פרושים - תהילים קח
בפרק תהילים זה נאמר על קיבוץ הגלויות, בעת שישובו ישראל לארצם הקדושה לימות המשיח במהרה בימנו אמן.
פירוש רש''י על תהילים קח
{ב} נכון לבי. נאמן עמך : אף כבודי. הוא מה שאני משורר לך. ד''א אף כבודי. אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד : {ג} אעירה שחר. דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו : {ה} מעל שמים. וכתוב אחד אומר (לעיל נ''ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה : {ז} וענני. שכל עמך וידידיך תלוין בי : {ח} אלהים דבר בקדשו. שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח) : אחלקה שכם. אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ''ח) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד) : {י} מואב סיר רחצי. כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו : על אדום אשליך. עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי : אתרועע. אריע להם קול ליראם מפני : {יא} מי יובילני. לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים, מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף :
פירוש מלבי''ם : ביאור הענין על תהילים קח
{א} שיר מזמור לדוד, המזמור הזה הוא לקוח משני מזמורים שכבר נאמרו, מן פסוק ב' עד פסוק ז' נאמר בסוף מזמור נ''ז בברחו מפני שאול במערה, שהיה בתכלית היאוש ונושע פתאום, והתעורר כבודו ואור שחרו, ומן פסוק ז' עד סוף המזמור הוא סוף מזמור ס' ששם ספר ג''כ שכלל ישראל היו בתכלית היאוש, ונדמה להם שה' עזבום ופתאום נושעו, ואח''כ חבר שני הענינים למזמור בפני עצמו לזמר לה' על תשועת היחיד ועל תשועת הכלל, ולזכור על ידו הנס שנעשה לו ושנעשה לעמו, ופרטי פרושי הכתובים כתבנו למעלה במקומות הנזכרים, עיי''ש :
פירוש מצודת דוד על תהילים קח
{ב} אלהים. אתה אלהים הנה לבי נכון עמך להאמין בך ולזה אשירה ואזמרה לך : אף כבודי. אף נשמתי תשיר לה' כפי רוחניותם : {ג} עורה. אמר בדרך מליצה אתה הנבל וכנור עורה את עצמך לזמר לה' בעת אעירה אותך בשחר : {ה} מעל שמים. חסדך עולה מעל השמים ר''ל יותר גדולה מערך גבהות שמים : אמתך. אמתת הבטחתך גדולה כערך גבהות השחקים : {ו} רומה. הרם עצמך לשבת על השמים ר''ל הראה לכל שאתה יושב בשמים ממעל ומשלה ידך בתחתונים כי אפילו חלש למעלה לגבור יחשב וכמ''ש גבור למעלה : ועל. הראה על כל הארץ כבודך : {ז} למען. בכדי שידידיך יחלצון הושיעה למו בימינך וענה אף לי : {ח} דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע''י נביאיו שאעלוז ואשמח במלכותו כי אנצח את העובדי גלולים : אחלקה. מקומות העובדי גלולים אחלק חלקים לישראל בחבל המדה : {ט} לי גלעד. כי ראה ברוה''ק שבימי רחבעם תחולק המלוכה לכן אמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי : מעוז ראשי. החוזק לשמור ראשי מן האויב : מחוקקי. יהיו שרים שלי הכל ממני : {י} סיר רחצי. ר''ל אעשה בהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ : עלי פלשת. על פלשתים אריע בקול להומם ולהפחידם : {יא} מי יובילני. מי הוא הנותן כח בידי לכבוש עיר מבצר ומי נחני עד אדום : {יב} הלא אלהים. הלא כל זה הוא ממך אלהים אשר זנחתנו עד הנה ולא יצאת בצבאותינו ר''ל כמו הצרה שהיינו בה מאז היתה על אשר זנחתנו כן התשועה היא ממך ולא בדרך מקרה : {יג} הבה. אתה תן לנו עזרה מן הצר הצורר והמכחיש בך כי תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת : {יד} באלהים. בעזר אלהים נעשה כח להתחזק שהוא ירמוס את הצרים לנו :
פירוש מצודת ציון על תהילים קח
{ב} כבודי. כן תקרא הנשמה : {ג} שחר. בקר : {ד} בלאומים. באומות : {ז} יחלצון. ענין הוצאה : {ח} שכם. ענין חלק כמו כי תשימני שכם (לעיל כא) : {ט} מחוקקי. השרים נקראים מחוקקים כי הם ישימו החוקים : {י} סיר. קדרה : נעלי. מלשון מנעול הסוגר : עלי פלשת. כמו על פלשת : אתרועע. מל' תרועה : {יא} יובילני. ענין הבאה : נחני. נהג אותי : {יב} זנחתנו. עזבתנו : בצבאותינו. בצבא היוצא במלחמה : {יג} הבה. תנה : עזרת. כמו עזרה : {יד} חיל. כח ואומץ : יבוס. ענין רמיסה ודריסה כמו כפגר מובס (ישעיה יד) :