נדמה לי כי נשתנה ימין עליון המכוונת נגד ידינו החולה, וזה טעות, כי סבת השינוי היא חולי היד שלנו, לא שינוי בימין עליון וכמו שיבאר : {יב} אזכור ר''ל כי יחקור על מעללי יה, שגדר המעללים הם הפעולות היוצאות ע''י תכונות הנפש ומדותיה, ואצל ה' יכוין על הפעולות שיעשה מצד מדותיו, לרחמים וחנינה וחסד או להעניש וכדומה, והנה מעללי ה' נחלקים לשנים, א. המעללים שינהיג עפ''י חקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, ב. המעללים שיעשה כפי הנס והפלא והירוס ושידוד הטבע, שע''א אזכר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך, שהם המעללים שיעשה מצד ההנהגה הפלאיית, וזאת שנית. {יג} הגיתי בכל פעלך, שהם הפעולות שעושה ע''פ הטבע כפי הסדרים והחקים שגבל בעת הבריאה, ובעלילותיך אשיחה, ואשיח ואחקור במדותיך כפי ההנהגה הזאת. והנה כפי ההנהגה הטבעיית ראינו שמדותיו הוא שפעליו יהיה להם טבע קיים מתמיד בל ישתנה לעולם, וכפי מדותיו בהנהגה הפלאיית ראינו שדרכו להרוס סדרי ההנהגה הקבועים ולהנהיג הנהגה שהיא בלתי מתמדת, כי הנס הוא רק לפי שעה, ובאמת הפועל האלהי מצד שלימותו ראוי שיהיה שלם ומתוקן וקבוע בתכלית השלמות, עד שלא יצטרך להרסו ולבטלו בשום פעם, כי מתנאי החרש החכם שתהיה מלאכתו שלמה ולא יצטרך להרסו ולתקנו בשום פעם, שזה מורה שמצא איזה חסרון במלאכתו, וא''כ יקשה איך יצויר שישדד ה' לפעמים חקי הטבע כאלו לא השלים מלאכתו בכל האופנים ויצטרך לתקון ולשנות ולהרוס, אולם התשובה מבוארת, שמצד עצם הפועל והבונה יתברך לא היה מציאות שישנה לפעמים סדרי המלאכה אשר גבל בימי הבריאה, כי מלאכתו ערוכה ושמורה בתכלית החכמה עד שיספיק להנהיג בו הנהגת העולם לנצח, וצורך הנס הוא רק מפני האדם שהוא בעל בחירה והוא מקלקל לפעמים הסדר בבחירתו כי נתן לו רשות, ואז יצטרך העושה לתקן את מלאכתו כפי הצורך כפי מעשה בעלי הבחירה, וז''ש. {יד} אלהים בקדש דרכך, דרכך מצד עצמך היא בקדש, (שהקדש מורה שהוא נבדל מכל, והוא הולך לפי חקים הכוללים הקבועים) כי מי אל גדול כאלהים, שגדר הגדולה הוא שמאתו יצאו כל המסובבים עד אחרית הסבות, עד שא''א שמעשיך יהיו צריכים תקון ע''י נס ופלא וביטול סדרי הטבע, אחר שאין מסובב וסבה בלעדך והכל קשור בך מראש הסבות עד אחרית המסובבים, רק. {טו} אתה, מה שאתה האל עושה פלא, שבזה תשנה החקים הקבועים, הוא מפני בעלי הבחירה, א. כי על ידי כן הודעת בעמים עזך, שהעמים התולים הכל בטבע יכירו ע''י הפלא את עוזך, שבידך לשדד את הטבע ולשנותה, ב. שעי''כ {טז} גאלת בזרוע עמך, לפ''ז מבואר שתכלית הנפלאות הם בעבורנו לא מצד עצם האל ושלימותו, ולכן ע''י חלותי שידי נגרה, ואין אני מוכן לקבל הנפלאות, לא ירים ה' את ימינו לעשות אותות ומופתים, סלה, סיום הענין : {יז} ראוך, שיעור הכתוב המים ראוך אתה אלהים, המים ראוך אתה מים! יחילו, מצייר במליצתו שאלהים התראה על המים בצורת מים, כי יען שה' הוא עצם מקור הנמצאות ושורש כל הנמצאות נמצא בו, עי''כ יתבטלו כל הנמצאים לפניו. ובאופן זה יצייר שעת ירצה לבטל טבע הנמצא, יתגלה לפניו בכחו השרשי שבו יעמוד הנמצא ההוא, שעת ירצה לבטל כח האש יתגלה בכח השרשי של האש בצורת אש, ואז ה' אלהיך אש אוכלה אש, כי יתבטל טבע החלקי בהתגלות הכל, בעת רצה לבטל טבע המים התלבש בצורת המים השרשים שמשם בא מציאות המים, ועז''א שע''י שהמים ראוך אלהים בצורת מים היסודיים, וראוך שאתה מים, עי''ז יחילו גם ירגזו תהומות : {יח} זרמו, מצייר שבקיעת מי הים למטה נתהוה ע''י התגלות טבע זאת בשרשם למעלה, שמשם בא הנס, וכמ''ש ראוך מים, ראוך מים ועפ''ז יצייר שבקיעת המים בהים למטה נשתלשל מן בקיעת המים בעננים בעיגול הנשימה, שכמו שיחצו המים בעב וענן ע''י רוח ורעמים וברקים, כן נבקעו ויחצו בתהומות, ושוב מצייר הפעולות שיתהוו בעבים ועננים שבעיגול הנשימה, שהם נמשכים ובאים מגבוה על גבוה עליהם, ומשתלשלים מבקיעות והחצות עבים עליונים למעלה מעבים הטבעיים אשר בשמים רק מעבים אשר הם בשחקים (שמבואר אצלנו ששם שחקים מציין תמיד המקום הגבוה משמים, ששם תחדל הטבע והמערכה, כי שם מקום הפלאות והנס וההשגחה), וכאלו ע''י רעם וברק ובקיעת העבים בשחקים העליונים נעשה רעם וברק ובקיעת העבים באדים התחתונים אשר ברקיע הטבעיי, וע''י בקיעת העבים והמים שברקיע נבקעו כל מימי הים ומי תהום רבה, והיא מליצה נפלאה לצייר שהכל השתלשל מן ההנהגה העליונה הנסיית ששרשה בשחקים, שמשם ירדה לשמים להתלבש בסדרי הטבע, ומשם יתהפך בעת הצורך כחומר חותם מן הטבע אל הנס, שההשגחה והפלא תתהפך אל הטבע ושוב תתהפך הטבע ותהי לפלא. וז''ש תחלה זורמו מים עבות העבות הגבוהות זורמו מים בשפע רב שנתבקעו העבים העליונים, וזה בא ע''י הרעם והברק העליון הנסיי, שעל הרעם הנסיי אמר קול נתנו שחקים, ועל הברק הנסיי אמר אף חצציך יתהלכו, ואח''כ ירד והשתלשל מן הנס אל הטבע, שמן קול הרעם בשחקים ישולשל. {יט} קול רעמך בגלגל התחתון שברקיע שלנו, (עד שגם קול זה נקרא קול רעמך, כי השתלשל מן הרעם העליון הבא מאתך), וכן מן חצציך והברקים העליונים השתלשלו הברקים למטה שעל ידם האירו ברקים. תבל (כאלו הם רק הארה והתגלות של חצצים וברקים העליונים), ועי''כ רגזה ותחל הארץ למטה, ועי''כ. {כ} בים דרכך הגדול ושבילך היחיד נראה במים רבים, שעי''ז מה שנעשה בים הכל הוא מאתך בין בכלל בין בפרט, הגם שעקבותיך לא נודעו, הכל הוא מעשה יוצר בראשית, ובזה תבין מ''ש חז''ל במכילתא (פ' בשלח) על קריעת ים סוף, שבאותה שעה שהתפלל משה הראה לו הקב''ה טורמיוס של מה''ש עומדים לפניהם, שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש. ועוד שם ומנין אתה אומר שאף המים העליונים והתחתונים נבקעו, שנאמר ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים, ר''נ אומר מקול רעם של מעלה נתזו צינורות של מטה. שנאמר קול רעמך בגלגל, ומובן במ''ש :
פירוש מלבי''ם : ביאור המילות על תהילים עז
{ב} והאזין. המקור במקום עתיד ויאזין : {ג} ידי נגרה. ידי זבה ליחה. ולא תפוג. ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות : {ד} ואהמיה. היו''ד למ''ד הפעל. והה''א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש. ותתעטף רוחי. היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח : {ה} אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי : {ו} ימים מקדם. הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ''מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו : {ז} אזכרה. שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר : {ט} האפס, גמר. הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ''ל י''ב ב'), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ''ש למעלה ל''ג י''א : {י} חנות. מקור בתוס' תי''ו. קפץ. סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה : {יא} חלותי. שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד. שנות. ענין שינוי, כמו כי אני ה' לא שניתי : {יב} מעללי, פעלך. פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ''ל כ''ח), ואצל ה' הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה : {יח} זרמו. מפועל הכבד ע''ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (ש''ב כ''ג). ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי' ישעיה מ''ה ח'). חצציך. מענין חצים, ור''ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט') וישלח חציו וברקים רב (למעלה י''ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ''ד) : {כ} דרכך, שבילך. שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד :
פירוש מצודת דוד על תהילים עז
{א} על ידותון. בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון : {ב} קולי. ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי : {ג} ביום צרתי. בעת בוא הצרה דרשתי את ה' : ידי. ר''ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין : {ד} אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה : אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב : {ה} אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א''כ לסגרם כדרך הישן : נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר : {ו} חשבתי. אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם : שנות עולמים. כפל הדבר במ''ש : {ז} בלילה. היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה''מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר : {ח} הלעולמים. וכי עד עולם יעזוב ה' אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם : {ט} האפס. וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר''ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו : {י} השכח. וכי שכח ה' לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה : {יא} ואומר. אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב : {יב} אזכור. כי אזכור מעשה ה' אשר לא קצרה ידו : מקדם פלאך. הפלאות שעשית לי מימי קדם : {יג} והגיתי. אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש : {יד} אלהים. אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם : {טו} אתה האל. ולא אחר : הודעת. פרסמת עוזך בין העמים : {טז} בזרוע. בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים : בני יעקב ויוסף. כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע''ש שניהם : סלה. ר''ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם : {יז} ראוך מים. כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם : תהומות. עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ''ש : {יח} זורמו מים עבות. העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים : קול. זה קול הרעם : חצציך. הם הברקים שהם חציו של מקום : {יט} בגלגל. קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ''ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד) : האירו. הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה : {כ} בים דרכך. עשית דרכך בים : ושבילך. כפל הדבר במ''ש : לא נודעו. לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים : {כא} נחית כצאן. כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע''י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ''א לעורר לבנו לתשובה) :
פירוש מצודת ציון על תהילים עז
{ג} ידי. לפי שהמכה מכה ביד קרוי מכה בלשון יד : נגרה. ענין הזלה ושפיכה כמו ויגר מזה (לעיל ע''ה) : תפוג. ענין רפיון וחלישות כמו תפוג תורה (חבקוק א') : מאנה. מל' מיאון : {ד} אשיחה. ענין ספור התלאות כמו ישפוך שיחו (לקמן ק''ב) : ותתעטף. ענינו כפוף ומעונה כי מגודל הצרה נראה כאלו מעוטף קצתו בקצתו בעבור הכפיפה : {ה} נפעמתי. ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ''א) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה : {ז} ויחפש. ענין חקירה : {ח} יזנח. ענין עזיבה : לרצות. מלשון רצון : {ט} האפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ''ז) : גמר. ענין השלמה : {י} חנות. מלשון חנינה : קפץ. ענין סגירה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים טו) : {יא} חלותי. מלשון חיל ורעדה : שנות. השתנות : {יג} והגיתי. ענין מחשבה : אשיחה. ענין דבור ואמירה : {יז} יחילו. ירגזו. ענין רתת ורעדה : תהומות. עומק הים : {יח} זורמו. ענין שטף המים כמו מזרם הרים (איוב כד) : עבות. עננים כמו עב קל (ישעיה יט) : שחקים. רקיעים : חצציך. מל' חץ : {יט} בגלגל. אופן העגלה : {כ} ושבילך. ענין מסילה ודרך : ועקבותיך. עקב הרגל : {כא} נחית. נהגת :
קריאות אחרות וסגולות - תהילים
- תהילים ליום רביעי
- תהילים של הספר השלישי
- תהילים יומי: יום טו
- תהילים שהרב חיים קנייבסקי שליטא המליץ לקרוא